אלכסנדר רפאלי
אלכסנדר רפאלי (1 ביולי 1910, כ"ד בסיוון תר"ע - 28 בפברואר 1999, י"ב באדר תשנ"ט) היה דוקטור למדע המדינה, ממייסדי חטיבת הנוער של תנועת בית"ר בריגה, לטביה. לאחר עלייתו ארצה בשנת 1933: ממייסדיי הארגון הצבאי הלאומי (האצ"ל), נציג האצ"ל באירופה, חבר משלחת האצ"ל בארצות הברית, אחד מעוזריו של זאב ז'בוטינסקי בזמן מלחמת העולם השנייה, ומתנדב בצבא האמריקני בפלישה לנורמנדי. לאחר הקמת המדינה: תעשיין ירושלמי, יו"ר התאחדות התעשיינים בירושלים וחבר נשיאות בהתאחדות התעשיינים בישראל. יקיר ירושלים.
ביוגרפיה
נולד בגריווה, מושבת קיט ליד דווינסק בלטביה. לאחר שנים מועטות עברה המשפחה לעיר דריסה, במחוז ויטבסק (כיום בבלארוס), ובשנת 1918 בהיותו בן 8, נמלטה המשפחה באישון לילה מהכיבוש הבולשביקי, לריגה.[1] הוריו רוזה (ורדה) לבית קאהן שלמדה בסורבון ועבדה כמורה לצרפתית וגרמנית ובוריס (דב) רפאלוביץ, סוחר ואיש-עסקים. היה לו אח אחד צעיר ממנו, אסיא (יחזקאל). אביו נפטר בשנת 1940 וקבור בבית הקברות שמרלי בריגה. ביוני 1941, אחיו אסיא נהרג בקרב עם חיילים נאצים (שתקפו אותם במפתיע בעקבות הלשנה). זאת לאחר ששרד בהצלחה את הפריצה מהגטו (תוך השתלטות על רכב צבא גרמני), ולאחר שהצטרף לשורות הפרטיזנים. בדצמבר 1941 נרצחה אמו, רוזה, על ידי הנאצים בטבח יער רומבולה.
בנעוריו קיבל חינוך יסודי בבית ספר רוסי, וחינוך יהודי-ציוני בגימנסיה העברית בריגה. בשנת 1924 הצטרף ל"שומר הצעיר", אך לאחר ביקורו של זאב ז'בוטינסקי בריגה, שהותיר עליו רושם עז, פנה בשנת 1925 לפעילות בתנועת בית"ר בריגה, שבה היה אחד המייסדים של חטיבת הנוער בני גילו. בתנועת בית"ר התיידד במיוחד עם יצחק שרמן, הלל שטיין, בנימין לובוצקי (אליאב), אהרון פרופס, אריה דיסנצ'יק ומשה יואלסון.[2]
ב-1928 לאחר סיום לימודיו התיכוניים, נסע לגרמניה, ולמד קורסים במשפטים, בכלכלה, בסוציולוגיה ובמדע המדינה באוניברסיטת היידלברג ובאוניברסיטת לייפציג. בין המורים שהשפיעו על התפתחותו האינטלקטואלית בהיידלברג היה פרופ' אלפרד ובר (אנ'). בשנת 1933 קיבל תואר דוקטור למדע המדינה באוניברסיטת היידלברג. במקביל ללימודיו לדוקטורט סיים גם לימודי תעודה "מומחה בביטוח" במכון האוניברסיטאי לביטוח. בין הידידים שהכיר בהיידלברג היו ראובן הכט, גרשום שוקן וקרל נתן.[3] בתחילת שנות ה-30 צפה בעליית הנאצים לשלטון בגרמניה.
באוקטובר 1933 הגיע רפאלי לארץ ישראל כתלמיד מחקר של פרופ' ארתור רופין באוניברסיטה העברית בירושלים. בתו של רופין, שאותה הכיר בזמן לימודיו בהיידלברג, יצרה את הקשר בין השניים. זמן קצר לאחר שהגיע לאוניברסיטה החליט כי איננו רוצה לעסוק במחקר, ומעוניין לפנות לכיוונים מעשיים יותר. בשנת 1934 היה עורך כלכלי של העיתון "הדואר הכלכלי", ובשנים 1934–1935 היה עורך כלכלי של עיתון "הבקר". במקביל החל לעבוד במגדל - חברה לביטוח שהייתה קשורה אז לחברת הביטוח "ג'נרלי" (אי') ("Assicurazioni Generali"), ולאחר מכן שימש יועץ לכמה חברות ביטוח ובהן הפניקס - חברה לביטוח וחברת הביטוח האוסטרית "אנקור".[4]
בשנת 1935 נבחר למזכיר הסניף הירושלמי של הצה"ר והיה חבר הקונגרס של ההסתדרות הציונית החדשה בווינה, אוסטריה.
