רבי יעקב יצחק הורוביץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יעקב יצחק הורוביץ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
החוזה מלובלין
Old-Jewish-Cemetery.Lublin.mazevah.Chozeh.2015.mb.jpg
מציבת החוזה בבית העלמין היהודי בלובלין
לידה ה'תק"ה
יוזפוב, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה ט' באב ה'תקע"ה
לובלין, פולין הקונגרסאית
מקום קבורה בית העלמין היהודי הישן בלובלין
תחילת כהונה תקמ"ה
סיום כהונה כ"א בתשרי תקע"ה
רבותיו המגיד ממזריטש, רבי אלימלך מליז'נסק
אב רבי אברהם אליעזר הלוי הורוביץ משברשין
ילדים רבי יוסף מטורטשין, רבי ישראל (מתוך ארבע)

רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, המכונה החוזה מלובלין (תק"הט' באב ה'תקע"ה) היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, ומחשובי האדמו"רים בפולין בדור השלישי של החסידות. נודע כבעל ראיה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה".

ביוגרפיה

החוזה נולד ביוזפוב (אנ'), 25 ק"מ ממזרח לבילגוריי (לפי גרסה אחרת, נולד בלוקוב), למשפחה מיוחסת: אביו רבי אברהם אליעזר היה אב בית דין המקומי, ואמו הייתה בתו של רבי יעקב קופל מהעיר לוקוב. הוא גדל בטרנוגרוד ולמד מפי הרב משה צבי מייזלס בז'ולקיב. אז נעשה תלמידו של רבי שמעלקא מניקלשבורג ועבר לישיבתו בשיניאווה. בהמשך שהה גם בחצר המגיד ממעזריטש, והיו לו קשרים אף עם רבי לוי יצחק מברדיטשוב. עם פטירת המגיד בתקל"ג חזר אל רבי שמעלקא ושהה עמו עד פטירתו בתקל"ח. אז נעשה תלמידו הקרוב של רבי אלימלך מליז'נסק.

בסביבות שנת תק"מ, עבר ללנצוט ונשא את הרבנית תהלה שפרינצא בת רבי צבי הירש (מאשתו הראשונה, ששמה לא ידוע, נפרד כמעט מיד). הוא הנהיג בעיר עדת חסידים. צעד זה נעשה כשרבו עוד היה בחיים: לפי עדויות שונות, הלך רבי אלימלך ונעשה מסוגר ופרוש מן הציבור, ועוד קודם העדיף להפקיד את המגע היום-יומי עם הקהל בידי תלמידו הצעיר יחסית, שהקים חצר משלו בברכתו. רשימות אחרות מדווחות על מתח ביניהם. עם פטירת אשתו הרבנית שפרינצא באמצע שנות הנהגתו, נשא לאישה בשלישית את הרבנית בילה מימעלס.

לאחר פטירת רבי אלימלך נעשה לגדול מנהיגי החסידות בגליציה ופולין, עמדה בה החזיק עד מותו שלושים שנה אחר כך. הוא מיקד את תורתו – שהדגישה את מחויבות הצדיק לסייע לחסידיו במישור החומרי והיום-יומי – בשכבות הנמוכות, אך צבר הצלחה גם עם צעירים למדנים ומיוחסים שהסתופפו בצלו; הידועים מביניהם היו רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש), רבי שמחה בונים מפשיסחה ורבי יצחק מווארקא. זה האחרון הובא אליו על ידי תלמידו רבי דוד מלעלוב.

