בג"ץ קווטינסקי נגד כנסת ישראל

בג"ץ 10042/16 קווטינסקי נ' כנסת ישראל

בית המשפט העליון
מידע החלטה
תאריך החלטה	6 באוגוסט 2017
החלטה
בית המשפט העליון ביטל את מס ריבוי דירות והחזירו לדיון בכנסת
חברי המותב
חברי המותב	מרים נאור, אסתר חיות, ניל הנדל, נעם סולברג, מני מזוז
דעות בפסק הדין
דעת רוב	דעת הרוב: פרק החקיקה המטיל מס ריבוי דירות בטל, מחמת פגם היורד לשורש הליך החקיקה.
דעות נוספות	מני מזוז (בדעת מיעוט): אין לבטל את החוק.

בג"ץ 10042/16 צחי קווטינסקי נגד כנסת ישראל המוכר בשמות בג"ץ מס ריבוי דירות או בג"ץ מס דירה שלישית, הוא פסק דין של בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, שניתן ב-6 באוגוסט 2017, ובו נפסלה חקיקה שהטילה מס ריבוי דירות. זהו פסק הדין הראשון שבו נפסל חוק לא עקב פגם בתוכן החוק, אלא עקב פגם בהליך החקיקה.

עקרונות היסוד של החקיקה בישראל נדונו בהרחבה בבג"ץ ארגון מגדלי העופות בישראל, ונקבע בו שרק פגמים קשים ונדירים שיש בהם פגיעה קשה וניכרת בעקרונות יסוד אלה תביא להתערבות שיפוטית שתקבע את בטלותו של החוק. אחד מהעקרונות שהוצגו בפסק דין זה הוא עקרון ההשתתפות, לפיו לכל חבר כנסת יש זכות להשתתף בהליך החקיקה. השאלות שעמדו בפני השופטים הן:

• האם בהליך החקיקה של מס ריבוי דירות נפל פגם היורד לשורש ההליך, עקב פגיעה בעקרון ההשתתפות?
• אם התשובה לכך חיובית, מהו הסעד הראוי, האם ביטול החוק, כדרישת העותרים, או סעד אחר?

הליך החקיקה

ב-12 באוגוסט 2016 אישרה הממשלה את תקציב המדינה ו"חוק ההסדרים" לשנות התקציב 2017 ו-2018, ובכלל זה אושרה ההצעה למס ריבוי נכסים.

ב-5 בספטמבר 2016 פרסם משרד האוצר את הפרק "מס ריבוי נכסים" בתזכיר חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה לשנים 2017 ו-2018), התשע"ו-2016.

ההצעה למס ריבוי דירות נכללה בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016. ב-31 באוקטובר 2016 הגישה הממשלה לכנסת את ההצעה לקריאה ראשונה.

במהלך הדיון בהצעת החוק בוועדת הכספים התריעה היועצת המשפטית של ועדת הכספים, עו"ד שגית אפיק, בפני יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, שהליך החקיקה אינו תקין, משום ששינויים שהוכנסו בהצעה ברגע האחרון לא איפשרו דיון נאות בהצעה. מיד לאחר אישור ההצעה בוועדת הכספים הצטרף לביקורת היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, שציין כי "בהליך החקיקה של פרק מס ריבוי דירות בהצעת חוק ההסדרים נפל פגם היורד לשורש ההליך". גם אחדים מחברי ועדת הכספים ביקשו לדחות מעט את הדיון, הן על מנת לאפשר להם ללמוד את הצעת החוק ופרטיה והן משום שעברו דיונים ארוכים ומייגעים בסעיפים אחרים של הצעת חוק ההסדרים, ואין לצפות שלאחר חצות יהיו צלולים וערניים וילמדו את ההצעה המתוקנת שהוגשה להם.

חרף התרעות ובקשות אלה נמשך הדיון בהצעת החוק במשך הלילה, וועדת הכספים אישרה את ההצעה ב-16 בדצמבר בשעה 7:05 בבוקר. יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, פנה אל יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, וביקשוֹ לשקול בחיוב את כינוס הוועדה לדיון נוסף בנושא מס ריבוי דירות. גפני אישר שהליך החקיקה לא היה תקין, וייחס זאת ללחצו של שר האוצר, משה כחלון, אך לא נענה לבקשתו של אדלשטיין, והחוק אושר בקריאה שנייה ושלישית ב-22 בדצמבר 2016.

