דב קמחי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דוב קמחי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. דֹב קִמְחִי (מֶלֶר) (כ"ו בכסלו תר"ן, 19 בדצמבר 1889כ"א באייר ה'תשכ"א; 11 במאי 1961) היה סופר עברי, מתרגם ועורך.

ביוגרפיה

דב בֶּרִיש (בעריש) מֶלֶר (מעללער) נולד בעיירה יאסלו (יאסלא) שבמזרח גליציה למשפחה של סוחרים קטנים. אביו, רבי מנחם מנדיל מלר מיאסלא, היה סוחר עורות, ובנוסף היה משורר בשפת יידיש. עוד מקטנותו הטביע האב בבנו דב את האהבה לספרות העברית, בצד היידיש. הוא למד בחדר מסורתי, ואחר כך גם בבית מדרש. מנעוריו המוקדמים הצטרף לפעילי העברית והציונות, והיה בין מייסדי אגודת "השחר" ("הסתדרות הבחורים התלמודיים"), אגודה עברית שפעלה בעירו יסלו.[1]

בשנת 1908 עלה לארץ ישראל. הוא למד וסיים את בית המדרש למורים "עזרה" בירושלים, והיה מורה בבית הספר למל, ובגימנסיה העברית ברחביה. מלבד עבודתו כמורה היה עורך, וערך בין השאר את הירחון "מולדת", לבני הנעורים, ומאוחר יותר את השבועונים "הד החינוך", "שולמית", ו"הגלגל", שבועון הרדיו העברי, בין השנים 19431946. ראשוני הסופרים הצעירים מדור הפלמ"ח, ששירתו אז בבריגדה היהודית ובצבא הבריטי, פרסמו ב"הגלגל" את פרסומיהם הראשונים. נפטר ונקבר בירושלים ב-1961.

דב קמחי היה מתרגם פורה מאוד, תרגם עשרות ספרים מכמה לשונות וכן קיבץ וערך אנתולוגיות רבות של סיפורים קצרים. קמחי פרסם קובצי סיפורים מארצות שונות, ופתח לבני הארץ צוהר לספרויות הזרות.

הרומן "בית חפץ" שכתב נחשב לרומן חשוב ומייצג של תקופתו. הוא יצא בכמה מהדורות ואף תורגם לגרמנית.

בנו היה הסופר העברי יגאל קמחי. בשכונת גבעת הוורדים (שכון רסקו) בירושלים נקרא רחוב על שמו.

פרסים והוקרה

בשנת 1951 זכה בפרס ירושלים לספרות על ספרו "בית חפץ".[2]

מספריו של דב קמחי

יצירותיו המקוריות

  • מעברות: רומן, ורשה: שטיבל, 1923.
  • ספר הכליונות, ירושלים: 1926.
  • אמש, רומן, כתובים, תל אביב: 1927.
  • א) סהרורית: ב) בהרים: ספורים, ירושלים: 1927.
  • ספורים קטנים, ירושלים: 1928.
  • ניקסו, ירושלים: 1928.
  • על שבעה ימים: רומן, שטיבל, תל אביב: 1934.
  • בין השטין של התנך, ירושלים: הוצאת אחיאסף, 1941 - לספרון שלושה עשר פרקים שהמחבר מעיד כי מטרתן: לחשוף מתוך השכבה העליונה של ספר התנ"ך... מה שמתעלם בתוכם".
  • עשרה ספורים, ירושלים: אחיאסף, 1941.
  • ציורים מעולם נשכח, ירושלים,: 1943.
  • מבחר ספורי דב קמחי, ירושלים: 1955.
  • אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך תל אביב: הוצאת יבנה, 1975.
  • אתרוגים ועוד סיפורים, הוצאת משרד הביטחון, אגף ההוצאה לאור, 1982.
  • בית חפץ: רומן (בעריכת מנחם פרי), תל אביב: הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1993.

מתרגומיו

דב קמחי היה מתרגם פורה; להלן מבחר מתרגומיו:

בעריכתו

  • ספר היובל של הסתדרות המורים תרס"ג-תרפ"ח, יוצא על ידי מרכז הסתדרות המורים בירושלים, תרפ"ט

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דב קמחי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ נתן מיכאל גלבר, תולדות התנועה הציונית בגליציה, ירושלים: 1958, ב', עמ' 695–700.
  2. ^ פרס ירושלים לקמחי ולבנון, חרות, 4 באוקטובר 1951
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0