דוד עמירן
| לידה | 1910 |
|---|---|
| פטירה | 2003 (בגיל 93 בערך) |
| ענף מדעי | גאוגרפיה |
| מקום מגורים | ישראל |
| פרסים והוקרה | חתן פרס ישראל לשנת 1977 |
| תרומות עיקריות | |
| ייסוד הגאוגרפיה באקדמיה של ישראל | |
פרופ' דוד עמירן (קֶלְנֶר) (1910 – 2003) היה גאוגרף וחוקר ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לשנת 1977 על תרומתו לחקר הגאוגרפיה בארץ.
קורות חיים
עמירן נולד בשם הורסט קֶלְנֶר בשנת 1910 בברלין בירת גרמניה. למד גאוגרפיה באוניברסיטאות פרייבורג ופרנקפורט בהנחייתו של הנס שראפפר. לאחר מכן עבר לאוניברסיטת ברלין, ממנה יצא להרי אורל ברוסיה לסקר גיאומורפולוגי, ובסיום מחקרו החליט לעבור לשווייץ, עקב עליית הנאצים לשלטון. באוניברסיטת ברן סיים דוקטורט על נהרות באיטליה. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל.
לאחר עלייתו לארץ ישראל התקבל כעוזר בספרייה של הגאולוג יהודה פיקרד. בשנת 1937 יזם את הוצאת אטלס ארץ ישראל, אך בטרם מימוש הרעיון גויס לשורות הצבא הבריטי ושירת ביחידת המיפוי במצרים ובאירופה. בשובו ארצה שירת בשירות המיפוי המנדטורי ובמלחמת העצמאות השתתף בלחימה.
בתום המלחמה הקים את המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים - הראשונה בארץ - ועמד שנים רבות בראשה. היה פעיל בתוך מוסדות האוניברסיטה העברית (בין השאר כיהן כסגן נשיא האוניברסיטה) ומחוץ לה. הוא שימש גם כיו"ר המועצה המדעית במשרד ראש הממשלה והיה הנשיא הראשון של האגודה הגאוגרפית הישראלית (1961–1977).
דוד עמירן היה חבר ועד של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה במשך עשרות שנים. בשנות החמישים יסד עם פרופ' רייפנברג את הרבעון Israel Exploration Journal והיה בין עורכיו שנים רבות.[1] בעבודתו האקדמית הביא לייסוד המכון לחקר המדבר ומכון ירושלים לחקר ישראל, בראשו עמד בשנים 1978–1984.
העמיד תלמידים הרבה – רבים מהם היו פרופסורים לגאוגרפיה באוניברסיטאות השונות בארץ.
היה הראשון לזכות בפרס ישראל בתחום הגאוגרפיה, בשנת 1977.
היה נשוי לרות עמירן, ארכאולוגית וחוקרת ארץ ישראל, זוכת פרס ישראל לשנת 1982. היו לבני הזוג הראשונים שזכו בפרס זה.
ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.
מחקרים מדעיים
עמירן מביא איתו מלימודיו בגרמניה, תפיסת עולם גאוגרפית מוצקה וברורה על הדרך בה צריך לחקור נושאים גאוגרפיים, ועל תוכניות הלימודים וההכשרה של סטודנטים בדרגות השונות. גישתו המדעית נשענה על הגאוגרפיה הרגיונלית, ועל היחסים ההדדים בין הנוף הפיזי ובין פעילות האדם. כמו כן ראה במפות ביטוי מרכזי של דיסציפלינת הגאוגרפיה. תכונות אלה כיוונו את מחקריו כל השנים, ואותם הקנה לדור הממשיכים.[2]
הערכת פועלו המדעי של דוד עמירן פירושה הערכת צמיחתה והתבססותה של הגאוגרפיה המודרנית בארץ-ישראל במשך שני הדורות האחרונים. סקירת פרסומיו המדעיים של דוד עמירן, למעלה מ-120 במספר, מגלה את תרומתו הגדולה לפיתוחם של כל ענפי הגאוגרפיה המודרנית בארץ-ישראל, לקביעת כיווני החקירה המדעית ושיטותיה עבור דורות של תלמידים, אשר היו במשך השנים לעמיתים למחקר, להוראה ולאהבת הגאוגרפיה של ארץ-ישראל.[3]
דוד עמירן חקר נושאים מרכזיים בכל תחומי הגאוגרפיה: גאומורפולוגיה, כרטוגרפיה, אקלים, גאוגרפיה רגיונלית, גאוגרפיה כפרית ועירונית. פיתוח אזורי ובעיית הסובב. נושאי העבודות המדעיות ותחומי ההוראה שעסק בהם מגלים מעבר הדרגתי של מוקדי החקירה וההתעניינות, החל מגאומורפולוגיה ואקלים בשנות השלושים והארבעים, דרך הדגשת הנושא היישובי העירוני בשנות ה-50 וה-60 וכלה בהתעמקות בנושאי פיתוח אזורי, בעיקר באזורים צחיחים, והפניית מאמץ מחקרי לנושאים של איכות הסביבה בישראל.
