ארתור גולד (סנאטור)

ארתור גולד

לידה	קורינת', מיין, ארצות הברית
פטירה	פרסק אייל, מיין, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
חבר הסנאט של מיין 5 בינואר 1921 – 3 בינואר 1923 (שנתיים)
סנאטור מטעם מדינת מיין 30 בנובמבר 1926 – 3 במרץ 1931 (4 שנים) → ברט פרנלד וולאס וייט ←

ארתור רובינסון גולד (באנגלית: Arthur Robinson Gould‏; 16 במרץ 1857 – 24 ביולי 1946) היה תעשיין אמריקאי שפעל בתחומי העץ, הרכבות, תחנות הכוח ההידרואלקטריות ותעשיות גדולות נוספות במחוז ארוסטוק שבמיין ובפרובינציית ניו ברנזוויק הקנדית משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד מותו בשנת 1946. בין השנים 1926–1931 כיהן כסנאטור רפובליקני מטעם מדינת מיין. קודם שנבחר לסנאט הצהיר כי הוא תומך בשימור התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית, שאסר על ייצור, מכירה או הובלה של אלכוהול; אך לאחר שנכנס לתפקידו נודע בכל רחבי המדינה בזכות מאמריו בעד לגליזציה של יין ובירה.

ביוגרפיה

גולד נולד ב-16 במרץ 1857 בעיירה קורינת' שבמיין, ולמד בבתי הספר הציבוריים ובאקדמיית איסט קורינת'. לאחר מכן עבר לעיר בנגור, שם פתח מפעל לממתקים והכיר את מרי פרנסס דונובן, שלימים נישאה לו. בשנת 1887 עברו בני הזוג לעיירה פרסק אייל שבמיין, שם עסק גולד בתעשיית העץ, הקים תחנות כוח ובנה מסילת רכבת חשמלית. הוא כיהן כנשיא חברת הרכבת של עמק ארוסטוק משנת 1902 ועד מותו בשנת 1946.

גולד נבחר לסנאט של מיין בשנים 1921–1922, וב־13 בספטמבר 1926 נבחר לסנאט של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית, למילוי מקומו של ברט פרנלד שנפטר. הוא כיהן מ־30 בנובמבר 1926 ועד 3 במרץ 1931 ולא התמודד לכהונה נוספת. במהלך כהונתו עמד בראש ועדת הסנאט להגירה בקונגרס ה־71.

הוא נפטר בביתו בפרסק אייל ב-24 ביולי 1946 ונקבר לצד רעייתו בבית הקברות מאונט פלזנט בבנגור.

התנגדותו לקו קלוקס קלאן

הבחירות המיוחדות למילוי מקומו של הסנאטור פרנלד נערכו בשיא השפעתו של ארגון הקו קלוקס קלאן בפוליטיקה של מיין. חדירת אנשי הקלאן לשורות המפלגה הדמוקרטית יצרה פילוג גם במפלגה הרפובליקנית, כאשר תומכי הקלאן מצאו את מנהיגם במושל מיין אוון ברוסטר, ואילו יריביהם הבולטים היו המושל לשעבר פרסיבל בקסטר והסנאטור פרדריק הייל.

גולד, שאשתו הייתה קתולית, התמודד למשרה על בסיס מצע המתנגד לקלאן, מה שגרם למושל ברוסטר לצעד חריג במיוחד – לגנות את מועמד מפלגתו בבחירות הכלליות.

הבחירות נחשבו בעלות חשיבות לאומית, משום שהסנאט של ארצות הברית היה מחולק אז באופן שווה בין שתי המפלגות (47–47). הדמוקרטים של מיין נטשו בהמוניהם את מפלגתם והצביעו בעד גולד, כדי להחליש את כוחו של פלג הקלאן במפלגה הרפובליקנית. באופן חסר תקדים, ניצח גולד בכל עיר ומחוז במדינה. יושב ראש הוועדה הרפובליקנית של מיין הצהיר כי ניצחונו מוכיח ש"ההשפעה הזדונית של ארגון הנשבע אמונים בסתר אינה מאיימת עוד על רווחת מיין".

עם זאת, סוגיית הקלאן עלתה שוב בשנת 1928, כאשר המושל ברוסטר ניסה להתמודד מול הסנאטור פרדריק הייל על מועמדות המפלגה לסנאט – והפסיד, מה שסימן את קץ השפעתו של מנהיג הקלאן המקומי, דה־פורסט ה. פרקינס, ושל הארגון בכלל בפוליטיקה של מיין.

