בירקה
 | |||||
| צלב אנסקאר הקדוש על גבעת המצודה. הצלב הוקם ב-1834 לזכר שליחותו של הקדוש | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
 שוודיה | ||||
 | |||||
בירקה (שוודית Birka) הוא אתר ארכאולוגי השוכן באי ביירקה (Björkö) שבימת מאלרן במרכז שוודיה, כ-30 ק"מ ממערב לסטוקהולם. קו החוף בתקופה הוויקינגית היה גבוה בכחמישה מטרים מקו החוף הנוכחי, וימת מלארן הייתה מפרץ של הים הבלטי. לכן האי ביירקה שכן במקום אידיאלי למסחר. בירקה אשר נוסדה במאה ה-8, הייתה מרכז מלאכה וסחר ראשון במעלה בתקופה הוויקינגית, וסחרה עם כל חלקי אירופה והמזרח. בירקה נחשבת ליישוב העירוני הראשון בשוודיה, ובשיאה מנתה כ-700 תושבים[1]. העיר שגשגה עד המחצית השנייה של המאה ה-10 ואז ירדה מחשיבותה בד בבד עם ייסודה של סיגטונה אשר נטלה את תפקידה. בשנת 1993 הכריז אונסק"ו על בירקה כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
מועד ייסודה של בירקה אינו ידוע במדויק. הממצא הארכאולוגי מצביע על התפר שבין תקופת ונדל (550-790) והתקופה הוויקינגית, דהיינו אמצע המאה ה-8. ניתן לתארך את דברי ימי היישוב לשני שלבים עיקריים - הראשון ממועד הקמתה ועד סוף המאה ה-9, עת יחסי המסחר שלה היו רק עם מערב אירופה. התקופה השנייה מסוף המאה ה-9 ועד נטישת העיר כמאה שנים לאחר מכן, מתאפיינת במסחר עם שטחי רוסיה של ימינו וחלקו המזרחי של העולם המוסלמי. בתקופה זו העיר גדלה והגיעה לשיא פריחתה.
המוצרים שבירקה ייצאה כללו בעיקר ברזל מברגסלאגן שממערב לה, פרווה מבעלי חיים שניצודו על ידי תושבי היישוב או שנלקחו בכוח מהסאמים, קרני אייל הצפון, שנהבי ניבתן, ענבר, דבש ונוצות אדרית. בנוסף, סחר עבדים נהג עם שוקי המזרח. הייבוא כלל חרס, זכוכית, מטבעות - במיוחד מכסף, מוצרי יוקרה דוגמת משי, רקמה ביזנטית ועוד.
חלק גדול מהידע אודות תולדות בירקה מגיע משני חיבורים - "חיי אנסקאר" (Vita Anskarii) מאת רימברט מהשנים 869–876, ו"מעשי הבישוף מהמבורג" (Gesta Hammaburgensis ecclesiae pontificum) מאת אדם מברמן. אנסקאר היה נזיר פרנקי שנשלח בשנת 829 על ידי לואי החסיד לבירקה כדי לנצר את תושביה. הוא התקבל בידי המלך ביורן השני אשר התיר לו לפעול ביישוב. המלך לא התנצר אך אנסקאר הצליח לנצר את הרגייר (Hergeir), מושל העיר. אנסקאר נותר שנה וחצי בבירקה ואז שב להמבורג והיה לבישוף. אנסקאר שב לבירקה בשנים 852–853 ולאחר משא ומתן ממושך עם המלך אולוף הראשון הותר לו להקים כנסייה ביישוב. מעט מאוד ידוע על השליחות הנוצרית בשוודיה לאחר מותו של אנסקאר בשנת 865, אך אדם מברמן מזכיר בספרו ארכיבישוף בשם אוני אשר מת בשנת 936 בעת שליחות בבירקה. שני החיבורים מספקים מידע גם על הופגורדן השוכנת על האי אַדֱּלְ (Adelsö) הסמוך, שבו התגורר המלך. לא ברור אם מלכי הופגורדן היו מלכי שוודיה כולה או מלכים מקומיים, ונראה שלפחות באופסלה מלך מלך נוסף. למלך הייתה סמכות מסוימת בבירקה, אולם ליישוב הייתה מועצה ומושל משל עצמו. החוק בבירקה נקרא חוק בּיֶירְקֱּה או בִּיָירְקִּי (Björkö ו-Bjarkey בהתאמה) והצטיין בכך שקבע שוויון בין כל בני האדם, ללא קשר למקום מוצאם, דבר חריג באותה עת. חוק זה שימש בסיס לחוקים דומים של ערי מסחר אחרות בימי הביניים, וכן של חוקים מאוחרים יותר אשר הגדירו את מעמדן של ערים.
