ארביד לינדמן
| קובץ:Arvid Lindman.jpg | |||||||
| לידה |
19 בספטמבר 1862 אוסטרביברוק, מחוז אופסלה, שוודיה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בדצמבר 1936 (בגיל 74) פורלי, לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||
| שם מלא | סלומון ארביד אכטס לינדמן | ||||||
| מדינה | שוודיה שוודיה | ||||||
| מפלגה | המפלגה הליברלית | ||||||
| בת זוג | אני אלמסטורם | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
סלומון ארביד אכטס לינדמן (בשוודית: Salomon Arvid Achates Lindman; 19 בספטמבר 1862 – 9 בדצמבר 1936) היה קצין צי בדרגת אדמירל משנה, טייקון ופוליטיקאי שמרן שוודי שכיהן כראש ממשלת שוודיה בין השנים 1906 – 1911 ובין השנים 1928 – 1930.
לינדמן היה גם מנהיג המפלגה השמרנית בין השנים 1912 – 1935, למעט תקופה קצרה ב-1917 כאשר הוא כיהן כשר החוץ. שתי תקופות כהונתו כראש הממשלה בישרו את הנהגת הדמוקרטיה הפרלמנטרית ואת זכות הבחירה האוניברסלית בשוודיה.
ראשית חייו
ארביד לינדמן נולד בעיירה אוסטרביברוק (Österbybruk) שבמחוז אופסלה כבנם של אכטס לינדמן ושל רעייתו, אבה דהלגרן. הקריירה שלו כקצין צי הגיעה לשיאה כאשר הוא קודם לדרגת אדמירל משנה בכוחות המילואים של הצי. במהלך הקריירה הפוליטית שלו הוא היה ידוע בעיקר בכינוי "האדמירל". בין השנים 1892 – 1903 היה לינדמן המנהל הכללי של חברת הנייר Iggesunds Bruk ולאחר מכן ועד 1923 הוא היה המנהל הכללי של חברת הבת שלה, Strömbacka bruks AB. ב-1904 הוא גם היה למנהל הכללי של חברת התקשורת הממשלתית Televerket.
קריירה פוליטית
ב-1902 דחה לינדמן את ההצעה להיות שר האוצר בממשלתו השנייה של אריק גוסטב בוסטרם, אך ב-1905 הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו כאשר הוא מונה להיות שר הצי בממשלתו הרחבה של כריסטיאן לונדברג וחבר בבית העליון של הריקסדאג (הפרלמנט השוודי).
ממשלתו הליברלית של קרל סטף קיוותה להנהיג זכות בחירה מלאה לכל הגברים ששירתו שירות צבאי בבחירות בשיטה הרובנית והביעה גם תמיכה סמויה בזכות בחירה לנשים. במהלך המערכה להצעות אלו נבחר לינדמן להיות ראש הממשלה השמרנית. בכישורים פוליטיים רחבים הצליח לינדמן להעביר החלטה על מתן זכות בחירה כללית לגברים על פי העקרון של "מידתיות כפולה" בשני בתי הפרלמנט במהלך השנים 1907 – 1909. ממשלתו שכיהנה שש שנים דאגה ליישום כמה רפורמות בתחומי התעשייה, החינוך והחברה. הוקמה וועדת ביטחון, התקבלו החלטות לבנייתו של הצי ומעמדה הבינלאומי של שוודיה חוזק בהסכמים שנחתמו עם המדינות הנורדיות והמדינות הבלטיות. התסיסה הפוליטית והכלכלית הובילה ב-1909 לשביתה כללית שנחלה כישלון וממשלתו של לינדמן נותרה בשלטון, לכאורה בתמיכתו של המלך.
הרחבת זכות הבחירה והנהגת שיטת בחירות בשיטה היחסית (על פי שיטת ויקטור ד'הונד) שמרו על כוחו של האגף הימני בפרלמנט, אך גם תרמו להצלחתה של קואליציית האגף השמאלי, כאשר הליברלים והסוציאל-דמוקרטים ניצחו בבחירות לבית התחתון שנערכו ב-1911. לינדמן עבר אז להיות חבר בבית התחתון ומנהיג האגף הימני בו בין השנים 1912 – 1935, למעט תקופה קצרה ב-1917 כאשר הוא כיהן כשר החוץ בממשלתו של קרל שוורס. כדמות מפתח באגף הימני הוא יעץ למלך בנוגע להקמת ממשלותיהם של יילמאר המרשלד ושל קרל שוורס, מתוך כוונה לחסום את המנהיג השמרני הקיצוני יותר מהבית העליון, ארנשט טריגר.
