אסון צור הראשון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זירת האסון לאחר פיצוץ בית הממשל הצבאי בצור, 11 בנובמבר 1982

אסון צור הראשון התרחש ב-11 בנובמבר 1982, סמוך לשעה שבע בבוקר, מיד בתום מלחמת לבנון הראשונה. באסון קרס בניין הממשל הצבאי הישראלי בצור שבלבנון ונהרגו בו 91 אנשים, מתוכם 34 שוטרי משמר הגבול, 33 חיילי צה"ל, 9 אנשי שב"כ ו-15 עצירים לבנוניים[1].

פינוי נפגעים ופינוי הריסות מבניין הממשל הצבאי בצור שבלבנון
פינוי הריסות מבניין הממשל הצבאי בצור שבלבנון באמצעות עגורן.

האסון

בניין הממשל היה צר וגבוה בן שבע קומות, וצה"ל כבש אותו יחד עם האזור כולו כבר ביום השני למלחמה[2]. הוא נבנה במקור כבית מלון, אך הוחרם ושימש כמפקדה של ארגוני המחבלים[3]. במהלך ההשתלטות על הבניין נפגע הבניין מאש צה"ל, והקיר הצפוני בקומה העליונה של האגף המערבי התמוטט כולו. ההחלטה למקם בו מפקדות משותפות התקבלה שלושה שבועות אחרי תחילת הלחימה, זאת למרות שהיה רעוע וממוקם בצמוד לכביש ראשי, זאת במטרה לשפר את התיאום בין גופי הביטחון השונים[3].

בבניין היו ממוקמות מפקדות של המשטרה הצבאית, משמר הגבול, הממשל הצבאי הישראלי בלבנון, יחידת מילואים מגדוד חרמ"ש, שירות הביטחון הכללי, והיו בו חיילים מיחידת אד"ל (יחידת הקישור ללבנון) ועצירים לבנוניים[4]. הבניין קרס כולו עד הייסוד במהירות בשני שלבים. מהיקף ונזקי הפיצוץ היה ברור שמוקד הפיצוץ לא היה בצד הבניין אלא התפוצצות בקומת הקרקע[4]. בשעות אחר הצהריים הגיעו למקום הרמטכ"ל רפאל איתן ואלוף פיקוד הצפון אמיר דרורי[4]. עבודות החילוץ החלו מיד ונמשכו שלושה ימים, במהלכן פונו כל הריסות הבניין לחלוטין[5], 28 פצועים חולצו בחיים מתוך ההריסות[1][6].

יום למחרת האסון שודרה כתבה ארוכה של עמוס כרמלי בתוכנית ליל שישי "יומן", על עבודות החילוץ וכללה ריאיון במקום עם שר הביטחון אריאל שרון בו הצדיק השר את מבצע "שלום הגליל" (שמה הרשמי של מלחמת לבנון הראשונה בתחילתה)[7]. הכתבה עוררה סערה ציבורית וכמה ימים אחר כך הכריזה הממשלה לראשונה על יום אבל לאומי בישראל לזכר הקורבנות, ביום זה הושמעה צפירת זיכרון[8].

חקירת האסון

יום למחרת האסון, ב-12 בנובמבר, מינה הרמטכ"ל בהנחיית שר הביטחון, ועדת חקירה לבדיקת האירוע, בראשות אלוף (מיל') מאיר זורע[9]. הוועדה הגיעה למקום מיד ונשארה בו במהלך עבודות החילוץ. מאחר שלא הייתה עדות לפיצוץ חיצוני עלו מספר סברות באשר לסיבת האסון: הבניין היה רעוע, הוא נבנה ללא יסודות, תוכנן להיות בעל חמש קומות בלבד ועמודי התמך העיקריים בו היו דקים[10]. לכן עלתה סברה שהציוד הרב ומספר החיילים שהיו בו גרמו לקריסה[10]. אפשרות שמחבלים הצליחו להחדיר אליו חומרי נפץ נשללה מאחר שבמקום הייתה שמירה קפדנית, אולם סברה אחרת גרסה שמתחת לבניין הייתה מנהרה בה הוטמן חומר נפץ לפני שצה"ל השתלט על הבניין (אך לאחר פינוי ההריסות לא נמצאה מנהרה)[10]. לאחר שנשללו כל האפשרויות האחרות קבעה הוועדה שככל הנראה האסון נגרם משני גורמים: דליפת גז ממכלי גז שהיו בקומת הקרקע שגרמה להתפוצצות והעובדה שהבניין היה רעוע וקרס בקלות, ולא כתוצאה מפעילות עוינת[11]. הדו"ח הועבר לחקירת מצ"ח כדי למצוא את האשמים ברשלנות שהביא לאסון[12]. בעקבות האסון צה"ל הפסיק לאחסן מיכלי גז במצבורי דלק במפקדות[13].