בעקבות אישור החוק נערכה רשות המיסים בישראל לגביית המס, ופרסמה הנחיות לציבור על אופן תשלומו.

העתירות נגד המס וההחלטות עד למתן פסק הדין

נגד מס ריבוי דירות הוגשו לבג"ץ חמש עתירות. ארבע מהן הוגשו על ידי אזרחים החייבים במס ריבוי דירות, ועתירה נוספת הוגשה על ידי חברי כנסת וסיעות מהאופוזיציה (המחנה הציוני, מרצ, יש עתיד והרשימה המשותפת), יחד עם עמותת הצלחה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת. העתירות הופנו בעיקר נגד שר האוצר, הכנסת וועדת הכספים של הכנסת. העתירות טענו כלפי פגמים שנפלו בהליכי החקיקה, וכן טענו נגד תוכנו של המס, בנימוק שהמס הוא בלתי-חוקתי. הדיון בכל העתירות אוחד לדיון משותף.

ב-28 בפברואר 2017 הוציא בג"ץ צו על תנאי "המורה למשיבים להתייצב וליתן טעם: מדוע לא יבוטל פרק י"ב לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 שעניינו מס ריבוי דירות, וזאת בשל פגם מהותי שנפל בהליך החקיקה הנוגע אליו והיורד לשורש ההליך".

אחד מסעיפי החוק דרש מהחייבים במס להצהיר על הדירות שבבעלותם עד ל-31 במרץ 2017. עקב התמשכות הדיון בעתירות דרשו העותרים לדחות מועד זה, ומנהל רשות המיסים נענה לדרישה והודיע על דחיית מועד הדיווח ל-30 ביוני 2017.

בדיון שנערך ב-9 במאי 2017 הציעו שופטי בג"ץ לממשלה לשקול רעיון שהועלה על ידי היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, לפיו יוחזרו הליכי החקיקה לשלב של ליל 15 בדצמבר 2016, הוא הלילה שבו הובא לדיון בוועדת הכספים הנוסח הסופי של הצעת החוק. קבלת הצעה זו על ידי הממשלה הייתה מייתרת את המשך הדיון בבג"ץ, ומאפשרת להמשיך בהליך החקיקה ללא הפגמים שנגדם טענו העותרים. שר האוצר דחה הצעה זו, וגם חלק מהעותרים התנגדו לה.

עקב התמשכות הדיון בעתירות שבו ודרשו העותרים לדחות את המועד שבו על החייבים להצהיר על הדירות שבבעלותם ולשלם את המס, ומנהל רשות המיסים נענה לדרישה זו והודיע על דחיית מועד הדיווח והתשלום ל-31 ביולי 2017. מהלך זה חזר פעם נוספת, ומועד הדיווח והתשלום נדחה ל-1 בספטמבר 2017.

פסק הדין

הצו שהוציא בג"ץ התמקד רק בטענות לפגמים בהליך החקיקה, וכך נעשה גם בפסק הדין, שניתן ב-6 באוגוסט 2017.

טענות הצדדים

השופט נעם סולברג הציג בפסק דינו את טענות העותרים:

העותרים טוענים כי בהליכי חקיקתו של מס ריבוי דירות נפל פגם היורד לשורש ההליך, אשר מצדיק את ביטולו. הנוסח המתוקן, אשר הועבר לוועדה סמוך לפני תחילת הדיון בהסדר המס, כלל שינויים מהותיים ביחס לנוסח הצעת החוק המקורית; וזאת, כאשר במהלך כל אותו יום היו חברי הוועדה וצִוותה עסוקים בדיונים בנושאים אחרים. הדבר הביא, לטענת העותרים, לכך שאנשי הייעוץ המשפטי לוועדה לא יכלו ליתן לחברי הוועדה ייעוץ משפטי כמתחייב. על כן – ומחמת הדיון המזורז, סד הזמנים הדחוק, העדרם של נציגי ציבור, ועזיבת חברי האופוזיציה את הדיון – טוענים העותרים כי נשללה מחברי הוועדה כל אפשרות מעשית ללמוד את הצעת החוק המורכבת על כלל היבטיה והשלכותיה, ולגבש את עמדתם כדבעי. העותרים טוענים אפוא כי בהליך החקיקה דנן נפגע עקרון ההשתתפות, המהווה אחד מעקרונות היסוד של משטרנו הפרלמנטרי החוקתי, באופן אשר הביא לפגיעה במעמד הכנסת ובעקרון הפרדת הרשויות. העותרים בבג"ץ 10054/16 מוסיפים וטוענים כי גם בדיון הראשון בוועדת הכספים לא ניתנה לנציגי ציבור ולנציגים מקצועיים אפשרות של ממש להשתתף ולהביע עמדה.

