בנימין פוקס
בנימין בן ברוך פוקס (שועל) (ה'תרכ"א,1861 - ט"ו בניסן תרצ"ג, 11 בנובמבר 1933) היה חבר תנועת ביל"ו מהקבוצה הראשונה של הביל"ויים שעלו ארצה מניקולייב בשנת 1882, ממייסדי המושבה גדרה.
קורותיו
נולד בחרסון (אוקראינה) לברוך פוקס. בילדותו קיבל חינוך מסורתי אצל הוריו הדתיים, למד ב"תלמוד תורה" ולאחר מכן קיבל חינוך תיכוני. בבגרותו היה חבר של המשורר שמעון פרוג והושפע מאוד ממנו. הוא הצטרף לתנועת ביל"ו והגיע ליפו בשנת 1882 (תרמ"ב), התגורר בבית אנטון איוב שבקרבת יפו ומשם היה הולך יום יום עם יתר חבריו לעבודה במקווה ישראל. הוא השתתף באסיפות בהן חובר תקנון התנועה ששימש אחד הגורמים להרחקת הביל"ויים ממקווה ישראל. הוא זכה להיות בין השבעה שעלו לאדמת קטרה ב-14 בדצמבר 1884 בחג החנוכה וייסדו את גדרה[1].
פוקס שינה שם משפחתו ל"שועל", ובשם זה הוא חתום על כמה תעודות היסטוריות מהימים ההם בגדרה. גם ברישיון שנתנו השלטונות הטורקיים לבניית בתים בגדרה נזכר שמו. הוא השתתף ברוב המשלחות של בני המושבה למקומות שונים בארץ. ב-29 ביולי 1885 צעד יחד עם מוגילבסקי אל פטרונם יחיאל מיכל פינס בירושלים. ב-25 באוקטובר באותה שנה צעד אליו בשנית וב-6 בנובמבר צעד לעזה יחד עם יעקב שלמה חזנוב ויוסף לייב ליס, לפי הזמנת השלטונות לרגל הקמת האורווה הידועה בגדרה ללא רישיון ממשלתי.
פוקס זכור כאיש הגפן. הגפן היה לדידו לא רק מכניס לצורך החיים, אלא גם לאח ורע ממש קודש. ככל מייסדי גדרה ובוניה במשך כל השנים נפלו בחלקו תלאות וייסורים רבים. הוא מת מהתקף לב ב-11 בנובמבר 1933 (טו ניסן ה'תרצ"ג) ונטמן בגדרה.
משפחתו
פוקס היה נשוי למינצה פוקס בת הרב מרדכי ניימן, מאנשי העלייה הראשונה, מחלוצי החקלאות בארץ ישראל וממקימי מזכרת בתיה. פוקס ואשתו השתקעו בעקרון וביתם נעשה בית לא רק לאנשי המקום אלא גם לבני גדרה, שחיו חיי בדידות עד שנת 1885. לאחר הולדת הבת תמר פלר, עברו לגור בגדרה. הותיר אחריו שלושה בנים - אמוץ, ירמיהו וצבי ושלוש בנות - לאה, הדסה ותמר (שנישאה למחנך יצחק פלר).
ראו גם
לקריאה נוספת
- בנימין פוקס, "ואלה תולדות גדרה", המוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים, 2004
- בנימין פוקס, "ואלה תולדות גדרה ספר שלישי", המוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים, 2004, גרסה אינטרנטית: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "בנימין פוכס (שועל)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 702
- [1] על הלוויתו, בעיתון דבר
הערות שוליים
