דוב סיבירי מזרחי
 דוב סיבירי מזרחי
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | אוקריוטיים |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | Sphenacodontia |
| משפחה: | דוביים |
| סוג: | דוב |
| מין: | דוב חום |
| תת־מין: | דוב סיבירי מזרחי |
| שם מדעי | |
 Ursus arctos collaris
| |
| שמות נוספים | |
|
הדוב החום המזרחי של סיביר | |
הדוב החום המזרחי של סיביר (שם מדעי: Ursus arctos collaris) הוא תת-מין של הדוב החום אשר תפוצתו היא ממזרח סיביר, החל מנהר יניסיי עד טרנס-בייקאליה, רכס סטנובוי, נהר לנה, קולימה ובדרך כלל בכל רחבי יאקוטיה והרי אלטאי. תת המין קיים גם בצפון מונגוליה.
תיאור
הדובים הסיבירים המזרחיים בינוניים בגודלם לדובים חומים אירואסיים ולדובים חומים קמצ'טקה. הגולגולת של הדוב הסיבירי המזרחי גדולה יותר מאלו של דובים חומים אירואסיים אחרים, וככל הנראה גדולה יותר מאלו של דובים חומים במזרח הרחוק. לזכרים בוגרים יש גולגלת אשר אורכה היא 32.6-43.1 ס"מ ורוחבה (מעצם לחי אחת לשנייה) היא 31.2-38.5 ס"מ. לדוב הסיבירי המזרחי יש פרווה ארוכה, צפופה ורכה הדומה בצבע לזה של דובים חומים אירואסיים, אם כי רוב האוכלוסייה הם פריטים כהים יותר.
מיון טקסונומי
ההגדרה האבלוציונית של פרדריק קיוויה עבור תת-מין זה הוגבלה לאוכלוסיית הדוב החום בנהר יניסיי העליון ששם הדובים עם צווארונים לבנים מפותחים היטב. התת-מין סווג מאז מחדש כאוכלוסיות שהקיפו בעבר את "ייניזיס" ו"סיבריקוס", אם כי לשניים האחרונים אין צווארון.
יחסים עם האדם
דובים סיבירים מזרחיים הרבה יותר נועזים כלפי בני האדם מאשר דובים אירופאים אחרים הביישנים והנרדפים יותר. דובים סיביריים מזרחיים הורסים בקביעות בקתות ומחסני ציידים בהם יש מזון.
מזון וציד
תזונתם של הדובים הסיבירים המזרחיים מורכבת יותר מבשר מאשר דובים חומים אירופאים אחרים, והם אינם אוהבים דבש. הם צדים במארב מעצי אורן ותזונתם מורכבת מ: ארנבות הרים, פרסתנים כמו איילים, אייל קנדי ואייל קורא.
קישורים חיצוניים
