אוון ברוסטר

אוון ברוסטר
Ralph Owen Brewster

לידה	22 בפברואר 1888 טרנר, מיין, ארצות הברית
פטירה	25 בדצמבר 1961 (בגיל 73) ברוקליין, מסצ'וסטס, ארצות הברית
מדינה
השכלה	מכללת באודוין בית הספר למשפטים בהרווארד בית ספר יסודי
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
חבר בית הנבחרים של מיין 5 בינואר 1921 – 3 בינואר 1923 (שנתיים)
חבר הסנאט של מיין 3 בינואר 1923 – 7 בינואר 1925 (שנתיים)
מושל מיין ה־55 7 בינואר 1925 – 2 בינואר 1929 (4 שנים) → פרסיבל בקסטר ויליאם טיודור גרדינר ←
יושב ראש אגודת המושלים הלאומית 29 ביוני 1925 – 25 ביולי 1927 (שנתיים) → אלברט לי טרינקל אדם מקמולן ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה החמישי של מיין 3 בינואר 1935 – 3 בינואר 1941 (6 שנים) → ג'ון אטרבק פרנק פלוז ←
סנאטור מטעם מדינת מיין 3 בינואר 1941 – 31 בדצמבר 1952 (12 שנים) → פרדריק הייל פרדריק פיין ←

ראלף אוון ברוסטר (באנגלית: Ralph Owen Brewster‏; 22 בפברואר 1888 – 25 בדצמבר 1961) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת מיין. ברוסטר, איש המפלגה הרפובליקנית, כיהן כמושל מיין ה־54 בין השנים 1925–1929, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בין 1935–1941, וכחבר הסנאט של ארצות הברית בשנים 1941–1952. הוא היה מקורב מאוד לסנאטור ג'וזף מקארתי מוויסקונסין, ונחשב ליריבו המר של איל התעופה הווארד יוז. בשנת 1952 הפסיד ברוסטר בפריימריז הרפובליקניים לפרדריק פיין, שקמפיין הבחירות שלו מומן בסכומים גדולים על ידי יוז.

ביוגרפיה

ראשית חייו

ברוסטר נולד ב-22 בפברואר 1888 בדקסטר שבמיין, והיה בנם של ויליאם א. ברוסטר, בנקאי ובעל מכולת שהיה גם חבר בית המחוקקים של מיין, ואשתו קארי ברידג'ס. הוא היה צאצא ישיר של לאב ברוסטר, נוסע באוניית "מייפלאואר" וממייסדי העיירה ברידג'ווטר שבמסצ'וסטס, וכן צאצא של אביו של לאב – הכומר ויליאם ברוסטר, מראשי המתיישבים הפוריטנים ומחתומי "הסכם המייפלאואר".

בשנת 1909 השלים את לימודיו בקולג' בודווין בהצטיינות יתרה. לאחר מכן היה מנהל בית הספר התיכון בעיירה קסטין במשך שנה, ולאחר מכן למד משפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, שם סיים בשנת 1913.

ב־1915 נישא לדורותי פוס. באותה שנה החל לכהן כחבר בוועדת החינוך של פורטלנד, תפקיד שבו החזיק עד 1923. בשנים 1914–1925 עבד כעורך דין במשרד Chapman and Brewster בפורטלנד, ושימש מזכיר "ועדת ה־100" של לשכת המסחר המקומית, שיזמה רפורמות משמעותיות בממשל העירוני של פורטלנד בשנת 1923.

תחילת הקריירה הפוליטית

ברוסטר נבחר לראשונה לבית הנבחרים של מיין בשנת 1916, אך התפטר כדי להתגייס למשמר הלאומי של מיין עם כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה. במהלך שירותו הצבאי קודם בהדרגה לדרגת קפטן. לאחר המלחמה חזר לפוליטיקה ונבחר שוב לבית הנבחרים של מיין (1921–1922), ולאחר מכן לסנאט של מיין, שבו כיהן עד 1925.

ב־1924 התמודד למשרת מושל מיין. יריבו הדמוקרטי, ויליאם פאטנגול, התמקד בקשריו של ברוסטר עם ארגון הקו קלוקס קלאן, שלטענתו תמך בו. ברוסטר הכחיש כל קשר לארגון, אך רבים מחבריו הביעו תמיכה בו בגלוי. גם לאחר שנבחר למושל הואשם על ידי רפובליקנים אחרים באהדה לקלאן, ובראשם המושל לשעבר פרסיבל בקסטר . תקופת כהונתו כמושל יצרה קרע עמוק במפלגה הרפובליקנית במיין.

