ג'ודי אורבך
ג'ודי אורבך היא חוקרת ישראלית בתחום הפסיכופתולוגיה ההתפתחותית. היא מכהנת כפרופסור מן המניין וראש התוכנית ללימודי פסיכולוגיה במכללה האקדמית אחווה, וכפרופסור אמריטוס באוניברסיטת בן-גוריון. רוב מחקריה עוסקים בהשפעות גנטיות והשפעות סביבתיות על התפתחות ההסתגלות, רמת מוטיבציה ופסיכופתולוגיה של הילד.
ביוגרפיה
אורבך נולדה בעיר דאלאס, במדינת טקסס, ארצות הברית. בשנת 1963 סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. מיד לאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטת באולינג-גרין באוהיו, אותם סיימה בשנת 1965. תזת המחקר שלה עסקה בקשר בין פנטזיה על תוקפנות לתוקפנות בפועל, ונעשתה בהנחייתו של פרופסור רוזנברג (B.G. Rosenberg). את התואר השלישי סיימה בשנת 1970, באוניברסיטת פרדו, לה פאייט, באינדיאנה. מחקר הדוקטורט שלה עסק בתחום התפתחות הילד, ונעשה בהנחייתו של פרופסור בלאק (K. Black).
לאחר סיום התואר השלישי, היא עלתה לישראל, והחלה לעבוד כפסיכולוגית התפתחותית בכירה במרכז להתפתחות הילד והמשפחה בירושלים. במקביל החלה לעסוק בפרויקטי מחקר בתחום ההתפתחות של תינוקות ופעוטות.
בשנת 1979 התקבלה לעבודה כחוקרת ומרצה מן המניין, במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל לעבודתה באוניברסיטה, עבדה כחוקרת בכירה במכון פאלק,[1] העוסק במחקרים בתחום בריאות הנפש, בארגון ג'וינט ישראל. במסגרות אלו עסקה במחקר רב בתחומים של השפעות גנטיות והשפעות סביבתיות על ההתפתחות והפסיכופתולוגיה של תינוקות וילדים בגיל הרך.
בשנת 1992, התקבלה כחברת סגל במחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. באוניברסיטה היא עבדה כפרופסור מן המניין בסגל המחלקה וכמרצה בכירה; בנוסף כיהנה כראש התוכנית ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית, וכיו"ר ועדת האתיקה במחקרים המערבים בני אדם. בתקופה זו, היא המשיכה לחקור אחר ההשפעות הגנטיות, הביולוגיות והסביבתיות על ההתפתחות, תפקודי הלמידה, והפסיכופתולוגיה של הילד. כיום, היא מכהנת כפרופסור אמריטוס במחלקה לפסיכולוגיה.
בשנת 2012, היא התקבלה לעבודתה כפרופסור מן המניין במכללה האקדמית אחווה, וכיום מכהנת כראש התוכנית ללימודי פסיכולוגיה.
מחקרים
עם השלמת לימודי הדוקטורט שלה, החלה אורבך לחקור אחר הגורמים המובילים לפסיכותפולוגיה בקרב תינוקות וילדים בגיל הרך.
פרסומים של מחקרים באוניברסיטה העברית
בזמן עבודתה באוניברסיטה העברית ובמכוני מחקר להתפחות הילד ובריאות הנפש בירושלים, היא חקרה אחר הגורמים השונים המשפיעים על התפתחות הילוד, מצבו הנפשי והמזג שלו.
בשנת 1981, כחלק מעבודתה במחקר במרכז התפתחות התינוק בירושלים, פרסמה אורבך מאמר מרכזי,[2] בו חקרה התפתחות של תינוקות שנולדו להורים עם הפרעות נפשיות. במחקר זה התמקדה בתת-קבוצה של תינוקות שנולדו עם סכיזופרניה, אשר הציגו בשנה הראשונה לחייהם, תפקודים נמוכים באזורים המוטוריים והסנסו-מוטוריים במוח. במחקר נמצא כי התינוקות שנולדו עם סכיזופרניה, היו פגיעים במיוחד לעלבונות של אחרים, ובעלי משקל לידה נמוך.
ב-1988 היא ביצעה מחקר נוסף,[3] בו חקרה ילודים להורים ביולוגיים מול הורים מאמצים, ממעמד סוציו-אקונומי שונה. ממצאי המחקר הראו כי קיימות השפעות גנטיות (מסוג של קשר ביולוגי לילוד), והשפעות סביבתיות (מסוג מצב סוציו-אקונומי, והתערבות מוקדמת) על מזג הילוד.