ועדת החקירה התבססה על ממצאים בשטח שתאמו אפקט של "פיצוץ נפחי" (פיצוץ ענן גז בעל מוקד רחב מאוד). הוועדה מסרה "שעל-אף שחיפשה בדקדקנות סימנים לפיגוע חבלני, היינו סימני התפוצצות מטען חומר נפץ על כל מאפייניו. לא נמצאו כל סימנים כאלה. לעומת זאת התגלו סימנים מובהקים של פיצוץ הדף שסיבתו האפשרית היחידה היא דליפת גז ממיכלים שנמצאו במבנה, דליפה שהתלקחות אקראית מניצוץ שיכול היה להיות סיגריה, לחיצה על מתג חשמלי או הפעלת מכשיר חשמלי"[14]. עדויות על אחסון של מכלי גז בקומת הקרקע התקבלו כבר ביום החקירה הראשון[4][15], אולם במהלך התחקיר של ועדת החקירה הכחישו תחילה אנשי אפסנאות כי אחסנו בבניין מכלי גז בניגוד לנהלים[14].

בעקבות הפיגועים נגד בסיסי הכוח הרב לאומי בביירות באוקטובר 1983, שכללו מכוניות תופת עם מטעני נפץ של גז בוטאן על מנת לייצר פצצה תרמו-בארית, אמר מאיר זורע יו"ר ועדת החקירה של אסון צור הראשון כי לא פנו אליו לחדש את החקירה, ובכל מקרה נבדקה באופן מקיף האפשרות שמכונית תופת גרמה לאסון אך היא הופרכה[16].

תחקירים מאוחרים

כשלוש שנים לאחר האסון לקח ארגון חזבאללה אחריות על האסון (למרות שהוקם באופן רשמי ב־1984) ופרסם כביכול את זהותו של המתאבד, שתואר כ"שהיד" הראשון של הארגון, אחמד קציר מהכפר דיר קאנון אל-נהר הממוקם בנפת צור[17]. מאז חוגגים את האירוע ביום השהיד בכפרו (והאיראנים קראו על שמו רחוב בטהראן). לפי אותם פרסומים, בתכנון הפיגוע ובשיגורו של המתאבד למשימה השתתפו כמה ממקימי הזרוע הצבאית של חזבאללה, בהם עימאד מורנייה (שהיה רק בן 19 באותה עת)[17]. פרסום זה עורר מאז ספקות לגבי מסקנות ועדת החקירה לאסון.

בתחקיר שפורסם ב"הארץ" ביוני 1998, נחשפו עדויות של אנשי ביטחון בכירים שעסקו בחקירת האסון, שהצביעו על כך שהפיצוץ היה תוצאה של פיגוע טרור מכוון. עוד נחשף כי ועדת החקירה התעלמה מחלק מהראיות, וצה"ל ושב"כ אף הסתירו מידע מהמשפחות השכולות ומהציבור, משיקולים פוליטיים במטרה לא לערער את התמיכה הציבורית במבצע "שלום הגליל"[18].

