בנימין זאב פון וייזל
 | |
| דיוקנו של פון וייזל בשנות ה-40 |
ד"ר וולפגנג (זאב בנימין) פון וייזל (בגרמנית: Wolfgang von Weisl ; 27 במרץ 1896 – 24 בפברואר 1974) היה סופר ועיתונאי, רופא ואיש מחקר רפואי, איש צבא ואסטרטג מקורי, אציל אוסטרי ומומחה עולמי לאסלאם; ממייסדי התנועה הרוויזיוניסטית, שחמטאי נלהב, מרים נס המאבק לתפילה יהודית בכותל המערבי וממובילי המאבק להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. פון וייזל ראה בציונות רק משמעות אחת: חיים בארץ ישראל, השתתפות בבניינה ובמלחמותיה, ומאבק להבטחת עצמאותה למען שיבת ציון.
ביוגרפיה
ילדות ועד סוף מלחמת העולם הראשונה
נולד לד"ר יעקב (ארנסט-פרנץ) פון וייזל ושרלוטה לבית פופר-מיכלופ בווינה בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו, היה עורך-דין במקצועו ומראשוני המצטרפים להרצל, הוא קיבל את תואר האצולה מהקיסר פרנץ יוזף בזכות לחימתו בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה.
את דרכו הציונית התחיל בנימין זאב בגיל 11 (1907) עם מאמר פוליטי ראשון ב"וינר הנדלסבלאט" בנושא עליית יהודי תימן לארץ ישראל. ב-1914, שירת כקצין תותחנים בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, זכה במדליית צלב הברזל (השנייה בחשיבותה), חילק סרטי כחול-לבן לקצינים יהודיים לקשור על נדן חרבותיהם, והקים פלוגות חיילים יהודים להגנה על הרובע והרכוש היהודי.
ב-1918, עם התמוטטות האימפריה, ותחת השפעת המפגש עם יהדות מזרח אירופה במהלך המלחמה, פנה פון וייזל לסוציאליזם כחבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית ובמקביל, הצטרף לתנועת "המזרחי". הוא סיים את לימודי הרפואה, והתמחה בכירורגיה ופסיכואנליזה, היה פעיל באגודת הסטודנטים "יוניטאס", ושיחק בלהקה נודדת בארצות דוברות גרמנית. במקביל, התמנה למזכיר הקרן הקיימת לישראל בווינה.
1919–1923
בשנת 1919 הפגישה אותו עבודתו בקק"ל עם זאב ז'בוטינסקי שהיה איש מרכזי בקרן היסוד. פון וייזל העלה בפניו הצעה לרכוש ב-60 אלף לירות ציוד של קורפוס שלם (שתי אוגדות) לרבות כל מערכות החימוש, לארגן עלייה של 30,000 חלוצים, ולכבוש את ארץ ישראל. פון וייזל גרס שישראל תוכל להתקיים רק כשתהיה חזקה, תישען על צבא חזק ותדע לשמור על גבולות היסטוריים, שרק הם הגבולות הבטוחים. ז'בוטינסקי סירב. לימים (1935) חזרה האפיזודה הזו על עצמה כשפון וייזל, היושב בגדרה, שלח מברק לז'בוטינסקי, ראש התנועה הרוויזיוניסטית היושב בלונדון, ובו דיווח כי יש ספינה וקברניט המוכן להביא 50 בית"רים לחופי הארץ. צריך כסף. ז'בוטינסקי הבריק חזרה: "אתה הרפתקן. האם אתה בטוח שהקברניט הזה הוא איש הגון?" פון וייזל ענה בקצרה: "אני בטוח שהקברניט אינו איש הגון. תודה." וגייס את הכסף ממר הנץ פרוץ. זו הייתה ספינת המעפילים הראשונה, "אף על פי".
ב-1922 עלה פון וייזל ארצה. לימים נשאל על ידי שגריר אוסטריה מדוע לא חזר לווינה לאחר המלחמה, וענה: "כשהייתי סטודנט בווינה, היו כתובות על קירות ודלתות בתי השימוש: 'יהודים החוצה!' ואני, ספרות של בתי שימוש לוקח ברצינות."
