בית הכנסת שושנת הזהב (לבוב)
 | |
| פנים בית הכנסת | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | לבוב |
| הקמה ובנייה | |
| אדריכל | פאולו רומנו |
בית הכנסת טורי זהב או שושנת הזהב בעיר לבוב נחשב אחד מבתי הכנסת היפים באוקראינה, והוא גם בין העתיקים שבהם. הוא נקרא "שושנת הזהב" לזכר רוזה, אשתו של יצחק בן נחמן שרנצליס, מפרנסי העיר, שהיה מעורב בהקמתו. בשמה של רוזה נקשרה אגדת עם, לפיה היא מסרה את נפשה על קידוש השם ובכך הצילה את בית הכנסת, אולם כפי הנראה המדובר באגדה בלבד. מקורו של השם "טורי זהב" בספרו של הרב דוד הלוי סגל בעל הטורי זהב (הט"ז). בית הכנסת נשרף על ידי הנאצים ב-1941 ועמד בחורבנו עשרות שנים לאחר מכן.
היסטוריה
בשנת 1580 רכש יצחק בן נחמן (שרנצליס), מיהודי לבוב העשירים ומבאי שולחנו של מלך פולין סטפן בטורי, חלקת אדמה במרכז לבוב, ברחוב בליאכר. כעבור שנתיים הזמין בן נחמן את האדריכל האיטלקי פאולו רומנו לתכנן את בית הכנסת. בשנת 1595 נבנה בבית הכנסת אולם כניסה מפואר, וכן גלריה ששימשה כעזרת נשים.
בשנת 1604 הוחרם בית הכנסת על ידי הישועים. ארבע שנים וחצי אחר כך (בחודש אדר ה'שס"ט), לאחר ששילמו כופר בסך 20,600 זהובים, קיבלו יהודי העיר בחזרה לידיהם את בית הכנסת. ככל הנראה יש לכך קשר למאבקים בין האצולה המקומית לבין המלך זיגמונט השלישי (שהישועים היו בני בריתו) כחלק ממלחמת רוסיה–פולין (1605–1618). רבי יצחק הלוי סגל חיבר לזכר המאורע "שיר גאולה", ועל פי הוראת רבני העיר מהר"ם לובלין ורבי יהושע פלק כץ, נהגו מאז לשיר אותו בבית הכנסת בכל שנה, בשבת לאחר פורים.[1]
האגדה מספרת על אירוע זה כי רוזה, כלתו של נחמן, שהייתה אז אלמנה, הבטיחה להתמסר להגמון של לבוב, אם זה יסיר את הגזירות מיהודי העיר, וישיב להם את בית הכנסת. לאחר שחתם ההגמון על צו המסיר את הגזירות ומחזיר את בית הכנסת ליהודי העיר, קפצה רוזה ממגדל גבוה ומסרה את נפשה על קידוש השם. בשל אגדה זו נקרא בית הכנסת "שושנת הזהב", על פי כינויה של רוזה (ביידיש - גילדענע רויז) וקברה של רוזה היה מקום עלייה לרגל ליהודי העיר. נראה כי אין באגדה אמת, וזאת על פי הנוסח הכתוב על מצבתה של רוזה.[2][3][4]
בין השנים 1654–1667 היה זה בית הכנסת של הרב דוד הלוי סגל, בעל הטורי זהב (הט"ז), בלבוב. המבנה השתמר עד תקופת השואה, ונחרב בידי הנאצים ב-1941. בתחילה נבזז בית הכנסת, לאחר שנאסרה התפילה בו, ובהמשך פורק, ואבניו שימשו לבניין. בשנת 1943 לאחר השמדת יהודי העיר, נשרף בית הכנסת, אך המבנה לא התמוטט ונותר על עמדו.[5] לאחר המלחמה לא נבנה שוב בית הכנסת מחדש.
בספטמבר 2011, החלו להרוס את שרידי בית הכנסת מתוך כוונה להקים במקומו בית מלון, אך בעקבות פניות לממשלת אוקראינה הופסקו העבודות.[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Architectural history of the synagogue by the Center for Jewish Art
- http://www.lvivcenter.org/en/lia/map/?show=objpopup&ci_objectid=274
- Sergey R. Kravtsov, Di Gildene Royze: The Turei Zahav Synagogue in L’viv. Petersberg, 2011.
הערות שוליים
- ^ נדפס אצל גבריאל סוכסטוב, מצבת קודש, לבוב תרכ"ג, סוף כרך ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ אנציקלופדיה מעיין, כרך "גדולים בישראל"
- ^ מאיר וונדר, אלף מרגליות, עמ' 384
- ^ אגדת שושנת הזהב, הארץ, 27 בנובמבר 1931
- ^ אתר העוסק בהחרבת בתי כנסת בפולין
- ^ צבי שיימן, בית הכנסת העתיק של הט"ז יהרס ובמקומו יבנה בית מלון, באתר סרוגים, 5 בספטמבר 2011
חזרו בהם: שרידי בית הכנסת של הט"ז לא יהרסו
