בל תוסיף ובל תגרע
| מקרא | ספר דברים, פרק י"ג, פסוק א' |
|---|---|
| משנה תורה | ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ב', הלכה ט' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו שי"ג, לאו שי"ד ספר החינוך, מצווה תנ"ד, מצווה תנ"ה |
בל תוסיף ובל תגרע הן שתי מצוות לא תעשה מהתורה שמקורן בפסוק: ”את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, אתו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו” (דברים, י"ג, א'). בפסוק זה כלולים שני איסורים: האיסור להוסיף על המצוות, והאיסור לגרוע מהן.
איסור הוספה על המצוות
פרטי האיסור
שיטת הרמב"ם היא שכל מצווה, איסור או דין שאדם מוסיף על המצוות הכתובות בתורה, בין על המצוות שבתורה שבכתב ובין על המצוות שבתורה שבעל פה - עובר באיסור זה (וכגון שיאמר שיש איסור בתורה לבשל עוף עם חלב, בעוד שאיסור זה הוא רק מחז"ל).
רוב המפרשים חולקים על הרמב"ם (ראו ספר החינוך מצווה תנ"ד) וסוברים שאיסור זה הוא רק במצוות עשה. עוברים על האיסור רק כאשר מוסיפים על מצווה קיימת, כגון המניח תפילין עם ה' בתים[1] או המנענע בחמשה מינים בסוכות[2]
העושה את אותה מצווה כמה פעמים (כגון תוקע בשופר כמה פעמים או נוטל ארבעת המינים כמה פעמים) אינו עובר על איסור זה מכיוון שלא הוסיף על המצווה אלא רק קיים אותה מספר פעמים.
המקיים מצווה שלא בזמנה (כגון היושב בסוכה ביום השמיני) לא עובר על איסור בל תוסיף, אלא אם כן כיוון בדעתו שהוא מקיים מצווה[3] (מצוות ישיבה בסוכה). וכן אדם הנמנע מאכילת חמץ לאחר פסח אינו עובר משום בל תוסיף משום דהוי שב ואל תעשה.
דיני האיסור
איסור זה נאמר לכל איש ואשה בכל מקום ובכל זמן. העובר על איסור זה במזיד מתחייב במלקות. אך זה בתנאי שיהיו עדים בדבר ושתהיה התראה.
המפרשים נחלקו האם האיסור הוא דווקא בכוונה לשם מצווה, או אף בלא כוונה[4].
בזמנינו
יש אומרים שהמניח ב' תפילין אחת של רש"י ואחת של ר"ת מכיון שסבור ששניהם חיוב מעיקר הדין עובר על בל תוסיף, שהרי התורה ציוותה רק על זוג א'. לכן צריך שיכוון שיוצא ידי חובתו רק במה שהוא אמת[דרוש מקור].
מצוות דרבנן
לחכמים, ניתן כוח להוסיף מצוות על התורה ולשנות דינים בשעת הצורך (רק בסנהדרין).
דוגמאות:
- דוגמה למצווה שהוסיפו חכמים - החיוב להדליק נר חנוכה.
- דוגמה לאיסור שאסרו חכמים - בישול ואכילה של עוף בחלב
- דוגמה למצווה ששינו חכמים - ביטול מצוות שופר וארבעת המינים כאשר חל בשבת.
נחלקו המפרשים, האם כוח זה של חז"ל סותר את איסור בל תוסיף ובכל זאת ניתן להם כח זה, או שכח זה אינו כלול באיסור, ומה שכלול באיסור - נאסר גם על החכמים להוסיף (שתי הדעות מובאות במנחת חינוך במצווה תנד, אות ב').
טעם האיסור
טעם האיסור הוא מפני שהא-ל ציווה לנו תורה שלמה ללא חיסרון ולכן החושב שניתן להוסיף על המצוות ובכך להשלים את התורה, מראה שיש בה חיסרון והיא איננה שלמה. מחשבה זו היא פגם באמונה ולכן אסר הא-ל בתורתו להוסיף עליה[5].
איסור גריעה מן המצוות
פרטי האיסור
כל המחסיר מן המצוות או מן האיסורים שבתורה עובר בלאו זה. מבואר בספר החינוך שדווקא כאשר מחסיר בשיעור המצווה, עובר בלאו זה (כגון המניח תפילין עם שלוש פרשיות במקום ארבע). אך הרמב"ם סובר שדווקא אם יאמר שמותר מן התורה לעשות דבר מסוים - והוא אסור - עובר בלא תגרע (כגון האומר שמותר מן התורה לאכול בשר בחלב).
דיני האיסור
כמו בבל תוסיף, איסור זה נוהג בכל איש ואשה בכל מקום ובכל זמן. העובר עליו בעדים ובהתראה - חייב מלקות.
טעם האיסור
טעם האיסור כטעם איסור בל תוסיף - פגיעה בשלמות תורת האל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "בל תוסיף", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- לא תוסיף ולא תגרע באתר אש התורה
- רוטלוי, צבי בן בנימין אלכסנדר, צרור המור, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