הוא עזב את לאנצוט וחצרו נדדה לרוזבדוב, וייניאבה ולבסוף לצ'כוב הסמוכה ללובלין, ממנה התכוון לבסס את השפעתו בתוך העיר הגדולה עצמה, שהייתה בה נוכחות מתנגדית חזקה בראשות האב"ד רבי עזריאל הורביץ. בשנת תקנ"ד הוקם על ידו בית-מדרש שהיה יכול להכיל 180 איש בתוך לובלין, ברחוב הראשי מול הטירה. זה נתקל בקשיים רבים שהערימו עליו ראשי הקהל. בשנת תקס"ג הגיע לבסוף לפשרה עמם, והמוסד הוכר רשמית: הפרנסים הצהירו כי ניתן לקיים תפילות בנוסח האר"י וכי המניין לא יסבול עוד הצקות מהם ומהדורות הבאים. הסיבה שניתנה לכך בפנקס הקהילה היא קריסת קיר בבית-המדרש הישן, שהצריכה מבני תפילה אחרים בדחיפות, אך ההיסטוריון גלן דיינר שיער כי עוצמתו הגוברת של החוזה ושגשוגו הכלכלי בתקופה בה היה הקהל שרוי בקשיים כספיים הניעו את הפרנסים לקבל אותו[1].

חתימתו

בשנות ה'תק"ס, הפך את לובלין למוקד חסידי חשוב, יחד עם המגיד מקוז'ניץ[דרושה הבהרה]. קיבל על עצמו תקופה ארוכה ללכת עם כיסוי סביב עיניו כדי להישמר ממראות אסורים, ובשל כך זכה לעינים צופיות וראיה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה". הוא גם סמך אדמו"רים וראשי שושלות חסידיות אחרות ברחבי פולין כולה, ופעל להפצת החסידות בפולין. בנוסף, עסק בלימוד תלמידים רבים אשר חלק נכבד מהם היו לרבני ערים בפולין.

בשנת תקע"ב פתח תלמידו הגדול, "היהודי הקדוש", חצר משלו, בו התלכדו סביבו חריפי המוחות מבין החסידים. יש טוענים כי 'היהודי הקדוש' שהיה למדן ובעל מח חריף סבר כי שיטת רבו מתאימה יותר לפשוטי העם, ולכן ריכז סביבו את החסידים בעלי המדריגה. על רקע זה נמסרו בפני החוזה הלשנות שקר על תלמידו, ובעקבות כך הקפיד עליו רבו, וחסידי השניים הרבו להתעמת ביניהם.

קברו בבית הקברות היהודי בלובלין

בערב שמחת תורה תקע"ה נפל מחלון ביתו בנסיבות עלומות. תלמידיו סיפרו כי ניסה לקרב את הגאולה ונאבק עם הסטרא אחרא, ולכן ניזוק. החוזה שרד את הנפילה, אך גופו שותק והוא נפטר כעבור עשרה חודשים בתשעה באב. עם פטירתו, ירדה לובלין ממעמדה כמרכז חסידי. הוא נקבר בבית העלמין בלובלין, על 'הר הארמון'[דרושה הבהרה].

משפחתו

לחוזה נולדו ארבעה בנים ובת, כולם מזוגתו השנייה, הרבנית שפרינצא: רבי ישראל, ששימש מעט באדמו"רות; רבי יוסף מטורטשין; רבי אברהם, שנפטר בחיי אביו בט' בתשרי ה'תק"ע; בנו רבי צבי ובתו מרת שרה צירל, נישאה לרבי שמואל מקוריץ.

שיטתו

Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: אין מקורות, וכתוב בצורה לא אמינה ולא מכובדת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

החוזה מלובלין גיבש שיטה עיונית מקורית סביב תורת הצדיק אותה למד ממוריו המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליז'נסק, אך הוסיף עליה ממדים חדשים והעמיק בה מניסיונו המעשי בהנהגת עדה בגליציה מאז שנות ה'תק"פ. בספריו "זאת זיכרון", "זיכרון זאת", ו"דברי אמת" הכתובים בחלקם כאוטוביוגרפיה, פרש את לבטיו בהנהגת הציבור ואת מחשבותיו אודות יסודות המחשבה הרוחנית שההנהגה הצדיקית נשענת עליה.