למרות התנגדותו לקלאן, גולד חלק איתם עוינות כלפי מהגרים – במיוחד קנדים צרפתים. בעת כהונתו בסנאט הצטרף לוועדת ההגירה והציע חוק להגבלת ההגירה מקנדה, במטרה לצמצם את מספר דוברי הצרפתית במיין. ההצעה נדחתה.

התנגדותו לחוק היובש

על אף שבשנות ה־20 הייתה ארצות הברית תחת תקופת היובש, ומיין הייתה המדינה הראשונה שחוקקה חוק איסור כבר במאה ה־19, התנגד גולד נחרצות לאיסור זה. הוא ייצר ושתה אלכוהול בביתו. בשנת 1929 פרצה סערה ציבורית כאשר נחשף מכתב שכתב בשנת 1927, ובו הודה כי הוא מתסיס מיץ פירות לצריכה אישית. הוא כתב: "אני בא ממדינה ליברלית התומכת בחוק היובש ומצופה ממני להיות תומך בו, אך נאמנותי לאיסור אינה גדולה מנאמנותם של כמה דמוקרטים דרומיים למפלגתם".

פעילי התנועה למתינות הכריזו כי יפעלו להדחתו, אך גולד הודיע שלא יתמודד לכהונה נוספת, והכחיש שהדבר נובע מאיומיהם. בהודעת הפרישה שלו תיאר את תקופת היובש כ"פארסה רקובה".

פרשת השוחד בניו ברנזוויק

במהלך מערכת הבחירות של 1926 הואשם גולד על ידי יריבו כי שיחד את ראש ממשלת פרובינציית ניו ברנזוויק הקנדית בשנת 1918 בסכום של 100,000 דולר, כדי להשיג זכויות בנייה עבור מסילת הברזל של עמק סנט ג'ון וקוויבק, שבה היה המשקיע העיקרי. גולד לא הכחיש ששולם שוחד, אך טען כי הדבר נעשה בידי שותפיו ללא ידיעתו, וכי כאשר נדרש תשלום נוסף של 50,000 דולר וסירב, העסקה קרסה.

גולד טען ששוחד היה נוהג רגיל בניו ברנזוויק מצד חברות אמריקאיות, והוא היה "קרבן יותר מאשר עבריין". בעקבות האישומים הגיש הסנאטור הדמוקרטי תומאס ג'יימס וולש ממונטנה הצעה למנוע את השבעתו של גולד לסנאט, אך ההצעה נדחתה והוא הושבע. ועדת משנה של הסנאט חקרה את הפרשה וזיכתה אותו מאשמה.

סגנון דיבור

גולד נודע בדיבורו הישיר והכן. בראיון עיתונאי בשנת 1929 אמר על הסנאטור ג'ורג' נוריס מנברסקה כי הוא "אדם מריר ועכור שאינו אומר מילה טובה על איש", ועל הסנאטור תומאס ג'יימס וולש ממונטנה אמר כי "אין בו מחשבה טובה אחת". שניהם היו ידועים כרפורמיסטים פרוגרסיבים, והדברים משקפים את שמרנותו של גולד לא פחות מאשר את אופיים.

הוא חשש מהתחזקות מדינות המערב והמערב התיכון על חשבון ניו אינגלנד, אך גם הודה בחוסר נטייתו לפוליטיקה באומרו: "האמת היא שאני לא עשוי לפוליטיקה. אני רק רוצה לחזור לרכבת שלי וליערות האורן של מיין." הפוליטיקאי החביב עליו ביותר היה קלווין קולידג', ואחד מחבריו הקרובים בסנאט היה דווקא דמוקרטי – הסנאטור ג'וזף רנסדל מלואיזיאנה.

בית החולים ע"ש ארתור ר. גולד

גולד התגורר בפרסק אייל כמעט שישים שנה. בשנת 1955 התברר שבית החולים העירוני כבר קטן מדי, ותוכנן מבנה חדש בשטח של 30 דונם בשולי העיר. גיוס התרומות החל בשנה שלאחר מכן והואץ לאחר שקרן פורד העניקה מענק של 27,500 דולר. בתו היחידה שנותרה בחיים, מרי גולד ויילדס, ובעלה ו. ה. ויילדס, הפתיעו את הוועדה בתרומה של 100,000 דולר. בית החולים החדש נקרא על שמו – "בית החולים לזכר ארתור ר. גולד".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארתור גולד בוויקישיתוף

• ארתור גולד באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ארתור גולד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ארתור גולד (סנאטור)42091537Q711055