ברהובה
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 זקרפטיה |
| שטח | 19 קמ"ר |
| גובה | 115 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 25,000 (2013) |
| ‑ צפיפות | 1,397.58 נפש לקמ"ר (2004) |
| קואורדינטות | 48°12′N 22°38′E / 48.200°N 22.633°E |
| http://www.bereg.net.ua | |
ברהובה (ברהובו) או ברגסאס (באוקראינית: Берегове, בהונגרית: Beregszász, ביידיש: בערעגסאס, בערגסאז) היא עיר במערב מחוז זקרפטיה שבאוקראינה, סמוך לגבול המדינה. נכון ל-2013 חיים בעיר כ-25,000 תושבים. כמחציתם בעלי זהות אתנית הונגרית, והיתר אוקראינים, צוענים ורוסים.
הקהילה היהודית בברהובה
ערך מורחב – קהילת יהודי ברהובה
_Great_synagogue.jpg)
קיימות עדויות לקיום יהודים בברהובה כבר מהמאה ה-17. התארגנות ראשונית של קהילה מסודרת קיימת מהמאה ה-18. לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בשנת 1867, עם החלת חוק הזכויות לשוויון זכויות ליהודים. מאותה תקופה ועד ראשית מלחמת העולם השנייה היוו היהודים את עמוד השדרה של חיי המסחר והכלכלה בעיר. בברהובה התקיימו מוסדות חינוך יהודיים ותלמודי תורה. כמעט כל תנועות הנוער הציוניות פעלו בברהובה. ערב השואה מנתה הקהילה היהודית כ-10,000 משפחות יהודים[1][2].
רבני העיר
רב העיר הראשון היה הרב יצחק רוכליץ. הרב השני שכיהן משנת 1861 היה הרב אברהם יהודה לייב הכהן שוורץ – מתלמידי החת"ם סופר. משנת 1883 כיהן כרב העיר הרב שלמה שרייבר סופר, בנו של הכתב סופר ונכד החת"ם סופר. הרב שלמה סופר, התפרסם בחיבוריו על משפחתו – אגרות סופרים וחוט המשולש. חתנו הרב שלמה הירש היה רבה האחרון של הקהילה, עד להירצחו בשואת יהודי ברהובה.
בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 קבע האדמו"ר ר' אהרן ראטה את מושבו בברהובה, עד עלייתו ארצה בשנת 1940. תלמידו רבי יוסף מאיר פולק המשיך לרכז את קבוצת חסידיו, לאחר עליית רבם ארצה. הרב יוסף מאיר פולק נרצח בשואה, בנו הרב אברהם אלטר פולק הקים את החצר מחדש בפתח תקווה אך ללא חסידים רבים.
רב נוסף בעיר כיהן רבי אשר שטיינמץ שאף הקים ישיבה בעיר.
השואה
גורל יהודי ברהובה היה כגורל שאר אחיהם בהונגריה בכלל, ובמחוז זקרפטיה בפרט. בשנת 1938, עם קבלת הסכם וינה, עברה העיר ברהובה משלטון הרפובליקה של צ'כוסלובקיה לשלטון הונגריה. בשנת 1941 מאות מתושבי העיר שלא יכלו להביא הוכחה שהם אזרחי הונגריה גורשו לפולין. שם נרצחו רובם בקמניץ פודולסק, יחד עם אלפים רבים של יהודים מהונגריה בימים ג' - ו' באלול תש"א. משנת 1942 גויסו כמעט כל הגברים היהודים לעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי, שלחם לצד הגרמנים בחזית המזרח. רוב המגויסים נספו במהלך שירותם מעינויים, קור ורעב.
בחודש מרץ 1944 כבש הצבא הגרמני את הונגריה. שארית בני הקהילה שנותרו, נשים זקנים וילדים, ביחד עם יהודי הסביבה, גורשו לבית החרושת ללבנים סמוך לתחנת הרכבת. בחודש מאי 1944 נלקחו 12,000 היהודים, בשלושה משלוחים אל מחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספו רובם. כאלף יהודים מתושבי העיר, שרדו את השואה.
לקריאה נוספת
- סוזן מ. פאפ, ברגסאס, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 318–319), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ברהובה- ברגסס (Beregszász), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- יהושע הלוי, ספר יזכור לקהילת יהדות ברהובו-ברגסס בתמונות, בספריית העיר ניו יורק, תל אביב-נתניה, 1989
- על תנועות הנוער הציוניות בברהובה לפני השואה, באתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ חיבת צבי, מו"ל כולל שומרי החומות, ברוקלין, תש"ע
- ^ דף הקהילה ברהובה מתוך מפקד קהילות הונגריה
