חסידות ברסלב

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל.PNG חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא האספקלריה תורנית מספקת.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית. נא להמתין לשלב הסינון השני. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הסמל "האש שלי", המקובל בחסידות ברסלב
בית המדרש של חסידות ברסלב במאה שערים

חסידות ברסלב היא זרם בחסידות, שנוסד על ידי רבי נחמן מברסלב (ה'תקל"בה'תקע"א), נינו של הבעל שם טוב וסביב כתביו. החסידות נקראת על שם העיר ברסלב, שבה התגורר רבי נחמן במהלך כשבע שנים.

ראשיתה של חסידות ברסלב בחצייה השני של המאה השישית לאלף השישי בפודוליה (כיום בשטח אוקראינה), והיא עברה תהפוכות רבות עד שהפכה במאה השמינית לאלף השישי לתנועת המונים המצויה כמעט בכל רחבי העולם היהודי. לחסידות ברסלב תפיסת עולם, מנהגים ופרקטיקות המיוחדים לה.

תוכן עניינים

היסטוריה

תקופת רבי נחמן

חסידים התקבצו סביב רבי נחמן עוד בטרם קבע את מושבו בעיר ברסלב. תחילת כהונתו כאדמו"ר הייתה בשנת ה'תק"ן בעיר מדוודיווקה. מספר חסידיו גדל במהלך נדודיו לזלטפולי ומשם לברסלב. בתקופת חייו זכתה החסידות לגיבוי מצד רבי לוי יצחק מברדיצ'ב והחוזה מלובלין. ולכן המחלוקת שהייתה לרבי נחמן עם הסבא משפולי לא פגעה בה באופן ניכר. בתקופה זו התעצבה חסידות ברסלב באופן שונה מחסידויות אחרות, באמצעות מנהגים שהנהיג רבי נחמן; בין השאר: התבודדות ווידוי בפני הצדיק[1].

מאז פטירתו של רבי נחמן (בשנת ה'תקע"א) אין בחסידות ברסלב אדמו"ר או רבי מובהק. אף על פי שתלמידו של רבי נחמן, רבי נתן מנמירוב, הנהיג את תלמידי רבי נחמן לאחר שנפטר - הוא לא שימש כאדמו"ר. זאת בשל ההערצה העצומה לרבי נחמן ובשל הצהרתו של רבי נחמן שאמר "ממני ועד משיח לא יהיו חדשות"[2]. בשל כך, כונו חסידי ברסלב ביידיש "טויטע חסידים", כלומר "חסידים מתים", ללא אדמו"ר חי.

תקופת רבי נתן

הציון של רבי נתן מנמירוב בעיר ברסלב

כאמור, לאחר מותו של רבי נחמן, עברה הנהגת חסידות ברסלב לתלמידו רבי נתן. עיקר עיסוקו היה הדפסה והפצה של תורת רבי נחמן, כפי שנמסרה בחייו, בכתב ובעל פה. בזכות עבודתו זו קיים בסיס ספרותי איתן לחסידות ברסלב, שמהווה תחליף מסוים לאדמו"ר חי. במהלך תקופתו של רבי נתן סבלו חסידי ברסלב מרדיפות קשות, במיוחד מצד רבי משה צבי גיטרמן, האדמו"ר מסאווראן. הוא אסר לאכול משחיטת חסידי ברסלב, להתחתן איתם או לקחת מקרבם מלמדים[3]. הדפסת ספרי ברסלב ברוסיה הצארית נאסרה כתוצאה מהלשנה[4]. רבי נתן מנמירוב נאסר למשך כחודש, בית המדרש של חסידי ברסלב באומן נסגר ורבי נתן היה צריך להסתיר את זהותו בחלק ממסעותיו[5]. בתקופה זו הצטמצם מאוד מספר חסידי ברסלב הגלויים ועמד על כמה חסידים בודדים, בעיקר באומן, בברסלב, בטשערין ובטולטשין.

למרות הרדיפות, בתקופה זו התגבשה צורת חסידות ברסלב למשך מאה השנים הבאות. רבי נתן ייסד את מנהג העלייה לרגל לאומן בראש השנה (הקיבוץ הגדול), כתב את ספרו ליקוטי הלכות והדפיס את ספריו של רבי נחמן ליקוטי מוהר"ן וספר המידות. שלושה ספרים אלו הפכו לליבה של הספרות הברסלבית ומהווים כלי עיקרי להפצת חסידות ברסלב.

