יולי אדלשטיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יולי יואל אדלשטיין
יולי אדלשטיין - תמונת פרופיל (cropped).jpg
יולי אדלשטיין, 2019
מדינה ישראלישראל  ישראל
לידה י"ט באב ה'תשי"ח
צ'רנוביץ, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות (כיום באוקראינה)
תאריך עלייה 1987
מפלגה ישראל בעלייה, הליכוד
שר הבריאות ה-30
תקופת כהונה 17 במאי 2020 - מכהן (19 שבועות ו-4 ימים)
הקודם בתפקיד יעקב ליצמן
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
יושב הראש ה־16 של הכנסת
תקופת כהונה 18 במרץ 2013 - 26 במרץ 2020 (7 שנים)
הקודם בתפקיד ראובן ריבלין
הבא בתפקיד בני גנץ
כנסות 1923
שר העלייה והקליטה
תקופת כהונה 18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999 (3 שנים)
הקודם בתפקיד יאיר צבן
הבא בתפקיד אהוד ברק
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר ההסברה והתפוצות
תקופת כהונה 31 במרץ 2009 - 17 במרץ 2013 (4 שנים)
הקודם בתפקיד יצחק הרצוג
הבא בתפקיד נפתלי בנט
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
תקופת כהונה 17 ביוני 1996 - 17 באפריל 2006 (9 שנים ו-43 שבועות)
תפקידים בולטים נוספים

יולי יואל אדלשטיין (נולד ב-5 באוגוסט 1958; י"ט באב תשי"ח) הוא פוליטיקאי ישראלי, שר הבריאות וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. בשנים 2013–2020 כיהן כיושב הראש ה-16 של הכנסת, קודם לכן כיהן כשר לקליטת עלייה וכשר ההסברה והתפוצות בממשלות ישראל. טרם עלייתו לישראל היה מסורב עלייה ואסיר ציון בברית המועצות. בהכשרתו הוא מורה לשפות, בעיקר עברית.

ביוגרפיה

תעודת שחרור של יולי אדלשטיין מהכלא הסובייטי

נולד בשם יולי יוריוביץ' אדלשטייןאוקראינית: Юлій Юрійович Едельштейн) בצ'רנוביץ, אוקראינה הסובייטית שבברית המועצות דאז, למשפחה יהודית. הוריו, אניטה ויורי, היו מרצים במכללה להכשרת מורים. לאחר מספר שנים עברה המשפחה לקוסטרומה. אביו היה פעיל בתנועת הדיסידנטים, התנצר והיה לכומר (הוא משמש כיום ככומר האורתודוקסי של הכפר קרבנובו במחוז קוסטרומה שברוסיה).

עם תום לימודיו בתיכון רצה אדלשטיין להתקבל לבית ספר הגבוה ללימודי שפות, אולם נדחה עקב יהדותו והחל ללמוד במכללה להכשרת מורים. הוא סולק מהלימודים לאחר שהביע ביקורת על מדיניות החיסולים של יוסיף סטלין[1].

בשנת 1979 ביקש לעלות לישראל אך סורב. הוא עבר לבירה מוסקבה, שם הצטרף לחוג של לומדי עברית, לימד עברית במחתרת והיה פעיל ציוני בשנות ה-70 וה-80 ואף עמד בראשה של התארגנות שביקשה להפיץ את לימודי העברית לערי הספר של ברית המועצות[2]. עקב פעילותו, התקשה למצוא עבודה והתפרנס בין היתר כמודל (פלג גוף עליון) בבתי ספר לאמנות[3]. גם שם הופעלו לחצים על המעסיקים לפטרו, אך מעסיקיו השונים היו מרוצים מאוד ממנו עקב העובדה שתמיד הגיע בזמן ואף פעם לא היה מגיע שיכור, בניגוד לשאר העובדים. ב-4 בספטמבר 1984 נעצר על ידי הק.ג.ב. בשל פעילותו הציונית, באשמת שווא של החזקת סמים, שהושתלו בדירתו[4]. אדלשטיין נעצר למשך שלושה חודשים בבית הכלא בוטירקה שבמוסקבה. במהלך המעצר הוא שבת רעב למשך חמישה-עשר יום, במחאה על החרמת זוג התפילין שנשא עמו בסתר[5]. הוא הורשע (ב-19 בדצמבר 1984[6]) ונידון לשלוש שנות מאסר עם עבודות פרך במחנה כפייה סובייטי, וריצה את עונשו בגולאג ליד ימת באיקל. במהלך מאסרו נפצע באורח קשה ונותר נכה[7]. במשך שנות המאסר התנהל מאבק בינלאומי לשחרורו, אליו התגייסו גם מנהיגים מרחבי העולם (ביניהם סגן נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש[8]), והפגנות למען שחרורו נערכו בישראל ובארצות הברית.