בשנת 1936 היה ממייסדי ארגון צבאי לאומי (אצ"ל) בירושלים.
הפעילות באצ"ל הובילה את רפאלי בשנים 1937–1940 להיות פעיל בשורות הארגון, בין היתר בענייניי ההעפלה של עליית אף על פי של התנועה הרוויזיוניסטית והאצ"ל, השגת דרכונים אמתיים או מזויפים למעפילים, ובמשימות גיוס כספים ורכישת נשק ברחבי אירופה. בתקופה זאת בחייו הוא קבע את מקום מושבו בפריז. הוא שהה באירופה עד 30 באפריל 1940, ולאור הצפי לכיבוש צרפת בידי כוחות הנאצים, יצא מצרפת דרך שווייץ לאיטליה, והפליג מנמל גנואה, לארצות הברית, באנייה האחרונה שיצאה בזמן המלחמה.[5] למחרת הגעתו לארצות הברית, ב-9 במאי 1940, החלה המערכה בה נכבשה צרפת.
עם הגעתו לארצות הברית, הצטרף למשלחת האצ"ל והיה לחבר בכמה התארגנויות ופעילויות יהודיות לתמיכה בפעילות הצבאית של בעלות הברית, לגיוס תמיכה פוליטית ביישוב היהודי בארץ ישראל, וליצירת מודעות בדעת הקהל למתרחש באירופה: היה סגן יו"ר של "הוועד למען הצבא היהודי" בניו-יורק (ניסיון של האצ"ל להקמת צבא יהודי, לגיוס חיילים יהודים למלחמה בנאצים, ולהצלת קהילות יהודיות באירופה), פעל באגודת "הידידים האמריקנים למען ארץ-ישראל יהודית", וכן היה היה פעיל ב"ועד החירום להצלת העם היהודי באירופה". בפעילותו בארצות הברית חבר רפאלי לשמואל מרלין, הלל קוק, ערי ז'בוטינסקי, מייק בן-עמי ואריה בן אליעזר.[6] עם היוודע שואת יהדות אירופה החליט רפאלי שהתגייסות למלחמה באירופה היא המשימה המועדפת בעת הזו, והוא התנדב לשרת בצבא האמריקני, שאתו הגיע מנורמנדי עד הרוהר, ושבו הוצב כסוכן מיוחד ביחידה למודיעין נגדי (CIC - Counter Intelligence Corps), שעסקה באיתור וחקירת מנהיגים נאצים.[7]
בשנים 1945–1948, מסיום מלחמת העולם השנייה ועד הקמת מדינת ישראל, שב לפעילותו באצ"ל הן באירופה והן בארצות הברית, וחזר לעסוק גם בפעילויות של עלייה בלתי לגלית, מימון ורכש של ציוד צבאי (פרשת אלטלנה) ועוד.
בשנת 1949 לאחר קום המדינה, חזר לישראל, אך בחר לא להצטרף לפעילות פוליטית, אלא לפעול, יחד עם ידידיו מארצות הברית, בהקמת וביסוס תעשייה, וכן תרבות ואמנות, בישראל ובעיקר בירושלים. כתעשיין, יזם והקים מפעלי תעשייה רבים:[8]
- "מפעלי עפרונות ירושלים" בירושלים, שהחל לייצר עפרונות בשנת 1951.[9] המפעל הוקם בשיתוף משפחת הסנפלד מארצות הברית, מבעלי מפעלי העפרונות והצעצועים הגדולים בעולם (הסברו).
- "ורד תעשיות ומפעלי פיתוח" (שנקרא תחילה בשם "דורא"), שהיה אחד המפעלים הראשונים בתעשיית הפלסטיק בישראל, וייצר צעצועים וכלי בית.
- "דוקל" בחולון, שייצר וייצא כלים ומבלטים לתעשייה הפלסטית בארצות הברית.
- "קרגל" בחולון שהיה המפעל הראשון בישראל לייצור קרטון גלי. המפעל הוקם בשיתוף עם התעשיין היהודי-קנדי סם דובינר. רפאלי היה ממנהליו, מהקמתו בשנת 1953 ועד 1960.
רפאלי כיהן עשרות שנים כחבר נשיאות התאחדות התעשיינים בישראל, ובחלקן כיהן גם כיו"ר התאחדות התעשיינים ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בירושלים. עמד בראש "מטה כחול לבן" ללוחמה בחרם כלכלי על ישראל, והיה יו"ר איגוד יצרני הפלסטיקה בארץ (לזכותו נזקף איחוד התעשייה הפרטית, עם התעשייה ההסתדרותית והתעשייה הקיבוצית תחת ארגון אחד).