ב-1923, נאמן לציונות המדינית של הרצל, הוא ביקר את רכישת קרקעות ארץ ישראל בכספי קק"ל, ודרש לרכז את המאמצים "למען תענה הממשלה המנדטורית הבריטית, כפי שהוטל עליה, לתת לנו את קרקעות הממשלה..." בעקבות היכרותו עם מניה שוחט עבר לתל יוסף. שם, יחד עם אוטו האן, הדריך בקורס מפקדים של גדוד העבודה, על פי תוכנית אימונים שהכיר מימיו בצבא האימפריה האוסטרית. באותה תקופה הכין גם תוכנית צבאית להגנה על העמק שכללה נסיגה אסטרטגית מיישובים מסוימים. התוכנית נדחתה על ידי ההגנה בנימוק "לא מפנים יישובים".
1924 - 1935
פון וייזל, נציג בית ההוצאה לאור אולשטיין (Ulstein) למזרח הקרוב ולארצות האסלאם בכלל, פצח בקריירה עיתונאית. מאמריו הופיעו ברחבי העולם ותורגמו אף לסינית, והוא נחשב לאחד המומחים העולמיים לאסלאם. שמו נזכר ב-THE STATEMAN’S YEAR-BOOK היוקרתי שנה אחרי שנה.
הוא התקבל אצל "ח'ליפת כל המאמינים" המלך החיג'אזי חוסין, אצל המלך איבן סעוד, שכן בביתו של סולטאן אל-אטרש, היה בן בית בארמונו של אמיר עבר הירדן, עבדאללה, ורופאו האישי. הוא ביקר בהר הדרוזים בעת המרד הנודע, בתימן, אריתריאה, חיג'אז, סינגפור, ציילון והודו. לפייסל הראשון מלך עיראק הציע טרנספר של ערבים מארץ ישראל,[דרושה הבהרה] קיבל את ברכתו ואף קיבל היתר לפרסם ידיעה לטובת העניין, אך נתקל בהתנגדות של הממשל הבריטי. הוא ליווה את פואד הראשון מלך מצרים, בביקורו הממלכתי בגרמניה ומשמש עוזרו ומתורגמנו האישי; הוא נפגש עם מנהיג הסינוסים מקירינאייקה ועם מנהיגים מוסלמיים בהודו, שם הוצע לו לכרות ברית מוסלמית-יהודית נגד אנגליה ונגד אבן סעוד; הוא נפגש עם מנהיגים בטורקיה, מצרים, תימן. בפרס זוהה בטעות כלורנס איש ערב ויחד עם ידידו, הצייר בלום, נכלא עד שהתחוורה זהותו והתקבל בכבוד מלכים אצל השאה.
כ"לורנס איש ערב" היהודי, ניצל פון וייזל את מעמדו ואת היותו בן בית בחצרות מלכי ערב לטובת המפעל הציוני, וחשב שבידיו להניע את הערבים להכיר במפעל הציוני. בין השאר עשה שימוש נרחב במסעותיו במשחק השחמט, באמונה שהוא יכול לקרב בין לבבות ערבים ויהודים.
ב-1925 היה בין מייסדי המפלגה הרוויזיוניסטית בארץ ביחד עם יעקב ואברהם וינשל, רוזוף וארתור קסטלר.
בפורים 1929 הוזמן פון וייזל לטיסת הצפלין המפורסמת מעל המזרח התיכון. בין הנוסעים: חמישה שרים גרמניים, עיתונאי מצרי, אנגלי ושני אמריקאים, אלמנת הרוזן פון צפלין ואישי ציבור. ד"ר הרמן בדט, מראשי מיניסטריון הפנים הפרוסי, יהודי שומר מצוות, קרא יחד עם פון וייזל את מגילת אסתר מעל העיר תל אביב כשהמונים נרגשים מריעים להם. מעל ים המלח, פון וייזל השקה את הנוסעים יין כרמל מזרחי "לחיי עם ישראל ומדינתו" וארגן בטיסה את טורניר השחמט האווירי הראשון מעל שמי הארץ.
