אנדרניק אוזניאן
 | |
| אנדרניק בפריז, 1921 | |
| לידה |
25 בפברואר 1865 סבינקארהיסר, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
31 באוגוסט 1927 (בגיל 62) ריצ'רדסון ספרינגס, קליפורניה, ארצות הברית |
| מקום קבורה | יראבלור, ירוואן |
| כינוי | אנדרניק פאשא |
| השתייכות | |
| תקופת הפעילות | 1888–1919 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
|
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
אַנְדֶּרְנִיק אוֹזָנְיָאן (בארמנית: Անդրանիկ Օզանյան; 25 בפברואר 1865 – 31 באוגוסט 1927) היה מצביא ולוחם עצמאות ארמני, אשר היה מגדולי המנהיגים הצבאיים של התנועה הארמנית לשחרור לאומי מהאימפריה העות'מאנית.
הוא היה חבר בפדרציה המהפכנית הארמנית ובתוך מלחמת העולם הראשונה השתתף במערכה בקווקז ובמערכה בפרס, כמו גם פעל עם חיל מתנדבים נגד רצח העם הארמני. עקב סכסוך עם הממשלה הארמנית לאחר עצמאותה, אנדרניק עזב את ארמניה בשנת 1919 והתיישב בקליפורניה בשנת 1922, שם הוא נפטר 5 שנים מאוחר יותר. בארמניה הוא מוכר כגיבור לאומי.
ביוגרפיה
אנדרניק נולד בסבינקארהיסר בשנת 1865. הוא הצטרף לפדרציה המהפכנית הארמנית, אשר דרשה עצמאות לעם הארמני כשהיה בן 20. הוא הרג טורקי שהתנכל אל אביו בשנת 1890. ואז הוא נמלט לקונסטנטינופול והצטרף לארגוני המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הנצ'אק שם.
לאחר שהרג שוטר טורקי בקטטה, הוא ברח לבתומי, האימפריה הרוסית. הוא היה אחד המגנים הנלהבים ביותר של רעיונות מהפכניים ארמנים במהלך שנותיו בבתומי.
מנהיג גרילה
בשנת 1895 הוא נסע לסאסון על גדות ימת ואן באימפריה העות'מאנית עם 40 איש תחת פיקודו. הוא הצטרף לקבוצת הגרילה של סרופ, אחת מקבוצות הגרילה הארמניות באזור, והחל בהוצאתן לפועל של פעולות גרילה נגד הסמכויות הטורקיות אשר התנכלו לאיכרים הארמנים. כשסרופ מת בקרב 1899 הוא נקם תחילה על מותו בפעולה צבאית נרחבת ואז לקח את הנהגת חזית הגרילה.
לאנדרניק היו כמה חילוקי דעות לגבי המהפכה הארמנית עם מנהיגים אחרים של קבוצות גרילה לאחר שהפך למנהיג אחת מהן. בעוד שרוב המנהיגים האמינו שהאסטרטגיה הנכונה תהיה במערך צבאי סדיר שיעמוד נגד הצבא הטורקי, אנדרניק האמין שההצלחה תושג בפעולות גרילה קטנות ומקומיות באמצעות חימוש תושבי הכפר.
האירוע שהפך את שמו של אנדרניק למפורסם היה במאבק גרילה על מנזר של הכנסייה האפוסטולית הארמנית בשנת 1901. בזמן שהוא ברח מחיילים עות'מאניים עם חבריו, החזיק אנדרניק בשבויים טורקים אך היה עליו לשמור על תושבים ארמנים אשר היו במקום. בעוד שארבעה חיילים טורקים הקיפו את המנזר, אנדרניק רשם את תנאי הכניעה שלו ככאלה:
- שחרור אסירים פוליטיים
- איסוף הנשק שהופץ לכורדים (למען פגיעה בארמנים)
- ענישת אנטי-ארמנים והחזרת אדמות לארמנים
המטרה האמיתית של אנדרניק הייתה להפנות את תשומת לבם של אירופה ורוסיה לנושא הארמני. קונסול הרוסי בואן הגיע מיד אל המנזר ובעוד שהאחרון מנע את הפעולה הצבאית של הטורקים על המנזר, הצליח אנדרניק להימלט מהמנזר עם אנשיו.
לכן, תהילתו בקרב הארמנים גברה עוד יותר. לאחר תקרית זו אנדרניק לא השתתף בשום פעולה מרכזית במשך כמה שנים. הוא הכין את התשתית לקראת המרד הגדול שתכנן. הוא ארגן התקוממות בסאסון בשנת 1904. התקוממות זו של 1,000 איש נדחקה בקלות על ידי החיילים העות'מאניים ורוב הגרילה נהרגה. אנדרניק נסג על כן לעברי הגבול. ואפילו לא נענש בידי מנהיגי המהפכה על הפסדו. בסופו של דבר הוא נסע לעבר הקווקז בהגנה מצד מדינות אירופה. אנדרניק הבין עם האירוע הזה כי מהפכה אינה אפשרית ללא תמיכה זרה.
בשנת 1905 נסע אנדרניק לממלכת בולגריה, אחד המרכזים החשובים ביותר של קבוצות גרילה ארמניות. גרילות ארמניות למדו בבולגריה חינוך לייצור פצצות למען מאבקם. אנדרניק קיבל בברכה את מחויבות ארגון הארמנים החיים בבולגריה למען המהפכה. אנדרניק, שהקים במדינה בית ספר לחינוך מהפכנים, לא יכול היה למנוע את סגירת בית הספר מסיבות כלכליות בסופו של יום.
