בית היתומות הכללי ע"ש דוד וינגרטן
בית היתומות הכללי ע"ש דוד וינגרטן, המוכר גם בשם בית היתומות הכללי - ירושלים, או פשוט בית היתומות הכללי, הוא בית יתומים חרדי לבנות בירושלים שנוסד על ידי הרב דוד וינגרטן והמנוהל על ידי משפחת וינגרטן לדורותיהם. עם התרחבותו עבר בית היתומות מספר מקומות בעיר, מראשיתו במאה שערים ועד מיקומו הנוכחי בקריית משה. הצלם הירושלמי צדוק בסן תיעד את פעילויות בית היתומות ואת היתומות עצמן בין השנים 1902-1934 בצילומים רבים.
הבניינים בהם פעל בית היתומות
במאה שערים
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כאשר חלק ניכר מתושבי ירושלים סבלו מעוני, החולי והתמותה ממחלות היו נפוצים ומספר האלמנות והמשפחות מרובות הילדים היה רב, כבר פעלו כמה בתי יתומים בעיר. הרב דוד וינגרטן שמע קולה של ילדה יתומה בוכה והחליט להביאה לביתו במאה שערים. אשתו, מרים יהודית, הסכימה לטפל בה והזוג החל לאסוף אליו יתומות נוספות מתוך חמלה וחסד. כאן החל להתפתח בית יתומות לבנות, שהיה חסר בעיר. בשנת 1902 הזוג קלט את שתי הבנות הראשונות למעונם ובשנה לאחר מכן כבר אכלסו עשר בנות בדירה שכורה בעלת שני חדרים, בבית ברחוב מאה שערים 65. מאוחר יותר נשכר הבית כולו, ובכל עשרת חדריו שוכנו כחמישים יתומות.[1][2][3]
ברחוב אתיופיה
בשנת 1912 עבר בית היתומות לבניין בית הקיסרית טאיתו, שבחצר הכנסייה האתיופית ברחוב אתיופיה, הידוע גם בשם "רחוב החבשים" או "שכונת החבשים". בניין זה, ששימש את בית הספר בצלאל בין השנים 1906-1908 ולאחר מכן את מגוריהם של רחל ינאית ויצחק בן-צבי, אכלס כבר כשמונים יתומות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הבניין ניזוק מהפגזות וכמה יתומות נפצעו.[4] לאחר המלחמה גבר הצורך בסיוע ליתומות חדשות והוחלט להקים בניין חדש, ולשמו רכש וינגרטן אדמות ליד שכונת קריית משה בעיר. אבן הפינה לבניין החדש הונחה באוגוסט 1928 אך כתוצאה ממחסור בכספים עקב הפעילות השוטפת ותשלומי המשכורות לעובדים, שבקושי הספיקו, נאלץ וינגרטן למכור חלק מהאדמות ולהעביר את בית היתומות למקום אחר.
בבית הספר אליאנס
בשנת 1930 שכר וינגרטן את בניין בית הספר אליאנס "תורה ומלאכה" של חברת כל ישראל חברים ברחוב יפו, מזרחית לרחוב כי"ח וצפונית לרחוב אגריפס. הכניסה לבית היתומות הייתה מרחוב אגריפס 40. בית היתומות קיבל אליו בנות מכל עדות ישראל, כולל בנות ממוצא אשכנזי, ספרדי, בוכרי, מרוקאי, פרסי, גרוזיני וסורי. מכאן נובע שמו "בית היתומות הכללי", בניגוד לבתי יתומים ויתומות אחרים אשר סווגו לפי עדות, כמו בית היתומים הספרדי הסמוך. בבניין זה שהו כמאתיים יתומות. עם מותו של הרב דוד וינגרטן בשנת 1941 עבר ניהול בית היתומות לידי בנו, הרב אהרון יוסף וינגרטן. בית היתומות התקיים במקום זה עד שנת 1956. בתקופה זו קלט אליו הארגון בנות שהתייתמו עקב המרד הערבי הגדול, מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. עם העליות לארץ וגידול האוכלוסייה כך גדל גם מספר היתומות שביקשו מחסה.
בניין זה, שבו שהה בית היתומות 26 שנים, נבנה בשנת 1880 ונהרס בתחילת שנות ה-70 על ידי חברת "כלל", שהקימה במקומו את מרכז כלל חרף המחאה שקראה לשמר את הבניין ההיסטורי. כל שנותר מהבניין הוא שער הכניסה הראשית לבניין ההיסטורי מרחוב יפו, שהועתק ממקומו המקורי וניצב היום סמוך למרכז כלל בהמשך הרחוב.
בקריית משה
ביולי 1956 נחנך הבניין החדש עבור בית היתומות, שתוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, ברחוב בן ציון 15, בקריית משה, במקום שיועד לו עוד בשנת 1928. לצורך מימוש תוכנית זו רכש הרב יחיאל פישל וינגרטן, בנו של הרב אהרון יוסף, חלק מהאדמות שמכר בזמנו סבו המייסד.[5] האדריכל אלתר-דוד ברנשטיין שפיקח על הבנייה, השלימה לאחר מותו של קאופמן.
בשנת 1963 נפתח האגף החדש לבנות העל-יסודי בסמינרים ובבתי הספר המקצועיים, ובשנת 1968 נפתח אגף נוסף לשיכון בוגרות המוסד.
הרב יחיאל פישל וינגרטן ניהל את בית היתומות משנת 1975, בעזרת בנו, הרב ישראל וינגרטן.[6]
ביוני 1982 נרשם בית היתומות כעמותה בישראל.[7] ושמו הרשמי כיום הוא "בית היתומות הכללי ירושלים", אך הוא ידוע גם בשם "בית היתומות הכללי ע"ש וינגרטן". הוא פועל כפנימייה חרדית לבנות יתומות ולבנות ממשפחות מצוקה, לצד פעילות ארגון הנוער בנות בתיה.
