יירן פרסון
 | |||||||
| לידה |
2 בינואר 1949 (גיל: 75) בווינגקר, חבל סדרמנלנד, שוודיה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | האנס יירן פרסון | ||||||
| מדינה |
 שוודיה | ||||||
| מפלגה | מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה | ||||||
| בן זוג |
גונל קרלסון (1995-1978) אניקה ברטין (2002-1995) אניטרה סטין (2003-) | ||||||
| |||||||
הנס יירן פרסון (בשוודית: Hans Göran Persson; נולד ב-20 בינואר 1949) הוא פוליטיקאי שוודי שכיהן כראש ממשלת שוודיה בין השנים 1996 – 2006 וכמנהיג מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה בין השנים 1996 – 2007.
פרסון נבחר לראשונה לריקסדאג (הפרלמנט השוודי) ב-1979 מטעם מחוז הבחירה של סדרמנלנד, אך ב-1985 הוא פרש כדי לשמש בתפקיד מוניציפלי בעיר קטרינהולם, תפקיד אותו הוא מילא עד 1989. ב-1991 הוא נבחר מחדש לפרלמנט מטעם אותו מחוז בחירה. בין השנים 1989 – 1991 הוא שימש כשר החינוך בממשלתו הראשונה של ינגוואר קרלסון. בממשלתו השנייה של קרלסון, בשנים 1994 – 1996, הוא שימש כשר האוצר.
לאחר התפטרותו של קרלסון מתפקיד ראש הממשלה נבחר פרסון לרשת אותו והוא סיים את תפקידו כשר האוצר. עם זאת, הוא המשיך להיות זה שהוביל את מאמצי הממשלה לצמצם את הגרעון התקציבי הכרוני של שוודיה. ב-1994 עמד הגרעון על 13% מהתוצר המקומי הגולמי, אך לאחר יישום קיצוצים בשירותי הרווחה והעלאת מיסים, ירד שיעור הגרעון על 2.6% מהתוצר המקומי הגולמי ב-1997, שינוי ששם את שוודיה במעמד של מדינה הזכאית להצטרף לאיחוד הכלכלי והמוניטרי של האיחוד האירופי (EMU). עם זאת, להישג זה היה מחיר: שיעור האבטלה עלה בהתמדה ל-13% ויחד בפתאומיות לכ-6.5% באותה שנה. בבחירות הכלליות של 1998 זכו הסוציאל-דמוקרטים במספר מושבים אף נמוך מזה שבבחירות של 1991, כאשר הם איבדו את השלטון. פרסון המשיך לכהן כראש הממשלה בתמיכתן של מפלגת הירוקים ומפלגת השמאל.
בבחירות הכלליות של 2002 הגדילו הסוציאל-דמוקרטים את מספר המושבים שלהם בפרלמנט. לאחר תבוסתם בבחירות 2006, הגיש פרסון באופן מידי את התפטרותו והכריז על כוונתו לפרוש מתפקידו כמנהיג הסוציאל-דמוקרטים בקונגרס המפלגה שהתקיים במרץ 2007.
מאז פרישתו, שימש פרסון כיועץ לחברת יחסי הציבור JKL היושבת בסטוקהולם. באוקטובר 2007 הוא פרסם ספר בשם "הדרך שלי, הבחירות שלי" (בשוודית: Min väg, mina val). ב-2008 הוא מונה להיות יושב ראש מועצת המנהלים של חברת הייעור השוודית Sveaskog. מאז 2007 הוא משמש כחבר במועצה האירופית לסובלנות ופיוס (ECTR) ומאז 2010 כחבר במוסד למשאבים עולמיים (WRI). מאז 2012 מוביל פרסון את הדיון המעמיק ואת שיתוף המידע בנוגע לעתידן של יערות אירופה.
ראשית חייו
יירן פרסון נולד בווינגקר (Vingåker) שבחבל סדרמנלנד, שוודיה למשפחה ממעמד הפועלים. בשנים האחרונות הוא חשף את העובדה שבצעירותו הוא שאף להיות כומר. בכל אופן, הוא נרשם ללימודים בקולג' בעיר ארברו, שם הוא למד קורסים במדעי החברה, בעיקר בסוציולוגיה. הוא השלים 80 יחידות לימוד (שווה ערך ל-120 יחידות ECTS) לפני שב-1971 הוא עזב את הקולג' מבלי להשלים את לימודיו. לימים הפך קולג' זה לאוניברסיטת ארברו שב-2005 העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד ברפואה, מהלך שעורר מחלוקת כלשהי.