דרכו בחסידות פנתה בעיקר אל השכבות העממיות. הוא הדגיש כי על ההמון להיות נאמן ודבוק בצדיקיו, לציית להם ולתמוך בהם. במקביל, תפקידו של האדמו"ר כמשפיע רווחה חומרית היה מרכזי בראיית עולם זו, עד כדי כך שעוני נחשב כסימן לאי-נחת מהבורא, והחסידים יכלו להגיע לתכליתם הרוחנית כמעט רק על ידי דבקות בצדיק. דרכו זו קוממה עליו מבקרים, כולל נאמנו "היהודי הקדוש", שייצג לבסוף גישה הפוכה בתכלית.

שמו וזכרו נערצים במיוחד בחסידויות פולין וגליציה שיצאו בעיקר מתלמידיו, ומכונה בהן: "הרבי מלובלין".

היחס אליו מצד תלמידיו

ההמון האמין כי בכוחו של "החוזה" לנבא עתיד, לחזות בעבר, לגלות את שושלת היוחסין של נשמת האדם ואת תיקונה מגלגול לגלגול, וכל זאת יכול היה לקרוא מעל מצחו של אדם או מעל פתק שהוגש לו. לפי מעשיות החסידים נקרא ה"חוזה" על שם שיכל לראות למרחקים עצומים בראייה טבעית, בזכות שמירת העיניים שנהג בצעירותו. על נפילתו ופטירתו (ופטירת חבריו המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב באותה שנה) מסופר בפי החסידים שזה היה עקב ניסיונם להביא את המשיח, והתערבותם השמימית במלחמת נפוליאון ברוסיה ברצונם להופכה לגוג ומגוג[2]. גם זכרונו הפך לאגדה ידועה. על "החוזה" נאמר מפי רבי אורי מסטרליסק (השרף), מתלמידיו המובהקים, שלובלין היא ארץ ישראל, חצר בית המדרש שלו היא ירושלים, בית המדרש עצמו הוא הר הבית, דירת "החוזה" - אולם העזרה וההיכל, וחדר "החוזה" – הם קודש הקודשים, ושכינה מדברת מתוך מגרונו של "החוזה מלובלין".

מתלמידיו

ספריו

  • דברי אמת
  • זיכרון זאת
  • זאת זיכרון

ניגון המלאכים

בחצרות בית רופשיץ-צאנז מקובל ניגון שלימדו החוזה מלובלין, המכונה "ניגון המלאכים". הניגון מושר בטיש בליל שבת על הפיוט (מתוך זמירות השבת) "לאל אשר שבת". לניגון שתי נוסחאות, אחת מהירה וקלילה המושרת ברוב החצרות, ושנייה איטית יותר ובעלת קישוטים המושרת בחצרות דז'יקוב באבוב ווויז'ניץ, בשינויים קלים בין החצרות וכן בשינויים קלים במנגינה לצורך התאמתה למילים. בנוסף ירמיה דמן, שר ניגון זה בגרסה שונה, כפי שקיבלו מאביו ממסורת חסידות רוזבדוב.

הניגון בגירסת דז'יקוב:

לא ניתן להדר קובץ קלט של LilyPond:

תקופת חייו של רבי יעקב יצחק הורוביץ על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

לקריאה נוספת

  • א' רובינשטין, ספרי החוזה מלובלין - קריית ספר, כרך לז, תשכ"ב, עמ' 123–126
  • אברהם יצחק ברומברג, ה"חוזה" מלובלין, ירושלים תשכ"ב
  • יצחק אלפסי, החוזה מלובלין, ירושלים תשכ"ט
  • ר. פרידמן, החוזה מלובלין: ספור חייו ופעליו של רבי יעקב יצחק מלובלין

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הפרק מתבסס על: Glenn Dynner, Men of Silk: The Hasidic Conquest of Polish Jewish Society, Oxford University Press, 2006. עמ' 26–29, 68-70 והערות שוליים.‏; רחל אליאור, "בין היש לאין" (בקישורים החיצוניים).
  2. בניגוד לדעת בעל התניא שתמך בצאר, וכן דעת תלמידם רבי נפתלי צבי מרופשיץ.