הארמון של אאכן
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, שמות, ניסוחים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, שמות, ניסוחים. |
 |
הארמון המלכותי של אאכן (בגרמנית: Die Pfalz in Aachen או Aachener Königspfalz, בצרפתית: Le palais d’Aix-la-Chapelle) היה מכלול של בניינים מפוארים לצורך מגורים במיוחד בימי החורף ולצרכים מנהליים ודתיים, שנבנה על ידי קרל הגדול כמרכז השלטון הקיסרי הקרולינגי. הארמון שכן במקום שבו נמצאת בימינו ככר קאצ'הוף של העיר אאכן, במערב גרמניה, במדינת נורדריין-וסטפאליה של היום. ידוע כי מרבית עבודות בנייתו היו גמורות בשנת 798 ושכנסיית הארמון שהייתה חלק ממנו נחנכה בשנת 805, אך הבנייה המשיכה עד למותו של קרל הגדול ב-814. תכנון הארמון נערך על ידי אודו ממס ברוח תוכנית ההתחדשות של הממלכה של הקיסר. מרבית הארמון נהרס מאוחר יותר, אך, בין השאר, שרדה עד ימינו כנסיית הארמון בתוך הקתדרלה של אאכן, והיא נחשבת לאחת הפנינים של האדריכלות הקרולינגית.
היסטוריה
הארמון לפני קרל הגדול
בעת העתיקה בחרו הרומאים באתר של אאכן משום מעיינותיו החמים ומיקומו הקדמי מול גרמניה. היישוב החדש קיבל את השם אקווה גראני (Acquae Granni, בתרגום מלטינית - מי האל גראנוס) וצויד במתקני מרחצאות על שטח של 200 דונם ושהיו בשימוש בין המאה הראשונה למאה הרביעית אחה"ס. העיר הרומית צמחה בקשר למרחצאות לפי תוכנית היפודאמית קלאסית שבאה בעקבות תוכנית למחנה מסוג קסטרום. נבנה בה ארמון שנועד לארח את המושל הרומי של הפרובינקיה או את הקיסר הרומי. כשבחר המלך הפרנקי כלוביס הראשון בפריז כעיר הבירה של ממלכת הפרנקים, הארמון באאכן נזנח עד לעלייה לשלטון של השושלת הקרולינגית. המז'ורדומים של הארמון בימי המלך פפין ערכו בו כמה שיפוצים אך עדיין נשאר הארמון אכסניה אחת מני רבות ברחבי הממלכה. החצר הפרנקית הייתה ניידת והמלכים ישבו ביישוב אחד או אחר לפי הנסיבות. בסביבות 765 החל פפין הגוץ לבנות ארמון חדש על שרידי הבניין הרומי העתיק. הוא שיפץ את המרחצאות והסיר מהם את הסממנים האליליים. אחרי עלייתו על כס המלכות ב-768 שהה קרל הגדול באאכן וגם באחוזות (villa) אחרות באוסטרזיה. בשנות ה-790 הוא החליט לבנות לעצמו מקום מושב קבוע על מנת לנהל את ממלכתו ואחר כך את האימפריה שלו בצורה יעילה.
בחירת אאכן
בחירתו של קרל הגדול באאכן הייתה מעשה מחושב היטב והתרחשה בשעת מפתח של שלטונו. מן הרגע שעלה על כס המלכות, ניהל קרל הגדול מסעות צבאיים מרובים שאיפשרו להעשיר את אוצרו וגם להרחיב את שטחי הממלכה הפרנקית מזרחה. בשנים 770–772 הוא כבש את סקסוניה ההיסטורית הפגנית אולם התנגדות התושבים הסקסונים המשיכה והמלחמות בהם ארכו כשלושים שנה. בסופו של דבר ויתר קרל הגדול על המנהג הגרמאני של חצר מלכותית ניידת העוברת מאחוזה לאחוזה. בזמן שהתארח כל כמה חדשים בתריסר ארמונות שונים, החל משנת 790 התחיל לתת עדיפות לארמון באאכן והפך את העיר הזאת ל"בירת ממלכתו". עם הזדקנותו הפחית את קצב מסעותיו הצבאיים ואחרי 807 לא עזב שוב את אאכן. מיקומה הגאוגרפי של אאכן מילא תפקיד מכריע בבחירתה: היא נמצאה באמצע השטחים הקרולינגיים, באוסטרזיה, ערש משפחתו, ממזרח לנהר המז, על צומת דרכי יבשה ועל גדות הנהר וורם, יובל של הריין. אחר כך השאיר קרל הגדול את ניהול האזורים הדרומיים של האימפריה שלו לבנו לואי החסיד, שקיבל את התואר "מלך האקוויטנים". באותו זמן ההתיישבות באאכן איפשר לקרל להיות קרוב לסקסוניה המרדנית. היערות מסביב היו עשויים לשמש לו במסעות ציד. גם המרחצאות בעיר התאימו לצרכיו בגיל זקנה כאמצעי טיפולי לבעיות הפרקים. בהוראתו נחפרה בריכה שיכלה לארח בבת אחת מאה אנשים.