הדור השלישי

עם פטירתו של רבי נתן מנמירוב בי' בטבת ה'תר"ה תמה התקופה שבה אישיות יחידה הנהיגה את חסידות ברסלב. רבי נתן מינה את רבי נחמן מטולטשין לממשיכו, אבל זה לא התכוון להנהיג את כלל החסידות, אלא עבר לאומן והנהיג את קהילת החסידים הקטנה שם. חסידי ברסלב התפזרו לקהילות זעירות ולעתים חיו כבודדים, ללא מסגרת חברתית חסידית. במקביל לרבי נחמן מטולטשין קמו בחסידות ברסלב כמה מנהיגים רוחניים מקומיים. המשפיע הבולט בתקופה זו היה הרב נחמן רבה של טשערין, שכתב פירושים על ספריו של רבי נחמן, תמצת את הספר ליקוטי הלכות וערך אותו כעצות בספר אוצר היראה.

בעקבות מותו של הרבי מסאווראן פחתו לתקופת מה הרדיפות נגד חסידי ברסלב, אבל אלו התחדשו אחרי מותו של רבי נתן. רבנים וחסידים מחסידויות אחרות רדפו את חסידי ברסלב, במיוחד על רקע העלייה לרגל לקברו של רבי נחמן[6]. שיא הרדיפות היה הרס בית המדרש של חסידי ברסלב באומן בשנת ה'תרכ"ג, על ידי חסידי שושלת טשרנוביל ובעיקר חסידי סקווירה וטאלנה[7].

הדור הרביעי

המשפיעים הבולטים בדור הרביעי היו רבי אברהם חזן שלמד מאביו רבי נחמן מטולטשין (תלמידו של רבי נתן), ורבי אברהם שטרנהרץ שהיה תלמידו ונכדו של רבי נחמן מטשעהרין ונינו של רבי נתן.

בתקופה זו התחילה להתבסס קהילת ברסלב גם בארץ ישראל. בשנת ה'תרנ"ג עלה לארץ הרב אברהם חזן והתיישב בעיר העתיקה בירושלים. בתקופה זו חי בצפת המשפיע הרב ישראל הלפרין (קרדונר) (תלמידו של רבי משה ברסלבר, תלמיד רבי נתן).

מלבדם פעלו בתקופה זו גם רבי אלתר טפליקר שהיה תלמידו של רבי נחמן מטשערין וגיסו של הרב חזן, רבי ברוך אפרים מחבר הספר "באבי הנחל", ורבי שמשון בַּרְסְקִי, צאצא של רבי נחמן וממנהיגי חסידי ברסלב באומן (תרל"ג - תרצ"ה).

בין מלחמות עולם

תקופה זו נחשבת לתקופת גיאות בחסידות ברסלב, הן בפולין והן בארץ ישראל.

דעיכת החסידות באוקראינה

בשנות השלטון הקומוניסטי בברית המועצות דעכה חסידות ברסלב בארץ הולדתה, אוקראינה. חסידי ברסלב שנותרו באוקראינה לאחר מהפכת אוקטובר היו מנותקים ומבודדים מהקהילות היהודיות מחוץ לברית המועצות ונרדפו באופן קבוע על ידי היבסקציה. בין הבולטים בין חסידים אלה היו רבי לוי יצחק בנדר, שהגיע לאומן בשנת ה'תרע"ח כאברך צעיר ונותר בה עד למלחמת העולם השנייה, ורבי אלימלך טפליקר, שהקים חדר מחתרתי לילדים בעיר פולנאה[8]. החסידים בעיר אומן ניסו תוך מאמצים מרובים להמשיך לקיים את מנהגיהם למרות העוינות והרדיפות מצד המשטר החדש[9]. "הקיבוץ הגדול" באומן שרד עד שנת ה'תרצ"ז וקהילת חסידים קטנה ונרדפת הוסיפה להתקיים בעיר, עד הכיבוש הנאצי.