בירקה ירדה מגדולתה בבת אחת בשנת 970 לערך, אף שהיישוב המשיך והתקיים אל תוך המאה ה-11. אדם מברמן כתב כי בשנת 1060 לערך האתר היה נטוש לחלוטין. הסיבה המדויקת לשקיעתה של בירקה אינה ידועה וסביר שמדובר במספר גורמים שחברו להם יחדיו. עם אלה נמנים נסיגת קו החוף שהביאה לסגירת נתיבי שיט; הירידה בסחר עם מזרח אירופה בעקבות התקפות סוויאטוסלב, נסיך קייב באגן הוולגה, העתקת תפקידה של העיר לסיגטונה כ-35 ק"מ מצפון לעיר, ובנוסף שרידי חורבן מראים שבירקה הותקפה בסוף המאה ה-10.
האתר
האדמה השחורה
ליבו של האתר הארכאולוגי מכונה "האדמה השחורה" (Svarta Jorden) ובו התגוררו תושבי היישוב בתקופה הוויקינגית. הכינוי "האדמה השחורה" מייצג שכבה ארכאולוגית עשירה בממצא אורגאני שצבעו כהה, ואשר מבהיר כי האתר יושב במשך זמן רב. גובהה של שכבה זו הוא עד שני מטרים, ושטחה כ-7 הקטאר. היא תחומה במערב בקו החוף ובמזרח בחומה מבוצרת. עם זאת, בחלק מהתקופה היה היישוב גדול יותר והשתרע מעבר לחומה לכיוון צפון-מזרח, כך שכיסה שטח של 13 הקטאר. חלק משטח היישוב נפגע מאוחר יותר בשל עיבוד חקלאי. היישוב נחלק לחלקות שנתחמו ברחובות ובתעלות. בכל חלקה היו בית אחד או שניים וכן מבנים נספחים ששימשו כבתי מלאכה או כחנויות. המבנים נבנו מבוץ וקורות עץ (half-timbered) ונשאו גגות מעץ או כבול. הריכוז הגבוה של זרחן בקרקע וערך ההגבה הגבוה שלה, סייעו לשימור מתכות, ובאדמה השחורה נמצא מספר גדול של חפצי ברונזה וברזל וכן מטבעות, במיוחד ממקור מוסלמי, דבר המאשר את חשיבות המסחר עם המזרח. עוד נמצאו חפצי זכוכית, חרס, עצמות ואפילו בד.
הנמלים
ממערב ליישוב משתרע מפרץ קטן ורדוד אשר שימש ככל הנראה כמעגן, ונוסף לו שני מפרצים בצפונו של האי משמרים את הסיומת "האמן" (Hamn) שמשמעותה בשוודית היא נמל - קוגהאמן (Kugghamn) וקושהאמן (Korshamn). ייתכן והיה נמל נוסף בסוֹלוִיקסגרופן (Salviksgropen) בצפון-מזרח האי. במעגן הסמוך ליישוב התגלה רציף עשוי מלבני אבן באורך של כ-10 מטרים וברוחב של 3 מטרים וכן עמודי עגינה מעץ. מבנים דומים התגלו מאוחר יותר גם בשני הנמלים שבחופו הצפוני של האי.
הביצורים
בצידו המזרחי של היישוב שכנה חומה באורך של 700 מטרים, אשר הגיעה עד לגבעת המצודה בדרום. רק חלקה הצפוני של החומה באורך של 400 מטר השתמר והיתר נהרס, ככל הנראה בגלל עיבוד חקלאי. החומה הייתה עשויה משני קירות אבן מקבילים שביניהם חלל אשר מולא באדמה ובכבול. הקמת החומה נעשתה במספר שלבים אך לכל המוקדם בשנת 900, ובשל מטבע שנמצא בבסיס החומה ניתן לתארך חלק ממנה לשנת 925. חלקים מהחומה הוקמו מעל קברים אשר שולבו בה. כדי להגן על היישוב מן הים, חומה עשויה עץ המשיכה מערבה אל תוך המפרץ, ובה נקבעו שערים צפים. חלק מעמודי העץ של החומה עדיין נראים במפרץ.
