הדיוויזיה ה-258 (ורמאכט)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הדיוויזיה ה-258
258. Infanterie-Division
פרטים
מדינה גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
שיוך Balkenkreuz.svg ורמאכט
סוג דיוויזיית חיל רגלים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 26 באוגוסט 19399 באוקטובר 1944 (5 שנים ו־6 שבועות)
מלחמות מלחמת העולם השנייה
פיקוד
מפקדים ראו בהמשך

הדיוויזיה ה-258גרמנית: 258. Infanterie-Division) הייתה דיוויזיית חיל רגלים של הוורמאכט שלחמה במלחמת העולם השנייה.

היסטוריה

הדיוויזיה הוקמה ב-26 באוגוסט 1939, ולאחר הקמתה הועברה הדיוויזיה לדרום פולין, שם הייתה בעתודה של קבוצת ארמיות דרום. בתום המערכה הפולנית נשארה הדיוויזיה כחלק מכוחות הכיבוש בפולין בדצמבר 1939 ועברה לאזור זארבריקן, שם נשארה במגננה, גם בשלב הראשוני של מבצע מקרה אדום, ההתקפה על צרפת.[1]

ב-14 ביוני 1940 תקפה הדיוויזיה את קו מז'ינו ולאחר מכן פרצה בהצלחה והתקדמה לכיוון ננסי.

בשלבי הפתיחה של מבצע ברברוסה, השתתפה הדיוויזיה ה-258 בקרבות הכיתור המוקדמים בביאליסטוק, ובמהלך הקרב על סמולנסק הייתה בתפקיד הגנתי, תחילה באגף הדרומי של קבוצת ארמיות מרכז, מדרום למוגילב, ומאוחר יותר, אחרי הפנייה של גודריאן דרומה, הגנה על האגף השמאלי של קבוצת הפאנצר שלו.

באוקטובר 1941, קבוצת ארמיות רכז השיקה סוף סוף את מבצע טייפון, המתקפה לעבר מוסקבה. הדיוויזיה צורפה לקורפוס הפאנצר ה-40, שהיה חלק מקבוצת הפאנצר ה-4 [2] לצורך המתקפה. תוך ימים ספורים קרסה ההגנה הסובייטית באופן מרהיב ונפתחה דרך ברורה לעבר הבירה הסובייטית, אך במקביל החלו גשמי הסתיו (הרספוטיצה) ואיתם הידרדר מצב האספקה בצורה מדאיגה. החיילים נאלצו לחיות מהאדמה, לחפש מזון לבעלי חיים, תפוחי אדמה ופחם.[3] שירותי האספקה החלו לאמץ את עגלות ה'פאנז'ה' הילידים בתור התחבורה האמינה היחידה, אבל הקיבולת הנמוכה שלהן גרמה לכך שהדיוויזיה קיבלה רק רבע מדרישות התחמושת שלה.[3] כמו כן, אבדות בנשק טופלו על ידי שימוש בציוד רוסי שנתפס.[3] הדיוויזיה התקדמה דרך הבוץ והגיעה לבסוף לעיירה חימקי, שמונה קילומטרים ממוסקבה. [4]

בין פברואר 1942 ליולי 1942 נותרה הדיוויזיה בעמדות הגנה מזרחית לוויאזמה. הלחימה החורפית של 1941/2 שללה מהדיוויזיה את כוח הלחימה שלה, והיא יכלה בתחילה רק להגן על גזרה צרה. עם הגעת המחליפים נבנו מחדש הרגימנטים שלה, וגזרת ההגנה שבשליטתה המשיכה להתרחב עד שבפברואר 1943 היא גדלה ליותר מ-40 קילומטרים. [5]

בעקבות כיתור הארמייה השישית בסטלינגרד, המשיכו התקפות מתקפת החורף הסובייטית להתפזר לאורך החזית המזרחית. בפברואר 1942 פינתה הארמייה השנייה את עמדותיה מדרום לאורל לאורך גבול הגזרה עם ארמיית הפאנצר השנייה. הצבאות הסובייטיים התוקפים יכלו כעת לפנות צפונה ולאיים על אורל מדרום וממזרח. כדי לבלום אותם העבירה קבוצת ארמיות מרכז כוחות לאזור, ודיוויזיית חיל הרגלים ה-258 הוצאה מהקו והוקצתה לחזית החדשה של ארמיית הפאנצר השנייה שנוצרה מדרום לאורל. כאן הדיוויזיה יצבה את החזית בגזרתה, אך הפלישה הסובייטית יצרה מבלט גדול סביב העיר קורסק.

ביולי 1943 תקפה הדיוויזיה את המבלט בקורסק כחלק ממתקפת הקיץ הגרמנית, אולם ההתקפה על קורסק הייתה כישלון יקר, והדיוויזיה ה-258 ספגה אבדות כבדות בניסיון לפרוץ את ההגנות הסובייטיות העמוקות. הסובייטים התנגדו במתקפה משלהם, חיסלו את הבליטה הגרמנית באורל ואילצו אותם לסגת לקו קצר יותר.

לאחר מכן נשלחה הדיוויזיה דרומה ולאחר מכן נסוגה עם קבוצת ארמיות דרום לקו הדנייפר, שם נלחמה בראש הגשר ניקופול. לאחר קריסת עמדות קבוצת הארמיות לאורך הדנייפר, הדיוויזיה נסוגה בהדרגה דרך אוקראינה, ולבסוף עברה למגננה ברומניה, שם התייצבה החזית זמנית.

ב-20 באוגוסט, החזית האוקראינית הסובייטית השלישית, חידשה את המתקפה, ריסקה את ההגנה הרומנית והגרמנית, וכיתרה את כל הארמייה השישית הגרמנית. עד סוף החודש חוסלו הכיסים הגרמנים והדיוויזיה ה-258 הושמדה כליל בפעולות אלו. [6] הדיוויזיה לא נבנתה מחדש.

מפקדים

  • ולטר וולמן (26 באוגוסט 1939 - 1 באוגוסט 1940)
  • ולדמר הנריצי (1 באוגוסט 1940 - 2 באוקטובר 1941)
  • קרל פפלום (2 באוקטובר 1941 - 18 בינואר 1942)
  • הנס-קורט הוקר (18 בינואר 1942 – 1 באוקטובר 1943)
  • יוגן-היינריך בלייר (1 באוקטובר 1943 - 4 בספטמבר 1944)
  • רודולף היילשר (4 בספטמבר 1944 – לא ידוע)

קישורים חיצוניים

  • הדיוויזיה ה-258 באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)

הערות שוליים

  1. ^ Werner Haupt, Die deutschen Infanterie-Divisionen, p140-141
  2. ^ Zetterling, Niklas; Frankson, Anders (2012-10-19). The Drive on Moscow, 1941 (Kindle Location 4430)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 S.J.Lewis, Forgotten Legions, p 150
  4. ^ Enduring the Whirlwind: The German Army and the Russo-German War 1941-1943, Gregory Liedtke, p. 161.
  5. ^ Hans-Jochen Pflanz - Georg Gudelius - Jürgen Dieckmann, Geschichte der 258. Infanteriedivision 1942-1944, Ruhm und Untergang, vol III
  6. ^ W.V. Madeja, Russo-German War: Summer, 1944, p 68-70
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0