גדלות האדם
גדלות האדם הוא כינויה של אחת משלוש האידאולוגיות המרכזיות של תנועת המוסר[1] מבית מדרשה של ישיבת סלבודקה שבליטא. הגה[דרושה הבהרה] וחינך על פיה - ר' נתן צבי פינקל ראש ישיבת סלבודקה. השיטה מהווה חלק אינטגרלי מתנועת המוסר, נבעה ישירות ממנה והיא חלק חשוב בהתפתחותה ובמשך השנים השפיעה השקפה זו רבות על עולם הישיבות.
"גדלות האדם" דגלה בהבנה של מרכזיות המין האנושי בעולם. לפיה האדם הוא "נזר הבריאה" ומעמדו ככזה, מחייבו להתנהג בצורה נעלה. השיטה דגלה בעיקר בהבנה תאורטית ופחות במעשים ועל ידי הבנת גדלותו של האדם תושג התגברות על היצר הרע שכן לגישת מצדדי "גדלות האדם" המין האנושי מעצם ברייתו נברא ישר ורק הסיטואציות בהן הוא נמצא מובילות אותו לעיתים למעשים רעים.
השיטה בימינו
כיום מקובלת השיטה בצורה חלקית בעיקר בישיבות הממשיכות באופן ישיר את ישיבת כנסת ישראל, שנקראה מאוחר יותר ישיבת חברון, כגון: חברון, עטרת ישראל, כנסת הגדולה ואור אלחנן. וכן מקובל בחלק מהישיבות הספרדיות שקמו בעשרים השנים האחרונות, כגון בישיבות מאור התורה ודעת חיים.
לקריאה נוספת
הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר ח"ג פרקים ח - טו.
קישורים חיצוניים
הרב צבי קפלן, נובהרדוק, קלם וסלבודקא, באתר דעת
הערות שוליים
- ^ שתי הגישות האחרות התפתחו בישיבת קלם ובישיבת נובהרדוק.
.png){kind=small}
