ארנסט זלין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארנסט זלין

ארנסט זליןגרמנית: Ernst Sellin; ‏26 במאי 1867 - 1 בינואר 1946) היה תאולוג גרמני ומראשוני העוסקים בארכאולוגיה מקראית.

ביוגרפיה

זלין למד תאולוגיה ושפות המזרח הקרוב באוניברסיטאות רוסטוק, ארלנגן ובאוניברסיטת לייפציג. הוא קיבל את הדוקטורט ב-1889 ואז עבד כמורה בתיכון בפרכים (Parchim) בשנים 1894-1891. לאחר מכן, בשנים 1897-1894 הרצה בארלנגן, והתמנה לפרופסור באוניברסיטת וינה (1908-1897), ולימד גם ברוסטוק (1913-1908), אוניברסיטת קיל (1921-1913) ובאוניברסיטת הומבולדט (1935-1921).

זלין זיהה מוקדם את חשיבותה של הארכאולוגיה בהקשר לעבודתו התאולוגית והוביל חפירות עם בדז'יך הרוזני בתל תענך בארץ ישראל (1904-1902). מוקד נוסף של עבודתו היה המחקר הארכאולוגי של יריחו (תל א-סולטאן; 1909-1907) ושכם (תל בלאטה; 1914-1913).

זלין פרסם ספרים רבים, והחשוב בהם, המבוא ללימוד התנ"ך (1910, מהדורת 1969 נערכה לאחרונה על ידי גיאורג פוהרר Georg Fohrer), שימש כספר לימוד סטנדרטי לתלמידים רבים.

בין תגליותיו הגדולות ביותר היה פתרון לשאלה גדולה בהבנת סצנה מהברית החדשה, האם ריפא אותו האיש אדם עיוור בדרך ליריחו או לאחר שהגיע לשם (לוקס 18:35 ומארק 10:46). זלין גילה ערים תאומות ביריחו, אחת מהם היא עיר העתיקה המוזכרת בספר יהושע, והשנייה היא העיר הרומית החדשה. המרחק ביניהן הוא כקילומטר וחצי ושתיהן נקראו "יריחו". לכן שיער כי האירוע המדובר אירע במעברו של אותו האיש בין "יריחו של לוקס" אל "יריחו של מארק", וכך ניתן ליישב בין המקורות.



P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא גרמניה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0