בשנת 1992, אחד המחקרים שביצעה ,[4] בדק השפעות של לקיחת תרופות אנטי-פסיכוטיות בשליש האחרון של ההיריון, על התפתחותם של ילודים. במחקר נמצא כי הילודים לאמהות עם הפרעה פסיכיאטרית, אשר השתמשו בתרופות אלו בשליש האחרון של ההיריון, הראו התפתחות מוטורית נמוכה יותר וסימפטומים של חרדה.
בנוסף, בשנה זו, היא פרסמה יחד עם זאב צ'ארלס גרינבאום את ספרה הראשון והיחיד, "Longitudinal Studies of Children at Psychological Risk: Cross-National Perspectives". בספר זה סקרו החוקרים מחקרי אורך רבים שביצעו על הגורמים המשפיעים על התפתחותם של ילודים, מהיבטים פסיכולוגיים ופסיכופתולוגיים.
פרסומים של מחקרים באוניברסיטת בן-גוריון
בזמן עבודתה באוניברסיטת בן-גוריון היא המשיכה לחקור אחר הגורמים השונים המובילים לפסיכופתולוגיה התפתחותית, והתעניינה במיוחד בגורמים גנטיים וביולוגיים. כמו כן, בשנים אלו, החלה להתעניין בהתפתחות של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז.
בשנת 2001, היא ביצעה מחקר[5]שבחן את הקשר בין השפעות גנטיות על נוירוטרנסמיטרים מסוג דופמין וסרוטונין במוח, לבין מזג של ילודים.
ב-2004 הציגה אורבך במחקר,[6] כי הופעת סימפטומים של קשיי קשב וריכוז אצל האב, מהווה את אחד הגורמים הגנטיים המשמעותיים להתפתחות קשיי קשב וריכוז בקרב ילדים.
בשנת 2006, היא פרסמה מאמר[7] נוסף, שעסק בהשערת מחקר אודות המנגנון העצבי הלקוי בהפרעות קשב וריכוז. למאמר היו השלכות רבות בתחום התאוריה והמחקר בנושא, ובתחום הטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
מחקרים במכללת אחווה
בשנים האחרונות, כחלק מהסגל המחקרי של מכללת אחווה, ובשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון, עוסקת אורבך בעיקר במחקר של שני נושאים עיקריים:
- מחקר אורך על ההתפתחות של בנים עם סיכון תורשתי להפרעת קשב.
- מחקר אורך על התפקידים של בקרת הורים הממוקדת בהישגים והמזג של הילד בניבוי של מיומנות, מוטיבציה והסתגלות של פעוטות.
קישורים חיצוניים
- ג'ודי אורבך, באתר מכללת אחווה
- מכתב ציבורי שנכתב לממשלה בידי מומחים לילדים ונוער, ביניהם חתומה ג'ודי אורבך. במכתב מבקשים המומחים להבטיח שמעצרים וחקירות של קטינים ממזרח ירושלים ייעשו בהתאם לחוק.
הערות שוליים
- ^ מכון פאלק
- ^ Joseph Marcus, MD; Judith Auerbach, PhD; Leland Wilkinson, PhD; Charles M. Burack, Infants at risk for schizophrenia: the Jerusalem Infant Development Study, Archives of General Psychiatry
- ^ Greenbaum, C. W., Auerbach, J. G., & Guttman, R., Fathers' and mothers' perceptions of temperament in Israeli neonates: effects of adoption and social class, The Israel journal of psychiatry and related sciences
- ^ Auerbach, J. G., Hans, S. L., Marcus, J., & Maeir, S., aternal psychotropic medication and neonatal behavior, Neurotoxicology and teratology
- ^ Auerbach, J. G., Faroy, M., Ebstein, R., Kahana, M., & Levine, J, The association of the dopamine D4 receptor gene (DRD4) and the serotonin transporter promoter gene (5-HTTLPR) with temperament in 12-month-old infants., Journal of Child Psychology and Psychiatry
- ^ Auerbach, J. G., Atzaba-Poria, N., Berger, A., & Landau, R., Emerging developmental pathways to ADHD: Possible path markers in early infancy, Neural plasticity
- ^ ussell, V. A., Oades, R. D., Tannock, R., Killeen, P. R., Auerbach, J. G., Johansen, E. B., & Sagvolden, T., Response variability in attention-deficit/hyperactivity disorder: a neuronal and glial energetics hypothesis, Behavioral and Brain Functions
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ג'ודי אורבך".