קריירה פוליטית
בראשית שנות השבעים עבד פרסון עבור הליגה הצעירה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והוא היה חבר במועצה הלאומית שלה בין השנים 1972 – 1975. בהמשך, הוא כיהן כחבר מועצה בעיר הקטנה קטרינהולם. ב-1979 הוא נבחר לריקסדאג, אך פרש כדי לשוב לתפקיד בפוליטיקה המקומית בקטרינהולם בין השנים 1985 – 1989.
פוליטיקה ארצית
ב-1989 התמנה פרסון לתפקיד השר לענייני בתי הספר במשרד החינוך בממשלתו של ינגוואר קרלסון. בתפקיד זה הוא שימש עד לתבוסתם של הסוציאל-דמוקרטים בבחירות של 1991. פרסון היה אחד מהמוחות שעמדו מאחורי "תוכנית פרסון" שהוצגה ב-1994, שמטרתה הייתה שיפור המצב הכלכלי. באותה תקופה סבלה עדיין שוודיה ממיתון שהחל בראשית שנות התשעים, משיעורי אבטלה גבוהים ומגרעון תקציבי גבוה. ראש הממשלה מטעם המפלגה השמרנית, קארל בילדט, נשען באותה עת על קואליציה שברירית בין מפלגתו לבין שלוש מפלגות נוספות מהאגף שמרני-ליברלי שביניהן היה שיתוף פעולה מאולץ. בחירות 1994 היו מוצלחות מבחינת הסוציאל-דמוקרטים כאשר הם זכו ביותר מ-45% מקולות הבוחרים.
עם שובו לממשלה ב-1994 מונה פרסון לתפקיד שר האוצר, תפקיד אותו הוא מילא עד 1996. כשר האוצר התמקדה רוב עשייתו ביצירת איזון פיננסי יציב של הכלכלה השוודית. לעיתים קרובות הדגיש פרסון שהיה עליו "לנקות אחרי" ממשלת בילדט.
באותה תקופה הוא הקפיד על קיומן של "עשרת דיברות" שהנחו אותו במהלך כהונתו בתפקיד שר האוצר. בין אלה היה אחד הכללים שנעשו מטבע לשון מפורסם בשוודיה: "מי שחייב כספים אינו אדם חופשי" (בשוודית: Den som är satt i skuld är icke fri).
ראש הממשלה ומנהיג המפלגה
ב-1996 נבחר פרסון על פני מונה סהלין, סגנית ראש הממשלה, להוביל את שוודיה לאחר פרישתו של קרלסון. פרסון המשיך מאותה נקודה לאחר שעזב את משרד האוצר, להיות ראש החץ במאמצי הממשלה להקטין את הגרעון התקציבי הכרוני של שוודיה. ב-1994 עמד הגירעון על 13% מהתוצר המקומי הגולמי. לאחר שיישם פרסון קיצוצים בתקציבי הרווחה והעלאת מיסים, ירד הגרעון לשיעור של 2.6% ב-1997 ששם את שוודיה במעמד של מדינה הראויה להצטרף לאיחוד הכלכלי והמוניטרי של האיחוד האירופי (EMU). עם זאת, המחיר על תמורות אלו היה יקר. שיעור האבטלה עלה ל-13% ובאותה שנה ירד באופן פתאומי ל-6.5%.
2002-1998
בבחירות 1998 זכו הסוציאל-דמוקרטים במספר מושבים בפרלמנט שהיה קטן אף מזה שהם זכו בו בבחירות 1991, כאשר הם הודחו מהשלטון. הודות לתמיכה שהגיעה בעיקר ממפלגת הירוקים וממפלגת השמאל, עלה בידו של פרסון לשמור על משרתו, אך היה עליו לקבל תמיכה מלפחות שתי מפלגות נוספות בפרלמנט. מאוחר יותר אותה שנה פרסמה הממשלה הצעות לקיצוצים מרחיקי לכת בהוצאות הביטחון של שוודיה.
מבחינתם של הסוציאל-דמוקרטים הייתה שנת 1999 הצדקה למדיניות הכלכלית הקשוחה שלהם מאז שובם לשלטון ב-1994. העלייה בתוצר המקומי הגולמי הוערכה בכ-3.6%, הרבה מעל הממוצע האירופאי, האינפלציה נשארה מרוסנת ולראשונה מאז 1990 היה עודף תקציבי. במפלגה הועלו הצעות לקיצוצים בשיעור מס ההכנסה לקראת שנת 2000.