מטרת העמותה כפי שהיא מנוסחת באתר גיידסטאר היא: "להחזיק ולנהל מעון היתומות הידוע בשם בית היתומות הכללי בירושלים לספק את צרכייהם הרוחניים וחומריים של היתומות ולחנכן ברוח הדת."
בשכונה, בסמוך למוסד, קיימת כיכר וינגרטן הקרויה על שם מייסד בית היתומות.[8]
תיעוד בית היתומות
צילומיו של צדוק בסן
אחד המתעדים החשובים ביותר של בית היתומות הוא הצלם הירושלמי החרדי צדוק בסן, שצילם בין היתר ישיבות וכוללים, רבנים חשובים ומוסדות ציבוריים, צילם בעיקר את הפעילויות והיתומות של בית היתומות הכללי במשך 32 שנים, מהקמת בית היתומות בשנת 1902 ועד שנת 1934. התמונות נועדו למטרת גיוס תרומות לארגון.[9] בסן תיעד את היתומות בחדריהן ובפיעלויות שונות כמו בשיעורים, בחדר האוכל, בטיולים, באירועים ועוד. התמונות גם מתעדות את הבניינים בהם פעל בית היתומות, במאה שערים, ברחוב האתיופים ובבניין בית הספר אליאנס. בסן הפסיק לתעד את פעילות בית היתומות בשנת 1934 מכיוון שהוא לא הסתגל למעבר מצילומים על תשלילי זכוכיות (לוחיות נגטיב מזכוכית) לסרט צילום מצלולואיד שחל בתקופה זו. בסן נפטר כחודשיים לפני שבית היתומות נחנך במשכנו החדש בקריית שרת, ב-1956.
בין התאריכים 24 בספטמבר ל-13 בנובמבר 2005 התקיימה תערוכת הצילומים של בסן בבית האמנים בירושלים. התערוכה, שאותה אצר גיא רז, נקראה "צדוק בסן - יתומות".[10] עם תחילת התערוכה יצא לאור קטלוג שאותו ערך האוצר.
סרטה של סיון ארבל
תיעוד נוסף לבית היתומות הוא הסרט התיעודי "יום ולילה" שבוים על ידי סיון ארבל בשנת 2005. הסרט מתעד את סיפורה של אישה שהתחנכה בבית היתומות בילדותה ומציג את הווי החיים בפנימיה.[11] הסרט זכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר לשנת 2005 בפסטיבל הסרטים התיעודיים דוקאביב.[12][13]
לקריאה נוספת
- יהושע בן-אריה, "ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט, שכונות, בתים, אנשים." כרך שני. הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2011.
- משה יעקב וינגרטן, "איש חסד בירושלים: מסכת חייו של אבי היתומות רבי דוד וינגרטן ז"ל." מכון יד דוד, ירושלים, תשל"ט 1979.
- צדוק בסן, "יתומות: בית היתומות הכללי ע"ש דוד וינגרטן, ירושלים, תצלומים, 1934-1902." אוצר התערוכה ועורך הקטלוג: גיא רז. בית האמנים, ירושלים, ומוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב, 2005.
קישורים חיצוניים
- "בית היתומים הכללי" - התכתבויות בין בית היתומות לבין משרד ראש הממשלה וראשי ממשלת ישראל דוד בן-גוריון ומשה שרת בין השנים 1952-1956. ההתכתבויות כוללות תודות על עזרה בגיוס תרומות למוסד, הזמנות רשמיות, וכן הגדה של פסח מצוירת שהוקדשה לתורמים על ידי המוסד. באתר ארכיון המדינה
- דוד רפ, ילדות מבית טוב, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2005, עודכן ב-28 באוגוסט 2011
- רפי כפיר, בית ספר אליאנס (כי"ח – כל ישראל חברים), באתר "אהבת ירושלים"
הערות שוליים
- ^ "ששים שנות מעש של בית היתומות הכללי", הצופה, 17 בינואר 1964, באתר הספרייה הלאומית
- ^ ""בית היתומות" צועד עם הזמן", הצופה, 22 בספטמבר 1968, באתר הספרייה הלאומית
- ^ משה יעקב וינגרטן, איש חסד בירושלים: מסכת חייו של אבי היתומות רבי דוד וינגרטן ז"ל מכון יד דוד, ירושלים, תשל"ט 1979, עמודים 175-176
- ^ שבתי זכריה, מרכז ההשכלה הירושלמי - שכונת החבשים וסביבתה בעבר, הוצאת ששר, ירושלים 1996. עמוד 78
- ^ דוד רפ, ילדות מבית טוב, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2005, עודכן ב-28 באוגוסט 2011
- ^ ויסברג משה, מייסד ארגון 'דרכי מרים' נפטר בעת המתנה להשתלת לב, באתר בחדרי חרדים, 24 בינואר 2013
- ^ "בית היתומות הכללי ירושלים", באתר גיידסטאר
- ^ משה יעקב וינגרטן, איש חסד בירושלים: מסכת חייו של אבי היתומות רבי דוד וינגרטן ז"ל מכון יד דוד, ירושלים, תשל"ט 1979, עמוד 351
- ^ "ירושלים בעיני צלמיה", באתר הארכיון הציוני המרכזי
- ^ "צדוק בסן – יתומות", באתר בית האמנים בירושלים
- ^ "יום ולילה", באתר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
- ^ מרב יודילוביץ', דוקאביב: "יום ולילה" זכה, באתר ynet, 12 באפריל 2005
- ^ "יום ולילה", באתר הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