עוד טענו העותרים כי "חברי הוועדה אשר בתחילה מחו נגד הסדר המס, הצביעו לבסוף בעד אישור הצעת החוק, משום שחלקם זכו לקבל תקציבים ייחודיים בתמורה להצבעתם זו."

עקב פגמים אלה (ופגמים נוספים) ביקשו העותרים להכריז על בטלותו של מס ריבוי דירות, ולחלופין – להחזירו לדיון מחודש בכנסת.

באי-כוח הכנסת בדיון הסכימו שבהליך החקיקה אכן נפל פגם היורד לשורש ההליך, הנובע מהצטברות של תקלות ומחדלים, פגם אשר פגע בעקרון ההשתתפות, ועשוי להצדיק את ביטול החוק. עם כל זאת ביקשו באי-כוח הכנסת שבמישור הסעד, יסתפק בית המשפט בקביעה שנפל פגם היורד לשורש הליך החקיקה, ובעקבות קביעה זו ייתן 'התראת בטלות', שבה יובהר מהם אותם מצבים המצדיקים ביטול חוק בשל פגמים בהליך חקיקתו, ויצוין כי מעתה ואילך חוקים אשר בהליך חקיקתם ייפלו פגמים מעין אלה – יבוטלו.

באי-כוח הממשלה אישרו שבהליך החקיקה נפל פגם חמור, אך זה "לא הגיע עד לאותו רף מאד חריף", ו"אינו יורד לשורשו של ההליך", ולכן נסיבות העניין אינן מקימות עילה להתערבות בית המשפט, ואין הצדקה להורות על ביטול החוק.

דיון והכרעה - דעת הרוב

בפתח החלטתו ציין השופט סולברג: "בבואנו לבחון הליכי חקיקה של הכנסת, ולהעבירם תחת שבט הביקורת השיפוטית, שומה עלינו לגשת אל המלאכה בדחילו ורחימו, במתינות, בכבוד; בד בבד, עלינו לעמוד על המשמר, לבל תהיה הכנסת כאסקופה הנדרסת בגלגלי הממשלה. ביקורת שיפוטית מעין זו לא נעשית דרך שגרה דבר יום ביומו, ומן הראוי אפוא להציג תחילה את השיקולים כבדי-המשקל המונחים על כפות המאזניים."

תחילה עמד השופט סולברג על מעמדה של הכנסת:

ראש לכל ניצב איתן עקרון הפרדת הרשויות. שומה לשקוד ולשמור על מעמדה של הרשות המחוקקת ועל עצמאותה. הריבונות במדינה דמוקרטית נתונה לעם. ... הכנסת מייצגת את העם, ולפיכך הוכר מעמדה הרם בקרב שלוש רשויות השלטון. באופן מיוחד חזק מעמדה של הכנסת בכל הנוגע לחקיקה, המהווה את הפונקציה המרכזית של הכנסת כבית מחוקקים וכרשות שלטון עצמאית. ... מעמדהּ של הכנסת מחייב אפוא איפוק וריסון בהפעלת ביקורת שיפוטית על פעילותה, וזהירות מפני פגיעה בעצמאותם של חברי הכנסת, בהיותם נציגיהם הנבחרים של אזרחי המדינה. ... ברם, אין בעקרון הפרדת הרשויות כדי להעניק ריבונות מוחלטת לרשות המחוקקת – ודאי לא כאשר היא פוגעת במחוקקים עצמם – והיא אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית. הרשות המחוקקת אינה כל-יכולה. באיזונים ובבלמים עסקינן. לעיתים דווקא התערבות ביקורתית של רשות אחת בפעולתה של רשות אחרת, היא אשר שומרת על מעמדן ההולם של רשויות השלטון כולן, ומונעת ניצול לרעה של הכוח המסור להן. הפרדת הרשויות בהתגלמותה מחייבת ריסון מזה וביקורתיות מזה.

בעקבות דבריו אלה ציין השופט סולברג כי:

ביקורת שיפוטית על הליכי החקיקה אינה 'לעומתית' כלפי הכנסת; היא בעדה. היא נעשית תוך הקפדה על איזון עדין וזהיר, להבטחת עצמאותה של הכנסת, רום-מעמדה ודרכי פעולתה, בד בבד עם הבטחת התנאים לחקיקת חוק ראוי לשמו; לא בביקורת על תוכנו של החוק עסקינן, אלא בפיקוח על הליכי חקיקתו.