לאחר שחרורו במאי 1987 עלה לישראל עם משפחתו ביולי אותה שנה[9]. ביוני 2017 ערך אדלשטיין ביקור רשמי ברוסיה, בו חזר אל הבית בו התבצע החיפוש ואל תא המעצר בו נכלא. במהלך הביקור נאם בפני מליאת הבית העליון של הפרלמנט הרוסי, ופתח את נאומו בעברית:

לפני 33 שנים נאסרתי, כאן במוסקבה, על ידי שלטונות ברית־המועצות בעוון לימוד השפה העברית. נאסרתי, כי לימדתי את השפה שבישרה לעולם את דחיית העריצות ואת שלטון הצדק, את אהבת האדם ואת תקוות הדרור. היום אני עומד כאן לפניכם כיושב־ראש כנסת ישראל, ובאותה השפה שבעוון הוראתה נאסרתי, אני מברך אתכם בברכה היהודית העתיקה – שלום עליכם. גם בחלומותיי הטובים ביותר לא האמנתי שאגיע לרגע הזה. עבורי, זוהי סגירת מעגל כפולה: שלי, יולי אדלשטיין, ושל העם היהודי כולו, שאני עומד כאן כנציגו"[10]

בהגיעו לישראל השתקע באלון שבות שבגוש עציון[11]. בשנים 19881996 כיהן כסגן נשיא "הפורום הציוני", ארגון שייצג את מסורבי העלייה שעלו לישראל[12]. בשנים 19901995 מילא תפקידים ניהוליים בבתי ספר וניהל את מחלקת העולים במלי"ץ.

חבר הכנסת

אדלשטיין נמנה עם מייסדי מפלגת "ישראל בעליה" ונבחר מטעמה לכנסת בבחירות לכנסת הארבע עשרה, בשנת 1996. הוא כיהן מטעם הסיעה גם בכנסת ה-15. בבחירות לכנסת ה-16 זכתה סיעתו בשני מנדטים בלבד והוא ונתן שרנסקי נבחרו לכנסת, וסיעתם התמזגה לתוך סיעת הליכוד ואדלשטיין מונה לסגן יושב ראש הכנסת. במהלך כהונת כנסת זו יזם ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות, אשר לה התנגד אדלשטיין. אדלשטיין הוביל את מחנה "המורדים בליכוד" שביקשו למנוע את ביצוע התוכנית, ובשעת ההצבעה אף חרג מכללי הפרוטוקול והכריז כי הוא מתנגד לתוכנית "בשאט נפש"[13]. מאז ביצוע התוכנית קרא אדלשטיין מספר פעמים לשוב ליישובים שפונו בצפון השומרון[14].

אדלשטיין כיהן כשר לקליטת עלייה בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו בין השנים 19961999, וכסגן השר לקליטת עלייה במעמד של שר בממשלתו הראשונה של אריאל שרון, בין השנים 20012003.