ב-2007, בספרו "נקודת האל־חזור" טען רונן ברגמן שחקירת מצ"ח מצאה כמה ראיות המצביעות על גורם אחר לאסון - פיצוץ מכונית תופת[19]:

  • שלושה עדי ראייה ראו מכונית מסוג פיג'ו נוסעת במהירות גבוהה אל תוך הבניין, לפני הפיצוץ. שניים מהם, לבנונים שנפצעו בפיצוץ, סיפרו על כך לרופא שטיפל בהם בבית החולים של צור.
  • בין ההריסות נמצא מנוע של מכונית פיג'ו שמספרו הראה שהיא נרכשה בלבנון ולא הייתה בשימוש צה"ל.
  • בין ההריסות נמצאה רגל אדם שלא הייתה שייכת לאף אחד מן החללים.
  • שחזור של הפיצוץ שערכו מומחי רפא"ל העלה שייתכן מאוד שמדובר במכונית תופת.

בספרו טוען ברגמן שעל החוקרים הופעל לחץ שלא להגיע למסקנות נחרצות, והדבר ניכר בפירוט המסקנות בדו"ח. צה"ל החליט שלא לפרסם דו"ח זה ולדבוק בגרסה הרשמית לפיה מדובר בתאונה של פיצוץ בלוני גז. השב"כ מכחיש את קיום הדו"ח עד עצם היום הזה[20], אף כי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק דר, העיד[19] גם הוא על קיום הדו"ח ושהוא היה אחד ממחבריו כשהיה חוקר במשטרה הצבאית החוקרת.

דובי איכנולד, שהיה מפקד יחידת משטרה צבאית בצור בעת האסון, והיה בין הניצולים מן הבניין שקרס, כתב על חוויותיו תחת ההריסות ולאחר החילוץ בכתבה שפורסמה במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות ב-26 באוקטובר 2012[21]. בכתבה גם הוא ציין שהתקיימה חקירת מצ"ח, בראשות סא"ל ליאון בכר, אשר העלתה כי מכונית תופת מסוג פיג'ו היא שגרמה לקריסת הבניין, ולא פיצוץ גז. הוא גם חזר על הממצא לפיו למחבל המתאבד שנהג במכונית נערכה הלוויית שהיד בכפרו.

מאמר שפרסם המזרחן שמעון שפירא בכתב העת של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ב-15 באוקטובר 2020, תיאר בפרוט את מעורבותם של עימאד מורנייה ואחמד קציר בפיגוע ואת השתלשלות האירועים[22].

בנובמבר 2022 הודיעו צה"ל, השב"כ והמשטרה על הקמת צוות שיבחן מחדש האם לפתוח בבדיקה רשמית מחודשת באשר לנסיבות האירוע[23]. ביוני 2023 הודיע צוות הבדיקה כי ממצאים חדשים מחזקים את החשד שהפיצוץ נגרם מפיגוע חבלני. בעקבות זאת תוקם ועדה חדשה, בראשות אלוף (מיל') אמיר אבולעפיה, לחקר נסיבות האסון[24].

הנצחה

טקס אזכרה ממלכתי לציון האסונות בצור נערך לראשונה בהר הרצל בירושלים בשנת 2017, 35 שנים לאחר האסון הראשון. הטקס אורגן ביוזמת ילדיהם של הרוגי ונפגעי האסון. בטקס השתתפו שרים בממשלה ובכירים בצה"ל ובמשמר הגבול[25].

בשנת 2021, מועצת העיר טבריה החליטה על הקמת אנדרטה ומצפור לזכר חללי האסון[26].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסון צור הראשון בוויקישיתוף
סרט של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון על האסון