בפרעות תרפ"ט באוגוסט 1929 פון וייזל נדקר בידי ערבי ונפצע קשה. הספדים בטרם עת התפרסמו ברחבי העולם, ובאחד מהם הוא הוזכר כמרק טוויין של השפה הגרמנית. הוא שרד והעיד בפני ועדת שו.
במקביל לפעילותו העיתונאית ולמסעותיו, היה פון וייזל חבר ועד המרכזי הרוויזיוניסטי, מנהיג הקבוצה האקטיביסטית אשר דרשה לפרוש מן ההסתדרות הציונית ולעצב תוכנית חדשה למאבק. הוא היה בקשרים הדוקים עם קבוצתם של אבא אחימאיר ואורי צבי גרינברג. ב-1931 כיהן כיו"ר מרכז הצה"ר בארץ ישראל, ניסה ליצור ברית עם איכרים וחוגים מזרחיים, ספרדים ואגו"י והפך להיות דמות מוכרת גם בין דלת העם. הוא הוביל את המרכז לבחירות ללא הסכמת ההנהלה בלונדון, כינס ועידה מיוחדת בינואר 1931 ונבחר להנהגה העולמית. הוא ייסד את העיתון הקהירי "עיתון הנילוס וארץ ישראל" (ניל אונד פלשתינה צייטונג) שלא היה אלא כלי לתעמולה פרו-ציונית בין הערבים; היה עורך "דואר היום" – העיתון היומי השני בגודלו אז בארץ, ומשזה נסגר מימן חלק נכבד והוציא עיתון חדש – "העם" שהוליך קו אקטיביסטי נוקשה.
פון וייזל השתתף כציר בקונגרסים הציונים בשנים 1927, 1931 וב-1946, והוזכר בשל הביקורת הקיצונית שהעלה נגד ההנהלה ואשר פורסמה בפוסישה צייטונג אותה הוא השמיע מעל במות בארץ ובאירופה: הוא טען כי הציונות מנהיגה צבא מובס, וכי ההנהלה גמרה את שליחותה. את חיים ויצמן הוא מאשים בדיקטטורה. ב-1931 נפגש, יחד עם ז'בוטינסקי, עם קאנצלר אוסטריה. הוא גייס רדיקליים מהתנועה הציונית באוסטריה, ובהם – רוברט שטריקר, ממנהיגי התנועה.
פון וייזל הרבה לנאום ולהרצות באוסטריה, גרמניה ומזרח אירופה והטיף למען עלייה המונית לארץ, נגד הציונות הסוציאליסטית, נגד ה"מדיניות הארצית" (ביסוס היהודים במקום מושבם) ולביסוס הקשר עם החוגים הציוניים הדתיים. הוא סחף את הנוער, עורר התנגדות ומחלוקת עזה – עד כדי אלימות בחוגי השמאל, היה מעורב בחוגי השלטון, וקרא להתכונן למלחמת עולם ולשואה. עוד ב-1931 הוא ניבא את עלייתו של היטלר לשלטון וקרא ליהודים "הצילו עצמכם כל עוד אפשר, אירזו חפציכם ולכו לפלשתינה, לגאלי או בלתי לאגלי, אבל לכו!". בתקופה זו פעל נחרצות נגד תוכנית החלוקה ולקידום הפטיציה, שבהקשרה הוא מתמנה על ידי ז'בוטינסקי להיות המורשה המיוחד לענייני הפטיציה בארץ, ועורר עליו את חמתו כשהוא יוצא עם פרסום הנוסח ללא אישורו.
ב-1935 היה פון וייזל פעיל בייסוד הצ"ח וחבר ההנהלה העולמית. למרות אופיו העצמאי ודרך פעילותו הבלתי פורמלית, הוא נבחר לנהל את כספי הצ"ח. הצלחתו בגיוס כספים, יושרו ואצילותו הביאו רבים להתנות את תרומתם בהיותו מנהל הכספים.