אנשי הרוח בני התקופה הציגו את קרל הגדול כ"קונסטנטין החדש", תוך כדי השוואתו לקיסר הרומי קונטסנטינוס הגדול: מבחינה זו וגם לאור יריבותו עם האימפריה הביזנטית הוא נזקק לעיר בירה ולארמונות ראויים. את רומא השאיר לאפיפיור. הדליקה בארמונו בוורמס תרמה גם היא לדחיפות המיזם.
אודו ממס והפרויקט שהופקד עליו
לא ידוע הרבה על האדריכל של הארמון, אודו ממס (Odo von Metz או Eudes de Metz). שמו הוזכר על ידי הכרוניקן איינהרד (כ-775–840) בביוגרפיה של קרל הגדול שכתב. משערים כי הוא היה איש כמורה משכיל, בקיא ב"אמנויות החפשיות", במיוחד ב"קוואדריוויום". הוא קרא ללא ספק את הטרקטטים לאדריכלות של ויטרוביוס. ההחלטה לבנות את הארמון נפלה בסוף שנות ה-780 או בתחילת שנות ה-790, כשקרל הגדול לא היה עדיין קיסר. העבודות התחילו ב-794 והמשיכו למשך כמה שנים. אאכן הפכה מהר למושבו המועדף של המלך. אחרי 807 הוא נשאר בו כמעט כל הזמן. בהיעדר נתונים מספיקים לא ניתן לדעת כמה עובדים הועסקו בפרויקט. לפי ממדי המתחם אפשר לשער כי היו רבים.
תכנון הארמון התאפיין בפשטות גאומטרית ניכרת: אודו ממס החליט לשמור את קווי הרחובות הרומיים ולהזן את הארמון בריבוע של 360 רגל. שטח הריבוע היה 200 דונמים, מחלקים לארבע על ידי ציר צפון-דרום (שתאם גלריה) ועל ידי ציר מזרח-מערב (שתאם דרך רומית עתיקה), הדקומנוס. בצפון הריבוע נמצא האולם המלכותי או אולם האספות ובדרום - כנסיית הארמון (הקפלה). האדריכל עיצב משולש בכיוון מזרח כדי לחבר את קומפלקס הארמון עם המרחצאות. הבניינים הידועים ביותר של הארמון היו אולם האספות (בימינו אינו קיים יותר) וכנסיית הארמון, ששולבה בתוך הקתדרלה של אאכן. שאר הבניינים קשים לזיהוי. הם היו מחופים בעץ ובלבנים ונהרסו. מסביב מוקף מתחם הארמון בחומה.
בעקבות התיישבות חצר הקיסר באאכן ועבודות הבנייה התרחבה העיר בשלהי המאה ה-8 ובתחילת המאה ה-9. ליד החצר התיישבו בעיר בעלי מלאכה, סוחרים ותגרנים. כמה אצילים בחרו גם הם לגור בעיר. לחברי האקדמיה הפלטינית ויועצי הקיסר כמו איינהרד ואנגלברט (אנז'ילבר) היו בתים בקרבת הארמון.