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 טלי זלינגר, קציר הדמים בצור: 75 הרוגים ישראליים - בתום הפינוי אמש זוהו 65 גופות של כוחות הבטחון - 15 לבנונים נהרגו • 28 פצועים חולצו, דבר, 14 בנובמבר 1982
    עתי"ם, חללי האסון בצור מובאים למנוחות, דבר, 15 בנובמבר 1982
  2. ^ הקרב על צור, "העולם הזה", גיליון 2336 מ-9 ביוני 1982, עמוד 77
  3. ^ 3.0 3.1 ראובן שפירא, וידוי אישי: הבנין לא מצא חן בעיני, דבר, 14 בנובמבר 1982
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 טלי זלינגר ושמעון וייס, כיוונים שונים בחקירת הפיצוץ אמש זוהו 13 הרוגים מתוך עשרות הנפגעים, דבר, 12 בנובמבר 1982
  5. ^ שמעון וייס, מבית המימשל שהפך תל חורבות נותר רק משטח אדמה נקי ושומם, דבר, 15 בנובמבר 1982
  6. ^ אריאלה ראובני, "אני לא גופה,אני חי" - צעק ציון אשטר מתוך הגומחה, דבר, 14 בנובמבר 1982
  7. ^ טדי פרויס, חורבות צור והתקשורת, דבר, 15 בנובמבר 1982
  8. ^ יורם פרי, מה עוד צריך לקרות?, דבר, 19 בנובמבר 1982
  9. ^ מאיר זורע בראש ועדת החקירה, דבר, 12 בנובמבר 1982
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 שמעון וייס וראובן שפירא, סברה: בניין רעוע, חומר נפץ או מינהרת מחבלים, דבר, 14 בנובמבר 1982
    המשך הכתבה: סברה: בנין רעוע, דבר, 14 בנובמבר 1982
  11. ^ אסון צור: רשלנות ואחריות, דבר, 22 בנובמבר 1982
  12. ^ אמיר אורן, ועדת החקירה, כותרת ראשית, 8 בדצמבר 1982
  13. ^ יוסף ולטר, צה"ל הפסיק לאחסן מיכלי גאז במחנות, מעריב, 14 באפריל 1986
  14. ^ 14.0 14.1 טלי זלינגר, פגמים בערנותו של צה"ל, דבר, 25 בנובמבר 1982
  15. ^ שמעון וייס, צור-למחרת היום, דבר, 14 בנובמבר 1982
  16. ^ חוקר האסון בצור: אין צורך לחדש החקירה, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983
  17. ^ 17.0 17.1 פסח מלובני, ‏כך הצליחו איראן וחיזבאללה לסלק את הצבאות הזרים מלבנון, באתר "IsraelDefense‏", 13 ביוני 2020
  18. ^ אתר למנויים בלבד יניב קובוביץ, אסון צור הראשון: התחזק החשד לפיגוע, תוקם ועדת חקירה של צה"ל, שב"כ והמשטרה, באתר הארץ, 25 ביוני 2023
  19. ^ 19.0 19.1 נקודת האל־חזור, רונן ברגמן, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, 2007, עמ' 156 והלאה
  20. ^ עד מועד פרסום הספר. לא ידוע על שינוי בעמדת שב"כ מאז פרסום הספר.
  21. ^ דובי איכנולד, צור 1982. הייתי קבור בגיהנום, באתר ynet, 26 באוקטובר 2012
  22. ^ שמעון שפירא, המאבק בין ישראל וחיזבאללה: 1982 – 2020 - המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ‏15 באוקטובר 2020
  23. ^ שלומי הלר‏, אחרי 40 שנה: צוות בדיקה יבדוק מחדש את נסיבות קריסת הבניין באסון צור, באתר וואלה!‏, 17 בנובמבר 2022
  24. ^ איתי אילנאי, יואב זיתון, אסון צור הראשון: ועדת חקירה תוקם בשל "ממצאים חדשים, התחזק החשד לפיגוע", באתר ynet, 25 ביוני 2023
  25. ^ עדי רוזנברג, טקס ראשון, 35 שנה לאסון צור: "כל הבניין קרס עליי", באתר ynet, 16 בנובמבר 2017
    רויטל עמירן, ‏35 שנה לאסונות צור: "גופות נתלו על חוטי החשמל כמו כביסה", באתר מעריב אונליין, 16 בנובמבר 2017
  26. ^ איתי אילנאי, רונן ברגמן, בעקבות תחקיר "7 ימים": אנדרטה ראשונה בארץ לחללי אסון צור, באתר ynet, 14 באפריל 2021
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0