ב-27 בפברואר 2007, עם התפטרותו של דני נוה מהכנסת, והודעתו של עוזי לנדאו, ששובץ במקום ה-14 ברשימת הליכוד, כי אינו מעוניין לשוב ולכהן בכנסת, הצהיר אדלשטיין אמונים לכנסת והחל לכהן בכנסת השבע עשרה. בנאומו הראשון בכנסת זו אמר:

גברתי היושבת-ראש, למה אמרתי שהתחושה מוזרה? כפי שאמרת הרגע, חבר כנסת חדש-ישן מצהיר אמונים. מצד שני, אני חייב לומר, ואמרתי זאת גם היום בסיעה, שאם מחר תהיה לי פתאום הזדמנות להיות הקול ה-61 שיגרום לפיזור הכנסת הזאת ולהפלת הממשלה, אני ודאי אעשה זאת בלי להסס אפילו שנייה.

במהלך כהונתו בכנסת יזם תיקון לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), האוסר על נטישת בעלי חיים, ומתיר לעמותות, רשויות מקומיות ווטרינרים שטיפלו בבעלי חיים נטושים, להטיל את הוצאות ההחזקה על הנוטש אותם. כמו כן הציע תיקון לחוק בתי המשפט. על פי תיקון זה, יוכל אדם שאין עיסוקו בייצוג דרך קבע, לייצג ללא תמורה בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות[15]. תיקון זה אושר בשנת 2001[16].

בבחירות המקדימות של הליכוד לקביעת רשימתה לבחירות לכנסת ה-18 זכה אדלשטיין ב-18,502 קולות שהם כ-38.2% מהקולות, מוקם במקום ה-12 ברשימה ונבחר לעוד כהונה בכנסת. לאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה אדלשטיין לשר ההסברה והתפוצות ולממונה על רשות השידור. ב-18 בפברואר 2010 התפטר מתפקידו כשר הממונה על רשות השידור, והמשיך לכהן כשר ההסברה והתפוצות.

יושב ראש הכנסת

ב-14 במרץ 2013 נבחר אדלשטיין על ידי סיעת הליכוד כמועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת. אדלשטיין זכה לתמיכת כל חברי הסיעה, למעט ראובן ריבלין שנמנע בהצבעה. בעקבות זאת התפטר אדלשטיין מהממשלה, כדי שהתפטרותו תיכנס לתוקף לפני היבחרו ליושב ראש הכנסת, כדי לעמוד בעיקרון הפרדת הרשויות. ב-18 במרץ נבחר אדלשטיין לתפקיד יושב ראש הכנסת התשע עשרה ברוב של 96 חברי כנסת מול שמונה נמנעים.

בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד לכנסת העשרים, שנערכו ב-31 בדצמבר 2014, זכה אדלשטיין במקום השני ברשימה הארצית, שמוביל למקום השלישי ברשימה לכנסת, לאחר קרב צמוד עם גלעד ארדן על המקום הראשון[17]. ב-31 במרץ 2015, יום השבעת הכנסת העשרים, נבחר על ידי מליאת הכנסת לקדנציה שנייה כיו"ר הכנסת, פה אחד ברוב של 104 קולות.

עם היבחרו לתפקיד, סיפר בנאומו הראשון על כך שהרגע הזה הוא סגירת מעגל מרגשת עבורו, לאחר שאחד מעוזריו איתר את תיעוד ביקורו הראשון בכנסת ימים אחדים לאחר עלייתו ארצה, כאורח ועדת העלייה והקליטה. בנאומו פנה בקריאה לחברי הכנסת:

אנא, התייחסו למקום הזה בחרדת קודש. ראו במשכן הכנסת מעין "מקדש מעט". אל תתנו למלעיזים, ללועגים ולציניקנים להסיח את דעתכם ולרפות את ידיכם. אתם נכנסים היום לְתפקיד, שאין שני לו בשליחות הציבורית. שאו על כתפיכם את משא העם; היו קשובים לציבור...כהונת חבר הכנסת אין משמעותה שיכרון הכוח או המעמד; לא שררה היא אלא עבדות. כי כך יש לראות את התפקיד – מילוי שליחות בשירות הציבור, זה שבחר בכם וגם זה שלא.

