מערת מנות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מערת מנות היא מערת נטיפים פעילה ואתר ארכאולוגי-פרהיסטורי ליד המושב מנות שבגליל המערבי. קבוצות של ציידים-לקטים ישבו במערה במהלך השלב הקדום של העת העתיקה והשאירו אחריהם שכבות ארכאולוגיות עשירות בכלים מסותתים מצור, עצמות בעלי חיים שניצודו, פיסות פחם-עץ, אפר ושרידי מדורות, וקונכיות ומינרלים שנלקטו. במערה התגלו גם ממצאים קדומים יותר. התגלית הבולטת ביותר היא גולגולת אדם שזוהתה כאדם מודרני (הומו סאפיינס) והיא משרידי האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה.

מראה כללי של האולם המרכזי במערת מנות.
ממצאים מהחפירה: חודים מסותתים מצור מטיפוס "אל-ואד"
ממצאים מהחפירה: כלים עשויים על קרן אייל.
ממצאים מהחפירה: קונכיות ימיות מהתרבות האוריניאקית.

האתר וסביבתו

מערת מנות ממוקמת בגליל המערבי, באזור של גבעות גיר נמוכות ומקורות מים, ברום של כ-220 מ' מעל פני הים. כיום הסביבה היא חורש ים-תיכוני וכמות המשקעים השנתית היא 600–700 מ"מ. המערה מורכבת מאולם מאורך (80 מ' אורך, 10–25 מ' רוחב) שרצפתו משופעת מאוד, ושני חללים במפלס נמוך יותר המתחברים לאולם מצפון ומדרום. מפולת סלעים וזקיפים פעילים חסמו ככל הנראה את הכניסה הראשית למערה בקצה המערבי (הגבוה) של האולם. עדיין לא ברור מתי בדיוק נחתמה המערה. הממצא הצעיר ביותר שהתגלה בתוך המערה הוא מתחילת התקופה האפיפלאוליתית (התרבות הכבארית), ומכאן נובע שהמערה חתומה כבר אלפי שנים[1].

תולדות המחקר

מערת מנות התגלתה באקראי בשנת 2008 במהלך פעולות בנייה שפגעו בארובת המערה. מיד לאחר מכן ביקר במקום צוות מהמרכז לחקר מערות של האוניברסיטה העברית ודיווח לרשות העתיקות על מציאת כיפת גולגולת אדם, כלים מסותתים מצור ועצמות מאובנות של בעלי חיים. בעקבות הגילוי נערך סקר ארכאולוגי בו תועד ממצא פרהיסטורי עשיר. בעקבות תוצאות הסקר וגילוי גולגולת האדם מתבצעת במערה חפירה ארכאולוגית שיטתית, החל משנת 2010, על ידי עמרי ברזילי מטעם רשות העתיקות, עפר מרדר מאוניברסיטת בן-גוריון, וישראל הרשקוביץ מאוניברסיטת תל אביב.

תקופות ותרבויות

תוכנית המערה, עם שטחי החפירה שנפתחו (מסומנים A-H).

עד כה נחפרו שמונה שטחי חפירה (מסומנים A-H) במקומות שונים במערה וזוהו התקופות והתרבויות הבאות[2][3]:

כלכלה וסביבה

תושביה של מערת מנות התקיימו מציד של בעלי חיים ולקט של צמחים. ניתן לחקור את כלכלת הציד שלהם לפי עצמות בעלי החיים שנותרו במערה, שעליהן סימני חיתוך ושבירה. בעת העתיקה ניצודו, הובאו למערה ונאכלו בעיקר פרסתנים כצבי ארצישראלי ויחמור פרסי והנטייה היתה לבחור פרטים צעירים למדי (כבני שנה) כמו גם בוגרים יותר. כמו כן ניצודו בקר הבר, אייל אדמוני, אייל הכרמל, חזיר בר ועז הבר, שועל, ארנבת, צב יבשה מצוי וציפורים רבות. קיים דמיון בין בחירת הציד של אנשי התרבות האחמרית והתרבות האוריניאקית במערה, אך נמצאו גם הבדלים משמעותיים. בשכבה האוריניאקית נמצאה כמות גדולה בהרבה של עצמות וניצודו יותר צבאים וציפורים, יחסית לשכבה האחמרית. דפוס זה, של הרבדת יותר שרידים ובחירת מינים קטני גוף יותר, פורש על ידי החוקרים כמייצג יישוב אינטנסיבי יותר באתר, כלומר חבורה שמנתה יותר אנשים או ישבה במערה זמן ממושך יותר[4].

במערה התגלו גם ריכוזי עצמות פרסתנים מחוץ לשכבה הארכאולוגית. ניתוח טפונומי הראה שריכוזים אלה מייצגים פעילות של צבועים נקודים גדולים, אשר הביאו את טרפם למערה בתקופות שבהן היא לא הייתה מיושבת. הצבועים העדיפו לצוד בעיקר יחמורים והותירו עצמות רבות עם סימני לעיסה ועיכול, כמו גם עצמות של צבועים צעירים (המציינים ככל הנראה תמותה טבעית) וקופרוליתים (גללים מאובנים)[5].

בתקופת היישוב מהתרבות האורניאקית התגלו במערה קונכיות רבות של רכיכות ימיות שהובאו לאתר מחוף הים התיכון. אלה שימשו ככל הנראה למאכל ולקישוט.

