ג'בל ליבני

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ג'בל ליבּניערבית: جبل لبني) הוא הר בצפון סיני שגובהו 463 מטר מעל פני הים. בשם ההר מכונה גם צומת כבישים הנמצא מדרום מערב להר וגם אזור הצומת בו שכנו בעבר מחנות צבא מצריים ואף שדה תעופה. לא ידוע מקור שמו של ההר ויש המזהים במקום את "לבנה", תחנה במסעי בני ישראל בסיני ביציאת מצרים.[1]

מלחמת סיני

במלחמת סיני, נחשב האזור לנקודת מפתח. חטיבה 7 הישראלית, בפיקוד אורי בן ארי, עקפה את מתחמי אום כתף ואבו עגילה מדרום והמשיכה מערבה אל ג'בל ליבני ב-31 באוקטובר 1956. הפיקוד הישראלי ציפה להתקל במקום בחטיבה 1 המשוריינת של הצבא המצרי שנעה מזרחה מול הכוח הישראלי, אך הכוח המצרי החל בנסיגה עוד לפני כן ולא נוצר מגע אש.[2]

מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים היה בג'בל ליבני שדה תעופה קדמי משני של חיל האוויר המצרי, ששימש לפריסה בחרום והיו מצויים בו מטוסים מיושנים יחסית. בגל התקיפה הראשון של חיל האוויר הישראלי במבצע מוקד ביצע זוג מטוסי מיראז' 3 של טייסת 117 יעפי צליפה בלבד במטוסים ומתקנים. בגל התקיפה השני השדה היה ספק מושמד ולכן הוחלט בחיל האוויר הישראלי להפציצו במבנה אחד נוסף בלבד; מבנה של שלושה מטוסי אוראגן מטייסת 107. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת. לאחר כיבוש השדה נמצאו בו אלפי רקטות שהתאימו למטוסי חיל האוויר הישראלי ושימשו אותו לתקיפת שדות תעופה בירדן וסוריה.

בזירה הקרקעית נחשב אזור ג'בל ליבני כאזור מפתח שבו עשוי להתפתח קרב שריון בשריון בהיקף נרחב. הכוחות המצריים שנפרשו באזור זה השתייכו לדיוויזיה המצרית השלישית (חי"ר), שנפרשה בקו השני המצרי מג'בל לבני בצפון ועד ביר חסנה בדרום,[3] ולדיוויזיה המצרית הרביעית (שריון).[4]

צה"ל תקף את המערך המצרי על פי תוכנית "נחשונים" של פיקוד הדרום. לאחר הבקעת מערך הקו הראשון המצרי באזור רפיח - אל עריש על ידי אוגדה 84 (בפיקוד ישראל טל) ובאזור אום כתף - אבו עגילה על ידי אוגדה 38 (בפיקוד אריאל שרון), נתקף אזור ג'בל לבני על ידי שלושה כוחות ישראלים: חטיבה 7 מאוגדה 84 שנעה מאל עריש דרומה,[5] ושתי החטיבות של אוגדה 31 (בפיקוד אברהם יפה): חטיבה 200 שחדרה את המערך המצרי דרך ואדי חרידין והדפה התקפת נגד מצרית בביר לחפן שמצפון לג'בל ליבני וחטיבה 520 שנעה דרך אבו עגילה מיד לאחר כיבושה.[6][7]

בצהרי 6 ביוני 1967, לאחר שנהדפה התקפת הנגד המצרית בביר לחפן, החלה נסיגת כוחות מצריים ממרחב ג'בל ליבני, נסיגה שהואצה בשעות אחר הצהריים לאחר פקודת נסיגה כללית שהוציא שר ההגנה המצרי עאמר.[6] באותו יום נכבשו המחנות שבאזור ג'בל ליבני על ידי כוחות צה"ל לאחר שיחידות מאוגדה 31 ניהלו במקום קרב שריון בשריון מול יחידות מצריות.[8]

הערות שוליים

  1. זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969, עמ' 127
  2. מוטי גולני (בהנחיית יואב גלבר, החוג להיסטוריה כללית), ‏מלחמת סיני-1956, באתר של אוניברסיטת חיפה, 1992 קובץ PDF (דף הקטלוג של המאמר), עמ' 328-323
  3. מפת מבצע "נחשונים", אתר "יד לשריון"
  4. תכנון המערכה, אתר "יד לשריון"
  5. בנימין זאב וכסלר, מלחמת ששת הימים-מהלכים עיקריים: המלחמה בחזית המצרית, העשור השני : תשי"ח - תשכ"ח, 2000, יד יצחק בן צבי
  6. 6.0 6.1 התמוטטות הצבא המצרי, אתר "יד לשריון"
  7. מפת פעולות אוגדה 31 בשלב ההבקעה, אתר "יד לשריון"
  8. מלחמת ששת הימים, אתר דובר צה"ל


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0