1938 עד מותו
בפברואר 1938, בוועידה העולמית הרוויזיוניסטית, נבחר פון וייזל פה אחד לוועד הפועל ולראש מחלקת כספים וקרן תל חי, מחלקת ארגון ומחלקת תעמולה. ז'בוטיסנקי ראה בו יריב המסכן את מעמדו. עם כניסת הנאצים לווינה, נמלטו פון וייזל ומשפחתו ברגע האחרון וללא מטען, וחנו בפריז (עד תבוסת צרפת) להמשך הפעילות, אך הוא נאלץ להתפטר מנשיאות התנועה.
בקיץ 1938 הגיע פון וייזל להסכם עם ממלא מקום שר החוץ הפולני הנוגע להגירתם של המוני יהודים. ההסכם כלל רכישת נשק כולל תותחים, ואף מלווים מטעם ממשלת פולין. הוא הציג את ההסכם לז'בוטינסקי, שדחה אותו בבוז. ביוני 1940 הוא לקח את משפחתו באונייה האחרונה שיצאה ממרסיי לארץ ישראל.
ב-1942, כשרומל עמד בשערי קהיר, קיבל פון וייזל לידיו את נשיאות המפלגה הרוויזיוניסטית והגיע להסכם של שיתוף פעולה בין ההגנה והאצ"ל למקרה של נסיגת הכוחות הבריטיים.
ב-1 בספטמבר 1946 כתב ד"ר וולפגנג פון וייזל ממעצרו במחנה המעצר בלטרון (לשם נלקח ב"שבת השחורה" ביחד עם שאר מנהיגות היישוב) לנציב העליון של המנדט הבריטי, ומודיעו על שביתת רעב של 28 יום, והפך להיות ממנהיג שנוי במחלוקת (גם במפלגתו הוא) לגיבור לאומי. מכתבים הגיעו אליו מרחבי הארץ והעולם ומכל קצוות הקשת הפוליטית, חורשה ניטעה על שמו ותפילות נישאו לשלומו. ב-18 בספטמבר החליטה הממשלה הבריטית לשחררו, אך פון וייזל החליט להמשיך את שביתת הרעב עד שיסתיימו 28 הימים. הוא הוחזר לביתו בגדרה אך ב-19 בספטמבר אושפז בבית החולים הדסה בתל אביב, בשל דימומים פנימיים. מספר ימים לאחר שהשלים את שביתת הרעב שלו שב לאיתנו.
ב-1948 הוא שימש כמג"ד בחיל התותחנים ופיקד על תותחים מודל 1908 מול הצבא המצרי בגזרה הדרומית. הוא עלה על עץ עם המשקפת מימי שירותו כקצין בצבא הקיסר, נתן הוראות כיוון וירי וכתב אחר כך לאשתו, נעמי לבית צוקרמן: "אני כיוונתי. ה' פגע." טור הטנקים המצרים נסוג, ובאר טוביה ניצלה.
פון וייזל נפטר בגדרה בשנת 1974.
מורשתו
יום לאחר מותו, ובמרץ 1974 הופיעו במעריב ובירחון "ארץ ישראל" בהתאמה מאמריו האחרונים של ד"ר פון וייזל. מאמרים אלו חתמו את פעילותו ההגותית של פון וייזל שכללה אלפי מאמרים, הרצאות וספרים בתחומים מגוונים: פוליטיקה, צבא, רפואה, דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מסעות ואפילו אסטרולוגיה. בנוסף, קיים ופועל עד היום בית וייזל, בית החלמה ומרפא שנוסד על ידי ד"ר זאב פון וייזל בלב מושבת הבילויים, ומשרת זה עשרות שנים קהל חולים ונסעדים. בשנת 1966 נרשם כבית חולים סיעודי ובפיקוח משרד הבריאות, ומאז מהווה בית אבות לקשישים הזקוקים לסיעוד. הבית קיים עד עצם היום הזה ומנוהל על ידי דור הילדים ממשפחת המייסד.