כמות גדולה של שרידי פחם, המייצגים את עצי הבעירה שהובאו למערה, השתמרה בשכבות הארכאולוגיות. ניתוח ארכאובוטני ראשוני מצביע על שכיחות גבוהה של אלון התבור ושל שרידי מין נוסף, ככל הנראה שקד. על סמך שרידי הצמחים ובעלי החיים נראה שהסביבה באזורים הסמוכים למערה הייתה מגוונת וכללה חורש ים-תיכוני ויער פארק פתוח[6].

בנוסף, היות שמנות היא מערה קארסטית פעילה, הופק מידע רב ממחקר משקעי המערות (נטיפים וזקיפים) שבתוכה. דיגום "טבעות" הגדילה של הנטיפים, תיארוכן באמצעות אורניום-תוריום ומדידת האיזוטופים היציבים של חמצן (δ18O) ופחמן (δ13C) בכל "טבעת" בנטיף, מספקים מידע ברמה גבוהה של רזולוציה המאפשר להראות שינויים שנתיים בטמפרטורה ובמשקעים. משקעי המערות המתוארכים לזמן היישוב במערה בתקופה הפליאולית העליונה מצביעים על זמינות רצופה של מים ועל צמחיית C3 נוטה ל-C4, כלומר נוף פתוח יחסית, בעיקר בזמן התרבות האחמרית במערה[7].

הגולגולת

שבר של כיפת גולגולת אנושית, שקיבל את הכינוי "מנות 1", נמצא בשעת גילוי המערה בשנת 2008 על מדף סלע בחלל הצפוני, ופורסם בשנת 2015 בכתב העת Nature בידי צוות חוקרי המערה בראשות ישראל הרשקוביץ[8]. הגולגולת מאובנת לחלוטין, והיא שייכת לגבר או אישה בוגר/ת, עם נפח מוח שמוערך בכ-1,100 מ"ל. ניתוח השוואתי מפורט של צורת הגולגולת העלה שהיא שייכת לאוכלוסיית האדם המודרני (הומו סאפיינס) ושהיא דומה לגולגולות אדם מאוחרות יותר, אך שונה למדי מגולגולות קדומות יותר שהתגלו בלבנט. גיל משקעי מערות הצמודים לגולגולת משקף את גיל המינימום האפשרי של הגולגולת; היא חייבת להיות מעט קדומה יותר מגיל המשקע המצפה אותה. חוקרי המכון הגאולוגי לישראל תיארכו משקעים אלה בשיטת אורניום-תוריום ל-אלפי שנים לפני זמננו.

לתגלית הגולגולת ותיארוכה חשיבות רבה למחקר האבולוציה של האדם. עד כה טיפוס האדם היחיד שהיה ידוע על קיומו באזור בשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה הוא האדם הניאנדרטלי, על פי שלדים ממערות עמוד וכבארה בישראל, דדריה בסוריה ושנידאר בעיראק. בתחילת התקופה ההיא לא מוכרים שרידי שלד אנושיים כלל במזרח התיכון, והם נדירים למדי גם באזורים אחרים. הגולגולת היא העדות הראשונה לקיומם של בני אדם מודרניים במזרח התיכון בתקופה זו, במקביל לאוכלוסיית הניאנדרטלים. בנוסף, הגירת האדם המודרני מאפריקה לשאר העולם החלה במקום ובתקופה האלה, לפי המודלים הארכאולוגיים והגנטיים המקובלים. אוכלוסיית העולם שמחוץ לאפריקה כיום היא במידה רבה תוצאה של נדידה זו, שהחלה בשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה או בתחילת התקופה הפלאוליתית העליונה ועברה כמשוער דרך הלבנט. הרשקוביץ וצוותו מציעים כי מנות 1 מאמתת את המודלים של התפשטות האדם המודרני מאפריקה לשאר העולם בתקופה ההיא ומבשרת במאפייניה את אוכלוסיות הקרו-מניון האירופאיות המאוחרות יותר.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת מנות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ כנס החברה הגאולוגית 2013, עמ' 28 – 40.
  2. ^ Hershkovitz I., et al. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.
  3. ^ עמרי ברזילי, עופר מרדר וישראל הרשקוביץ (2014). מערת מנות, עונות 2011-2012. חדשות ארכאולוגיות 126.
  4. ^ Yeshurun, R., Schneller-Pels, N., Barzilai, O., & Marder, O. (2019). Early Upper Paleolithic subsistence in the Levant: Zooarchaeology of the Ahmarian–Aurignacian sequence at Manot Cave, Israel. Journal of Human Evolution.
  5. ^ Orbach, M., & Yeshurun, R. (2019). The hunters or the hunters: Human and hyena prey choice divergence in the Late Pleistocene Levant. Journal of human evolution.
  6. ^ Marder O., et al. (2013). The Upper Palaeolithic of Manot Cave, Western Galilee, Israel: the 2011–12 excavations. Antiquity, 87, 337.
  7. ^ Yasur, G., et al. (2019). Climatic and environmental conditions in the Western Galilee, during Late Middle and Upper Paleolithic periods, based on speleothems from Manot Cave, Israel. Journal of human evolution.
  8. ^ Hershkovitz I., et al. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0