כאחד מאספני האמנות הידועים, התבקש להצטרף להנהלות מוזיאון בצלאל בירושלים, ובהמשך למוזיאון ישראל, וחלק מאוספיו הוצג מספר פעמים במוזיאונים אלה ואחרים בארץ.
כמו כן שירת בשנות ה-70 ושנות ה-80 כדירקטור במועצת המנהלים של חברת הספנות צים, במועצת המנהלים של התעשייה האווירית, ובמועצת המנהלים של החברה הכלכלית ירושלים. כיהן גם כיו"ר מועצת המנהלים של מפעל מנועי בית שמש, וכסגן יו"ר הדירקטוריון של ממגורות דגון בחיפה.
במהלך השנים היה חבר במועצה ליחסי עבודה במשרד העבודה, במועצה לייצוב המחירים שליד משרד המסחר והתעשייה, במועצת ימק"א ירושלים ובחברה לתערוכות וירידים, תל אביב.
לאחר מותו הקימה אשתו קרן לפרסי מחקר במכון ז'בוטינסקי הנושאת את שמו.
פרסים שקיבל
- פרס יקיר התעשייה - מטעם התאחדות התעשיינים בישראל
- עיטור יקיר ירושלים (1980) - מתוך הכרה בתרומתו לפיתוח התעשייה בירושלים
משפחתו
היה נשוי, משנת 1950 ועד למותו, לאסתר לבית שפירא (1926–2019), ילידת הרצליה, שהייתה בצעירותה עיתונאית במחלקת יחסי ציבור של ויצו.[10] בשנת 1991 כתבה אסתר רפאלי ספר על סב-סבה, רבי אייזל חריף ועל ההיסטוריה של משפחתה.[11][12] אב לארבעה (שני בנים ושתי בנות): אסיא, אילון (לוני), ורדה (1956-2013)[13] וקרני.
התגורר במשך כ-44 שנה בשכונת טלביה בירושלים, בקומה השנייה של בית אניס ג'מל.[14]
_-_Before_Anis_Jamal_House.jpg)
ספריו
- משק מדינה במשבר (עבודת דוקטורט), אוניברסיטת היידלברג, 1933 (בגרמנית).
- חלום ומעש: סיפור חיי, תל אביב, מכון ז'בוטינסקי, 1995.
לקריאה נוספת
- יהודה לפידות, לידתה של מחתרת: האצ"ל בשנות השלושים, מהדורה מחודשת, 2014 (פעילותו של רפאלי נזכרת בפרק: "פעילות מדינית עצמאית", עמ' 264–269).
- יהודית תידור באומל, בין אידאולוגיה לתעמולה: משלחת האצ"ל בארצות הברית ושורשי הימין היהודי המיליטנטי באמריקה, ירושלים, הוצאת מאגנס, 1999.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר אלכסנדר רפאלי (רפאלוביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4294
הערות שוליים
- ^ אלכס רפאלי, "ילדות בדריסה", חלום ומעש, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1995, עמ' 1-10
- ^ אלכס רפאלי, "ריגה", חלום ומעש, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1995, עמ' 11-23
- ^ אלכס רפאלי, "צוהר לאירופה", חלום ומעש, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1995, עמ' 25-42
- ^ אלכס רפאלי, "שנותי הראשונות בארץ ישראל", חלום ומעש, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1995, עמ' 43-58
- ^ אלכס רפאלי, "שליחויות מחתרתיות", חלום ומעש, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1995, עמ' 59-74
- ^ אלכס רפאלי, "השגרירות", חלום ומעש, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1995, עמ' 75-97
- ^ אלכס רפאלי, "חייל בצבא ארה"ב", חלום ומעש, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1995, עמ' 99-117
- ^ אלכס רפאלי, "ישראל והמשפחה", חלום ומעש, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1995, עמ' 143-156
- ^ דייויד סלע, 70 שנה אחרי (הפרק: ענף יצוא מפתיע בישראל: עפרונות), ישראל היום, 8 ביולי 2021
- ^ נפטרה ידידת המכון גב' אסתר רפאלי, באתר מכון ז'בוטינסקי בישראל, 29 בינואר 2019
- ^ Esther Rafaeli (collected, ttanslated and edited), Rabbi Aisel Harif: his life and his sayings: A family memoir, Jerusalem: pubished by the author, 1991
- ^ גרסה עברית של הספר: אסתר רפאלי, רֵבּ אַייזְל חָרִיף, חייו ואמרי פיו, הוצאת "דבורה", ירושלים, תש"ע. הספר כולל מפות, צילומים ונספחים שונים, ובהם לוחות גנאלוגיים של צאצאי ר' אייזל חריף עד היום.
- ^ ערב לזכר ורדה רפאלי, 10 במרץ 2013 בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, באתר youtube
- ^ דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה היוונית, ירושלים: כתר, 2002, עמ' 92-93