כמה מן התארים והדימויים שנקשרו בפון וייזל - "אחת הדמויות המעניינות והציוריות ביותר", "עלילות חייו יכולות למלא כרכים שלמים", "אגדות אפפהו", "האיש בעל עט הזהב", "גאון" ו"נביא" אך גם "שרלטן", "דון קישוט", "הרפתקן" ו"פשיסט". לאומן יהודי וציוני נלהב, בן בית בתרבות אירופה הקלאסית ובבחצרות מלכים ונסיכים ערבים, ויהודי שומר מצוות. שחקן בלהקה נודדת ועל במות ההיסטוריה. ב-1979 סיכם "העולם הזה" (אורי אבנרי היה מזכירו של פון וייזל) את שלל שמות התואר: "ישנו רק איזם אחד המתאים לד"ר פון וייזל: "פון-וייזליזם".
על דמותו המיוחדת ניתן ללמוד גם מהאוטוביוגרפיה שלו, שטרם ראתה אור. להלן ציטוט לדוגמה (מגרמנית: דן פון וייזל):
העוזר של בולינגר לא הסכים עם עיסוקי הצדדיים. הוא התלונן פעם אצל הבוס: "וייזל אומר, שליום יש 24 שעות, ללילה יש 12, יחד זה 36 שעות. אם הוא יקום כל יום שעה אחת קודם אז הוא חושב שיש לו 37 שעות לרשותו." היה בזה משהו נכון. אני שוב הסתדרתי עם 4-5 שעות שינה. בעצם רק כשהיה לי שעות לילה בבית החולים – כל לילה רביעי – ישנתי פחות או יותר מספיק.
ספריו
- המאבק על הארץ הקדושה, הוצאת אולשטיין, 1924, גרמנית
- בין השטן והים האדום, הוצאת ברוקהאוז, 1928, גרמנית
- גדול הוא אללה, הוצאת ורלאג וינה, 1936, גרמנית. ספר שנכתב בשיתוף עם אסד ביי (לייב נוסימבאוםhttp://www.haaretz.co.il/literature/1.1327230) ויצא ב-2002 בהוצאה מחודשת בברלין.
- האישלאם ואנגליה' הוצאת א. מוזס תל אביב, 1950
- יהודים בצבא הקיסרות האוסטרו-הונגרית (1971 הוצאת עולמנו תל אביב, גרמנית)
- אומה ומולדת (קובץ מאמרים בעריכת ז. פון וייזל וי. וירניק, 1946 הוצאת חזון בע"מ תל אביב)
- תשעים ושנים ימי מעצר וצום – יומן אסיר ציון (1947 הוצאת טברסקי עברית)
- היטלר והמרקיז דה סאד (לא פורסם)
- קרב בגלבוע (רומן. פורסם בהמשכים בעיתון "הירדן" ב-1934)
- חיל התותחנים בימי מלחמת הקוממיות (ארכיון צה"ל. לא פורסם. היה תחת סיווג "סודי")
- יציאת מצרים (לא פורסם)
- דיאטה תרפיוטית לשחפת (נכתב בשיתוף עם ד"ר גרזון)
לקריאה נוספת
- Von Weisl - מסע הצפלין למזרח התיכון 1929, ניבה פון וייזל, אתר academia.edu
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "בנימין זאב פון וייזל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 969
דוד תדהר (עורך), "בנימין זאב פון וייזל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4802 - זאב גלילי, לורנס איש ערב של העם היהודי, בבלוג "היגיון בשיגעון"
- זאב גלילי, אללה הוא גדול, בבלוג "היגיון בשיגעון"
- 1973: "מה שבן-גוריון החמיץ בסיפור יציאת מצרים". הועלה לרשת באתר מראה
- בית המרפא פון וייזל באתר מוזיאון גדרה
- כתבה על ד"ר פון וייזל מאת נעה שרמן גולדפינגר
