קרל שוורס
 | |||||||
| לידה |
5 ביוני 1858 נורשפינג, שוודיה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 1926 (בגיל 68) סטוקהולם, שוודיה | ||||||
| שם מלא | קרל יוהאן גוסטב שוורס | ||||||
| מדינה |
 שוודיה | ||||||
| מפלגה | המפלגה הלאומית | ||||||
| בת זוג | דגמר לונדסטרום | ||||||
| |||||||
קרל יוהאן גוסטב שוורס (בשוודית: Carl Johan Gustaf Swartz; 5 ביוני 1858 – 6 בנובמבר 1926) היה פוליטיקאי שוודי שכיהן כראש ממשלת שוודיה ממרץ ועד אוקטובר 1917. לפני כן הוא שימש בתפקיד שר האוצר בין השנים 1906 – 1911.
ראשית חייו
קרל שוורס נולד בעיר נורשפינג שבמחוז אסטרייטלנד כבנם של בעל בית החרושת לטבק אריק שוורס ושל רעייתו אליסבת פורסגרן. לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטת אופסלה ובאוניברסיטת בון, הוא שב לנורשפינג כדי לקחת חלק בניהול עסקי המשפחה. הוא לקח חלק בחיי עירו וכן בחיי התרבות שלה. בין השנים 1912 – 1917 הוא היה בין השאר יושב ראש מועצת המנהלים של הבנק המרכזי של שוודיה.
בתקופת כהונתו כשר האוצר הוא יישם מספר רפורמות, כולל הנהגתם של מס הכנסה ורכוש משולבים שהיו למיסים פרוגרסביים. עם התמזגותן של מפלגות האגף הימני של הבית התחתון של הריקסדאג (הפרלמנט השוודי), היה שוורס לחבר במועצה הפנימית של המפלגה הלאומית החדשה.
מלחמת העולם הראשונה
בשנות מלחמת העולם הראשונה היה שוורס דמות מפתח בריקסדאג בתוקף תפקידו כיושב ראש הוועדה לענייני אספקה בשנים 1915 – 1917. עם נפילת הממשלה הבלתי-מפלגתית בראשותו של יילמאר המרשלד עקב לחצים חיצוניים ועקב עימותים פנימיים, קרא המלך גוסטב החמישי לשוורס לקבל על עצמו את תפקיד ראש הממשלה. שוורס קיבל את הצעת המלך יותר מתוך חוש אחריות מאשר מתוך שאיפה אישית לקבל את התפקיד. משימתה החשובה ביותר של ממשלת שוורס הייתה להרגיע את הרוחות בקרב חוגי הבורגנות בהקשר לשמועות על כך שמהפכת פברואר ברוסיה תתפשט לשוודיה.
באופן כללי נחשב שוורס לשמרן מתון ובעל היגיון. הוא אסר על מיליציות פרטיות של הבורגנים לנקוט בפעולה לקראת הפגנות האחד במאי 1917 על סמך הבטחתה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לדאוג לשמירת הסדר. ללא הסכמה זו, העימותים היו עלולים להסלים במהלך חודש מאי ולגרום למשבר פוליטי פנימי בשוודיה.
אי שביעות הרצון נבעה בעיקר מהעובדה שהעם השוודי חי באותה תקופה על סף רעב. מהומות על רקע הרעב, יותר מאשר הדרישה הפוליטית לזכויות הצבעה, היו בראש מעייניהם של המפגינים. המצב החל להירגע עם תחילת עונת איסוף תפוחי האדמה בראשית הקיץ אותה שנה. עד מהרה הגיע שוורס גם להסכמה עם מדינות ההסכמה המשולשת, במיוחד עם בריטניה, על פתיחת ייבוא מזון מהמערב, צעד שהמרשלד מנע.
הסוציאל-דמוקרטים ניצלו את מהומות הרעב כדי להטיל לחץ על ממשלת הימין ודרשו בין השאר מתן זכות בחירה אוניברסלית וזכות בחירה לנשים. הממשלה הייתה חלוקה בסוגיות אלו. מנהיג האגף השמאלי של הריקסדאג, השר לעניינים אזרחיים, אוסקר פון סידוב, ושר האוצר, קונרד קרלסון, הסכימו עם הצעותיהם של הסוציאל-דמוקרטים והליברלים. הם איימו להתפטר במידה ושוורס יקבל את דרישתו של שר החוץ, ארביד לינדמן לשמור על הסטטוס קוו. שר האוצר זכה לגיבוי של המגזר התעשייתי שרצה לשים קץ לאי השקט. שוורס גילה הססנות וחש תחת לחץ ממתנגדיו והפתרון מבחינתו היה להמתין לבחירות באביב. היה זה צעד היסטורי: הוא היה הראשון מבין מנהיגי השמרנים בשוודיה שהלך לאור עקרון הדמוקרטיה הפרלמנטרית, שהעם ולא המלך, צריכים להיות אלו שיבחרו את הממשלה.
גוסטב החמישי השתדל להימנע במשך זמן רב ליצור פריצת דרך לכוון משטר פרלמנטרי, אך רצונו לאפשר לשוורס להמשיך בתפקידו, למרות הצלחתן של מפלגות הימין בבחירות של 1917, התערער בעקבות מעורבותו של בנו של שוורס בשערוריית שוק שחור והפרה של חוקי הצנע שהיו נהוגים אז.
משפחתו מותו ומורשתו
ב-1886 נשא שוורס את דגמר לונדסטרום לאישה. יחד הם הביאו לעולם שלושה ילדים. קרל שוורס מת ב-6 בספטמבר 1926 בסטוקהולם. בנוסף לפעילותו הפוליטית הארצית, הוא היה דמות בולטת בחיי עירו. ב-1912 הוא תרם את "וילה שוורס" לעיר נורשפינג שתשמש כמקום משכן לספרייה ומוזיאון.
קישורים חיצוניים
