דוד אידלסון
 | |
| דוד אידלסון |
דוד אידלסון (ט' באייר תרנ"א, מאי 1891 – י"ד בחשוון תשט"ו, 10 בנובמבר 1954[1]) היה איש חינוך שהתמחה בטיפול בילדים ונוער עזובים, והיה מחלוצי החינוך הפתוח בארץ ישראל, וממייסדי "חברת הילדים" בבית אלפא.
ביוגרפיה
אידלסון נולד ב-1891 בניקולייב שבפלך חרסון שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה), בנם של יהושע, מחסידי חב"ד, וחיה לבית רבינוביץ. בילדותו התחנך ב"חדר" ובישיבת חב"ד, עד לגיל מצוות. לאחר מכן עבר השתלמות בלימודי חול, וקיבל תעודה עבור לימוד במשך 5 שנים בגימנסיה הממשלתית.
אידלסון הצטרף לאגודת צעירי ציון ובראשה המורים פ' אוורבוך, אברהם הלוי, ישראל דושמן ויהודה רון-פולני, והיה פעיל בהגנה העצמית היהודית מטעמה עם פרוץ פרעות 1905. במהלך פעילותו נתפס על ידי המשטרה כשהוא מחזיק בנשק, אך הצליח לחמוק מהרשויות ולעלות לארץ ישראל בגיל 15, בי"ג באדר תרס"ו.
בארץ עבד בקטיף עצי שיטה, עבור בית החרושת לבושם של נ' קרינקין במקווה ישראל, ולאחר מכן במגהצה של ברונשטיין ביפו. הוא התקבל, על פי המלצתו של המורה מרדכי אזרחי, לבית המדרש למורים של סמינר "עזרה" בירושלים, והיה חבר בקומונה הראשונה לכלכלה משותפת שבה היו, בין היתר, עוד 3 תלמידים מהסמינר: יהודה רון-פולני, נחום ירושלמי ומאיר שיף. הקומונה מוקמה תחילה בבית בשכונת הבוכרים ולאחר מכן בצריף בחצר כנסיית החבשים.
במהלך לימודיו הצטרף למחנה התומך בלימוד העברית, סייע באספקת ספרים וחומרי קריאה לבחורי הישיבה, ופעל להחדרת הלשון העברית ותרבותה. היה שותף לעריכת עיתון "הצרצר" שעודד את המרד למלחמה בשפות הזרות בסמינר. פעולה זו הובילה לשלילת תעודת הגמר של המחזור כולו ולשלילת כניסתם של הבוגרים, ובהם אידלסון, לתפקידי הוראה בבתי הספר של "עזרה".
בשנת תרע"א נבחן דרך הסתדרות המורים והתקבל להוראה בבית ספר של יק"א במושבה שפיה שליד זכרון-יעקב. בתחילת תרע"ד נסע להשתלמות בפדגוגיה ופסיכולוגיה באוניברסיטאות ציריך וברלין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לארץ ועם הכניסה הטורקית התעתמן. הוא נאסר על ידי הטורקים ובעזרת משה שלוש הצליח להשתחרר מהגירוש מהארץ, אך שמו פורסם ברשימה השחורה של מתייצבי הצבא העות'מאני.
בשנת תרע"ה עבר למושבה הר-טוב ובה עבד בהוראה בבית הספר המקומי במשך ארבע שנים. במהלך פעילותו כתב יומן ובו תיעד, בין היתר, את שיטתו המיוחדת להוראת קריאה, כתיבה וחשבון לכיתות הצעירות. היומן שימש כלי להעברת מידע בין מורה למורה ובין המורים לתלמידים, היות שהכתיבה בו, שנמשכה שלוש שנים, הייתה פתוחה לכל ילד ומבוגר מהצוות, שיכלו לכתוב בו בכל נושא העולה על רוחם.
כשחזית הלחימה התקרבה להר-טוב הוא נאסר על ידי הטורקים בחשד לריגול לטובת הבריטים והועבר לירושלים. הוא הצליח לברוח, בסיוע של י. הלוי (מוכתר הר-טוב), בלילה שלפני העברת האסירים לדמשק.
בשנת תרע"ט התקבל להוראה בבית הספר לבנות בנווה צדק תחת הנהלתו של יחיאל יחיאלי. לפי שיטתו הייחודית להוראה, לימד בכיתות א' עד ו' במשך 5 שנים, היה חבר בוועדת תוכני הלימודים בבית הספר העממי והדריך תלמידות בסמינר הוראה. בשנת 1920 היה ממקימי "בית הספר העמלני" הניסיוני בתל אביב שנסגר לאחר שנה בשל בעיות תקציביות.