המבנים
אולם האספות
אולם האספות, המכונה "אולם הארמון" (בלטינית: aula regia או aula palatina), ששכן בצפון מתחם הארמון, נועד לארח פעם בשנה את האספות הכלליות הקרויות "פלד" (Plaid). אלו היו אספות אצילי הממלכה ובהמשך, של האימפריה הקרולינגית. השתתפו בהן רוזנים, נאמנים ובני חסות של המלך, בישופים וראשי מנזרים. האספה הכללית התכנסה בדרך כלל בחודש מאי ודנו בה בסוגיות מדיניות ומשפטיות חשובות. ההחלטות שנלקחו נערכו על ידי כתבני הקנצלריה של אאכן וכונסו ב"קפיטולרים". באולם האספות התקיימו גם טקסים רשמיים וקבלת פני השגרירים. בתיאורו את הכתרת לואי החסיד, כתב ארמולד השחור שקרל נאם "מרום כס הזהב שלו" ממדי האולם - 1,000 מ"ר - תאמו את הצורך לארח כמה מאות אנשים בו זמנית. יודעים שהוא מנה 47.42 מ' על 20.76 מ' וגובהו היה 21 מ'. תכנונו דמה לזה של בזיליקת קונסטנטינוס בעיר טריר (בגרמניה של ימינו) או ה- aula palatina הרומית בטריר. המבנה היה עשוי לבנים וצורתו הייתה אופיינית לבזיליקה ציבורית עם שלושה אפסידים: הגדול ביניהם, של 17.2 מ', שנמצא בזמנו במערב, נועד לקבל את פני המלך ופמלייתו. שני האפסידים האחרים, בצפון ובדרום, היו קטנים יותר. האור חדר דרך שתי שורות חלונות. בפנים קושט הבניין, כנראה, בציורים שתיארו מראות מחיי הגיבורים העתיקים ובני התקופה. גלריה מעץ הקיפה את כל הבניין בין שתי השורות של חלונות. מן הגלריה ניתן היה להשקיף אל השוק שהתקיים מצפון לארמון. הכניסה לאולם נעשתה דרך גלריה עם פורטיצ'י בדרום האולם. האפסיס הקטן (אבסידיולה) הדרומי קטע לשניים את הכניסה.
כנסיית הארמון
.jpg)
תיאור
כנסיית הארמון או הקפלה הפלטינית התמקמה בקצה השני הדרומי של מתחם הארמון. היא הייתה מחוברת לאולם האספות על ידי גלריה. היא ייצגה את הפן הדתי של השלטון של קרול הגדול. ביחד עם כמה בתים צמודים שבהם שהו עובדי הכנסייה היה לה מתאר בצורת צלב: ממזרח שכנה הקוריה. מצפון ומדרום - לשכות וממערב -בניין קדמי - שער מוקף בשני צריחי מדרגות ואטריום עם אכסדרות. החלק המרכזי היה הקפלה מכוסה בכיפה מתומנת שקוטרה 16.54 מ' וגובהה 31 מ'. על שמונה עמודים מוצקים נשענו ארקדות גדולות. בקומת קרקע ספינה צדדית שנועדה למשרתי הארמון הקיפה את הספינה שנמצאה מתחת לכיפה.
שתי קומות - הטריבונות - נפתחו אל המרחב המרכזי בפתחים הנשענים על עמודים. השוליים הפנימיות יצרו מתומן בעוד שמבחוץ הבניין לקח צורת פוליגון בעל שש-עשרה צלעות. לקפלה שני בתי מקהלה ממזרח וממערב. המלך היה מתיישב בצד המערבי בקומה הראשונה, על כס מלכות עשוי לוחות שיש לבן. הוא הוקף מאנשי החצר המקורבים לו. ממקומו הוא היה יכול לצפות בשלושת המזבחים שבאולם. קרל הגדול ביקש לקשט את הקפלה שלו בהידור רב. הוא פנה לשם כך לבית יציקה בקרבת העיר שייצר עבורו שערים בברונזה מסיבית. הקירות כוסו בשיש ובאבנים פוליכרומיות. העמודים הנראים עדיין כיום הובאו מבניינים בראוונה וברומא, באישור האפיפיור.
הקירות והכיפה כוסו בפסיפסים שהובלטו על ידי התאורה ועל ידי האור החיצוני שחדר דרך החלונות.
