דוד ויצטום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד ויצטום
מדינה ישראל

דוד וִיצְטוּם (נולד ב-17 בינואר 1948) הוא מגיש ועורך חדשות בטלוויזיה וברדיו. זוכה פרס סוקולוב לתקשורת האלקטרונית לשנת 2009.[1]

ביוגרפיה

אביו, יעקב ויצטום, עלה לארץ ישראל מברלין, גרמניה. הוא ואחיו, דודו של דוד ויצטום, היו היחידים ממשפחתם הגדולה ששרדו בשואה. אמו הייתה מתילדה פריש, שמשפחתה הגיעה מרוסיה לצ'רנוביץ שבאוקראינה ומשם עלתה לישראל. הוריו נישאו בתל אביב.

כשהיה ויצטום בגיל שנתיים עברה המשפחה לשכונת אחוזה על הכרמל בחיפה. הוא למד בבית הספר הריאלי, ובמקביל למד מוזיקה בקונסרבטוריון של חיפה, ונגינה על צ'לו אצל עוזי ויזל בתל אביב ונתן אלמוסנינו בחיפה. ויצטום ניגן ברביעיית מיתרים בהדרכת פרופ' צבי רוטנברג. ב-1964 הצטרף לתזמורת הגדנ"ע, ויצא עמה שלוש פעמים למסעות קונצרטים בחו"ל. ב-1964 יצאה התזמורת לחודשיים בארצות הברית ובקנדה; ב-1966 יצאה התזמורת לבלגיה, צרפת והולנד, שם זכה ויצטום עם שאר הנגנים בנבל של מלכת הולנד, יוליאנה; ובשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, יצאה התזמורת למסע ארוך באירופה ובאמריקה, יחד עם הקומיקאי האמריקני-היהודי דני קיי. בנוסף לנגינתו בתזמורת היה ויצטום צ'לן בתזמורת הקאמרית חיפה בניצוחה של דליה אטלס, והשתתף כמלחין בשבוע המוזיקה הישראלית בשנות לימודיו בבית הספר.

בשנים 19661969 שירת ויצטום שירות חובה בצה"ל כמטאורולוג בחיל האוויר. את שירות המילואים עשה כבמאי סרטים, מרצה ושדר בטלוויזיה.

בשנים 1969–1972 למד ויצטום לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה באוניברסיטה העברית. לאחר שסיים את התואר למד בקולג' אירופה בברוז', בלגיה לתואר בלימודים אירופיים גבוהים, וסיים ב-1974. בין 1974 ל-1977 למד לתואר בפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. ויצטום למד גם במגמת תאורטיקנים באקדמיה למוסיקה בירושלים.

ב-1971 עבד כעורך וככתב בחדשות קול ישראל, ובזמן לימודיו בחו"ל שימש ככתב פרילאנסר בבלגיה ובריטניה. בשובו לישראל ב-1977 שימש כעורך "יומן השבוע" ברדיו, בהגשת יצחק רועה. תוכנית זו זכתה בפרס מנהל הרדיו. ויצטום ערך גם תוכניות מוזיקה קלאסית ומהדורות חדשות. בין 1982 ל-1985 שימש ככתב רשות השידור באירופה; הוא שידר מבירות אירופה השונות, כולל במוסקבה, שם היה במאי 1985 הכתב הישראלי הרשמי הראשון שקיבל אשרת כניסה ורשות לדווח.

עם שובו לישראל עבר לטלוויזיה הישראלית, שם שימש בשנים 19871991 כעורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות וכיוצר, עורך ומגיש התוכנית "רואים עולם" (ששודרה לראשונה ב-20 באוגוסט 1988); התוכנית זכתה פעמיים בפרס "תפוח הזהב" של רשות השידור, כתוכנית האהובה ביותר על צופי הטלוויזיה בתחום החדשות[2]. ב-1987 כתב בשבועון "כותרת ראשית". בשנים 1991–1994 שימש כפרשן לענייני חוץ בעיתון "ידיעות אחרונות" וכשדר טלוויזיה בתוכניות שונות מערוץ 2 הניסיוני דאז ועד למגיש "ערב חדש".

כמו כן ביים סרטים תעודיים. בין היתר, השתתף ביצירת סדרת הטלוויזיה "פה-לן-יה" – אלף שנות יהדות פולין, כמגיש ומראיין, עם הבמאי אמנון טייטלבאום. הוא ביים גם סרטים תיעודיים אחרים, ובהם שניים בנושא היהודים עולי גרמניה (ה"ייקים") בישראל, והסרטים "לעצור את הרגע החולף" ו"נהריאדה", בהפקת המוזיאון לתולדות היהודים דוברי הגרמנית בתפן. בשנת 1994 שב ויצטום לטלוויזיה כעורך ומגיש תוכניות חדשות, ולאחר חודשים מספר יצר בצוותא עם עמנואל הלפרין את התוכנית "מהיום למחר", שאותה ערך והגיש, ובמקביל שימש כעורך ושדר בחטיבת החדשות, פרשן לעניינים אירופיים, וכעורך תוכניות כ"העולם בעיני עצמו" (דוקומנטציה מן העולם) ו"אופרה אחרת", תוכנית תרבות. החל משנת 2000 הוא מגיש את התוכנית "גלובוס", אותה עורך אורן נהרי.

משנת 1995 מלמד ויצטום כמורה מן החוץ בחוגים להיסטוריה ותקשורת באוניברסיטה העברית, בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה הפתוחה. בשנים 19992002 השלים תואר שני בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בהדרכתו של פרופ' אברהם דיסקין ופרופ' משה צימרמן. נושא התזה היה "דמות גרמניה בטלוויזיה הישראלית בשנים 19891993". באותן שנים שימש גם כחבר הנהלה (בהתנדבות) ב"אגודה הישראלית ליחסי חוץ", במכון "ליאו בק", ב"מכון למוזיקה ישראלית" וכחבר הוועדה הבין-ממשלתית ליחסי גרמניה–ישראל שהוקמה בשנת 2008. במאי 2012 ירדה התוכנית "מהיום למחר" מלוח המשדרים לאחר 18 שנה, וויצטום החל להגיש את "ערב טוב ישראל" לצד מיכל רבינוביץ', כל ערב בשעה 17:30.

דוד ויצטום נשוי לציפורה, עורכת ב"קול המוסיקה", אב לשני ילדים. מתגורר במבשרת ציון. אחותו היא ד"ר ארנה רז. בן דודו הוא הפסיכיאטר פרופ' אליעזר ויצטום.

ספריו

  • מהדורה מיוחדת – שידורי הטלוויזיה בעתות מצוקה, הוצאת כתר, 2006.[3]
  • תחילתה של ידידות מופלאה? הפיוס בין ישראל לגרמניה 1948 - 1960, הוצאת שוקן, 2018.[4]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0