בהמשך לכך הביא השופט סולברג שלל פסקי דין שעסקו בסוגיה של ביקורת שיפוטית על הליך החקיקה.

בהמשך דבריו דן השופט סולברג בעקרון ההשתתפות, כפי שתואר בבג"ץ ארגון מגדלי העופות בישראל, שבו נקבע כי יש להצביע על פגיעה קשה וניכרת בעקרון ההשתתפות כדי להביא לבטלותו של חוק. השופט מנה רשימה ארוכה של עתירות שבהן עלו טענות לפגמים שנפלו בהליכי חקיקה, בין היתר לנוכח פגיעה בעקרון ההשתתפות. עתירות אלו נדחו כולן, בהסתמך על אמת המידה שנקבעה בעניין מגדלי העופות, ונפסק בהן כי הפגמים שנפלו בהליכי החקיקה שנדונו אינם מצדיקים התערבות שיפוטית. בשלב זה ניסח השופט סולברג קריטריון לבחינת מימוש עקרון ההשתתפות:

אין לשׂים עוד את הדגש על השאלה האם נשללה מחברי הכנסת 'כל אפשרות מעשית לדעת על מה הם מצביעים'. יש צורך במבחן שונה, ישׂים ואפקטיבי יותר, מעין המדד השני שעלה בעניין מגדלי העופות; עניינו – הליך חקיקה אשר יאפשר לחברי הכנסת 'לגבש עמדה' לגבי הצעת החוק הנדונה. רוצה לומר, אין די בכך שהליך החקיקה יעוצב כך שתינתן לחברי הכנסת האפשרות 'לדעת על מה הם מצביעים' – לקרוא את הצעת החוק, לשמוע על אודותיה ולהבין באופן שטחי את החוק העומד להצבעה; הליך החקיקה צריך לאפשר לחברי הכנסת לגבש עמדה מהותית, ולוּ באופן המצומצם ביותר, בנוגע להצעת החוק המונחת לפניהם. גיבוש עמדה איננו אקט 'פסיבי' גרידא, אלא דורש מהלך מחשבתי מסוים, עיבוד עצמאי של המידע הנמסר לחבר הכנסת, וקבלת החלטה מוּשׂכּלת בעד או נגד הצעת החוק. רק כאשר תינתן לחברי הכנסת אפשרות מעין זו, ניתן יהיה לומר כי הייתה להם הזדמנות להשתתף, באופן פעיל ואמיתי, בהליך החקיקה.

לאור קריטריון זה ניתח השופט סולברג את פרוטוקול ועדת הכספים בלילה שבסיומו אישרה הוועדה את מס ריבוי דירות, וקבע:

הלך הרוח הניכר בבירור למקרא הפרוטוקול הוא של חיפזון, לחץ ובהילות. כזכור, עיניהם של חברי הוועדה לא הספיקו לשזוף את הצעת החוק המעודכנת, גם לא בשעתיים שחלפו מאז שנשלחה אל הוועדה ועד לתחילת הדיון, משום שדנו באותו פרק זמן בנושאים אחרים. חברי הוועדה 'פגשו' אפוא לראשונה את הצעת החוק המעודכנת רק תוך כדי הקראתה במהלך הדיון הבּהול. באווירה שכזו, וכאשר גורמים שונים דוחקים בחברי הכנסת כל העת למעט בשאלות, להימנע מדיון, על מנת להעביר את הצעת החוק במהירות המרבית, לא ניתנה לחברי הכנסת אפשרות ממשית לחשוב, להביע דעה, ולקיים דיון מינימלי ראוי לשמו לגבי הסדריה הפרטניים של הצעת החוק, דיון שעל סמכוֹ ניתן לגבש עמדה מוּשּׂכּלת בנוגע להסדר המס. גם בדיון במליאה על מס ריבוי דירות, לא היה כדי לרפא חסר זה. ... בכך נפגע עקרון ההשתתפות פגיעה קשה וניכרת. אין מנוס אפוא מלקבוע כי בהליך חקיקתו של מס ריבוי דירות נפל פגם היורד לשורש ההליך.