חסידות ברסלב בפולין

רבי יצחק ברייטר, ממנהיגי חסידות ברסלב בפולין

עם דעיכת החסידות באוקראינה, עבר מרכז הכובד של חסידות ברסלב לפולין. לאירוע המכונן של תהליך זה נחשב מסעם של שבעה חסידים מלובלין לאומן בשנת ה'תרס"ו. הרב יצחק ברייטר, הוא שיזם את המסע והשתתפו בו האחים יחזקל-אפריים ויהודה מנדלאיל, שאז היו בשלהי שנות העשרה[10]. החסידים שחזרו מהמסע היו לגרעין שממנו צמחה חסידות ברסלב בפולין[11].

בתי כנסת של החסידות הוקמו בלובלין ובווארשה. מקום כינוסם השנתי של חסידי ברסלב בראש השנה עבר ללובלין, שם זכו לתמיכה מצד ראשי הקהילה החסידית. המנהיגים המרכזיים של חסידות ברסלב אז בפולין היו רבי יצחק ברייטר[12] ורבי אהרן לייב ציגלמן. האחרון נודע בהוצאת הספרים שבראשותו שהדפיסה והפיצה רבבות עותקים מספרי ברסלב.

קהילת ברסלב בירושלים

"חצר ורשא" הייתה הריכוז המשמעותי של חסידי ברסלב בירושלים. רוב תושביה היו חסידים שעלו בעקבות רבי אברהם חזן עוד לפני המהפכה הקומוניסטית. ותיקי הקהילה מספרים שחסידי ברסלב שעלו מפולין העדיפו להתיישב בבני ברק ובתל אביב על פני התנאים הקשים של ירושלים העתיקה[13]. מרכז ברסלב בעיר העתיקה היה בית הכנסת "נתנ'ס שול", סמוך לבתי מחסה.

לאחר פטירת רבי אברהם חזן שהיה מנהיג החסידים עד מלחמת העולם הראשונה, הנהיגו את הקהילה תלמידו רבי אליהו חיים רוז'ין[דרושה הבהרה] ורבי שמואל הורביץ.

באותה תקופה הצטרפו לחסידות ברסלב רבי שמואל שפירא, אברך בישיבת עץ חיים הליטאית בירושלים, וכן רבי בנימין זאב חשין ורבי נחום יצחק פרנק שעזבו את הקהילה הליטאית[14].

חסידות ברסלב בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחריה

רבי יחזקאל אפריים מנדלאייל, מבני קהילת ברסלב בירושלים העתיקה בשנות ה-ת"ש

רובם המכריע של חסידי ברסלב הושמדו בזמן השואה. המרכז החסידי הגדול בפולין חוסל ועימו גם שרידי הקהילות באוקראינה, כולל קהילות אומן וברסלב. ישנן עדויות על כך שכמה מהם נותרו נאמנים לדרכם ולמנהגיהם בגטאות ובמחנות ההשמדה[15]. גם בשנות השואה היו חסידי ברסלב שניסו ואף הצליחו להגיע להשתטח על קברו של רבי נחמן מברסלב באומן[16]. למעשה נותרה מהחסידות רק הקהילה הקטנה בירושלים העתיקה שהונהגה אז על ידי הרב יחזקאל אפריים מנדלייל ומנתה פחות משבעים משפחות. בשנת ה'ת"ש ייסד הרב אברהם שטרנהרץ, נינו של רבי נתן מנמירוב, את הקיבוץ במירון בראש השנה כתחליף לקיבוץ באומן, שהייתה אז תחת שלטון סובייטי[17]. לדברי הרב שמואל הורוויץ, מהבולטים בין חסידי ברסלב הירושלמים, באותה תקופה לא התגוררו חסידי ברסלב בצפת[18]. עוד מכה הונחתה על החסידות ברסלב במלחמת העצמאות, כאשר הלגיון הערבי כבש את הרובע היהודי. חסידי ברסלב שגורשו מבתיהם ב"חצר ורשה" יושבו בחלקם בשכונת קטמון. חלקם עבר להתגורר בבני ברק, שם הוקם בשלהי שנות ה-ת"ש בית כנסת של חסידי ברסלב על ידי ניצול שואה בשם הרב מרדכי נתן דוד יגלניק. בית כנסת זה, השוכן ברחוב אלשייך, מכונה "הכולל".