איינהרד, מחבר "חיי קרל הגדול" (בסביבות 826-825), תיאר כך את פנים הבניין:
כך בנה שרלמאן באאכן בזיליקה יפהיפיה במיוחד, אותה קישט בזהב ובכסף ובנברשות, וכן במעקים ושערים בברונזה מסיבית. ומכיוון שלא היה יכול להשיג במקום אחר את העמודים והשיש הנחוצים לבנייה, הוא הביא אותם מרומא ומרוונה... הוא צייד אותה באגרטלי קודש מזהב ומכסף וכמות מספקת של בגדי כמורה
יחד עם מנזר צנטולה, בסן ריקייה של ימינו, הקפלה באאכן נחשבת להישג הראשון והגדול ביותר של ה"רנסרנס" האמנותי הקרולינגי. [1]
סימבוליקה
אודו ממס התחשב במשמעות הסמלית של הספרות והמספרים בנוצרות. הבניין נבנה כייצוג של ירושלים השמימית, כפי שתוארה בחזון יוחנן (כ"א, י"ז). המתאר החיצוני של הכיפה מנה 144 רגלים קרולינגיות לעומת 144 האמות של ירושלים השמימית, העיר האידיאלית שצוירה על ידי המלאכים. הפסיפס של הכיפה, בימינו מוסווה על ידי רסטורציה מן המאה ה-19, תיאר את ישו בהדרו, מלווה ב-24 זקני האפוקליפסה. גם פסיפסים אחרים, שעל קמרון הספינה הצדדית, חזרו על נושא ירושלים השמימית. סוף סוף, הכס של קרל הגדול, בקומה הראשונה ממערב, ישב על המדרגתה השביעית של במה.
שאר הבניינים
האוצר והארכיון
האוצר והארכיונים של הארמון נמצאו במגדל הצמוד לאולם הגדול, בצפון המתחום. החדרן הראשי היה הפקיד הבכיר האחראי על האוצר ועל מלתחת המלכים. ניהול הכספים נעשה על ידי הארכיקפלן, ושנעזר בגזבר. האוצר ליקט את כל תרומות שהובאו על ידי השועים (ה"גראנדים") באת האספות הכלליות, מתנות השגרירים, כלומר היה אוסף מעורבב של חפצים שכלל ספרים יקרי ערך, כלי נשק ותלבושות. המלך קנה גם ממוצרי הסוחרים שפקדו את אאכן. הארכיונים היו באחריות הקנצלר. הקנצלריה העסיקה מספר סופרים ונוטריונים שהעלו על הכתב את הדיפלומות, הקפיטולרים את ההתכתבות המלכותית. כמרים מן הקפלה שימשו תכופות כפקידים במשרדי המלך.
גלריית החיבור
אורך הגלריה המקורה היה כמאה מטרים. היא חיברה את אולם האספה עם הקפלה. הכניסה הראשית הייתה אכסדרה מונומנטלית עם שער בצורת קשת ניצחון שחיכה את ה"תורהאלה" של המנזר לורש.[1] בקומה נמצא אולם לדיונים משפטיים. שם נהג המלך להכריע בסוגיות משפטיות. פרשות מסוימות שבהן היו מעורבים שועי הממלכה - "גראנדים" - נידונו ב"אאולה רגיה". בהיעדר המלך, עסק בכך הרוזן הפלטיני. הבניין אחסן גם חיל מצב.
המרחצאות
המתחם התרמלי - המרחצאות החמות - שכן מדרום-מזרח על שטח של 200 דונם וכלל כמה בניינים שנבנו בסמוך לשלושה מעיינות הידועים מזמנים קדומים:"מעיין הקיסר", עוד מעיין משני והמעיין של קווירינוס הקדוש.[2] איינהרד ציין את קיומה של בריכה תחת כיפת השמיים שיכלה לארח כמאה שוחים באותו זמן.
שרלמאן אהב את המרחצאות החמות ונהנה לשחות בהן לעתים קרובות. משום כך הוא בנה ארמון באאכן ושהה בו באופן קבוע בשנותיו האחרונות. כשביקר בהן התלוו אליו רבים: לא רק בניו, אלא גם ה"גראנדים", ידידיו, ואפילו, לפעמים, המוני שומרי הראש, הוזמנו להצטרף לתעלוליו, כך שלפעמים שהו במים בקרבתו עד מאה אנשים אם לא יותר
— איינהרד - חיי שרלמאן
בניינים אחרים עם תפקידים נוספים
הבניינים האחרים במתחם לא זוהו היטב, בהיעדר מקורות כתובים מפורטים דיים. נראה כי מגורי קרל הגדול ומשפחתו נמצאו בחלק הצפון-מזרחי של מתחם הארמון; ייתכן כי חדרו שכן בקומה הראשונה. חלק מההפקידים והשרתים התגוררו אולי בחלק המערבי. חלק אחר התגוררו אולי בעיר. ידוע כי לקיסר הייתה גם ספרייה, שעליה סיפר איינהרד בכרוניקה שלו, אולם קשה לאתר את מיקומה המדויק. הארמון אחסן גם סדנאות לייצור אמנותי" לרבות "סקריפטוריום" שבו נכתבו כתבי יד יקרי-ערך כמו הסקרמנטריום של דרוגון, האוונגליאריום של גודסקלק, ובית מלאכה לייצור חפצי זהב ושנהב. כמו כן הייתה במקום מטבעה שפעלה עדיין במאה ה-13.