בעקבות מסקנתו זו פסק השופט סולברג שאין צורך בביטול מוחלט של החוק, שיצריך התחלה מבראשית של הליך החקיקה לשם הטלה חוזרת של המס, אלא די בקביעה של בטלות יחסית, כלומר החזרת החוק לשלב שבו קרתה התקלה - דיון בוועדת הכספים לשם הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית.

שלושה שופטים נוספים, מרים נאור, אסתר חיות וניל הנדל, הצטרפו לפסיקתו של השופט סולברג, תוך שהם מוסיפים הערות והבהרות משלהם.

דיון והכרעה - דעת המיעוט

השופט מני מזוז, בעמדת מיעוט, התנגד לפסיקת הרוב. תחילה התייחס לגישתו של השופט סולברג לעקרון ההשתתפות וציין:

אף שחברי השופט סולברג מציג בחוות דעתו את עמדתו כיישום של ההלכה הנוהגת בסוגיה זו (הלכת מגדלי העופות), הרי שמדובר כאמור, להלכה ולמעשה, בגישה המהווה שינוי מהותי של ההלכה. חברי זונח למעשה בחוות דעתו את המבחן שנקבע בפסיקתו העקבית של בית משפט זה, המתמקד בהגנה של זכות ההשתתפות של חבר הכנסת בהליך החקיקה, וממקד את הביקורת החוקתית על תוקפו של חוק בגין טענות לפגם בהליכי חקיקתו באמות-מידה הנוגעות לאיכות דיוני החקיקה בכנסת.

עמדת השופט מזוז היא כי: "על הטוען לביטולו או לבטלותו של חוק בגין פגם בהליכי חקיקתו להצביע על הנורמה החוקתית שהופרה - נורמה המעוגנת בחוק יסוד, או למצער על פגיעה מהותית וקשה בעקרונות יסוד של משטרנו החוקתי הנוגעים להליך החקיקה המשתמעים מחוקי היסוד", ולעומת זאת "טענות העותרים מכוונות כולן לכך שהדיון המסכם בהצעת החוק בוועדת הכספים של הכנסת, שהכינה את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, היה חפוז ופגום, בהיעדר מתן שהות מספקת לחברי הוועדה ללמוד את פרטי הצעת החוק ואת התיקונים לה לעומקם בטרם ההצבעה בוועדה. יודגש כבר עתה כי כללים ואמות מידה באשר למשך או לאופן הדיון בוועדה או לגבי לוח זמנים להגשת נוסח מתוקן של הצעת חוק לוועדה, אינם מעוגנים לא בחוקי היסוד, לא בחוק ואף לא בתקנון הכנסת."

ביחס לעקרון ההשתתפות כתב השופט מזוז:

התערבות בית המשפט מקום שמדובר בטענה לפגיעה ב"עקרון ההשתתפות" תוגבל רק למקרים קיצוניים ונדירים בהם נשללה בפועל מחבר הכנסת אפשרות להשתתף בהליך החקיקה, כגון מקרה בו נשללת פיזית אפשרותו של חבר הכנסת להשתתף בדיון ובהצבעה (על ידי הרחקתו מאולם הדיונים, או מניעת הגעתו לכנסת); וכן מקרה בו נשללה מחבר-הכנסת "כל אפשרות" לגבש את עמדתו בקשר להצעת החוק, כמו למשל במקרה של הצעת חוק הכתובה בשפה זרה, או בנסיבות אחרות בהן נשללה ממנו למעשה כל אפשרות לדעת על מה הוא נדרש להצביע.

לאחר בחינת לוח הזמנים של הטיפול בהצעת החוק, שארך קרוב לחמישה חודשים, קבע השופט מזוז כי הלה "מפריך את הטענה כי נשללה מחברי-הכנסת ההשתתפות בדיון ובהצבעה או 'כל אפשרות מעשית' לדעת על מה הם מצביעים ולגבש עמדה".

בעקבות דבריו אלה קבע השופט מזוז:

לפיכך, גם אם אכן נפל פגם בהליך דנן העשוי להצדיק את ביטולו של החוק - כגרסת חבריי, עליה אני חלוק - וגם אם חבריי סבורים שאין להימנע מביטול החוק ולהסתפק ב"התראת בטלות", הרי שבנסיבות העניין, כפי שחבריי רואים אותן, הסעד ההולם לפי דוקטרינת הבטלות היחסית הוא קביעת בטלות מושהית, לפרק זמן הולם אשר במהלכו תינתן האפשרות לכנסת לחוקק מחדש את החוק מהשלב בו נפגם לגישתם. ודוק: סעד מסוג זה הולם במיוחד מצבים של פגיעה בנורמה מוסדית-דיונית, הניתנת בדרך כלל לתיקון, להבדיל מפגיעה בזכות אדם; וביתר שאת מקום בו העתירה נגד החוק גופו נדחתה על הסף.

