הגדת וולף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדת וולף היא כתב יד מאויר של ההגדה של פסח שנכתבה באוויניון במאה ה-14. נחשבת לאחת ההגדות העתיקות ביותר הקיימות בעולם. היא כתובה על קלף בנוסח שהיה מקובל בצפון צרפת. מעתיק ההגדה ובעליה היה יעקב בן שלמה צרפתי, שכתבים אחרים פרי עטו שמורים כיום בארכיונים וספריות ברחבי העולם. בשנת 1938 היא הוחרמה על ידי הנאצים מרשותה של הקהילה היהודית בברלין. ההגדה הועברה לוורשה ובשנת 1984 נעלמה. היא התגלתה שוב בשנת 1989, בז'נבה. לאחר מאבק משפטי קשה שארך שבע שנים היא הוחזרה לפולין, ולבסוף נתרמה על ידי פולין בראשותו של ראש ממשלת פולין צ'ימושביץ' לידיו של פרופ' ישראל שצמן, מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל צוקר, "הגדת וולף - דרך ארוכה: ההגדה מהמאה ה-14 נגזלה על ידי הנאצים, נגנבה בוורשה והוחזרה לבית הספרים הלאומי", עת-מול - עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל - דו- ירחון: כרך כב גיליון 4 (132) מאי 1997, עמ' 12-13.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0