בר ברגסון
דב בר ברגסון או זוננברג (בפולנית: Berek Szmulowicz Sonnenberg; בֶּרֶק בן שמואל זוננברג, מוכר גם כ"בֶּרְקֶ'ה" בפולין החסידית; ה'תקכ"ד, 1764 – ד' בכסלו ה'תקפ"ג, 18 בנובמבר 1822) היה בנו ויורשו של שמואל זביטקובר, ובעלה של תמר'ל ברגסון. בנקאי ונדבן, סוחר ובעל נכסים, מראשי הקהילה היהודית בוורשה, ומתומכיה הראשיים של תנועת החסידות בשנות היאחזותה ביהדות פולין.
קורות חיים
כבר בצעירותו עסק עם אביו במסחר הבהמות, הבשר והעור, כשחלק מהעסקים הוא ניהל יחד עמו, וחלק באופן עצמאי[1].
נשא את תמר'ל ברגסון (זוננברג) לאחר מות בעלה הראשון. השניים היו פילנתרופים ידועים ביהדות פולין.
את עיקר הונו עשה מחכירת מונופול המלח של ממלכת פולין כולה יחד עם בנו גבריאל ברגסון (פול') והעשיר היהודי שמואל מרקוס פוזנר. מונופול זה העמיד לרשותו סכומי כסף עצומים שאפשרו לו להרחיב את תחומי השפעתו על ידי מתן הלוואות לגורמי השפעה במדינה ומחוצה לה. שימש גם כספק לנפוליאון[2].
מחמת אהדתו לתנועת החסידות העסיק תחתיו רבים מן החסידים, על מנת לספק פרנסתם. כך לדוגמה עבד במפעליו הרב מרדכי רקובר, בדחנו של רבו הרב יעקב יצחק הורוביץ, "החוזה מלובלין", דבר אשר איפשר לרב רקובר לשהות רבות במחיצת רבו[3].
רק לאחר מותו קיבלה אשתו תמר'ל את האישורים להתגורר כרצונה בערים שמחוץ לתחום המושב היהודי בפולין.
בצוואתו השאיר כסף רב לצדקה, עשירית מהונו, אך יורשיו סירבו לממש את הצוואה כלשונה והסכום הופחת לכדי מחצית. אף כי סביר היה להניח שכוונתו המקורית של מי שהיה מתומכי החסידות וייסד בית כנסת בפראגה, לתת את כספו לעניים יהודים, התערבות השלטונות בחלוקת העיזבון הביאה לחלוקת הכסף גם למוסדות ויחידים נוצריים.
הוא נקבר בבית הקברות היהודי בוורשה (ברחוב אוקופובה, חלקה 1 שורה 13) במאוזוליאום מפואר.
למשפחתו היו צאצאים רבים מפורסמים, סוחרים ובעלי הון. נינם היה הפילוסוף היהודי-צרפתי אנרי ברגסון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מרקוס זילבר, משפחת ברגסון, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- המאוזוליאום של ברגסון, בבית הקברות היהודי בוורשה
הערות שוליים
- ^ עמנואל רינגלבלום, "שמואל זביטקובר", ציון, תמוז תרצ"ח, עמ' 341, באתר JSTOR.
- ^ עמנואל רינגלבלום, "שמואל זביטקובר", ציון, ניסן תרצ"ח, עמ' 248, ובהע' 5, באתר JSTOR.
- ^ יצחק אלפסי, סיני, גיליון נט, עמ' רע.