בחירות מתוחות והמשך הקריירה

ברוסטר כיהן כמושל עד 1929, אז הפסיד בהתמודדות על מושב בסנאט. בבחירות 1932 הפסיד במאבק קשה למועמד הדמוקרטי ג'ון אטרבק , אך הצליח לנצחו בשנת 1934 ונבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, שבו כיהן עד 1941. לאחר מכן נבחר לסנאט וניצח שוב בבחירות של 1946.

הקונגרס, ניו דיל ומקארתיזם

ברוסטר היה שותף לחקיקה שנועדה ליצור קצבאות זקנה (שקדמה לביטוח הלאומי), אך התנגד בתוקף למדיניות הניו דיל של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. הוא שירת בוועדות חקירה מרכזיות, בהן הוועדה המיוחדת לחקירת תוכנית ההגנה הלאומית (ועדת טרומן) והוועדה לחקירת המתקפה על פרל הארבור – תפקידים שהעלו את פרסומו.

במהלך כהונתו התנגד לפרויקט ענק של תחנת כוח ימית במפרץ פאסמקומודי שבמיין – מיזם דגל של רוזוולט. בתחילה תמך בפרויקט, אך מאוחר יותר האשים עורך דין מטעם הניו דיל באיומים פוליטיים נגדו. העימות הפומבי גרם לירידה חדה בתמיכתו, ותושבי האזור אף תלו אותו בדמות בובה ("בצליבה") במחאה.

במהלך השנים שאחרי המלחמה נעשה קרוב לסנאטור ג'וזף מקארתי, קשר שפגע קשות במעמדו במיין כאשר מקארתיזם החל להיתפס כשלילי בציבור. בין יריביו הייתה גם הסנאטורית מרגרט צ'ייס סמית, שהתנגדה לו ולמקארתי.

העימות עם הווארד יוז

ברוסטר זכה לתשומת לב ארצית כאשר עמד בראש ועדת הסנאט שחקרה את חוזי הביטחון במלחמת העולם השנייה, ובמיוחד את פעילותו של איל ההון הווארד יוז. הוא טען שיוז קיבל 40 מיליון דולר מהממשל מבלי לספק את המטוסים שהובטח שיבנה. יוז הגיב בהאשמות קשות כי ברוסטר מושחת ופועל מטעם חברת התעופה המתחרה, פאן אמריקן.

העימות ביניהם הפך לשערורייה לאומית. יוז האשים את ברוסטר כי הציע לו לסגור את החקירה בתמורה לאיחוד בין TWA של יוז לפאן אמריקן. החקירה הפכה לעימות ישיר בין השניים, שבו יצא ברוסטר פגוע תדמיתית, בעוד יוז נתפס כ"אזרח הקטן שנלחם בממסד וניצח".

יוז המשיך לנקום בברוסטר ותרם סכומים גדולים לקמפיין של פרדריק פיין נגדו בבחירות 1952. פיין תקף את ברוסטר על קשריו עם מקארתי ועל שחיתות לכאורה – וברוסטר הפסיד בפריימריז ונאלץ לפרוש מהסנאט.

שנות הפרישה

לאחר פרישתו המשיך ברוסטר לפעול בארגונים שמרניים שונים. הוא היה חסיד של הנצרות המדעית, וכיהן כנשיא "כנסיית המשיח, מדען" הראשונה בבוסטון בשנים 1932–1933.

הוא היה חבר באגודת עורכי הדין האמריקאית, בארגון הלגיון האמריקאי, בבונים החופשיים, ובמסדרים חברתיים נוספים.

ברוסטר מת ממחלת הסרטן ביום חג המולד בשנת 1961 בברוקליין שבמסצ'וסטס. הוא נקבר בבית הקברות מאונט פלזנט בעיירת הולדתו דקסטר, מיין. ביתו הוסב לאחר מותו לפונדק בשם The Brewster Inn, הרשום כיום במרשם הלאומי של אתרי המורשת האמריקאית.

בתרבות הפופולרית

ב־2004 גילם את ברוסטר השחקן אלן אלדה בסרט "הטייס" בבימוי מרטין סקורסזה. אלדה היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקיד זה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוון ברוסטר בוויקישיתוף

• אוון ברוסטר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• אוון ברוסטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוון ברוסטר42091676Q880948