היסטולוגיה של הכליה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

הכליה מצופה בקפסולה – שכבה דקה של רקמת חיבור. קיימים מצבים פתולוגיים בכליה בהם הקפסולה מתעבה. מתחת לקפסולה זו ניתן למצוא את רקמת הכליה (פרנכימת הכליה), אותה ניתן לחלק לשני סוגים:

  1. קורטקס (החלק החיצוני של רקמת הכליה)- עובי שכבה זו כסנטימטר אחד. הקורטקס נמצא גם בין מבני המדולה- bertin columns. מבחינה היסטולוגית, ניתן לזהות את הקורטקס באמצעות הימצאותם של גלומרולי (פקעיות כליה) מוגבלים היטב, אשר לידם מופיעות האבובית המקורבת והמרוחקת.
  2. מדולה (ליבת הכליה)- מופיעה כאזורים משולשים הנקראים גם renal pyramids, מהם מתנקז השתן. האזור המדולרי עשיר יותר בקולגן והצפיפות של האבוביות בו היא קטנה יותר.

גופיף הכליה

גופיף הכליה או renal corpuscle מורכב מהגלומרולוס, זוהי למעשה רשת של נימים מפותלים, ומהקופסית ע"ש באומן- אשר תוחמת את הגלומרולוס, ופתוחה בקצה על מנת לאפשר מעבר של הנוזל הראשוני שנוצר כתוצאה מהסינון- הפילטרט- אל האבובית המקורבת. התאים החשובים והעיקריים בגופיף הכליה הם:

  1. תאים פריאטליים או parietal cells: אלו תאים המצפים את קופסית באומן והם בעלי יכולת התרבות. אלו הם תאים שטוחים אפיתליאליים אשר מכילים פילמנטים של ציטוקרטין.
  2. תאים פודוציטיים (תאי רגל)- עוטפים את החלק החיצוני של נימי הגלומרולוס- אלו הם תאים אפיתליאליים אחרים בעלי רגלונים המגיעים עד לקרום הבסיס של הנימים. רגלי הפודוציטים מהווים חלק ממחסום הסינון (או ה- filtration barrier) והם נראים כמו שלוחות ארוכות, דמויות אצבע, המקיפות כליל את השטח החיצוני של הנימים.
  3. תאים מזנגיאליים- עוזרים לשמור על הנימים פתוחים ויוצרים את המטריקס (השכבה) של הגלומרולוס- mesangial matrix.

תאי המזנגיום מקיפים את נימי הגלומרולוס ומספקים להם תמיכה מבנית, פועלים כפאגוציטים וכן מפרישים את המטריקס הבין תאי ופרוסטגלנדינים. לרוב יש בין 2-3 תאים כאלו בסגמנט יחיד של גלומרולי (מעבר לכך זוהי פתולוגיה הקרויה mesangial hypercellularity). תאי המזנגיום הם בעלי יכולת כיווץ, ומאחר והם סמוכים לנימים עצמם, יש בכוחם להשפיע על קצב הסינון בגלומרולוס באמצעות ויסות זרימת הדם בנימים או באמצעות שינוי שטח הפנים של הנימים-

  1. הורדת ה- glomerular flow: תאי המזנגיום מכילים רצפטורים לאנגיוטנסין 2 (ראו מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון), אשר בעת אקטיבציה, מורידים את הזרימה בגלומרולוס.
  2. העלאת ה- glomerular flow: תאי המזנגיום מכילים רצפטורים לפפטיד הנתריורטי או ה- Atrial natriuretic factor, המיוצר בעליית הלב- פפטיד אשר מזרז את הפרשת הנתרן בשתן וריכוזו עולה במצבים של יתר לחץ דם- גורם להרחבת העורקיקים ולעליה בזרימת הדם.

מחסום הסינון

בגופיף הכליה, בצדו החיצוני של הנים, יש לתאי האנדותל של הנימים ממברנה בסיסית המוקפת בתאי פודוציטים שהוזכרו לעיל. האנדותל עצמו של הנימים, הממברנה הבסיסית שלו ושלוחות הפודוציטים יוצרים מחסום סינון שפועל כדלקמן:

  • באנדותל עצמו, המהווה את שכבת הסינון הראשונה, יש פנסטרציות- אלו הם חורים בין התאים המאפשרים מעבר של מולקולות דרך הדופן עצמה- רוחב הפנסטרציות הוא בין 75 ל-100 NM. תאי השטח של האנדותל מבטאים מולקולות כגון HLA, IL1, אנגיוטנזין 2, אנדותלין וכן NO, ובנוסף קיים ייצור של תרומבומודולין(אנ'). למעשה, הנאדותל חדיר למים ולמומסים קטנים כגון נתרן או גלוקוז, וכן למולוקולות חלבון קטנות. מכיוון שהנקבים באנדותל גדולים יחסית, הוא יכול לפעול בעיקר כמחסום נגד תאים
  • הממברנה הבזאלית (ה- GBM- glomerular basement membrane) מהווה חלק מהמטריקס המזנגיאלי כפי שתואר לעיל, והיא משמשת מחסום חשוב בפני חלבוני הפלסמה. הממברנה הבזאלית מורכבת משלוש שכבות:
    • השכבה החיצונית – lamina rara externa: קרובה לפודוציטים, עשירה בפיברונקטין
    • השכבה האמצעית- lamina densa: כהה יותר ומכילה קולגן מסוג 4 ו- laminin. קיימות מחלות בהן נוגדנים מתקיפים אזורים שונים של קולגן זה- ראו מחלות כליה
    • השכבה הפנימית- lamina rara interna: קרובה לאנדותל עצמו- גם היא עשירה בפיברונקטין
  • רגליות הפודוציטים- השלוחות דמויות האצבע של תאי הפודוציטים, משתלבות זו בזו ומכסות את הממברנה הבסיסית, וביניהן יש מעברים הנקראים סדקי סינון או filtration slits. על פני כל סדק כזה יש גשר קרומי דק ובו נקבים המעכבים את הסינון של חלק מהחלבונים שעברו דרך האנדותל והממברנה הבסיסית. שלוחות אלו מורכבות משלושה אזורים:
    • הצד הלומינלי אשר קרוב לחלל ע"ש באומן (החלל שבין הגלומרולוס לבין הקופסית עצמה)
    • ה- slit diaphragm- זהו החלק שקיימות בו רשתות של מולקולות אשר מאפשרות מעבר של חומרים בגודל שבין 5-10nm. בין המולקולות המרכיבות רשת זו ניתן למצוא למשל את חלבון ה- nephrin אשר חוסר גנטי בו גורם למחלת ה- congenital nephritic syndrome (ראו מחלות כליה)
    • הצד האבלומינלי- צמוד לממברנה הבזאלית של הנימים

המנגנון הסמוך לגלומרולוס

מנגנון זה, אשר קרוי juxtaglomerular apparatus הוא מנגנון חשוב המעורב בוויסות העצמי של זרימת הדם בכליה ושל קצב הסינון בגלומרולוס. הוא מורכב ממספר מרכיבים:

  1. תאי המקולה דנסה (macula dansa)
  2. תאי מזנגיום חוץ פקעתיים (lacis cells)
  3. תאים מגורגרים המפרישים רנין (juxtaglomerular cells).
  4. העורקיקים ה- afferent וה- efferent.

המערכת הטובולרית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אבובית הכליה

המערכת הטובולרית, או מערכת האבוביות של הכליה, מורכבת מהאבובית המקורבת, לולאת הנלה, האבובית המרוחקת והצינורית המאספת. לכל אחד ממרכיבים אלו יש מאפיינים היסטולוגיים ספציפיים.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0