לאחר קום המדינה

"השול" - בית המדרש של חסידי ברסלב ברחוב מאה שערים
הכולל - בית המדרש המרכזי של חסידות ברסלב בבני ברק. נבנה בשנת ה'תשנ"א על חורבות המבנה המקורי

חסידי ברסלב שפונו מהעיר העתיקה בירושלים, פונו ברובם לשכונת קטמון ומשם נדדו במהלך השנים בעיקר לשכונות גאולה ומאה שערים[19]. שם, בקצה המזרחי של רחוב מאה שערים הוקם בשנות החמישים "בית המדרש הגדול לחסידי ברסלב בירושלים", הידוע בכינוי השול.

השנים שלאחר מלחמת העצמאות היו שנות שפל קשה לחסידות ברסלב, אולי אפילו קשות באותה מידה כמו בתקופת הרדיפות של הרב מסאוורן. כניעת הרובע היהודי, חיסלה למעשה את הקהילה המגובשת האחרונה של חסידי ברסלב בארץ ישראל, להוציא את קהילת צפת שמנתה פחות מעשרים משפחות. החסידים שגורשו מבתיהם נבלעו בתוך העדה החרדית בירושלים ובבני ברק, היכן שהיו בעמדת נחיתות מספרית משמעותית מול יתר הקבוצות המרכיבות את העדה.

למרות שקיעתה הדמוגרפית והארגונית של חסידות ברסלב, רבי נחמן ותורתו לא נשכחו. דמותו של רבי נחמן מברסלב היוותה השראה לרבים וטובים, ואפילו חוקרים ויוצרים שהיו רחוקים מאוד מהיהדות האורתודוקסית כמו הסופרים מרטין בובר, פנחס שדה ומאוחר יותר גם אלי ויזל, שילבו את קורות חייו ואת אימרותיו בתוך יצירותיהם. באקדמיה מקובל גם, כי ההוגים המרכזיים של הזרם האקזיסטנציאליסטי בפילוסופיה המודרנית כסרן קירקגור וז'אן פול סארטר לקחו את דבריהם מספרי רבי נחמן.

תחייתה של חסידות ברסלב

מאז קום מדינת ישראל ועד שנות ה-תש"ל הייתה חסידות ברסלב קבוצה קטנה וסגורה בתוך הציבור החרדי, שפעלה בפרופיל נמוך בשני הריכוזים החרדים הגדולים במדינת ישראל, בבני ברק ובאזורים החרדיים בירושלים. שלושים שנה לאחר מכן מנתה חסידות ברסלב עשרות אלפי אנשים והיא נפוצה כמעט בכל הערים בישראל וגם בריכוזים יהודיים בחו"ל.

הרב בנדר ותלמידיו

הדמות הבולטת בחסידות ברסלב במאה השמינית לאלף השישי היה רבי לוי יצחק בנדר[20]. הוא היה תלמידם של משפיעי הדור הרביעי כמו הרב שמשון ברסקי והרב אברהם חזן. הוא נלחם במדיניות האנטי דתית של השלטונות הסובייטים לאחר המהפכה הקומוניסטית והצליח לחמוק מהנאצים ומהמשטרה החשאית הרוסית בזמן מלחמת העולם השנייה. הגיע לארץ לאחר קום המדינה ונתפס כסמל של חסידות ברסלב המקורית באוקראינה ובפולין.

בשנות ה-תש"ך, לאחר מותו של הרב אברהם שטרנהארץ, ניסה הרב בנדר לבטל את הקיבוץ במירון, על מנת שכל חסידי ברסלב יחגגו את ראש השנה יחד בירושלים. תלמידיו של הרב שטרנהארץ, ובראשם הרב גדליה קעניג, סירבו לכך. בעקבות כך נוצר קרע בין הפלג הצפתי ובין שאר חלקי החסידות, שעד אותה תקופה הייתה הומוגנית למדי.