[18] באוקטובר 2016 עוררה החלטתו לאכוף קוד לבוש על באי הכנסת תרעומת ציבורית[19]. בתגובה לדברי הביקורת אמר אדלשטיין: "לא ייתכן שידברו על איראן וסרגלים ומישושים, להטעות את הציבור בדברים שלא היו, ובכך להפוך את השיח לדתי או שוביניסטי"[19].

במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות במסגרת חגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל התגלעה מחלוקת בין אדלשטיין לשרת התרבות והספורט, מירי רגב, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד ודרש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח בטקס, אף לא בקהל[20][21]. לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה לפיה ראש הממשלה יישא דברי ברכה קצרים לכבוד שנת העשור ה-70, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות השישים, ובנוסף ידליק משואה ביחד עם יושב ראש הכנסת[22]. בפועל נאם נתניהו כשש דקות יותר מאשר אדלשטיין[23].

בשנת 2017 יזם את הקמת יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי (כת"ף), מתוך כוונה לחזק את כוחה של הכנסת כרשות המפקחת על הממשלה[24].

כיושב-ראש הכנסת תמך אדלשטיין בחקיקת חוק יסוד הלאום, אותו הגדיר כ"אחד החוקים החשובים שעברו בכנסת מעולם"[25].

בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת שנערכו ב-5 בפברואר 2019, זכה במקום הראשון בפריימריז והוצב במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת[26].

ב-30 באפריל 2019, יום השבעת הכנסת העשרים ואחת, נבחר על ידי מליאת הכנסת לקדנציה שלישית כיו"ר הכנסת, ברוב של 101 קולות. בעקבות החלטת הכנסת העשרים ואחת על פיזורה, החלטה שגם אדלשטיין תמך בה, הודיע אדלשטיין ב-25 ביוני 2019 שהוא בוחן אפשרות לביטול החוק לפיזור הכנסת[27]. חברי כנסת נוספים, שהצביעו בעד פיזורה, הביעו חרטה על צעד זה. ב-3 ביולי הודיע אדלשטיין שלא זכה לשיתוף פעולה ולכן נכשל ביוזמתו[28].

בכנסת העשרים ושתיים המשיך אדלשטיין לכהן כיו"ר הכנסת בפועל, לאחר שלא הושג רוב למינוי אף אחד מחברי הכנסת לתפקיד, ולא היה ידוע אם כחול לבן או הליכוד ירכיבו את הממשלה. בעקבות כישלונם של בנימין נתניהו ובני גנץ להרכיב ממשלה, נפגש אדלשטיין עם שרים וחברי כנסת מהמפלגות הגדולות, במטרה להרכיב ממשלה, אך ניסיון זה כשל והכנסת פוזרה ב-12 בדצמבר 2019.

סיום כהונתו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד יושב ראש הכנסת

ימים אחדים לפני השבעת הכנסת העשרים ושלוש, הגישו הסיעות כחול לבן, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו והעבודה-גשר-מרצ בקשה לאדלשטיין לקיים דיון בנושא בחירת יו"ר כנסת חדש. יום לפני ההשבעה הודיע אדלשטיין כי לא יאפשר הצבעה על בחירת היו"ר, משום ש"מהלכים פוליטיים חפוזים, כמו בחירת יו"ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שאותה העם רוצה"[29]. בעקבות כך, עתרו מספר מפלגות ועמותות לבג"ץ בדרישה לחייב את אדלשטיין לקיים את הדיון. בתשובתו לבג"ץ טען אדלשטיין כי "נתון בידיו שיקול דעת רחב באשר לקביעת סדר יומה של מליאת הכנסת ולפיכך הוא פעל בגדר סמכותו, בסבירות ובהתאם לנוהג עת הביא בחשבון שיקולים הנוגעים למשא ומתן הקואליציוני, במיוחד על רקע התפרצות נגיף הקורונה ומצב החירום במדינה". אדלשטיין ביסס את טענתו על סעיף 2(ב) בתקנון הכנסת, שקובע כי פרק הזמן לבחור יושב ראש חדש הוא עד למועד כינוס הכנסת לצורך השבעת ממשלה חדשה. בג"ץ דחה את טענתו ופסק שעל אדלשטיין לכנס את המליאה לבחירת יושב ראש בהקדם האפשרי – ולא יאוחר מ-25 במרץ 2020[30]. ב-25 במרץ הודיע אדלשטיין על התפטרותו מתפקידו כיו"ר הכנסת, ונעל את ישיבת המליאה ללא דיון במינוי יושב ראש חדש[31][32]. בעקבות פסיקה נוספת של בג"ץ, הדיון בבחירת יו"ר הכנסת התקיים למחרת, עוד טרם כניסת התפטרותו של אדלשטיין לתוקף, ובו נבחר בני גנץ כיו"ר הכנסת[33][34][35].