בהתאם לכך הציע השופט מזוז לדחות את העתירות.

בקשה לדיון נוסף

בעקבות פסק הדין, שבו שונתה ההלכה שקבע בג"ץ ארגון מגדלי העופות בעניין התנאים לביטול חקיקה עקב פגם בהליך החקיקה, הגישה המדינה בקשה לדיון נוסף בשינוי זה. בבקשתה ציינה המדינה שבדיון הנוסף אינה מבקשת לדון במס ריבוי דירות, שלגביו תפעל כפי שנקבע בפסק הדין, אלא רק בנושא העקרוני של ההלכה. עם זאת, המדינה ציינה בבקשתה כי "ביטול חוק בשל פגם בהליכי החקיקה אמור להיעשות במקרים חריגים ונדירים ביותר, כאשר הליך החקיקה של חוק מס דירה שלישית אינו בא בגדרם".

בבג"ץ ארגון מגדלי העופות נקבע מבחן מצמצם, לפיו "על מנת להביא להתערבות שיפוטית בהליך החקיקה אין די בהוכחת פגיעה בעקרון יסוד של הליך החקיקה, כגון עיקרון ההשתתפות, אלא יש להצביע על פגיעה קשה וניכרת באותו עיקרון. על כן אף אם יוכח כי הליך החקיקה מנע קיומו של דיון מעמיק וממצה ופגע ביכולתם של חברי הכנסת לגבש עמדה מבוססת לגבי כל אחד מהנושאים המופיעים בהצעת החוק, אין די בכך כדי להצדיק התערבות שיפוטית". בג"ץ מס ריבוי דירות קבע מבחן רחב יותר, לפיו "הליך החקיקה צריך להתקיים באופן שיאפשר לחברי הכנסת לקיים דיון, ולגבש עמדה בנוגע להצעת החוק הנדונה. כאמור, עקרון ההשתתפות איננו אך היכולת ה'פסיבית' של חברי הכנסת להבין על מה הם מצביעים, אלא טומן בחובו מתן אפשרות לחברי הכנסת להשתתף 'אקטיבית' בדיון, ולקיים מהלך מחשבתי של גיבוש עמדה מוּשׂכּלת, ולוּ באופן מינימלי."

פסק הדין בבג"ץ מס ריבוי דירות ניתן בהרכב של חמישה שופטים. בתולדות בית המשפט העליון ישנו רק מקרה אחד, פרשת נחמני, שבו נערך דיון נוסף בפסק דין שניתן בהרכב מורחב כזה.

ב-19 במאי 2021 דחה המשנה לנשיאה (בדימוס), חנן מלצר, את הבקשה לדיון נוסף.

סיבוך משפטי

על מנת לעודד מכירתן של דירות חייבות נקבעו בחוק הטבות מסוימות למי שימכור דירה חייבת מ-1 בינואר 2017 ועד 1 באוקטובר 2017. אחת מהטבות אלה היא מענק, שגובהו עד 85,000 ש"ח, לתשלום מס השבח החל על מכירת הדירה. עד אמצע יולי 2017 נמכרו 776 דירות תוך ניצול הטבה זו. עם ביטול החוק בטלה גם ההטבה, ומוכרי הדירות, שהסתמכו על קיום ההטבה, עלולים להידרש להחזירה.

קישורים חיצוניים

• בג"ץ 10042/16 קווטינסקי צחי ואחרים נ' כנסת ישראל ואחרים, ניתן ב-6 באוגוסט 2017 - פסק הדין המלא
• בג"ץ ביטל את חוק מס דירה שלישית: "פגם בחקיקה", באתר "כאן", 6 באוגוסט 2017
• משה גורלי, הישמרו משמרנים: פסק הדין בעניין מס דירה שלישית מספק חומר למחשבה, באתר כלכליסט, 8 באוגוסט 2017
• אוריאל לין, ‏פיקוח בג"צי על הליך החקיקה עצמו, באתר גלובס, 9 באוגוסט 2017
• חגי שלזינגר, ‏חוק יסודות המשפט החוקתי? על השורשים השמרניים בפרשת קוונטינסקי, משפטים ‏נ"ג

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36720216בג"ץ קווטינסקי נגד כנסת ישראל