בתחילת שנות ה-תש"ל ניסה תלמידו של הרב בנדר, הרב אליעזר ברלנד, להפיץ את תורת חסידות ברסלב בקרב תלמידי הישיבות הליטאיות הגדולות בבני ברק, כמו ישיבת פוניבז' וישיבת סלובודקה. הוא זכה להצלחה מסוימת, כאשר כמה אברכים ליטאיים יצרו "חבורת לימוד", שהתרכזה סביב בית כנסת ברסלב בבני ברק (שהוקם עוד בשנות ה-ת"ש על ידי הרב יגלניק). לאחר מלחמת יום הכיפורים צמחה תנועת התשובה בעיקר בפעילותם של שליחי חב"ד ושל ישיבות ליטאיות כמו אור שמח. חסידות ברסלב הייתה אז קבוצה קטנה בתוך העדה החרדית שלא עוררה עד אז עניין אצל חילונים מחפשי דרך. בשנת ה'תשל"ד הגיע הזמר דדי בן עמי לשמוע שיעורים של הרב ברלנד בבני ברק. שנה לאחר מכן, הציע בן עמי לרב ברלנד לקיים את מנהג ההקפות של שמחת תורה במושב נהלל, שבו התגוררו הוריו של בן עמי. בהקפות אלו השתתפו מבני הקיבוצים בעמק יזרעאל והן היוו מפגש ראשון בין בני ההתיישבות העובדת ובין חסידי ברסלב. בעקבות המפגש הזה התקיימו מפגשים נוספים שגרמו להקמת ישיבת שובו בנים בשנת ה'תשל"ח. חסידות ברסלב הפכה לגורם דומיננטי בתנועת התשובה. ישיבות ברסלביות נוספות לחוזרים בתשובה נפתחו בשנות ה-תש"ם ולאחריהן גם מדרשות לבנות ומוסדות חינוך יסודיים עבור ילדי החוזרים בתשובה.

השתלבותם של החוזרים בתשובה בחסידות ברסלב נתקלה גם בהתנגדות. בשנת ה'תשמ"ה החל הרב ישראל מאיר ברנר, ממלא מקומו של הרב בנדר, להעביר ב"שול" שיעורי חסידות בעברית. לאחר זמן החלו מאבקים סביב זאת, שבמהלכם סולקו מרבית בעלי התשובה מה"שול", ובראשם הרב אליעזר ברלנד. הפילוג הסתיים למעשה בתשנ"ג, כאשר יצא פסק דין של בד"ץ העדה החרדית שהביע התנגדות לסגירת בית הכנסת בפני יהודי כלשהו. פסק הדין גרם לחזרתם של בעלי התשובה לבית הכנסת ולעזיבתם של רבים מהחסידים המקוריים, שהקימו בתי כנסת נפרדים, בהם "אנשי מוהר"ן" ו"באר שבע".

תלמידיו של הרב אברהם שטרנהרץ

בשנת ה'תשט"ו נפטר הרב אברהם שטרנהרץ, שהיה נינו של רבי נתן מנמירוב. צוואתו לתלמידו הרב גדליהו אהרן קניג הייתה לבנות מחדש את העיר צפת, באמרו כי עד שלא תיבנה צפת לא תיבנה ירושלים. בשנת ה'תשכ"ז החל קניג לרכוש קרקעות מזרחית לבית הקברות העתיק של צפת. בשנת ה'תש"ל הסתיים תכנון השכונה החדשה שנקראה "קריית ברסלב" וב-ה'תשל"ב נכנסו להתגורר בה 65 משפחות ראשונות, מתוכן 20 משפחות עולים מארצות הברית. אופייה של השכונה משך חוזרים בתשובה ומתעניינים בתורת הקבלה. בשכונה ישיבה לבעלי תשובה ומדרשה גדולה לבעלות תשובה. קהילת נחל נבע מקור חכמה (ננמ"ח) מונה כ-400 משפחות ובראשותה עומד הרב אלעזר מרדכי קניג. תלמיד נוסף של הרב קניג, הרב שמחה בר לב, לימד את תורת ברסלב לקבוצות של אברכים ותלמידי ישיבה ליטאיים בבני ברק החל מאמצע שנות ה-תש"ם.

הרב ישראל אודסר

הרב ישראל אודסר נמנה עם זקני חסידי ברסלב בירושלים. אחרי שמלאו לו שמונים עבר לבית אבות גריאטרי ברעננה. מספר חודשים אחר כך סיפר שעשרות שנים קודם לכן קיבל "פתק" מרבי נחמן שבו מופיעה לראשונה המנטרה נ נח נחמ נחמן מאומן. הרב אודסר עזב את בית האבות בעזרת מעריציו ויצא למסעות הסברה ברחבי העולם, שבהם ניסה להסביר את חשיבות המסר שקיבל. במקביל ייסד את הוצאת הספרים "קרן רבי ישראל אודסר".[דרוש מקור] סמלה של הקרן, "האש שלי", נמצא בשימוש גם אצל חסידי ברסלב אחרים. המילים לקוחות מדברי רבי נחמן "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח".

