האדרה עצמית
האדרה עצמית או שיפור עצמי (באנגלית: Self-enhancement) היא המוטיבציה לשמור על דימוי עצמי גבוה, והיא מונעת מהצורך של הפרט לשמור על הערכה עצמית חיובית ככל האפשר.[1] מניע זה מופיע בעיקר במצבים בהם האדם מרגיש מאוים, עומד בפני כישלון, או חווה פגיעה בהערכה העצמית.[2] התופעה רווחת בתרבות המערב.[1]
אחת העדויות המחקריות לקיומה של האדרה עצמית היא אפקט מעל הממוצע, לפיו אנשים נוטים לדרג את עצמם באופן חיובי יותר מאשר הם מדרגים אחרים בני גילם ומינם, כאשר מדובר בתכונות אופי רצויות.[3] כמו כן, אנשים שנוטים להעריך את עצמם באופן חיובי יותר מאשר אחרים מעריכים אותם.[4] עוד נמצא כי אנשים נוטים לתפוס את המגרעות שלהם כנפוצות מאוד, ובכך להמעיט בערכן, ואילו את תכונותיהם הטובות ואת כישוריהם כנדירים באוכלוסייה, ובכך להוסיף לערכם.[5] מחקרים רבים מצאו כי אנשים זוכרים טוב יותר הצלחות ומידע חיובי על עצמם או תפקודם בהשוואה לכישלונות ומידע שלילי, ואף נוטים לזכור את ביצועיהם כטובים יותר מאשר היו במציאות.[6][7][8] האדרה עצמית ביחס לעצמי נמצאה כמוכללת גם בקשרים בין-אישיים ועמיתים, המוערכים גם בהם באופן חיובי יותר מאנשים אחרים.[9]
בספרות המחקרית קיימת מחלוקת בין גישות הרואות את ההאדרה העצמית כתופעה שכיחה ונורמלית ומדגישות את החלק החיובי וההסתגלותי שבה, לבין גישות המדגישות כי בהאדרה עצמית קיים אספקט שלילי של עיוות מציאות, הנתפס כפוגע בהסתגלות.[10] האדרה עצמית היא אחת משלושה גישות מוטיבציוניות של הערכה עצמית(אנ'), יחד עם תאוריית ההכרות עם העצמי (Self-Assessment), ותאוריית אימות העצמי.
צורת התבטאות
גלויה וסמויה
האדרה עצמית יכולה להתרחש באופן גלוי או סמוי יותר.[11] האדרה עצמית פומבית היא הצגה חיובית ברורה,[12] ובאופן פרטי היא אינה מורגשת אלא לאדם.[11] לפיכך, נוכחותם של אנשים אחרים, יכולה להגביר או לעכב את השיפור העצמי. למרות שהתופעה לא תמיד מתרחשת באופן גלוי, היא עדיין מושפעת מהעולם החברתי.[13]
היבטים מרכזיים ושוליים
שיפור עצמי נוטה להתרחש יותר בתחומים החשובים ביותר לאדם, ופחות בתחומים יותר היקפיים ופחות חשובים עבורו.[14]
אסטרטגיות
התופעה היא שכיחה והיא יכולה להתבטא במגוון דרכים על מנת להשיג את מטרתה של ניפוח התפיסה העצמית.[1] אנשים בדרך כלל אינם מודעים לכך שהם מאדירים את עצמם שכן, מודעות לתהליכים אלו תדגיש את הפסאדה מאחוריהם.[1] הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא דוגמה להאדרה עצמית קיצונית.[15] על פי בק, תפיסתם וחשיבתם של אנשים הסובלים מדיכאון מאופיינת בהטיות ועיוותים ההפוכים לאשליות החיוביות המתוארים.[16]
