גאולה (אוניית מעפילים)
 | |
| אונית המעפילים "גאולה" | |
| ארגון | המוסד לעלייה ב' |
|---|---|
| קורות ההפלגה | |
| נמל המוצא | נמל בורגס |
| מספר מעפילים | 1,388 |
| רב החובל | רודולף (רודי) פצרט |
| מפקד האונייה | מוקה לימון |
| גדעוני | מנחם קלר ובנימין קלברש |
| יום היציאה | 26 בספטמבר 1947 |
| נתוני האונייה | |
| שם קודם | פָּדוּקָה (Paducah) |
| תאריך רכישה | (נחכרה) |
| תפוסה | 600 טון |
גאולה היא אוניית מעפילים שיצאה מנמל בורגס שבבולגריה ב-26 בספטמבר 1947 ואורגנה על ידי המוסד לעלייה ב', כשעל סיפונה 1,388 מעפילים מרומניה. היא נקראה על שם מושג הגאולה בתרבות היהודית. "גאולה" נתפסה על ידי הבריטים וב-2 באוקטובר נגררה לנמל חיפה בלווי משחתות בריטיות. מרבית מעפיליה גורשו למחנות המעצר בקפריסין ומקצתם הועברו למחנה המעצר בעתלית.
תולדותיה
בשירות ארצות הברית
נבנתה בשנת 1907 ויועדה לספינת משמר חופים של הצבא האמריקאי; ממונעת על ידי שני מנועי קיטור ושני מדחפים, ומסוגלת למהירות 8–9 קשר. שמה לפני הרכישה היה פָּדוּקָה (Paducah). כשמה של עיר נמל בארצות הברית, במפגש נהרות אוהיו וטנסי; גלגול שמו של מנהיג אינדיאני בשם פַּדוּקֶה (Paduke) אשר עסק בבניין סירות וספינות.[1] במלחמת העולם הראשונה והשנייה שימשה לסיור חופים ואימון תותחנים.
אוניית מעפילים
רכישה והכנה להפלגה
האונייה הוצאה למכירה, ונרכשה בארצות הברית על ידי חברת Weston Trading Co, חברה מסחרית רשומה ששימשה את פעילות המוסד לעלייה ב'.
הכנת האונייה להפלגת העפלה, החלה בארצות הברית, ובכלל זאת בניית הקונסטרוקציה על הסיפון. במאי 1947, יצאה מנמל מיאמי בדגל פנמה, מצוידת במזון ובולי עץ, לאירופה. עברה בנמל הורטה (Horta), נמל ליסבון והגיעה לנמל ביון במפרץ בסקיה, בחוף המערבי של צרפת. ב-4 באוגוסט הגיעה האונייה לנמל בורגס בבולגריה. היא משכה את תשומת לבם של סוכני הבולשת הבריטית, שמסרו עליה לשולחיהם. בעקבות זאת, במחצית אוגוסט 1947 נתקבלה התראה על האונייה בנציגויות הקונסולריות הבריטיות ברומניה ובבולגריה, כחשודה בהעברת פליטים יהודים לארץ ישראל.
"גאולה" הוכנה להפלגת העפלה על ידי מתנדבים יהודים מארצות הברית, במקביל להכנות של "מדינת היהודים". שתי האוניות הוכנו במקביל באותה המספנה. היא צוידה בשתי סירות הצלה, 16 רפסודות, סליק למכשירים שהוכן מימין לתא השרשרת, וסליק גדול לבני אדם שהוכן בתוך טנק בחרטום. האחראי להכנות היה גדעון שוחט (גדע). ערב ההפלגה, האונייה הייתה מסודרת ונקייה, והיה בה מלאי גדול של ציוד רפואי ומזון.
מפקד האונייה היה איש הפלי"ם מוקה לימון,[2] ולצדו חיים וינשלבוים (סולל) איש הפלי"ם גם הוא, והגדעונים היו מנחם קלר ובנימין קלברש. לרשותם עמד מכשיר גלים קצרים תוצרת ארצות הברית, שעוצמתו 13W. רב החובל היה אזרח אמריקאי, קפטן רודולף (רודי) פצרט (Capt. Rudolph W. Patzert).[3] ולצדו צוות ימאים מבני אומות אחדות ובהם שני ספרדים ושני יהודים אמריקנים.
המעפילים, כ-1,388 נפש, היו יהודים שבאו מרומניה. חלקם השתייכו לארגונים ולמפלגות: 'דרור', 'בורוכוב', 'משמר', 'העובד', 'הפועל הציוני', 'מזרחי', בני עקיבא, ואגודת ישראל. כמאתיים מהם היו ילדים ונערים, וחלק מהנשים היו הרות.
האונייה היא אחת מתוך 10 אוניות המעפילים המכונות "האוניות האמריקאיות" של מפעל ההעפלה – אוניות שנרכשו בארצות הברית/קנדה ואשר גודלן יחסית לספינות שנרכשו באירופה אפשר שינוי משמעותי בהיקף ההעפלה אחרי מלה"ע[4] (מורי גרינפילד – מתנדב באחת מהן – כתב עליהן ספר בשם "הצי הסודי של היהודים").
