בית הכנסת של ז'ולקבה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מבנה ריקה.
בית הכנסת של ז'ולקבה הוא בית הכנסת הגדול והעתיק בעיר ז'ובקבה שבאוקראינה שנבנה בסוף המאה ה-17, שירת את קהילת יהודי ז'ולקבה בתקופה שהייתה אחת הקהילות היהודיות החשובות בגליציה ושרד את הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה. המבנה ניצב על תלו גם במאה ה-21 אך הוא נטוש ומוזנח.
היסטוריה
בית הכנסת הממוקם כיום ברחוב ז'אפוריז'יה (Запорізька) בז'ובקבה נבנה במקור באותו מקום בשנת 1625 כבית כנסת עשוי עץ, המבנה המקורי נשרף ובשנת 1635 התיר הוויווד של ז'ולקייב סטניסלב דנילוביץ (אוק') לבנות במקום בניין לבנים. מבנה בית הכנסת שתכנונו מיוחס לפיוטר בבר (פול') נבנה בשנים 1692–1698 בתמיכה כספית של מלך פולין יאן סובייסקי שנפטר במהלך הבנייה. המבנה, אחד מבתי הכנסת הגדולים באירופה בשעתו, נבנה בסגנון הרנסאנס עם אלמנטים של הבארוק.
במאה ה-18 נוסף לבית הכנסת אגף בצדו המערבי שלא הותאם לסגנון המבנה המקורי. בתנועת החסידות היה מקובל שהבעל שם טוב התפלל בבית כנסת זה בעת ביקורו בעיר ובעקבותיו הגיעו להתפלל בו רבים מתלמידיו ומאדמו"רי החסידות בדורות הבאים. לפי אחת האגדות, נאלץ הבעל שם טוב להניח תפילין דרבנו תם באגף המערבי ולא בתוך בית הכנסת המרכזי בשל התנגדות הגבאים[1]. ב-1833 נפגע בית הכנסת בשרפה גדולה, אך הושב במהרה לשימוש. לפי ש. אנ-סקי היו בבית הכנסת, לפחות עד מלחמת העולם הראשונה, תמונות מעשי ידי רובנס[2].
זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בוצעו בבית הכנסת עבודות שיקום, בתקופת הכיבוש הגרמני נהרס המבנה חלקית, אך קירותיו החיצוניים והעבים שרדו והמבנה שימש כמחסן לאחר המלחמה.
בסוף המאה ה-20 נכנס המבנה לרשימת המונומנטים העולמיים לשימור (World Monuments Watch) של World Monuments Fund (אנ'), ובעקבות כך הוחל בשנת 2000 בתכנון שיקומו.
,synagogue.jpeg)
בית הכנסת (על האגף המערבי שלו) שימש מודל לבניית בית הכנסת הגדול בבלז (גר')[1] שהיווה בתורו מודל למבנה "מרכז עולמי לתורה וחסידות בעלז" בירושלים.
קישורים חיצוניים
- בית הכנסת של ז'ולקבה באתר השטעטל הווירטואלי (בפולנית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בית הכנסת בז'אלקווא, בתוך: ספר שמלה חדשה ותבואות שור המבואר, ירושלים. 'ואלה תולדות' עמ' קא-קב.
- ^ ש. אנ-סקי, חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה (תרגם: ש"ל ציטרון), ברלין: הוצאת שטיבל, תרפ"ט–1929. עמ' 170.