קוגניציות בשירות העצמי – למשל, לקיחת קרדיט על הצלחות והתנערות מאחריות בעקבות כישלון (למשל, "הרצפה עקומה"), אופטימיות בלתי מציאותית ואמונה שהאדם טוב מאחרים (above average effect). אחד ההסברים לקיומו של "אפקט מעל הממוצע" הינו שפרטים נוטים לפרש את המושגים החברתיים או הקטגוריות המוצגות בפניהן באופן אידיוסינקרטי המשרת את העצמי. כלומר, כאשר משתתפים שונים נתקלים באותה תכונה (לדוגמה, אינטליגנציה) הם מתייחסים להיבטים שונים שלה באופן המאדיר את עצמם. כך למשל, משתתפים עשויים לתת משקל גדול להיבטים מילוליים של אינטליגנציה (בעל אוצר מילים רחב) או להיבטים כמותיים (יכולת מתמטית) בהתאם לתחום בו הם טובים. המצב נפוץ יותר כאשר התכונה המוערכת היא עמומה (למשל, "מתוחכם" לעומת "גבוה").[3]
הכשלה עצמית - אופן פעולה, לפיו אנשים נמנעים ממאמץ ובכך מספקים לעצמם תירוץ עבור כישלון אפשרי במשימה שטרם התרחשה, כדי לא לחוות פגיעה בערך העצמי. החבלה המכוונת מהווה הסבר לכישלון, כך שאנחנו מגוננים על עצמנו מהסברים גרועים יותר (למשל, חוסר יכולת). לדוגמה, הצבת מטרות גבוהות מדי, חוסר אימון או למידה, הנמכת ציפיות וניבוי כישלון, נטילת סמים, פיתוח סימפטומים גופניים פסיכוסומטיים.[7]
השוואה חברתית כלפי מעלה – השוואה חברתית כלפי מעלה מתרחשת כאשר בני אדם משווים את עצמם לאחרים הנתפסים כמוצלחים יותר בהיבט כלשהו. בהשוואה הזאת, אנשים מעוניינים להאמין שהם עצמם חלק מאליטה ומבצעים השוואות המראות את הדמיון בינם לבין לבין קבוצת ההשוואה. ההשוואה יכולה להוביל להאדרה עצמית באמצעות הטמעת מאפייני האחר בתפיסה העצמית.[17] אולם הדבר מתרחש רק כאשר:
- הפער בין האדם לבין יעד ההשוואה אינו גדול מדי[18];
- המיומנות או ההצלחה בהשוואה ניתנות להשגה[19];
- יעד ההשוואה נתפס כמתחרה.[20]
לחלופין, עשוי להתרחש ניגוד שיכול לספק השראה.[21]
השוואה חברתית כלפי מטה – למרות שהשוואות כלפי מעלה הן הנפוצות ביותר,[22] השוואה חברתית כלפי מטה נתפסת כנטייה הגנתית להשוואה עצמית אל מול אנשים הנתפסים כמצויים במצב פחות טוב. למשל, השוואה לאדם הנתפס כנחות או פחות מיומן מהאדם. השוואה חברתית כלפי מטה משמשת כסוג של הגנה על האגו לפיה האגו מנופח בשל תחושת העליונות המושגת מהשוואה כזאת.[23]
מדידה
הנטייה להאדרה עצמית נמצאה כיציבה ומתמשכת, ולא חולפת או ספציפית לסיטואציה.[24] כמו כן, נמצא כי במדידות אמפיריות שונות התקבלו תוצאות דומות לגבי הנטייה להאדרה עצמית וקוגניציות בשירות העצמי, לפיכך נטען כי ניתן להתייחס לנטיה להאדרה עצמית כתכונת אישיות – תכונת האדרה עצמית (self-enhancement trait).[24] התופעה נמדדת בעיקר במסגרות מחקר ובאמצעות דיווח עצמי באמצעות סולמות המודדים רציה חברתית, מדדים תוך-אישיותיים (Intrapsychic Measures), ומדדי חוסר התאמה לקריטריון (Criterion Discrepancy Measures).