בשנה שלאחר מכן הפיחו הכלכלה החזקה, ירידת שיעורי האבטלה והשפעת האינטרנט, חיים חדשים ב"מודל השוודי" של מדינת הרווחה, שנראה היה שהיא מתה ונקברה במהלך המיתון העמוק של ראשית שנות התשעים. שיעור הצמיחה הגיע ל-4% ושיעור האבטלה היה הנמוך ביותר מזה שנים. אף על פי כן, לא עלה בידם של הסוציאל-דמוקרטים לנצל את השגשוג הכלכלי. על פי סקרי דעת הקהל נראה היה שהמפלגה נאבקה כדי לחזור לשיעור התמיכה של 36% כפי שהיה לפני הבחירות. תחת זאת, מפלגת השמאל הקטנה, בעלת ברית של הסוציאל-דמוקרטים, גרפה תמיכה בזכות פרסום תוכניתה להגדלת ההוצאה הציבורית והתנגדותה למעבר של שוודיה לחברות בגוש האירו.
מבחינה כלכלית, להתפוצצות בועת הדוט-קום ב-2001 היו השלכות על שוודיה. חברת אריקסון, שהייתה יצרנית הטלפונים הסלולריים הגדולה בעולם, צמצמה את מצבת כוח האדם שלה באלפי משרות, כפי שעשו אז רבות מחברות האינטרנט וחברות ההזנק בשוודיה.
שיעור הגידול בתוצר המקומי הגולמי שעמד בשנת 2000 על 3.6%, היה צפוי לרדת לכ-1.5% ב-2001 וב-2002 היה צפוי רק שיפור מזערי. תקוותה של הממשלה הייתה שקיצוצים במיסים, סיבסוד ההוצאות על גידול ילדים והעלאת השכר, יגבירו את אמון הצרכנים ויעלו את שיעור ההכנסה הפנויה ב-5.4%. המומחים ציפו גם הם לצמיחה ב-2002, בסיוע החלשות הקרונה השוודית, שרשמה ב-2001 שיאי שפל הן מול הדולר והן מול האירו.
בחירות 2002
בבחירות 2002 הגדילו הסוציאל-דמוקרטים את מספר נציגיהם בפרלמנט, בעיקר על חשבון מפלגת השמאל. פרסון המשיך לעמוד בראש ממשלת המיעוט במקום להרכיב קואליציה, למרות דרישות קודמות מצד המפלגות שתמכו בו להיות שותפות לממשלה.
בחירות 2006
מיד לאחר התבוסה בבחירות שנערכו ב-17 בספטמבר 2006, הגיש פרסון את התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה והכריז על כוונתו להתפטר מתפקיד יושב ראש המפלגה לאחר ועידת המפלגה שהתקיימה במרץ 2007. ב-13 באפריל 2007 הודיע פרסון גם על התפטרותו מהפרלמנט, בו הוא שירת בין השנים 1979 – 1985 ובין השנים 1991 – 2007.
פרסון כיהן כראש הממשלה במשך יותר מעשור, ובכך הוא היה שני רק לטאגה ארלנדר במשך כהונתו הרצופה מכל ראשי ממשלת שוודיה לדורותיהם. הוא ידוע כנואם מוכשר שנשא נאומים כתובים היטב, לרוב ללא סיוע בכתיבתם מאנשי צוותו. בתקופת כהונתו הוא התמודד עם כמה תקריות לא קלות, כמו המהומות בגטנבורג ב-2001, רצח שרת החוץ אנה לינד ב-2003, רעידת האדמה והצונמי באוקיינוס ההודי ב-2004 ופרשת קריקטורות מוחמד ב-2006, שגרמה לאיומים באלימות כנגד סקנדינבים, שריפת שגרירויות במזרח התיכון והתפטרותה של שרת החוץ השוודית, לילה פריוולדס.
מדיניות החוץ
בנוגע לחברותה של שוודיה באיחוד האירופי, היה פרסון תומך נלהב בהרחבת חלקה של שוודיה בארגון. במהלך תקופת נשיאותה של שוודיה באיחוד במחצית הראשונה של 2001, הנהיג פרסון, בסיועה של שרת החוץ שלו, אנה לינד, את הארגון והוא תרם רבות לקראת הרחבתו של הארגון ב-2004. פרסון תמך בכניסתה של שוודיה לאיחוד הכלכלי והמוניטרי של האיחוד האירופי (EMU), אך משאל עם שנערך בשוודיה ב-2003 הכריע נגד מהלך זה.
כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה
ב-1998 יזם פרסון שיחות בינלאומיות בנוגע להקמתו של ארגון בין-ממשלתי לחינוך בנושא השואה, שבעקבותיהן הוקם כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה. כיום חברות בארגון 27 מדינות. עוד קודם לכן העלה פרסון את נושא החינוך על השואה על סדר היום של הפרלמנט השוודי, ויזם מערכה לאומית שמטרתה הייתה איסוף "מידע אודות השואה כדי ליצור את הפלטפורמה לדיון בסוגיות דמוקרטיה, סובלנות והעובדה שכל בני האדם נולדו שווים". המערכה נקראה בשם "היסטוריה חיה" (בשוודית: Levande Historia).
לאחר ההתפטרות
באוקטובר 2007 פרסם פרסון את ספר זכרונותיו, "הדרך שלי, הבחירות שלי" (בשוודית: Min väg, mina val). במרץ אותה שנה עלתה לאוויר סדרת טלוויזיה דוקומנטרית בת ארבעה פרקים באורך שעה אחת כל אחד בערוץ SVT הממלכתי, שתיארה את תקופת כהונתו של פרסון כראש הממשלה. הסדרה גרמה למחלוקות עקב ההערות השליליות של פרסון, הן כלפי חבריו למפלגה ואנשי המנגנון שלה והן כלפי יריביו הפוליטיים.
במאי 2007, לאחר פרישתו מהפרלמנט, הודיע פרסון שהוא יעבוד בעתיד כיועץ בשירות חברת יחסי הציבור JKL שבסיסה בסטוקהולם. באפריל 2008 הוא התמנה להיות יושב ראש מועצת המנהלים של חברת הייעור השוודית Sveaskog, חברה בבעלות ממשלתית.
בסוף 2008 היה פרסון לחבר במועצה האירופית לסובלנות ולפיוס (ECTR), ארגון ללא כוונת רווח שהוקם כדי לפקח על הסובלנות באירופה ולהגיש המלצות ללוחמה בתופעות שנאת הזרים וחוסר הסובלנות ביבשת.
במרץ 2010 נבחר פרסון למועצת המנהלים של המוסד למשאבים עולמיים (World Resources Institute). מאז 2012 מוביל פרסון פורום לחשיבה מדעית ברמה גבוהה על עתיד היערות באירופה הקרוי Thinkforest.
חיים אישיים
ב-1978 נשא פרסון לאישה את גונל לבית קרלסון ויחד הם הביאו לעולם שתי בנות. ב-1995 הם התגרשו ובמרץ אותה שנה הוא נשא לאישה את אניקה ברטין, שממנה הוא התגרש בדצמבר 2002. בדצמבר 2003 נשא פרסון לאישה את אניטרה סטין, אשתו השלישית.
ב-2004 רכשו פרסון וסטין שטח חקלאי של 190 הקטאר ליד אגם בוון שבסדרמנלנד וב-2006 הם החלו בבניית בית גדול על נחלתם.
פרסון מחזיק באמונתו הנוצרית והוא חבר באגודת הסוציאל-דמוקרטים הנוצרים של שוודיה.
בעיות רפואיות
ב-8 ביולי 2002 נפל פרסון בעת שרכב על אופניו בהרפסונד ושבר את עצם הבריח השמאלית שלו. בעקבות תאונה זו הוא לא היה מסוגל להרים את ידו השמאלית במשך זמן מה וכמעט והתעלף במהלך נאום שנשא באלמדלן יומיים לאחר מכן ולאחר פגישה עם ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר שבוע לאחר מכן.
בתאונת הרכיבה היו עם פרסון שר האוצר, פר נודר וסטן אולסן, מזכיר המדינה. נודר כתב בספרו "גאה אך לא שבע רצון" ב-2008 שפרסון נפל בעת שרכב על אופניו עקב צריכה מופרזת של משקאות אלכוהוליים. בתגובה אמר פרסון: "איני יכול לתאר בפירוט את האירוע אך אני יכול לומר שאני מופתע שפר נודר זוכר משהו ממנו".
בספטמבר 2003 אובחנה אצל פרסון דלקת מפרקים ניוונית בירכיו והומלץ לו לעבור ניתוח. הוא בחר לעבור את הניתוח במערכת הבריאות הציבורית השוודית ולא באופן פרטי. הוא הוכנס לרשימת ההמתנה ובסופו של דבר הוא עבר ניתוח החלפת ירך ביוני 2004. במהלך תקופה זו של תשעה חודשים הוא צלע על ירכו ועל פי המדווח הוא קיבל משככי כאבים חזקים ונאלץ לבטל כמה נסיעות רשמיות בשל הכאבים שהוא סבל מהם.
קישורים חיצוניים
- יירן פרסון באתר אנציקלופדיה בריטניקה.
- ראיון עם יירן פרסון
- נאומו של פרסון ביד בשם ב-2005 (אתר יד ושם) (באנגלית)