בארמון פעל גם חוג אנשי ספרות מלומדים של "האקדמיה הפלטינית". הוא לא התכנס בהכרח בבניין אחד בלבד. קרל הגדול אהב לשמוע שירה גם בבריכה וגם בחדר האוכל. פעל גם בית ספר לילדי הקיסר ול"נוטריטי" (nutriti), בני אצילים שנועדו לשרת את המלכות. מחוץ למתחם הארמון נמצאו גינקאום, קסרקטין ובית מחסה, פארק לציד וגן חיות שבו חי הפיל אבו אל-עבאס, מתנת הח'ליפה הרון א-רשיד. הוא תואר על ידי ארמולד השחור בקטע משירי על לואי החסיד (במחצית הראשונה של המאה ה-9):
יש מקום, בסמוך לארמון הקיסרי הנכבד באאכן, מוקף בחומות מוצקות, מגודל עצים ועשב ירוק ורענן... כשמתחשק לו למלך, הוא הולך לשם, עם קומץ אנשים, כדי לצוד
— ארמולד השחור - שיר על לואי החסיד ואגרות המלך פפין
פקדו את הארמון המון אורחים: אנשי חצר, אקדמאים, אצילים, סוחרים, אבל גם קבצנים ודלת העם שבאו לבקש נדבות. את משק הארמון ניהלו פקידים כמו ה-bouteiller האחראי על האספקה, ה"סנשל", החדרן הגדול ואחרים. פרטים על ארגון הארמון ניתן לקבל מהתיאור של הינקמר (אנ'), הארכיבישוף של ריימס.
משמעויות נוספות של הארמון
מורשת רומית, דגם ביזנטי
אף על פי שקרל הגדול לא ביקש לשחזר את האימפריה הרומית, אלא להקים אימפריה נוצרית ופרנקית, הארמון שאל עם זאת, יסודות שונים מהציוויליזציה הרומית: ה-aula palatina השתמשה בתכנון הבזיליקלי; הבזיליקה האזרחית שהייתה בניין ציבורי שבו דנו על ענייני העיר בימי רומי העתיקה. הקפלה קיבלה השראה מדגם אחר מרומא העתיקה: רשתותיה היוו תפאורה בסגנון עתיק בצורת עלי קוציץ ומעל עמודיה היו כותרות קורינתיות. הקיסר נקבר בקפלה הפלטינית בתוך סרקופג שיש עתיק מן המאה שנייה שעליו הוצגה סצנת חטיפתה של פרוסרפינה.
קרל הגדול רצה להתחרות עם הקיסר השני של התקופה, זה של קונסטנטינופול. לכיפה ולפסיפסים של הקפלה היו יסודות ביזנטיים. התכנון עצמו לקח השראה ללא ספק מבזיליקת סן ויטלה בראוונה, אותה בנה יוסטיניאנוס הראשון במאה השישית. ישנם מומחים המשווים אותה גם לכנסיית הקדושים סרגיוס ובכחוס ולכריסוטריקלינוס (אולם הקבלות של הארמון הגדול בקונטנטינופול). בעת המיסה ישב קרל הגדול בקומה הראשונה בטריבונה, בדומה לקיסר הביזנטי. כמו כן סביר מאוד להניח שאודו ממס קיבל השראה מהארמון הלומברדי של פאביה מן המאה השמינית שהיה מצויד בקפלה פלטינית מקושטת בפסיפסים וציורים. ייתכן כי נסע פעם לשם, אולם לא נראה סביר שנסע לקונסטנטינופול.