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Justin Kruger, David Dunning, Unskilled and unaware of it: How difficulties in recognizing one's own incompetence lead to inflated self-assessments., Journal of Personality and Social Psychology 77, 1999, עמ' 1121–1134 doi: 10.1037/0022-3514.77.6.1121
- ^ Keith S. Beauregard, David Dunning, Turning up the contrast: Self-enhancement motives prompt egocentric contrast effects in social judgments., Journal of Personality and Social Psychology 74, 1998, עמ' 606–621 doi: 10.1037/0022-3514.74.3.606
- ^ 3.0 3.1 David Dunning, Judith A. Meyerowitz, Amy D. Holzberg, Ambiguity and self-evaluation: The role of idiosyncratic trait definitions in self-serving assessments of ability., Journal of Personality and Social Psychology 57, 1989-12, עמ' 1082–1090 doi: 10.1037/0022-3514.57.6.1082
- ^ Peter M. Lewinsohn, Walter Mischel, William Chaplin, Russell Barton, Social competence and depression: The role of illusory self-perceptions., Journal of Abnormal Psychology 89, 1980, עמ' 203–212 doi: 10.1037/0021-843X.89.2.203
- ^ Jennifer D. Campbell, Abraham Tesser, Patricia J. Fairey, Conformity and attention to the stimulus: Some temporal and contextual dynamics., Journal of Personality and Social Psychology 51, 1986-08, עמ' 315–324 doi: 10.1037/0022-3514.51.2.315
- ^ N. A. Kuiper, P. A. Derry, Depressed and nondepressed content self-reference in mild depressives, Journal of Personality 50, 1982-03, עמ' 67–80 doi: 10.1111/j.1467-6494.1982.tb00746.x
- ^ 7.0 7.1 Self-Handicapping. (באנגלית)
- ^ Nicholas A. Kuiper, L. Joan Olinger, Michael R. MacDonald, Brian F. Shaw, Self-Schema Processing of Depressed and Nondepressed Content: The Effects of Vulnerability to Depression, Social Cognition 3, 1985-03-01, עמ' 77–93 doi: 10.1521/soco.1985.3.1.77
- ^ Yechiel Klar, Way beyond compare: Nonselective superiority and inferiority biases in judging randomly assigned group members relative to their peers, Journal of Experimental Social Psychology 38, 2002-07-01, עמ' 331–351 doi: 10.1016/S0022-1031(02)00003-3
- ^ Shelley E. Taylor, Jonathon D. Brown, Illusion and well-being: A social psychological perspective on mental health., Psychological Bulletin 103, 1988, עמ' 193–210 doi: 10.1037/0033-2909.103.2.193
- ^ 11.0 11.1 Jonathon D Brown, Frances M Gallagher, Coming to terms with failure: Private self-enhancement and public self-effacement, Journal of Experimental Social Psychology 28, 1992-01-01, עמ' 3–22 doi: 10.1016/0022-1031(92)90029-J
- ^ Mark R. Leary, Robin M. Kowalski, Impression management: A literature review and two-component model., Psychological Bulletin 107, 1990-01, עמ' 34–47 doi: 10.1037/0033-2909.107.1.34
- ^ William M. Klein, Objective standards are not enough: Affective, self-evaluative, and behavioral responses to social comparison information., Journal of Personality and Social Psychology 72, 1997, עמ' 763–774 doi: 10.1037/0022-3514.72.4.763
- ^ Constantine Sedikides, Lowell Gaertner, Yoshiyasu Toguchi, Pancultural self-enhancement., Journal of Personality and Social Psychology 84, 2003-01, עמ' 60–79 doi: 10.1037/0022-3514.84.1.60
- ^ Simine Vazire, David C. Funder, Impulsivity and the Self-Defeating Behavior of Narcissists, Personality and Social Psychology Review 10, 2006-05, עמ' 154–165 doi: 10.1207/s15327957pspr1002_4
- ^ Cognitive therapy of depression, New York: Guilford Press, 1979, מסת"ב 0-89862-000-7
- ^ Rebecca L. Collins, For better or worse: The impact of upward social comparison on self-evaluations., Psychological Bulletin 119, 1996-01, עמ' 51–69 doi: 10.1037/0033-2909.119.1.51
- ^ Ladd Wheeler, Motivation as a determinant of upward comparison, Journal of Experimental Social Psychology 1, 1966-09-01, עמ' 27–31 doi: 10.1016/0022-1031(66)90062-X
- ^ Penelope Lockwood, Ziva Kunda, Superstars and me: Predicting the impact of role models on the self., Journal of Personality and Social Psychology 73, 1997-07, עמ' 91–103 doi: 10.1037/0022-3514.73.1.91
- ^ Joanne V. Wood, Theory and research concerning social comparisons of personal attributes., Psychological Bulletin 106, 1989-09, עמ' 231–248 doi: 10.1037/0033-2909.106.2.231
- ^ Collins, R. L. (2000), "Among the better ones: Upward assimilation in social comparison", in J. Suls & L. Wheeler (eds.), Handbook of social comparison, New York: Kluwer Academic/Plenum, pp. 159–172
- ^ Dale T. Miller, William Turnbull, Cathy McFarland, Particularistic and universalistic evaluation in the social comparison process., Journal of Personality and Social Psychology 55, 1988-12, עמ' 908–917 doi: 10.1037/0022-3514.55.6.908
- ^ Biernat, M. & Billings, L. S. (2001), "Standards, expectancies and social comparisons", in A. Tesser & N. Schwartz (eds.), Blackwell handbook of social psychology: Intraindividual processes, Oxford: Blackwell Publishing, pp. 257–283
- ^ 24.0 24.1 Delroy L. Paulhus, Interpersonal and intrapsychic adaptiveness of trait self-enhancement: A mixed blessing?, Journal of Personality and Social Psychology 74, 1998, עמ' 1197–1208 doi: 10.1037/0022-3514.74.5.1197
