בודאניב
 דגל בודאניב | |
 | |
| בית המדרש בבודאניב | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 טרנופול |
| שטח | 4.702 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 1,634 (2001) |
| ‑ צפיפות | 347.51 נפש לקמ"ר (2001) |
| קואורדינטות | 49°09′N 25°42′E / 49.150°N 25.700°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
בודאניב (באוקראינית: Буданів; בפולנית: Budzanów, נהגה: בוּדזאנוב; ברוסית: Буданов, נהגה: בודאנוב; ביידיש: ביזינעוו, בודזאנוב, בוזניב, בודזאנאוו או בודזאנאב) הוא כפר במחוז טרנופול שבמערב אוקראינה, בו שכנה עד השואה קהילה יהודית.
תולדות היישוב
היישוב בודאניב, השוכן על שתי גדותיו של נהר סרט, נזכר לראשונה בשנת 1549, עת הוענקו לו זכויות עירוניות. לצדו נבנתה טירה, אשר נהרסה לאורך השנים בפשיטות המונגולים, הקוזקים והטורקים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נפגע היישוב בשל קרבתו לחזית הלחימה, וחלקו הגדול הועלה באש. כמו כן, מעמדו העירוני של היישוב ניטל ממנו.
יהודי בודאניב
התיעוד הראשון לישיבת יהודים בבודאניב הוא מראשית המאה ה-17, ומראשית המאה ה-18 פעלה במקום קהילה עצמאית. בשלהי המאה ה-18 כיהן בקהילה הרב דוד שלמה אייבשיץ.
בסוף המאה ה-19 נמנו ביישוב 1,887 יהודים, מתוך 4,661 תושבים. בקהילה פעלו חסידויות שונות, והיא נחשבה לענייה ביחס לקהילות אחרות.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נפגעו יהודי היישוב, ובית הכנסת ובית המדרש שבכפר הועלו באש בידי הרוסים. בסוף המלחמה פרעו ביהודי היישוב קבוצותיו של סימון פטליורה, תוך עינוי נשים, ובקיץ 1919 פרעו ביהודי המקום חיילי הצבא הכחול, תוך התעללות ביהודים חרדים. כתוצאה מכך, עזבו את היישוב רבים מיהודיו. בין מלחמות העולם כיהן ביישוב הרב אורי-שרגא באב"ד (נספה בשואה).
ארגונים ציוניים פעלו ביישוב משנת 1902, ובשנות העשרים והשלושים פעלו במקום סניפי הציונים הכלליים, פועלי ציון והרוויזיוניסטים. תנועת הנוער המרכזית ביישוב הייתה גורדוניה. טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו ביישוב למעלה מ-1,200 יהודים.
בשואה
עם כניסת הצבא האדום ליישוב, ב-17 בספטמבר 1939, המוסדות היהודיים בו נסגרו, ועסקי היהודים הולאמו. עם פרוץ מבצע ברברוסה, ביוני 1941, גויסו גברים יהודים מהכפר לצבא האדום, והוצאו מהיישוב. עם נסיגת הסובייטים, רצחו איכרי הסביבה האוקראינים את יהודי הכפרים שבסביבת היישוב, ובבודאניב עצמה נערכה ביזה של חנויות היהודים.
ב-2 ביולי 1941 נכנסו לבודאניב הגרמנים, והמשטרה האוקראינית, שקיבלה שליטה במקום, לקחה יהודים לעבודות כפייה שונות, ובהן קבורת הנרצחים באזור. כמו כן, נערכה ביזה בבתי היהודים. באותו חודש הוקם ביישוב יודנרט בראשות פייביש איינלגר, אשר נצטווה למסור לגרמנים תשלומי כופר גבוהים, חפצי ערך וזהב, ולספק יהודים לעבודה כפייה במחנות עבודה שונים ובאזור היישוב. בנוסף, יהודי היישוב חויבו בנשיאת סרט עם מגן דוד על זרועם, ובתליית מגן דוד בשערי בתיהם.
באוקטובר 1942 צוו יהודי היישוב לעבור תוך שלושה ימים לגטו טרמבובלה, והרכוש המועט שלקחו עמם לדרך נלקח מהם על ידי אוקראינים. במקביל, נבזזו בתי היהודים המגורשים, בתי התפילה ביישוב פורקו, ומצבות בית העלמין היהודי נלקחו לריצוף רחובות הכפר. רוב יהודי הכפר הועברו מהגטו למחנות ההשמדה, ונספו בהם. כ-200 יהודים שהצליחו להימלט, ולשוב לבודאניב, נרצחו בידי שוטרים אוקראינים.
כ-17 יהודים מהכפר שרדו את השואה במקומות מסתור, וכ-50 שרדו לאחר שנמלטו לתוככי ברית המועצות.
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת בודזאנוב, בספריית העיר ניו יורק
- בודזאנוב באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "בודזאנוב", באתר השטעטל הווירטואלי
- "בודאניב", באתר JewishGen (באנגלית)
