בית הכנסת ברסלב בתי מחסה
בית הכנסת ברסלב בשכונת בתי מחסה ברובע היהודי הוא מבנה ראשון בין חומות העיר העתיקה של ירושלים שהיה אי פעם בבעלות חסידי ברסלב. הוא נבנה בשנת 1860 (תרכ"א) על ידי כולל הולנד-דויטשלנד ונקנה מהם בשנת 1947 על ידי מנהיג חסידי ברסלב בארץ ישראל הרב אברהם שטרנהרץ, נינו של הרב נתן שטרנהרץ מברסלב (תלמידו של רבי נחמן מברסלב). ב-1948 ניזוק המבנה קשות מהפגזות הירדנים במלחמת השחרור, ומאז 1967 נגאל, שוקם ושופץ במהלך השנים על ידי הרב משה בורשטיין ונכדו אברהם לייב בורשטיין - ומאז ועד היום משמש המבנה את חסידי ברסלב הוותיקים בירושלים.
תולדות בית הכנסת
מבנה בית הכנסת נבנה בשנת 1860 על ידי כולל הו"ד (הולנד ודייטשלנד) סמוך לחומה הדרומית של העיר העתיקה, בירידה אל הכותל המערבי מכיוון הר ציון - וחלונותיו פונים דרומה אל הכפר סילואן. במהלך התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, ולאחריה בתקופת המנדט הבריטי שימש המבנה את תושבי העיר העתיקה ואנשי היישוב הישן.
בשנת 1947 (תש"ז) נרכש המבנה עבור חסידי ברסלב בידי מנהיג החסידים בארץ ישראל הרב אברהם שטרנהרץ, בתום מסע גיוס כספים קשה, כאשר בין היתר נעזר בנדיב שבתי טרביצקי מארצות הברית, שהיה בעברו מתושבי אומן והתקרב לחסידות ברסלב. הרב שטרנהרץ ייעד את בית הכנסת עבור זקני החסידות שהתגוררו בשכונת בתי מחסה באותו הזמן, ביניהם הרב נתן בייטלמכר והרב שלמה וקסלר, שהתקשו להרחיק לכת עד לישיבת המקובלים שער השמים בעיר העתיקה.
ב-8 בספטמבר 1947 (כ"ג אלול תש"ז), יום שני של סליחות, נערכה חנוכת הבית לבית הכנסת. היה זה בית הכנסת הראשון בעיר העתיקה שבעלותו הייתה בידי חסידי ברסלב. בית הכנסת שימש גם כבית מדרש בחלק מהזמן, ובו נמסרו שיעורי תורה מפי הרב שטרנהרץ, והיווה בית כנסת גם לכלל תושבי בתי מחסה.
בתחילה שימשה קומתו השנייה והעליונה של המבנה כבית הכנסת, כאשר בקומה התחתונה התגורר משך תקופה הרב שמואל שפירא, מהמשפיעים הבולטים בדור החמישי של חסידות ברסלב.
ב-16 במאי 1948, יומיים לאחר הכרזת העצמאות, התקיים לבנו של הרב שמואל שפירא, שמעון ישראל, ברית מילה רבתי בבית הכנסת. סמוך לאותו זמן נשמעה אזעקת מלחמה, התושבים פנו אל מקלטי המיגון - ופגז ירדני נפל על המבנה ופער חור גדול. מאז הפסיקו החסידים להתפלל שם, ובמשך מלחמת העצמאות המשיכה קומת בית הכנסת להיחרב. חסידי ברסלב, כיתר תושבי העיר העתיקה, גורשו מבתיהם ב'חצר ורשה' על ידי הלגיון הערבי, וחלקם הובלו לשבי בירדן. הזקנים, הנשים והילדים הובלו לעיר החדשה ושוכנו בקטמון, כאשר הגישה לעיר העתיקה נחסמה עד לשנת 1967.
כניעת הרובע היהודי בסוף מאי 1948 חיסלה למעשה את הקהילה המגובשת האחרונה של חסידי ברסלב בארץ ישראל, להוציא את קהילת ברסלב בצפת שמנתה פחות מעשרים משפחות. החסידים שגורשו מבתיהם בעיר העתיקה נבלעו בתוך העדה החרדית בירושלים ובבני ברק, והיו מיעוט ביחס ליתר הקהילות והחסידויות ביהדות החרדית.
לאחר מלחמת ששת הימים
עם שחרור העיר העתיקה ביום ה-7 ביוני 1967 החל הרב משה בורשטיין, מן הדמויות הבולטות בחסידות ברסלב של הדור החמישי, לפעול בכל הכלים כדי לקבל בחזרה את בית הכנסת החרב. במסגרת שתדלנותו נעזר גם בחברו הרב צבי אריה רוזנפלד, חסיד ברסלב שהיה בעל קשרים בממשל האמריקאי ומהנוסעים הראשונים לקבר רבי נחמן מברסלב שבברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה. הרב בורשטיין הצליח במשימתו והשיג בעלות מחודשת, אך קומת בית הכנסת החרבה לא שופצה עוד, ובמקומה עבר בית הכנסת לקומה התחתונה - וכך עד היום הזה.
עם כניסתם המחודשת של חסידי ברסלב למבנה, קבע הרב משה בורשטיין שלט המנציח את קיומו של בית הכנסת הישן, בנוסח הזה:
"בית המדרש 'אור אברהם' דחסידי ברסלב נוסד בירושלים העתיקה תו"ת שנת תרס"ב" (בשנה זו נפתח לראשונה מניין של חסידי ברסלב בירושלים).
בתחילת שנות השבעים לא הסתפק הרב בורשטיין בתחיית התפילות בבית הכנסת, והקים במקום כולל לאברכים למדנים, המתקיים עד היום בראשות בנו דוד בורשטיין.
בית הכנסת כיום
בסוף המאה העשרים התרופפו מנייני התפילה - והמקום הפך דליל מחסידי ברסלב, זאת בעקבות התפתחותן של קהילות ברסלב בשכונות החרדיות שבעיר החדשה וריבוי מוסדות הילדים והנוער.
במהלך קיץ 2020 (ה׳תש"פ) חודשו תפילות השבת בידי נכדו של הרב משה בורשטיין, אברהם לייב בורשטיין, ששיפץ את המקום המוזנח לטובת המתפללים ולומדי הכולל הוותיק - והחיה מחדש את רצף הדורות במקום.
את קירות בית הכנסת הפנימיים מעטרים כיום ציורי אמנות של איש הישוב הישן בירושלים, הרב לוי יצחק ב"ק, ציורים שצייר סמוך למותו במיוחד עבור בית הכנסת הזמני של חסידי ברסלב בקטמון בתקופה שהעיר העתיקה הייתה סגורה, והציורים הללו הועברו לבית הכנסת בעיר העתיקה עם איחודה של העיר ותחיית בית הכנסת בשנת 1967 (תשכ"ז).
ראו גם
הערות שוליים