בראשית שנות ה-תש"ן גדלה תנועתו של הרב אודסר. בזרם המרכזי של חסידות ברסלב התנהלו ויכוחים סביב היחס לבעלי התשובה ולשפה העברית, ובעלי תשובה רבים נמשכו לדמותו העממית של הרב אודסר, כשהם מזדהים גם עם ההתנגדות שהייתה לו כלפי מנהיגי הציבור החרדי[דרוש מקור].

פלגים בחסידות ברסלב כיום

הרב אליהו גודלבסקי, פלג השול, ראש ארגון "אזמרה" להפצת תורת ברסלב
הרב ישראל מאיר ברנר, פלג השול

בימינו כוללת חסידות ברסלב מספר רב של תת-קבוצות, המונות יחד אלפי אנשים.

פלג השוּל

אחד הזרמים בחסידות ברסלב מכונה "פלג השוּל" או "שול מֵישוֹרים", הקרוי על שם בית המדרש הגדול של החסידות במאה שערים[21]", מורכב בעיקר מצאצאי חסידי ברסלב בעבר אך גם מחרדים אחרים וחוזרים בתשובה. זרם זה שואף ללכת בדרכו של הרב בנדר והוא ממשיך במידה רבה את חסידי ברסלב של הדורות הקודמים. בני הפלג לומדים במוסדות חרדיים רגילים. הפלג אינו קנאי באופן רשמי ונושאי קנאות כמו השתתפות בבחירות ודיבור בעברית נתונים לבחירה אישית.

על מנהיגי זרם זה נמנים: הרב נתן ליברמנש, הרב יהודה לייב פרנק, הרב בנימין זאב קנפלמכר, הרב ניסן דוד קיוואק, הרב ישראל מאיר ברנר והרב שמעון טייכנר. רוב חברי הועד העולמי של חסידות ברסלב שייכים לפלג זה. חלק ממתפללי בית הכנסת נוהגים להתפלל בצעקות, לאור דברי רבי נחמן שיש להיות "כחיות הנוהמות ביער"[22]. בעבר היו מנהיגי הזרם הרב יעקב מאיר שכטר והרב שמואל משה קרמר, אך לאחר מחלוקות על אופי הנהגת החסידות הזרם התפלג, ולאחר מספר שנים הקים הרב שכטר בית כנסת נפרד.

בית הכנסת הראשון בירושלים של הזרם, בו הוקמה תנועת הנוער של הזרם המרכזי "מורשת הנחל", הוא בית הכנסת "אור אברהם" בשכונת גוש 80 שהוקם על ידי הרב משה בורשטיין בקטמון ובשנות ה-תש"ן נמכר ועבר למקומו החדש. בית כנסת זה היה מרכזו של "זרם המרכזי", עד שגם ה"שול" עבר לשליטתם. בית כנסת נוסף הוא "באר שבע" בשכונת בית ישראל, בראשות הרב ברנר. בית כנסת נוסף בולט בירושלים הוא בית הכנסת "אנשי מוהר"ן" של משפחת ירבלום, בשכונת הבוכרים. בית כנסת זה הוקם בשנת ה'תשס"ו לאחר החיכוכים בין הזרמים בברסלב. הוא אינו משתייך רשמית לאחד הזרמים ומתפללים בו הן אנשי הזרם המרכזי והן אנשי הרב שכטר.

בבני ברק יש לזרם המרכזי בית הכנסת ברחוב אלשיך. החל מאמצע שנות ה-תש"ן הוקמו מרכזים גם בבית שמש, מודיעין עילית, ביתר עילית ועוד.

לזרם המרכזי יש ישיבה בבני ברק.

חבורות "מורשת הנחל"

"מורשת הנחל" הוא ארגון המארגן חבורות לגילאים מגוונים. הארגון משתייך לזרם המרכזי בברסלב. הארגון הוקם בשנת התשס"ב בידי הרב אליעזר בורשטיין, ובהכוונת המשפיע הרב נתן ליברמנש. הארגון הוקם מלכתחילה עבור בחורים ממשפחות ברסלביות ותיקות שאינן דוברות יידיש, שעד אז לא היו להם חבורות. בשנת התשס"ג הוקמו מסגרות דומות גם לדוברי יידיש שהגיעו ברובם מחבורת "קרן אור" בראשות הרב יעקב מאיר שכטר, המתקיימות בבית הכנסת המרכזי של ברסלב במאה שערים. החבורות מתאספות בבית כנסת "אור אברהם" בשכונת עזרת תורה בירושלים. מקימי החבורות סברו שחבורות "קרן אור" פועלות באופן דומה מדי לשאר החסידויות, המדגישות טישים, התוועדויות, שירה סוערת, אמירת לחיים ופורים שפיל; בזמן שדרכו של רבי נחמן מדגישה את עבודת התפילה ואת הלימוד בכתבי ברסלב, כולל לימוד עצמי.