הרקע המדיני להפלגה
מיולי 1947 החלו מגעים בין שליחי המוסד לעלייה ב' בבולגריה שייקה דן ואפרים שילה עם שלטונות בולגריה במטרה למצב את בולגריה כאתר יציאה להעפלה מאירופה. הם הסתייעו בד"ר ברוך קונפינו, אשר לו היו קשרים ענפים במנגנוני הביטחון הבולגריים. בניגוד לעמדתו של משרד החוץ הבולגרי אשר חשש מהסתבכות פוליטית עם בולגריה, שיתפו ראשי מנגנוני ביטחון הפנים פעולה עם אנשי המוסד לעלייה ב', בין השאר משום שהוצעה להם תמורה בסך 20 דולרים אמריקניים בגין כל מעפיל. סוכם ש-4,000 מעפילים מרומניה יגיעו לנמל ג'יורג'יו, ממנו יעברו לרוסה ומשם ברכבות יגיעו לנמל בורגס ויועלו על שתי אוניות מעפילים. סוכם שהתשלום יועבר לממשלה הבולגרית באמצעות סטפן בוגדאנוב ראש הריגול הנגדי הבולגרי ואנשיו. טרייצ'ו קוסטוב סגן ראש ממשלת בולגריה והממונה מטעמה על העלייה לישראל אישר את ההסכם ובהמשך הוא אושר גם על ידי גאורגי דימיטרוב, ככל הנראה בהסכמת ברית המועצות[5]
דו"ח בריטי מ-12 בנובמבר 1947, קובע כי עקב החסות שברית המועצות נתנה למבצע, העברת המעפילים הייתה מאורגנת בקפידה, ובכלל זאת, הסעתם מתחנת הרכבת של בוקרשט לנמל בורגס. ממסקנות הדו"ח עולה שה-נ.ק.וו.ד פיקח על המבצע. יש לשער, כי ברית המועצות תמכה ולקחה חלק בארגון ההעפלה כדי להביך את ממשלת בריטניה, והאונייה הפליגה מהנמל בפיקוח הרוסים ובידיעתם. הבריטים עקבו בדקדקנות אחר כל מהלך המבצע החל מתחנת הרכבת בבוקרשט, וידעו על הפעילות השוטפת באונייה במשך שבעת ימי ההפלגה.
שלטונות בולגריה הודיעו לשייקה דן, ככל הנראה בהנחיית הסובייטים, כי לא יאפשרו לאוניות בריטיות לפטרל בקרבת מי החופים הבולגריים ולסכל את ההפלגה.[5]
נתיב ההפלגה
"גאולה" הפליגה ב-26 בספטמבר בשעה 5:00. בצוותא יחד עמה הפליגה האונייה "מדינת היהודים". נתיב ההפלגה המתוכנן מנמל בורגס, כלל שיט לכיוון מיצר הבוספורוס, לשם הגיעה ב-27 בספטמבר בערב. משם נעה לכיוון מיצרי הדרדנלים, שאליהם הגיעה ב-28 בספטמבר. באותו יום, אחר הצהרים, הגיע מברק עם הוראה לשנות את שם האונייה ל"גאולה". כאשר יצאה מהדרדנלים, המתינה לה משחתת בריטית ואליה הצטרפו משחתות נוספות; מה-29 בספטמבר נלוו ל"גאולה" שלוש משחתות: L-75, R-90, R-91 וב-30 בספטמבר הצטרפה R-53.
"גאולה" המשיכה בשיט דרך הים האגאי. במיצר רודוס – סקרפנטו (Karpathos) נפרדו מ"מדינת היהודים" שהמשיכה לכיוון תל אביב, ואילו "גאולה" המשיכה לכיוון חיפה. המוסד לעלייה ב' תכנן ואף הורה להעביר את מעפילי "גאולה" לאונייה מדינת היהודים בלב ים, אולם התוכנית לא יצאה לפועל בגלל הצפיפות הרבה. המפעילים תודרכו להתנגד באופן פעיל לתפיסת האונייה, אבל להפסיק את ההתנגדות אם תהיה סכנה לחיי אדם. המעפילים נצטוו להימנע משימוש בנשק חם ואף להסתירו מעיני הבריטים כאשר יעלו על הסיפון. וכן, להתנגד לבריטים באופן סביל בנמל חיפה בעת ההעברה לאונית הגירוש לקפריסין.
בסמוך להגעתה לנמל חיפה, הגיעו חמש משחתות בריטיות, ואחת מהן נגחה באונייה. הבריטים השתלטו עליה ללא התנגדות, נתנה הוראה להניח לחיילים הבריטים לעלות, אך לנסות להתחמק דרומה, או לחיפה. ב-2 באוקטובר נגררה האונייה לנמל חיפה בליווי 7 משחתות. מעפילי האונייה שידרו לאו"ם וליישוב היהודי על נסיבות תפיסתם.
1,347 מעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין באונייה בריטית, 41 מעפילים הועברו למחנה המעצר בעתלית.
בצי הסוחר הישראלי
לאחר הקמת המדינה שופצה האוניה והונף עליה בטקס ממלכתי דגל ישראל.
היא צורפה לצי הסוחר הישראלי והמשיכה להביא עולים חדשים לישראל.
לאחר שנים הושבתה האונייה, והוצאה לגריטה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ראו: סקירתם של בנימין ושרה אורן ספינת המעפילים גאולה.
- ^ מוקה לימון היה לימים מפקד חיל הים, ואחר כך מתכנן מילוט ספינות שרבורג.
- ^ רודי פצרט, אשר גויס על ידי המוסד לעלייה ב', ראה בעבודתו זו שליחות אנושית; ראו בזיכרונותיה של רעייתו טרי פצרט: This is the Way it Was.
- ^ על "האוניות האמריקאיות" של מפעל ההעפלה והמתנדבים לצוותן ראו: מח"ל בהעפלה
- ^ 5.0 5.1 ראו: שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939–1949, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2004, עמ' 226–227, 348.