אך ככל שתחומי החקירה משתנים ומתחדשים, קבועה ועומדת הגישה המחקרית הבסיסית, גישה כוללנית ורחבת מבט המחפשת תמיד את השפעות הגומלין שבין תנאים טבעיים לפעילות אנושית, הרואה בנתונים פיזיים- מורפולוגיים ואקלימיים אתגרים שהאדם מתמודד עמם בתהליך של פיתוח ושינוי מרחבי וכלכלי.
הקו הראשי המאפיין את עבודותיו של עמירן זיהוי פוטנציאל הפיתוח האזורי על רקע הבנה מעמיקה של היתרונות והמגבלות הפיזיים של האזור. ביסודה של גישה זו, גישת יחסי-הגומלין שבין האדם לסובב הטבעי, מונחת תפיסה הומניסטית הרואה בחינוך ובהקניית דעת את התנאי העיקרי לקשר הרמוני ויעיל בין הפעילות האנושית ובין המשאבים הטבעיים.
תכונה שנייה הבולטת בכל עבודתו המדעית של עמירן היא ביסוס המחקר הגאוגרפי על עבודת שדה שיטתית ויסודית. סדרת מאמרים על מערך היישובים בארץ-ישראל והמפה המיוחדת במינה ב'אטלס ישראל' בנושא המיקום הטופוגרפי של היישובים בארץ-ישראל, הם הדגמה טובה לכושר ההתבוננות והניתוח הגאוגרפי ולדייקנות התיעוד של ממצאי עבודת השדה במחקריו של עמירן. אטלס ירושלים 1973, מבוסס, אף הוא, על עבודת שדה מפרכת ודייקנית ביותר, שבה נבדקו כל האלמנטים המבניים של ירושלים בסוף שנות ה-30 ותועדו במערכת מפות נושאיות, אשך שימשו בסיס להשוואה ולניתוח הגאוגרפי-עירוני שנים רבות לאחר ביצוע מחקר השדה.
בעשור האחרון של שנות ה-80 פרסם דוד עמירן שורת מאמרים שהם סיכומים בכמה תחומים מרכזיים של עבודותיו:הראשון שבהם הוא תחום מחקר שימושי הקרקע: הקרקע כמשאב בסיסי להתיישבות האדם, התמורות בשימושי הקרקע כמתווך יעיל לשינויים הפוליטיים, הכלכליים והטכנולוגיים העוברים על כל חברה בתהליך עיצובה וגיבושה.
גולת הכותרת של הסינתיזה המחקרית של דוד עמירן היא פרסום "אטלס ישראל". האטלס הלאומי של ישראל יצא לאור בשלוש מהדורות.. דוד עמירן שימש יושב-ראש המערכת של האטלס הלאומי במהדורותיו השונות והייתה לו השפעה מכרעת בקביעת תוכנו ובעיצוב צורתו. 'אטלס ישראל' הוא סיכום כרטוגרפי ומילולי של הידע הגאוגרפי על ארץ-ישראל בכל תחומי החקירה: הגאוגרפיה הפיזית, ההיסטורית והאנושית של ארץ-ישראל.
