בנג'מין סמית' (מושל קרוליינה הצפונית)

בנג'מין סמית'
Benjamin Smith
לידה	צ'ארלס טאון, פרובינציית קרוליינה הדרומית, אמריקה הבריטית
פטירה	סמית'וויל, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
מקום קבורה	כנסיית סנט פיליפ, וילמינגטון, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
	1 בדצמבר 1810 – 11 בדצמבר 1811; (שנה)
	→ דייוויד סטון ויליאם הוקינס ←
	1804–1805; (כשנה)
	1804–1805; (כשנה)
	1801
	1801
	1789–1792; (כ־3 שנים)
	1789–1792; (כ־3 שנים)
	1795–1799; (כ־4 שנים)
	→ ויליאם לנואר ג'וזף רידיק ←
	1816
	1816
	1806–1810; (כ־4 שנים)
	1806–1810; (כ־4 שנים)
	1792–1800; (כ־8 שנים)
	1792–1800; (כ־8 שנים)
	1783
	1783
שירות ביטחוני
השתייכות	הצבא הקונטיננטלי
דרגה	קולונל
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות האמריקאית; קרב לונג איילנד; קרב באופורט;

בנג'מין סמית' (באנגלית: Benjamin Smith;‏ ‏10 בינואר 1756 – 26 בינואר 1826) היה פוליטיקאי אמריקאי מקרוליינה הצפונית, איש המפלגה הפדרליסטית ולאחר מכן המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שכיהן לסירוגין בכמה תקופת כהונה בשני בתי האספה הכללית של קרוליינה הצפונית בשנים 1784–1810, ולאחר מכן ועד 1811 כמושל קרוליינה הצפונית ה-16.

ראשית חייו

בנג'מין סמית' נולד בצ'ארלס טאון (כיום צ'ארלסטון) שבפרובינציית קרוליינה הדרומית, כבנם של תומאס סמית' ושרה (לבית מור) סמית', משפחה מהמעמד החברתי הגבוה שבהמשך עברה למחוז ברנזוויק שבפרובינציית קרוליינה הצפונית.^[1] במלחמת העצמאות של ארצות הברית שירת סמית' כשלישו האישי של הגנרל ג'ורג' וושינגטון, והתקדם לדרגת קולונל בצבא הקונטיננטלי.

קריירה פוליטית

ב-1784 נבחר סמית' לקונגרס הקונטיננטלי, אם כי לא ברור אם הוא נכח בו. הוא היה פעיל בוועידות החוקה של קרוליינה הצפונית ב-1788 וב-1789. בשנים 1784–1810 כיהן סמית' לסירוגין בכמה תקופות כהונה בשני בתי האספה הכללית של קרוליינה הצפונית. בשנים 1795–1799 הוא כיהן כיושב ראש הסנאט של קרוליינה הצפונית, וב-1798 הוא היה מועמד מטעם המפלגה הפדרליסטית בבחירות למושב בסנאט של ארצות הברית, בהן הוא נוצח על ידי ג'סי פרנקלין.^[2] במקביל לקריירה הפוליטית שלו, היה סמית' חבר במועצת הנאמנים של אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, ותרם 20,000 אקרים (81 קמ"ר) של אדמה כמענק לאוניברסיטה. במהלך תקופת כהונתו כמושל הוא היה יושב ראש חבר הנאמנים.

ב-1810 עבר סמית' לשורות המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, ונבחר על ידי האספה הכללית כמושל קרוליינה הצפונית. הוא כיהן רק תקופת כהונה אחת של שנה, ובשנה זו הוא שם דגש על רפורמה בספר החוקים הפלילי של המדינה ובמערכת הכליאה שלה. אף על פי שבבחירות של 1811 הוא לא התמודד לתקופת כהונה נוספת כמושל, בסבב ההצבעה הראשון הוא ניצב במקום השני לאחר ויליאם הוקינס, ואז פרש מהמרוץ. ב-1816 הוא שב למושב האחרון שלו בסנאט המדינתי.