בצידה הדרומי של העיר שכנה גבעה מבוצרת (Borgen) שהייתה אופיינית לתקופת הברונזה באירופה. כ-500 גבעות מבוצרות דומות התגלו באזור ימת מלארן לבדו. אולם בתקופה הוויקינגית גבעות מבוצרות כאלו הפכו נדירות, דבר שמאפשר להתייחס אל בירקה כשלב מעבר בין תקופת הברזל הגרמאנית למצודות המבוצרות של ימי הביניים. מבנה המצודה היה מסיבי וגם כיום הוא מתבלט באתר. הוא התאפיין בחומה חצי עגולה נושאת שינות מעץ, באורך של 350 מטרים, גובה של 2–3 מטרים ועובי של 7–8 מטרים. גם חומה זו הייתה עשויה משני קירות אבן מקבילים, והתווך מולא בחומר. בצידה המערבי של הגבעה לא הוקמה חומה, שכן בצד זה שכן מצוק שיורד אל הימה ואשר סיפק הגנה מספקת. נראה כי המצודה הוקמה במקביל להקמת היישוב, אולם בשני שלבים - חומה ראשונה עלתה באש בתחילת המאה ה-9 ואילו החומה המאוחרת, המסיבית יותר, ספגה מספר שריפות בסוף המאה ה-10. החומה הוקמה מעל מספר קברים, ובמיוחד קבר גדול מאמצע המאה ה-8 בו נקברו אדם רם מעלה וסוסו. בשל סמיכות הזמנים להקמת היישוב, ייתכן שאדם זה השתייך למשפחה שהקימה את בירקה.
הקברים
באי ביירקה שוכנים לפחות 2,500 קברים באזורים שונים. באזור הגדול ביותר (האמלאנדן - Hamlanden), השוכן צפונית-מזרחית לאדמה השחורה, מרוכזים 1,600 קברים, דבר ההופך אותו לאחד מבתי הקברות החשובים ביותר שהשתמרו מהתקופה בסקנדינביה. בנוסף נמצאו ריכוזים גדולים של קברים מדרום ומצפון למצודה. רק 1,600 מהקברים נחקרו ובחלקם יותר מאדם אחד, כך שקשה לאמוד את מספרם המדויק של האנשים אשר נקברו באי. שיטת הקבורה האופיינית ביותר לתקופה הוויקינגית הייתה שריפת גוויות והטמנת האפר מתחת לרוגם, ולעיתים נדירות יותר מתחת למבנה אבן. עם זאת בבירקה התגלו שלדים שלמים רבים, דבר המרמז על חדירת הנצרות ליישוב, או על קבורת זרים בהתאם למנהגם. בנוסף התגלו 111 אולמות קבורה שבהם הונחו ארונות עץ שבהם גופה וחפצים שונים, ולעיתים הוקם רוגם גדול מעל לקבר. קברים אלה שברבים מהם התגלו בני זוג, שייכים לאנשים רמי מעלה או לעשירים, והמספר המשמעותי של קברים מסוג זה מעיד על השפעה זרה. לעיתים נקברו גם סוסים בקברים אלה, והחפצים שהונחו בהם כוללים כלי נשק, תכשיטים, בגדי משי ומוצרי יוקרה נוספים. באחד מאולמות הקבורה התגלה בשנת 2017 שלד של אישה, דבר המעיד על קיומן של נשים לוחמות בעלות מעמד גבוה בחברה הוויקינגית. בתחילה חשבו החוקרים כי מדובר בגבר בשל כלי הנשק שנמצאו בקבר, אולם לאחר מכן הוכח כי מדובר באישה.
גלריה
דגם של בתים ויקינגיים באתר
שחזור של סירות ויקינגיות בנמל הגישה לבירקה
גבעת המצודה - שרידי החומה החצי עגולה נראים בחלקה העליון של התמונה, ובחלקה התחתון המצוק היורד אל הימה
רוגם קבורה בהאמלאנדן
קישורים חיצונים
- אודות בירקה (באנגלית)
- הסבר תיירותי חצי רשמי על בירקה וסביבתה, באתר visitsweden.com (באנגלית)
- קובץ הסבר מפורט על האתר (בשוודית)
הערות שוליים
 | |
|---|---|
|
