אמונה ירון
אמונה ירון (16 ביולי[1] 1921 - 6 ביוני 2015) הייתה בתו הבכורה של ש"י עגנון, שעסקה בהוצאה לאור של היצירות הרבות שהותיר בעזבונו.
ביוגרפיה
אמונה עגנון נולדה לאסתר וש"י עגנון בקניגסברג שבגרמניה ב-1921. לאחר הולדתה עברה עם הוריה לבאד הומבורג, שם נולד אחיה שלום מרדכי (שלימים נקרא חמדת). ב-6 ביוני 1924 פרצה שרֵפה בבית המשפחה. עגנון היה מאושפז בבית חולים בעת השרפה, ואשתו וילדיו ניצלו ברגע האחרון. לאחר השרפה החליטו בני הזוג עגנון לעלות לארץ ישראל - תחילה עגנון לבדו, ולאחר שיתבסס יצטרפו אליו אשתו וילדיו, שבתקופה זו התגוררו בבית הוריה של אסתר בקניגסברג.
באוקטובר 1924, בהיותו כבן שלושים ושבע, עלה עגנון שנית לירושלים, והפעם לצמיתות. לאחר דחיות אחדות מצדו של עגנון, שעוררו את זעמה של אשתו, הגיעו גם אשתו וילדיו לארץ ישראל, בנובמבר 1925, והצטרפו אליו לדירה במרכז ירושלים שבה התגורר. ב-11 ביולי 1927 נפגעה דירתם ברעידת אדמה, והמשפחה עברה לדירה שכורה בשכונת תלפיות שבדרום העיר. במאורעות תרפ"ט עברו אשתו וילדיו של עגנון לבית אחותה בחיפה. ירושה שקיבלה אסתר מאביה אפשרה לבני הזוג להקים את בית הקבע שלהם בתלפיות, סמוך לביתם הקודם שם.
אמונה למדה בבית המדרש למורות "המזרחי", ולאחר מכן עבדה בצפת כמורה במשך שנים אחדות. נישאה לחיים ירון, ולזוג נולדו בן ובת. לאחר הולדת הילדים פרשה מההוראה, ועסקה בגידול ילדיה.
במהלך שנות ה-60 פרסמה סיפורים אחדים, ובהם "עיירה על ראש ההר" (בכתב העת "אמות"), "סיפור" (בכתב העת "מאזנים") ו"בחנויות הגדולות" (בעיתון "הארץ"). אחדים מסיפוריה נכללים בספרה האוטוביוגרפי, "פרקים מחיי", שיצא לאור בשנת 2005.
עוד לפני פטירתו של עגנון עסקה ירון בעריכת כתביו, לאחר שכבר בנעוריה הכשירה אותה אמהּ לכך. בחודשים האחרונים לחייו של עגנון, בעת שאושפז בבית חולים וניטלה ממנו יכולת הדיבור והכתיבה, ישבה אתו ירון ונועצה בו בעניין עריכת ספרו "שירה", תוך שהוא עונה לה במנוד ראש על תיקונים שראוי לעשותם. לאחר פטירתו של עגנון עסקה ירון במשך 30 שנה בהוצאה לאור של היצירות הרבות שהותיר בעיזבונו והביאה לדפוס יותר ספרים מאלה שפרסם עגנון בחייו. היא סיפרה על כך: "קיבלתי ירושה נפלאה, ואבא אמר שיש בעיזבון עוד הרבה כתבים, יפים עוד יותר ממה שכבר פרסם".[2]
בשנת תשע"ד (2014) זכתה באות יקיר ירושלים.
ספרי עגנון שהביאה לדפוס אמונה ירון
- שירה (1971): רומן שעלילתו מתרחשת בירושלים של סוף שנות השלושים.
- עיר ומלואה (1973): קובץ סיפורים ואגדות על בוטשאטש, עיירת הולדתו של עגנון
- בחנותו של מר לובלין (1974): מתרחש בגרמניה של מלחמת העולם הראשונה
- לפנים מן החומה (1975): קובץ של ארבעה סיפורים
- מעצמי אל עצמי (1976): קובץ של מאמרים ונאומים
- פתחי דברים (1977): סיפורים
- ספר, סופר וספור (1978): סיפורים על סופרים ועל ספרים מן המקורות היהודיים.
- קורות בתינו (1979): שני סיפורים, האחד על משפחה יהודית בגליציה והשני על תולדות משפחתו של עגנון
- אסתרליין יקירתי: מכתבים תרפ"ד-תרצ"א (1924-1931) (1983): מכתבים בין עגנון לאשתו
- תכריך של סיפורים (1985): קובץ סיפורים
- ש"י עגנון – ש"ז שוקן: חילופי אגרות (תרע"ו – תשי"ט) (1991): מכתבים בין עגנון למו"ל שלו.
אוטוביוגרפיה
- אמונה ירון, פרקים מחיי, הוצאת שוקן, 2005.[3]
קישורים חיצוניים
- אמונה ירון על ש"י עגנון, באתר "העברים", 2 באוגוסט 2014
- שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, היורשת של ש"י עגנון, באתר הארץ, 3 באפריל 2008
- יעקב בר-און, אמונה יוקדת: הבת שהקדישה מחצית מחייה לזכר אביה, ש"י עגנון, "מעריב", 10 ביוני 2015
דן לאור, בלעדיה היינו מכירים פחות את ש"י עגנון, באתר הארץ, 19 ביוני 2015
הערות שוליים
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, היורשת של ש"י עגנון, באתר הארץ, 3 באפריל 2008
- ^ תיאור הספר פרקים מחיי, באתר של הוצאת שוקן