כחמש שנים לאחר הקמת הארגון, בעקבות הצטרפות חברי הנהלת בית הכנסת המרכזי של ברסלב במאה שערים (ה"שול") לארגון, עברו החבורות לבית הכנסת. במקביל מתקיימות שם גם החבורות של קרן אור.

נכון לשנת התשע"ג, משתתפים בפעולות הארגון כמאתיים בחורים בירושלים וכמאתיים ילדים בירושלים ובבית שמש. זאת בנוסף לכמה מאות בחורים בביתר, בני ברק, מודיעין עילית ועוד, ולמעלה מאלף אברכים במקומות אלה. הארגון עורך לחברים בו שבתות התאחדות במירון ובמקומות נוספים.

הרב אליעזר שלמה שיק ותלמידיו

הרב אליעזר שלמה שיק - מנהיג קהילת "היכל הקודש"
בית הכנסת הגדול של תלמידי הרב שיק ביבנאל
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אליעזר שלמה שיק

הרב אליעזר שלמה שיק (מכונה מוהרא"ש) היה רבה של קהילת "היכל הקודש". תלמידיו מתרכזים בעיקר ביבנאל (המכונה בפיהם "עיר ברסלב") ובניו יורק. בשני המוקדים הם מחזיקים גני ילדים, תלמוד תורה ובית ספר לבנות, ישיבות וכוללי אברכים, וכן מפעלי חסד ועזרה הדדית בקהילה. הקהילה מדפיסה את ספרי ברסלב וספרי הרב שיק. קהילה זאת בולטת בכך שיש לה חסידים רבים בחו"ל. בארצות הברית יש לה בתי מדרש בבורו פארק, במונרו, במונסי ובויליאמסבורג.

הרב שיק חיבר מאות קונטרסים וספרים, שחיבר, ובפרט סדרת ספרי השאלות והתשובות 'אשר בנחל' (כ-120 כרכים שהודפסו). הקונטרסים העיקריים הודפסו ב-12 שפות ומופצים במחיר הקרן. הוא עודד את תלמידיו להפיץ ברחובות את ספרי ברסלב והקונטרסים שחיבר.

רבים התקרבו דרכו לחסידות ברסלב, בהם הרב ניסן דוד קיוואק ורבנים אחרים. החל מסוף שנות ה-תש"ל נמתחה עליו ביקורת בקרב חלק מרבני ברסלב, על כך שאנשי קהילתו מתייחסים אליו כאדמו"ר, בניגוד למקובל בחסידות ברסלב לאחר פטירת רבי נחמן.

בקהילה זו מקובל היה בעבר להינשא בגיל צעיר במיוחד (16 ואילך), מחמת הסתבכויות שונות עם החוק הדבר אינו שכיח יותר.

לאחר פטירתו של הרב שיק מינו חלק מתלמידיו את הרב יצחק לעזער למנהיגם.

תלמידי הרב יעקב מאיר שכטר

הרב יעקב מאיר שכטר

תלמידיו של הרב יעקב מאיר שכטר מכונה בתוך חסידות ברסלב "הקהילה". בעבר היה הרב שכטר המשפיע הבולט בזרם ה"שול" - בית הכנסת המרכזי של ברסלב במאה שערים. בעקבות חילוקי דעות עם רוב רבני הזרם בקהילה הוקמה חבורת "מורשת הנחל" בבית הכנסת "אור אברהם" ורבים מהקהילה פרשו מה"שול". לאחר מספר שנים פרשו הרב שכטר וקהילתו מה"שול". בהמשך התפתחה קהילתם גם בעיר בית שמש. בשנת תשע"ה רכשו אנשי הקהילה, המכונה גם "קרן אור", בניין בירושלים עבור מוסדותיה[23].

פלג שובו בנים