שר הבריאות

ב-17 במאי 2020, הושבע לתפקיד שר הבריאות בממשלת ישראל ה-35. בתקופתו, המשיך הטיפול בהתפרצות נגיף הקורונה בישראל.

ב-27 במאי, מינה את פרופ' חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות, במקומו של משה בר סימן טוב שהודיע על פרישתו מהתפקיד.

חיים אישיים

אדלשטין נישא לטטיאנה (טניה), בברית המועצות ב-1981. נולדו להם בן ובת. בין השנים 19872008 הם התגוררו באלון שבות שבגוש עציון. בשנת 2008 עברה המשפחה לנווה דניאל שבגוש עציון. ב-24 בינואר 2014 נפטרה אשתו טטיאנה ממחלת הסרטן[36].

באוקטובר 2015 עבר להתגורר בהרצליה פיתוח עם בת זוגו, אירינה נבזלין, יושבת ראש דירקטוריון בית התפוצות, נשיאת קרן נדב ובתו של לאוניד נבזלין, וביוני 2016 הם נישאו[37].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. "החיים הקודמים של יו"ר הכנסת" בתוכנית "אנשים", 8 ביולי 2013, באתר Mako
  2. ניצן צבי כהן, ‏עברית במחתרת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 בפברואר 2018
  3. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 31.07.2015, "ליווי בריבית", גיא ליברמן, עמוד 13: "אדלשטיין הבהיר בתגובה כי אכן שימש בעבר כמודל לאמנים, וכי אין אמת באמירה שהוא אלכוהוליסט או מכניס אלכוהול לכנסת." בנוסף, ראו דברים שנכתבו בדף הבית של אתר האינטרנט של אדלשטיין(הקישור אינו פעיל, 25.3.2020)
  4. אהרון דולב, העלילה החדשה: סמים במקום דם, מעריב (עיתון), 26 באוקטובר 1984
  5. פישל רוזנפלד, הכירו: היו"ר יולי אדלשטיין, מאחורי הסורגים, באתר "כל הזמן", 24 באפריל 2018
  6. מרטין גילברט, שצ'רנסקי: סיפורו של ניצחון, תרגם אביעזר גולן, הוצאת עידנים, תשמ"ז/1987, עמ' 188.
  7. ליאת רון, ‏פורטפוליו יולי אדלשטיין, באתר גלובס, 11 באפריל 2013
  8. הספד של נתן שרנסקי לג'ורג' בוש, באתר Times of Israel
  9. יולי (יואל) אדלשטיין - בוגר תוכנית עמיתי ירושלים, מחזור ז', באתר מכון מנדל למנהיגות(הקישור אינו פעיל, 25.3.2020)
  10. יאיר נבות,ביקור ניצחון, ידיעות אחרונות, 28 ביוני 2017
  11. דן ארקין, קושרובסקי בבית, מעריב (עיתון), 13 במרץ 1989
  12. אריה בנדר, יולי אדלשטיין יסע למוסקווה לחנוכת מרכז תרבות יהודי, מעריב (עיתון), 8 בפברואר 1989
  13. הקלטת ישיבת הכנסת. הקטע המדובר מופיע ב-3:14
  14. אריק בנדר, אדלשטיין בחומש: לבטל את ההתנתקות בצפון השומרון, באתר "מעריב", 16 במאי 2019
  15. הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 29) (ייצוג בעל דין), התשס"א-2000, ה"ח 2969, עמ' 404
  16. חוק בתי המשפט (תיקון מס' 29), התשס"א-2001, ס"ח 1783, עמ' 198