מחקר פוטנציאל הפיתוח של אזורים צחיחים בדרך של ניצול יתרונות אקלימיים שהם מיוחדים לאזורים אלה באמצעות יישום טכנולוגיות מתוחכמות בהשקאה ובשיטות גידול הוא נושא מרכזי נוסף בעבודתו המדעית של דוד עמירן. מוקד התעניינות זה בא לידי ביטוי בשלל הפרסומים המדעיים העוסקים בהיבטים שונים של חקר המדבר בישראל ובאזורים אחרים של העולם. על מרכזיות חקר המדבר ואפשרויות יישובו בעבודתו המדעית של דוד עמירן תעיד העובדה, שזהו התחום שלו הוקדש המספר הגדול ביותר של פרסומים בכלל עבודותיו המדעיות: כשליש מכלל הפרסומים של דוד עמירן עוסקים בנושאים שונים של חקר המדבר.
חקר אזורים צחיחים ואפשרויות פיתוחם מצאו הד בין- לאומי בעבודותיו בדרום אמריקה. ביבשת זו, המהווה מוקד של התעניינות רגיונלית בהוראה ובמחקר של דוד עמירן, נחקרו המרכיבים הגאוגרפיים בתהליך התכנון והפיתוח של אזורים צחיחים, וזאת באזור הבצורות הענקי בצפון-מזרח ברזיל ובמדבריות החוף שלאורך האוקיינוס השקט בצ'ילה ובפרו. עבודות ייעוץ אלה נערכו בדרום אמריקה לפי הזמנת גופי פיתוח ממלכתיים כגון משרד החקלאות של פרו ורשות התכנון האזורית של צפון-מזרח ברזיל.
עבודותיו המדעיות של דוד עמירן בחקר המדבר בישראל ובעולם מבססות קו אופי בולט בגאוגרפיה הישראלית: זהו הקשר ההדוק בין המחקר הגאוגרפי ובין הפיתוח המרחבי. מחקר האזורים הצחיחים של עמירן אינו מסתפק בחקר ההשפעה של גורמים טבעיים על הפעילות האנושית. כמו כן, הוא אינו מוכן לקבל כמובנת מאליה את התפיסה הנפוצה שהמדבר נידון להישאר לעולם אזור בלתי מיושב. מחקריו נושאים השלכות יישומיות חשובות ומצביעים על כיווני פיתוח אפשריים, שיש בהם כדי לשנות את הערכתנו את פוטנציאל ההתיישבות באזורים צחיחים. גישה יישומית זו, הרואה בפיתוח אזורי ובהרחבת תחום הנושב מטרה לאומית ממדרגה ראשונה, שימשה מקור השראה לעבודות רבות בגאוגרפיה הישראלית, שניתן להכלילן בקטגוריה הרחבה של 'גאוגרפיה של פיתוח'.
להשלמת מעגל המחקר בגאוגרפיה יישובית, מצטרפות עבודותיו בתחום הגאוגרפיה הכפרית והעירונית. סדרת המפות והטקסטים המלווים אותן בפרקים על היישובים העירוניים והכפריים ב"אטלס ישראל", ממצים את עיקרי הממצאים של המחקר הגאוגרפי בתחום זה. בתחום המחקר הגאוגרפי-עירוני תרם דוד עמירן תרומה מכרעת בעצבו את כיווני המחקר הראשיים, את שאלות המחקר העיקריות ואת שיטות החקירה המיוחדות למחקר עירוני. מחקריו מקיפים את כל צורות היישוב העירוניות החל מירושלים, דרך הערים הגדולות וכלה בערי הפיתוח.
דוד עמירן היה נציגה המוכר של הגאוגרפיה הישראלית באיגוד הגאוגרפי הבין- לאומי ושימש חבר פעיל בוועדות האיגוד בנושאי אזורים צחיחים ואדם וסובב.
קישורים חיצוניים
- על דוד עמירן באתר יורם בר-גל, "גַלעֵד זיכרון לגאוגרפים ישראלים"
- רשימת המאמרים של דוד עמירן באתר רמב"י
הערות שוליים
- ^ אבירם, י. פתח דבר, ספר דוד עמירן, בקובץ ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך כ"ב, בהוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל, ירושלים, 1991. עמ' א.
- ^ בר–גל, י, 1999, “על זקני השבט, הממשיכים והחדשים בגאוגרפיה הישראלית“, אופקים לגאוגרפיה, כרך 51, עמ‘ 7-39
- ^ שחר,א., "להערכת פועלו המדעי של דוד עמירן", ספר דוד עמירן, בקובץ ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך כ"ב, בהוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל, ירושלים, 1991. עמ' יא-יז.