בשנת 1922 ערך והוציא את "החנוך החדש", ירחון פדגוגי שהופיעו ממנו שתי חוברות באוקטובר ובדצמבר של אותה השנה בווינה. בשנת 1923 לקח חלק בהקמת בית החינוך לילדי העובדים, שהפך לספינת הדגל של זרם העובדים, וגובשו בו אותם יסודות פדגוגיים שהונהגו בבית הספר העמלני.
בשנת 1925 היה ממייסדי חברת הילדים הראשונה בקיבוצים, וניהל את המוסד בבית אלפא עד לשנת 1929. בהמשך יצא להשתלמות במערב אירופה, בשיטות מודרניות של חינוך והוראה. במהלך שהותו ברוסיה הסובייטית הצליח לבקר במוסדות חינוך חשובים, בהם תחנת הניסיון הפדגוגית של סטניסלב שַצקי, בעזרתה של נאדז'דה קרופסקיה, אשתו של ולדימיר איליץ' לנין. את מסקנות ביקוריו פרסם בעיתונים "הד החינוך" ו"אפקים".
אידלסון המשיך את עבודתו בהוראה ובשנת 1932 נישא בברלין לאסתר בת צבי כהן. ב-1933 עבר בברלין השתלמות בפקולטה לפסיכולוגיית טיפול בילדים קשיי חינוך, ולאחריה עבר שנה מעשית בה הוסמך מטעם המכון הפסיכואנליטי בברלין לטפל בילדים ונוער נוירוטי ועזוּב.
בשנת 1934 החל לעבוד במחלקה לטיפול בילדים שעל יד עיריית תל אביב, וביוזמתו נוסדו: המועדון לנוער עבריין, המעון לנוער עובד, מעונים עירוניים לילדים ונוער בהר-טוב, בית הנערה ובתי מלאכה ללימודי מקצוע, וכן סודרו קבוצות להכשרה במושבות. בשנת 1935 התקבל כחבר בחברה הפסיכואנליטית בארץ ישראל.
בין אפריל לאוגוסט 1946 שימש ממלא מקום מנהל המחלקה הסוציאלית, ומתרצ"ו שימש מפקח פדגוגי. כיהן כמפקח הפדגוגי הראשי של המחלקה לעבודה סוציאלית בעיריית תל אביב.
השתתף במאמרים בעיתונות החינוכית, ונחשב לראשון מומחי ההיילפדגוגיה (חינוך מיוחד) בארץ. כמו כן השתתף בחברה להיגיינה רוחנית.
אידלסון נפטר בווינה מהתקף לב ב-10 בנובמבר 1954. ארונו הועבר לישראל והוא נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2] הותיר אחריו אישה ובן, עוזי.
כתביו
- ד. אדלסון וי[הודה] פולני; נמנה ונחשב; ציורים של י. פלדמן, תל אביב: מדע ואמנות, תרפ"ב. (ספר לימוד אריתמטיקה)
- נוער בסכנה, מרחביה: ספרית פועלים, 1956. (על נוער עזוב)
- ד. אידלסון, י[הודה] רון-פולני, צעדים ראשונים: פרקי-חיים מבית החינוך לילדי העובדים בתל אביב, תל אביב: אורים ('ספריה פדגוגית קטנה'), תשי"ח.
- יומנו האישי של אידלסון משנת 1915 במהלך עבודתו בהר-טוב נדפס בתוך: שמעון רשף, חנוך חדש בארץ ישראל: תרע"ה-תרפ"ט, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ה 1985.
תרגום
- אוגוסט אייכהורן (אנ'), נוער עזוב: הפסיכואנליזה בטיפול החינוכי-סוציאלי: עשר הרצאות; דברי פתיחה מאת זיגמונד פרויד; עברית: ד. אידלסון; ערוך בידי מ[רדכי] ברכיהו, ירושלים: עבר, תשי"ג. (הדפסה נוספת: ירושלים: ש. זק, 1956.)
לקריאה נוספת
- איב ביירך, 'המקורות הרעיוניים של "החינוך החדש" בארץ-ישראל בשנות העשרים', עיונים בחינוך 2, 5 (תשס"ג), 179–196.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של דוד אידלסון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "דוד אידלסון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 851
- נירה אשל: בגלבוע יסדנו את חברת הילדים, באתר הסתדרות המורים
- לוית דוד אידלסון, דבר, 12 בנובמבר 1954
הערות שוליים
- ^ דוד אידלסון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ הלוית דוד אידלסון ז"ל, דבר, 10 בנובמבר 1954, המשך; ת"א-יפו: ארונו של דוד אידלסון המנוח מגיע היום, על המשמר, טור 2, 10 בנובמבר 1954; ארון אידלסון הובא מווינה, הצופה, 12 בנובמבר 1954.