ארמון של פרנקי
אין צל של ספק כי הארמון של אאכן מתקשר בהיבטים רבים עם הדגמים הרומי והביזנטי. עם זאת אודו ממס הפרנקי ביטא גם את כישרונו המקורי והכניס בו גם יסודות שונים לגמרי. הארמון נבדל בהיבטים שונים מהאדריכלות המרובינגית ברוח גדולתו ובהרחבת הנפחים. הקימורים של הקפלה מאפיינים ידע קרולינגי מקורי, בייחוד ב"דאמבולטוריום" המקורה בקמרון צולב. בעוד שבזמן המיסה ישב הקיסר הביזנטי בצד המזרחי, קרל הגדול ישב בצד המערבי. בנוסף חלקי העץ ומסגרות קורות העץ הם חמרים אופייניים לצפון אירופה. מכאן המסקנה שהארמון של קרל הגדול היה יותר מחיקוי של דגמים עתיקים וביזנטים אלא יותר סינתזה של השפעות שונות, בדומה לאימפריה הקרולינגית עצמה. בדומה לרנסאנס הקרולינגי הארמון הוא תוצר שילובן של מספר תרבויות ומסורות.
ריכוז השלטון והאחדות הקיסרית
תוכניתה של מתחם הארמון שיקפה בצורה מושלמת את הברית בין שתי צורות השלטון: השלטון הרוחני, המיוצג על ידי הקפלה בדרום והשלטון "הזמני" המיוצג על ידי אולם האספה בצפון. שני הקטבים חוברו בגלריה. מאז פפין הגוץ, אביו של קרל הגדול, המלך הקרולינגי נחשב מקודש. קרל הגדול עצמו רצה להשפיע על חיי הדת באמצעות רפורמות וסינודים (קונקיליה) שהתכנסו באאכן. בקובעו את מושב שלטונו וחצרו באאכן, הוא ידע שזה יקל על יכולתו להשגיח יותר בנקל על מקורביו. בארמון, בלב הבירה, התרכזו בעלי התפקידים המרכזיים של האימפריה הקרולינגית.
אחרי קרל הגדול
השפעת הדגם של הארמון מאאכן
קשה לקבוע באם חיקו ארמונות קרולינגים אחרים את הארמון של אאכן, מכיוון שרבים מהם נהרסו. בכל מקרה, אתר הבנייה באאכן לא היה היחיד בתקופתו של קרל הגדול: בשנים 768–814 נבנו 16 קתדרלות, 232 מנזרים ו-65 ארמונות מלכותיים. נראה כי הקפלה הפלטינית היוותה דגם חיקוי לעוד בניינים מאותו הסוג. ה"קטלוג של האבות המנזר בפלרי" (Catalogue des Abbés de Fleury') מהמאה ה-9 או תחילת המאה ה-10 העיד על קשר עם בניין האורטוריום (בית התפילה) בעל "תוכנית ריכוזית" (לא בזיליקלית) בז'רמיני-דה-פרה, שנבנה בתחילת המאה ה-9 עבור תאודולף מאורליאן. ניתן לחלוק על קביעה זו בגלל העיתוי המאוחר יותר של הקטלוג. הכנסייה הקולגיאלית סן ז'אן בעיר ליאז' בבלגיה של ימינו נבנתה לפי תוכנית הקפלה במאה ה-10. הכנסייה באוטמרסהיים באלזס היא גם בעלת תכנון מרוכז אל נבנתה יותר מאוחר, במאה ה-11. ניתן לראות את השפעת הקפלה הפלטינית של אאכן גם בעיר קומפיין ובכנסיות גרמניות כגון כנסיית מנזר השילוש הקדוש באסן.
תולדות הארמון של אאכן אחרי קרל הגדול
קרל הגדול נקבר בשנת 814 בקפלה באאכן. בנו ויורשו, הקיסר לואי החסיד התגורר בארמון באאכן אך לא ראה בו מושבו היחיד. הוא השתמש בו בעיקר בחורף, עד לחג הפסחא. מספר סינודים (קונציליום) התקיימו באאכן בתחילת המאה ה-9. בשנת 817 ובשנת 836 התקיימו שני בניינים הצמודים לקפלה. ב-817 הכתיר לואי את בנו הבכור לותאר הראשון בפני העם.