  17. מורן אזולאי, התוצאות והדרמות בליכוד: ארדן ראשון, חוטובלי ופייגלין בחוץ, באתר ynet, 1 בינואר 2015
  18. ישיבות המליאה, main.knesset.gov.il (בhe-IL)
  19. 19.0 19.1 לי ירון, יועצת פרלמנטרית נוספת לא הוכנסה לכנסת בשל "שמלה קצרה מדי", באתר הארץ, 12 בדצמבר 2016
  20. בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת טקס המשואות.
  21. אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר החדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
  22. עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
  23. ישי פורת, נתניהו: "מנסים לכבות את האור בציון - זה לא יקרה", באתר ynet, 19 באפריל 2018
  24. הכנסת מקימה יחידה לתיאום ופיקוח של הכנסת על הממשלה – כת"ף, באתר הכנסת
  25. עקיבא נוביק, "היסטוריה במליאת הכנסת": התגובות להצבעה על חוק הלאום, חדשות 13, ‏19 ביולי 2018
  26. יהונתן קליין, ‏רשימת הליכוד לכנסת: אדלשטיין ראשון, חזן בחוץ, באתר כיפה, א באדר א', 06 בפברואר 2019
  27. אריק בנדר, ‏אדלשטיין: "המשך תהליך הבחירות - הפרת אמונים כלפי אזרחי ישראל", באתר מעריב השבוע, 25 ביוני 2019;
    טל שניידר, ‏ראש הממשלה נתניהו בהודעה דרמטית: בוחן את ביטול הבחירות, באתר גלובס, 25 ביוני 2019
  28. אריק בנדר, ‏אדלשטיין: "לא נוכל לבטל את הבחירות, לא כל הגורמים שיתפו פעולה", באתר מעריב השבוע, 3 ביולי 2019
  29. ציוץ בחשבון הטוויטר של יולי אדלשטיין, 15 במרץ 2020
  30. בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' יושב ראש הכנסת ואחרים, ניתן ב-23 במרץ 2020
  31. מורן אזולאי, אדלשטיין התפטר מתפקיד היו"ר: "בג"ץ מחריב את הכנסת", באתר ynet, 25 במרץ 2020
  32. ישיבת הכנסת בה הודיע אדלשטיין על התפטרותו, באתר הכנסת קובץ וידאו
  33. כתבי כאן חדשות, אדלשטיין התפטר מתפקיד יו"ר הכנסת: "החלטת בג"ץ חותרת תחת יסודות הדמוקרטיה", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 במרץ 2020
  34. אריאל כהנא, ‏"שופטי בג"ץ לא מבינים איך הכנסת עובדת", באתר ישראל היום, 26 במרץ 2020
  35. שירית אביטן כהן, ‏"נשכבתי מתחת לגלגלים, לא אביא למלחמת אחים", בעיתון מקור ראשון, 26 בפברואר 2020
  36. שרי מקובר-בליקוב, "טניה הצילה אותי. לא הצלחתי להציל אותה", באתר ynet, 7 בפברואר 2014
  37. טל שלו‏, בנוכחות בכירי הפוליטיקאים: יו"ר הכנסת אדלשטיין נישא לבחירת לבו, באתר וואלה! NEWS‏, 21 ביוני 2016
  38. השיחה עם אדלשטיין התקיימה במסגרת תוכנית "שיחת נפש", ששודרה במקור ב-HOT בידור ובטלוויזיה החינוכית ומובאת בעריכה מינימלית בשפת הדיבור של המשוחחים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0