אנדרניק עבר מבולגריה לפנים אירופה, והגן בתוקף על חשיבותה של לחימה מזוינת בקונגרס הארמני העולמי הרביעי בשנת 1907, על כן החלו קולות מתנגדים לגנותו כטרוריסט. אנדרניק לחם בצד הבולגרים עם קבוצת הגרילה שלו במהלך מלחמות הבלקן החל משנת 1912. בשל פעילויות אלה הוא לא זכה רק להערכה של הארמנים והבולגרים, אלא גם זכה במדליות רבות על ידי ממשלת בולגריה והמלך פרדיננד העניק לו שכר גבוה.
רצח העם הארמני
עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה הצטרף אנדרניק לצבא הרוסי בצפון פרס (דאז השושלת הקאג'ארית) ב-16 בנובמבר 1914. חובתו של אנדרניק הייתה לתת תמיכה לוגיסטית לרוסים ולהדריך אותם כמו קבוצות גרילה ארמניות אחרות ברחבי מזרח אסיה הקטנה.
אנדרניק נלחם נגד הצבא העות'מאני באפריל 1915. לאחר כיבוש האזור הסובב את ואן, הוא המשיך לביטליס. אנדרניק פגש את הנציג האמריקני וילובי סמית' בטביליסי בשנת 1917. הוא הציע שהבריטים ינחתו באיסקנדרון מקפריסין וידחקו את הטורקים מדרום. הצעה זו התקבלה על ידי מדינות ההסכמה.
כאשר הצבא הרוסי החל לסגת ממזרח אנטוליה לאחר ההפסד בקרב על ביטליס נגד מוסטפא כמאל והמהפכה הבולשביקית, נאלצו אנשי הגרילה הארמניים להילחם בכוחות עצמם נגד הצבא העות'מאני. אנדרניק הגיע לארזורום ב-2 במרץ 1918 וכבש את עמדת הפיקוד המרכזית. היה זה אחרון ההישגים הצבאיים של הארמנים בזמן המלחמה ומכאן הגעתם של כוחות טורקים מסיבים הביאה לנסיגה ארמנית קשה עד לנקודה שהיו בשטח הקווקז הרוסי.
אנדרניק התחיל שוב פעולות הגרילה בכך שנסע לגיומרי. הוא התכוון להגן על הגבולות וללחום נגד הטורקים על ידי ייסוד "האוגדה המיוחדת למתנדבים". לאחר שהסדיר את דרום ארמניה אנדרניק נחל תבוסה קשה בנחצ'יבאן לקראת סוף שנת 1918. הוא נסע לשושה בנובמבר של אותה שנה כדי לעזור לארמנים של נגורנו קרבאך שביקשו עזרה במסגרת מלחמת אזרבייג'ן-ארמניה. העות'מאנים שלחו כוחותיהם לתמיכה במאבק האזרי ובהבינו כי המצב בלתי אפשרי, כמו גם חילוקי דעות ממושכים עם הממשלה בירוואן, אנדרניק התפטר במאי 1919 ונסג אל עבר פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית. שנה לאחר נסיגתו, ארמניה סופחה לידי כוחות הבולשביקים במסגרת מלחמת האזרחים ברוסיה והפכה אל הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית.
אנדרניק זכה במדליית לגיון הכבוד על ידי נשיא צרפת ריימונד פואנקרה על עזרתו למדינות ההסכמה במהלך המלחמה. הוא ביקש תמיכה בהקמת ארמניה הגדולה בשטחי מערב טורקיה על ידי נסיעתו ללונדון, פריז וניו יורק במהלך שנת 1919. הוא האשים את הטורקים במעשי טבח נוראיים של רצח העם הארמני. ארמנים שרצו להקים לעצמם מדינה באזורים שתחת הכיבוש הצרפתי ערכו פגישה עם אנדרניק בפריז בשנת 1920. בפגישה התקבלה ההחלטה לשלוח את אנדרניק לאזור אדנה ולארגן שם את הארמנים. הארמנים העבירו הצעה זו לקומיסר העליון הצרפתי, הגנרל גורו, בסוריה הצרפתית. אנדרניק נסע לביירות לפגוש את גורו. גורו לא רק דחה הצעה זו, אך גם לא נתן את אישור כניסת אנדרניק לאזור.
מורשת
אנדרניק נפטר בארצות הברית בשנת 1927. כאשר המשטר הסובייטי לא קיבל את העברת גופתו לירוואן, הוא נקבר בפריז. הוא איחל שיביאו את גופתו ל"מולדת", שהיא אנטוליה המזרחית. העברת קברו לירוואן בשנת 2000 לאחר התפרקות ברית המועצות התפרשה כגישת הזמן לקראת משאלה זו. עקב העובדה שידע כי לא יוכל לעמוד נגד הכוחות הטורקים הסדירים, אנדרניק נמנע מללחום עם החיילים הסדירים בקבוצות גדולות. לאחר מותו הפך אנדרניק לגיבור לאומי של מאבק העצמאות של ארמניה.
קישורים חיצוניים
- אנדרניק מארמניה, באתר היסטוריה היום
- אנדרניק, גיבור מלחמה, בחסות הרפובליקה הארמנית