בין השנים 1913 – 1935 כיהן לינדמן כיושב הראש של הארגון הלאומי של מפלגות הימין, שהיה קודמתה של מפלגת המתונים, וככזה הוא היה הכוח המניע מאחורי תהליך המודרניזציה של המנגנון המפלגתי, במיוחד לאחר השינוי החוקתי של 1918 שבו הונהגה זכות בחירה כללית לגברים. בין שאר החידושים הוא שכר מטוס שייקח אותו במסעות הבחירות ברחבי שוודיה ודאג לעיצובה של כרזת הבחירות. הקואליציה איבדה את מעמדה כמפלגה הגדולה ב-1917 לטובת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ששמרה על מעמדה זה מאז, למעט כמעט שוויון בין המפלגות בבחירות הכלליות של 2010. שיטת הייצוג היחסי גרמה לשמירת תמיכה משמעותית, אם כי מוגבלת, הן במפלגה הליברלית והן במפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
לאחר מערכת בחירות קשה שהתנהלה ב-1928 הקימו הסוציאל-דמוקרטים קואליציה שנויה במחלוקת עם כמה גורמים מהמפלגה הקומוניסטית ונחלו הפסדים בבחירות. לינדמן הרכיב ממשלת מיעוט של מפלגות הימין, לאחר שהליברלים דחו את הצעתו של המלך להקים ממשלת מרכז-ימין רחבה. בין הצעדים שנקטה ממשלת לינדמן השנייה ראויה לציון קריאתה ב-1928 לקיום וועידה להשכנת שקט תעשייתי במקומות העבודה, מהלך שנועד לשים קץ לשביתות התכופות. ב-1930 התפטרה הממשלה לאחר שהליברלים והסוציאל-דמוקרטים הפילו את ההצעה להעלאת תעריפי המכס על הדגנים, שמטרתה הייתה חיזוקו של המגזר החקלאי. אף אחת מהמפלגות או אף צירוף של מפלגות לא הצליח ליצור רוב וכתוצאה מכך נודעו שנות העשרים וראשית שנות השלושים בשוודיה כסוערות במיוחד.
משנתו הפוליטית
לינדמן היה מנהיג מפלגה מודרני, שבאמצעות מעורבותו וצחות לשונו פנה ישירות אל קהל הבוחרים. הן כתעשיין והן כפוליטיקאי הוא היה טיפוס אנרגטי ומוכוון מטרה. הוא היה שמרן פרגמטי שלא איבד את עקרונותיו והיה פוליטיקאי משפיע שעסק רבות ביישוב סכסוכים. בתקופה בה עלה כוחן של הדיקטטורות באירופה הוא לקח על עצמו את תפקיד שומר העיקרון של הממשלה למען העם ודיבר בתקיפות כנגד הנאציזם והפשיזם. בשנות השלושים, כאשר ארגון הצעירים של מפלגתו החל להקים קבוצות פעולה של לובשי מדים, הוא דאג שהם יורחקו מהמפלגה. כאשר הוא התפטר מתפקידו כמנהיג המפלגה ב-1935 והוחלף באיש האקדמיה גוסטה ברגה, הוא זכה לתשבחות ממנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, פר אלבין הנסון והיה זה רק סמל לכבוד הרחב שרחשו לו בציבוריות השוודית.
מותו
ארביד לינדמן נהרג בתאונת מטוס ב-9 בדצמבר 1936, כאשר מטוס דאגלס DC-2 שבו הוא טס התרסק על אזור מגורים ליד נמל התעופה קרוידון שבלונדון, לאחר שהמריא בערפל כבד.[1]
משפחתו
ב-1888 נשא לינדמן לאישה את אני אלמסטורם ויחד איתה הוא הביא לעולם שלושה ילדים. בן דודו היה עיתונאי הספורט השוודי, אלכס לינדמן.
קישורים חיצוניים
- S Arvid A Lindman - Svenskt Biografiskt Lexikon - Riksarkivet (בשוודית)
- Claes-Fredrik Helgesson, Arvid Lindman and Swedish telephony
הערות שוליים
