אתיאל עמיחי
 | |
| לידה |
2 בדצמבר 1925 תל עדשים, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| נהרג |
16 בפברואר 1963 (בגיל 37) חוף השנהב |
| השתייכות |
 פלמ"ח  צה"ל |
| תקופת הפעילות | 1942–1963 (כ־21 שנים) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות  מלחמת סיני | |
| הנצחה | |
| רחוב על שמו ברמלה | |
אִתיאל עמיחי (2 בדצמבר 1925 - כ"ב בשבט תשכ"ג, 16 בפברואר 1963) היה ממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי, מפקד מחוז ירושלים, ראש הג"א והנספח הצבאי באפריקה.
ביוגרפיה
עמיחי נולד בסוף שנת 1925 במושב תל עדשים, בנם של יחיאל והניה עמיחי, מראשוני המתיישבים ביישוב. היה פעיל במחנות העולים. בשנת 1942, לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, התגייס לפלמ"ח ובליל הגשרים פיקד על כוח מהגדוד השני שפוצץ גשר מסילת ברזל על נחל הבשור שחיבר בין עזה לרפיח. במלחמת השחרור נטל חלק בקרבות חטיבת יפתח בצפון. בתחילת אפריל היה נציג הפלמ"ח במפקדת מבצע נחשון ולאחר מכן היה קצין המבצעים של חטיבת הראל, תחת פיקודו של יצחק רבין בקרבות בגזרת ירושלים מאמצע אפריל ועד סוף מאי 1948. השתתף במבצע דני והיה מפקד הגדוד הראשון בקרב חירבת כוריכור. במבצע גי"ס, בליל 27-28 ביולי 1948, כבש הגדוד שלו את אל-פאלוג'ה, אולם לאחר שנורתה עליהם אש מהמצרים ונודע לו שמשטרת עיראק אל-מנשייה לא נכבשה הוא החליט לסגת. שני מ"פים שלו ניסו לערער על הפקודה, אך ניסיון ליצור קשר עם מפקד חטיבת יפתח נכשל והגדוד נסוג. בעקבות הנסיגה הדיח המח"ט מולה כהן את עמיחי מפיקוד על הגדוד. אסף שמחוני מונה במקומו וישעיהו גביש נתמנה לסגנו[1] בהמשך המלחמה שימש כקצין מבצעים בחטיבת אלכסנדרוני. אחיו הצעיר יאיר נהרג במלחמה, ב-14 בינואר 1948.
לאחר המלחמה היה מדריך בבית הספר הגבוה לטקטיקה ובשנת 1950 שימש כממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי. בשנים 1952–1954 כיהן כמפקד מחוז ירושלים,[2] ולאחר מכן היה ראש מחלקה במטכ"ל. ב-1 בפברואר 1956 נכנס לתפקיד ראש הג"א[3] ועסק בריכוז סמכויות על הגורמים השונים והגברת התיאום בין גורמים צבאיים ואזרחיים שיש להם תפקיד בהגנת העורף.[4] בהמשך היה שליח באלג'יריה, אחראי על קבוצה של 28 קצינים מישראל שהגיעו כשליחים אל יהודי המקום.[5]
נישא לאילת, בתו של המחנך יעקב ניב (המפקח הראשי של זרם העובדים, מנהל המרכז לחינוך של ההסתדרות ומפקח החינוך במחוז תל אביב), והיה אב לשלוש.
בשנת 1961 החל לכהן כנספח צה"ל ונציג משרד הביטחון באקרה, בירת גאנה. לאחר כשנה עבר לאביג'אן, בירת חוף השנהב. ב-16 בפברואר 1963 נהרג בתאונת דרכים עם אשתו ובתם בת החמש רוית. ארונותיהם הוטסו לישראל והובאו לקבורה בהלוויה צבאית בבית קברות נחלת יצחק[6] בהשתתפות בכירי משרד החוץ וצה"ל.
על שמו רחוב ברמלה ומדור אפריקה ואסיה בספריית המטכ"ל.
לקריאה נוספת
- ראובן אבינועם (עורך), בית עמיחי, ירושלים: דפוס סיון ("הוצאת ידידים"), תשכ"ד.[7] ("לזכר אל"ם איתיאל עמיחי ומשפחתו שניספו בתאונה בעת היותם בחוף השנהב")
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של אתיאל עמיחי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- אתיאל עמיחי, באתר הפלמ"ח
- אל"מ עמיחי, אשתו ובתו נספו בתאונה בחוף השנהב, דבר, 18 בפברואר 1963, המשך
- זכר אל"מ עמיחי – בועדת החוץ והבטחון, דבר, 20 בפברואר 1963
- אליעזר ליאוני, לזכר נעדרים: אל"מ איתיאל עמיחי, רעייתו איילת ובתם רוית (שנה למותם הטראגי), דבר, 10 בפברואר 1964
- גנזך המדינה - יצחק רבין: מבחר תעודות מפרקי חייו, ציונים ביוגרפיים, עמוד 579
הערות שוליים
- ^ מבצע גי"ס 1, באתר מרכז מידע פלמ"ח.
- ^ אלוף משנה ח. הרצוג מפקד מחוז ירושלים, דבר, 17 בנובמבר 1954.
- ^ מונה ראש הג"א, דבר, 24 בינואר 1956.
- ^ יואל מרקוס, 8 דקות מכריעות של הג"א, דבר, 29 בינואר 1956.
- ^ משה גבאי, עלייה ארצה ושליחות באלג’יריה, ברית (כתב העת של יהודי מרוקו).
- ^ זכר אל"מ עמיחי בוועדת החוץ והביטחון, דבר, 20 בפברואר 1963.
- ^ על הספר באתר מרכז מידע פלמ"ח.
מפקדי חטיבת ירושלים 
| |
|---|---|
|
