דליה לוין
דליה לוין (נולדה ב-18 בספטמבר 1946) היא המנהלת והאוצרת הראשית לשעבר של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
ביוגרפיה
דליה לוין נולדה בתל אביב ולמדה בתיכון חדש. את שירותה הצבאי עשתה במשטרה הצבאית. סיימה תואר במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, והתמחתה אצל השופט דב לוין (אין קשר משפחתי). מאחר שלא מצאה עניין בתחום המשפטי, פנתה ללמוד אמנות ולימודי תעודה במוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כמו כן למדה ציור אצל אליהו גת. במקביל החלה לעבוד כאוצרת של מוזיאון פתח תקווה לאמנות, שהיה מוזיאון מקומי צנוע, ושימש אכסניה להצגת תערוכות של בתי ספר מהעיר. לוין החלה להציג במוזיאון תערוכות של אמנות עכשווית, תערוכות שנדדו בין מוזיאונים שהשתייכו ל"פורום הפריפריה". בשנת 1993 נבחרה לנהל את מוזיאון הרצליה.
כמו כן הייתה לוין חברה במספר ועדות שיפוט, ובהן: ועדת השיפוט של פרס ישראל בקטגוריה אמנות פלסטית, ועדת השיפוט הבינלאומית של פרס אריה הזהב במסגרת הביאנלה של ונציה ה-50, וכן בוועדה של הקרן למצוינות בתרבות.
לוין היא אם לשתי בנות ולבן.
מנהלת מוזיאון הרצליה
בתחילת תקופת ניהולה היה המוזיאון חלק מבית יד לבנים בהרצליה (בדומה למוזיאון הקודם אותו ניהלה). לוין אמרה בראיונות[1][2] שמתחילת עבודתה היא שאפה להציג במוזיאון יצירות אמנות עכשוויות, ואילו ראש העירייה החדשה דאז, יעל גרמן, ביקשה לקדם בעיקר אמנים תושבי העיר. לוין שכנעה את גרמן שהקריטריון הראוי לבחירת העבודות הוא איכותן, ולא מקום מגורי האמן. בכך ביקשה לוין למצב את המוזיאון כבימה ניסיונית לאמנות עכשוויות. החל מאז, תמכה העירייה כספית במוזיאון והגדילה אותו באופן משמעותי. המוזיאון קיבל גם תרומה גדולה שכללה אוסף פרטי ותרומה כספית מידי תושב העיר, יעקב אלקוב[3]. הגדלת התקציב איפשרה למוזיאון עצמאות מקצועית, ותכנון לטווח ארוך, בהיותו משוחרר משיקולים מסחריים. בניהולה של לוין שונה שם המוזיאון ל"מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית", המבנה שופץ והורחב מאוד, והוכנסו לשימוש מסכי וידאו מתקדמים, שאיפשרו להציג מיצגי וידאו ארט, שבו רואה לוין מרכיב חשוב של האמנות החזותית של העתיד.
בניהולה של לוין, פעל המוזיאון בעיקר כדי לקדם אמנים צעירים בתחילת דרכם, חלקם מיד עם סיום לימודיהם. לדבריה, המוזיאון עשה זאת על חשבון השקעה ברכישה של יצירות אמנות חשובות שכבר זכו להכרה. היא עשתה זאת על ידי ביקורים בתערוכות סיום של בתי ספר ופקולטות לאומנות, והתרשמות אישית אינטואיטיבית, מיצירות של האמנים הבלתי מוכרים לציבור ואפילו לאוצרים. בין האמנים המקומיים הצעירים שהמוזיאון טיפח, ושזכו להכרה ולהצלחה: יהודית סספורטס, גיא בן נר, מיכל הלפמן, אפרת שוילי, אליעזר זוננשיין, סיגלית לנדאו, אורי ניר, ג'אסר אבו רביעה. בתמורה לתמיכה בהם, תרמו האמנים מיצירותיהם למוזיאון. לוין גם השקיעה מאמץ בגילוי אמנים מחו"ל, והפכה את המוזיאון למוכר בחו"ל.
כיום (2014) משתרע המוזיאון על שטח של 3000 מ"ר, פי שלושה משהיה בתחילת עבודתה של לוין, והוא מקבל תקציב קבוע של 2.5 מיליון ש"ח מעיריית הרצליה.
לוין יזמה את קיומן של שלוש ביאנלות במשך העשור הראשון של המאה ה-21[4]. הביאנלות התקיימו בתמיכתה הפעילה של ראש העירייה הקודמת של הרצליה, יעל גרמן. הביאנלה הרביעית לא התקיימה בעתה, לאחר שראש העירייה סיימה את תפקידה ומונתה לשרה.
בסוף 2013 פרשה לוין מתפקידה כמנהלת המוזאון[5]. רבקה סקר, מנהלת עמותת "ארטיס" לקידום האמנות הישראלית בעולם, וראש הסניף הישראלי של סותבי'ס, אמרה על לוין: "בעבודתה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, דליה שינתה את פני האמנות בישראל. היא חשפה שורה ארוכה של אמנים צעירים לקהל הרחב וקידמה אותם, מקצועית וכלכלית. בזכותה, הציבור בארץ ואף מוסדות אמנות משפיעים בחו"ל, מכירים טוב יותר אמנות ישראלית עכשווית."
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רוני ידור, חתך הזהב, באתר גלובס, 17 במרץ 2004, על האנשים המשפיעים ביותר על האמנות בישראל
- דיון, בעתיד המוזיאונים במדינות המזרח התיכון, בכנס "ארט בזל", יוני 2006
- פרויקט מיוחד: הנשים החזקות של עולם האמנות הישראלי, מאת רותם רוזנטל - עכבר העיר, באתר "הארץ", 9 במרץ 2010
הערות שוליים
- ^
איתן בוגנים, האוצרת שנפרדת ממפעל חייה, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2013
- ^ אורית לוטרינגר, "אחרי 20 שנה", "ידיעות השרון", 7 בפברואר 2014
- ^ אוסף אלקוב באתר מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
- ^ בילי בסרגליק, "האמנות יוצאת לרחוב", באתר "קהילה", 24 בספטמבר 2009
- ^ איתן בוגנים, אחרי 20 שנה: דליה לוין פורשת ממוזיאון הרצליה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2013