בעקבות הסכם ורדן משנת 843 התפרקה האימפריה הקרולינגית לשלוש ממלכות. אאכן נכנסה לתחום הממלכה הפרנקית האמצעית. לותאר הראשון (855-840) ולותאר השני (869-855) התגוררו בארמון. אולם אחרי מותו של האחרון איבד הארמון של אאכן את השפעתו המדינית והתרבותית. חבל לורן (לותרינגיה) הפך לסלע מחלוקת בין מלכי הפרנקיה המערבית והפרנקיה המזרחית. הוא חולק פעמים חוזרות ועבר בסופו של דבר לשליטת גרמניה בהנהגת היינריך הראשון מסקסוניה (936-976) עם זאת זיכרון האימפריה של קרל הגדול נשאר למשך דורות והפך לסמל השלטון הגרמני. במאה העשירית אוטו הראשון (973-912) הכתיר עצמו באאכן למלך גרמניה. הטקס התקיים שלוש פעמים במקומות שונים של הארמון: קודם בחצר (הבחירה על ידי הדוכסים), אחר כך בקפלה (קבלת סמלי המלוכה) ואחר כך בארמון (הנשף). בעת הטקס התיישב אוטו על כסאו של קרל הגדול. מאז ועד למאה ה-16 כל הקיסרים הגרמנים הכתירו את עצמם באאכן ואחר כך ברומא, כעדות לרצונם להמשיך במורשת הפוליטית של קרל הגדול. בולת הזהב משנת 1356 אישרה כי טקס קידוש המלך וההכתרה צריכים להתקיים בקפלה הפלטינית.
אוטו השני (983-955) התגורר באאכן עם אשתו תאופאנו סקלרנה. בקיץ 978 לותר מצרפת ארגן פשיטה על אאכן אך משפחת הקיסר ניצלה משבי. בספרו על כך הצביע רישה מריימס על עיט מברונזה שמיקומו אינו ידוע בימינו:
העיט מברונזה שקבע שרלמאן בראש הארמון היה עם פניו מזרחה בתנוחת מעוף. הגרמנים הפנו אותו מערבה כדי להראות באופן סמלי שהפרשים שלהם יוכלו לצרפתים מתי שירצו
— רישה מריימס, תולדות צרפת, 995-888
ב-881 פגעה פשיטה ויקינגית בארמון ובקפלה. בשנת 1000, בהוראת אוטו השלישי, נפתח קברו של קרל הגדול. לפי שני כרוניקנים מן המאה ה-11, שלד הקיסר נראה יושב על כס מלכות, ועליו כתר ושרביט המלוכה. אולם איינהרד אינו מזכיר זאת בביוגרפיה שלו על הקיסר. באותה תקופה החל פולחנו של קרל הגדול למשוך תנועה של עליית רגל אל הקפלה. במאה ה-12 פרידריך ברברוסה הניח את השלד ברליקוואריום ופנה לאפיפיור עם בקשה להכריזו לקדוש. שרידי קודש של קרל הגדול פוזרו בכלרחבי האימפריה הרומית ה"קדושה". בעקבות זאת התעשר האוצר שבארמון של אאכן על ידי תרומות רבות מהמלכים והנסיכים הגרמנים והצרפתים.
בין השנים 1414-1355 נוסף אפסיס מזרחי לקפלה. החל משנת 1267 בניין עריית אאכן הוקם במקום אולם האספה. בימי המהפכה הצרפתית כבשו הצרפתים את אאכן ושדדו את אוצר הארמון. בשנת 1804 חשב נפוליאון תחילה לקיים את טקס ההכתרה שלו לקיסר בקתדרלת אאכן אבל בסופו של דבר הטקס התקיים בנוטרדאם בפריז. הקפלה שוחזרה בשנת 1884. ב-1978 נרשמו הקתדרלה והקפלה הפלטינית באאכן כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.[3]
לקריאה נוספת
- Pierre Riché. La Vie quotidienne dans l'Empire carolingien. Paris, Hachette, 1973
- Pierre Riché. Les Carolingiens. Une famille qui fit l'Europe. Paris, Hachette, 1983. מסת"ב 2-01-019638-4.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Encyclopedia Universalis
- ^ J.I.Ikin - Observations on the Medicinal Uses of the some of the principal mineral springs of Germany, The Lancet, collection 1836, vol.ii, p.665
- ^ באתר אונסק"ו
