הכתר ה"קדוש" ההונגרי
הכתר ה"קדוש" ההונגרי (בהונגרית: Szent Korona) הוא אחד מכתרי החניכה בשימוש הארוך ביותר באירופה, שנשאר שלם עד היום. זהו אחד מסמלי המדינה ההונגרית, שליוותה את ההיסטוריה של הונגריה לפחות מהמאה ה-12 ועד היום. במהלך הסכסוכים התכופים על כס המלכות סיפקה החזקתו יתרון גדול במאבק על כוח והשליטה על המלוכה. דוקטרינת הכתר ה"קדוש", אחת מנקודות המוצא של התפתחות חוק המדינה ההונגרית, התבססה על הפונקציה הסמלית הממלכתית של הכתר ה"קדוש". זה היה הבסיס לחוקתיות ההונגרית מסוף תקופת האנז'ו ועד לסוף מלחמת העולם השנייה. על פי הדוקטרינה, המקור האולטימטיבי לחוקה ולמערכת המשפטית של המדינה הוא הכתר ה"קדוש", וכישות משפטית היא תואמת את המדינה ההונגרית. על פי המסורת ההיסטורית אישטוואן הראשון, מלך הונגריה יום לפני מותו ב-14 באוגוסט 1038 הציע את ממלכת הונגריה למרים בדמות הכתר ה"קדוש". זה התחיל את התהליך ההיסטורי שבמהלכו הפך היהלום שבכתר של ממלכת הונגריה לסמל המדינה ההונגרית.
רעיון דומה, שעדיין יש לו השלכות משפטיות, נבנה סביב הכתר הבריטי.[1] על פי החוק האנגלי, הכתר הוא משרד מורשת בעל אישיות משפטית (corporation sole) שמייצג את ההתגלמות המשפטית של הכוח הביצועי. כתרים כחפצים (כגון תכשיטי הכתר האנגלי או הסקוטי) הם רכושו של "הכתר" ולא של המלך. "הכתר" הוא תמונה מטונימית מופשטת המספקת את הבסיס המשפטי לקיומה של הרשות המבצעת.
במסורת ההונגרית, הכתר ה"קדוש" נחשב ככתרו של אישטוואן הראשון, מלך הונגריה, אישטוואן ה"קדוש", במשך מאות שנים והוא עדיין נקרא כך במקומות רבים מחוץ להונגריה. בעקבות ההיסטוריה בת המאתיים של המחקר המדעי על הכתר ה"קדוש" ובחינות ובדיקות של צורפים, הפך למקובל יחסית בקהילה המדעית שהכתר שניתן לבחון כיום הוא עשוי משני אובייקטים שונים, שהם: "הכתר היווני" (Corona Graeca) וכן מה שנקרא "הכתר הלטיני" (Corona Latina), שמתוכם האחרון לא היה בהכרח כתר, אלא יכול היה להיות גם חפץ אחר שניתן במתנה. איכות החיבור ביניהם במסמרות היא הרבה מתחת לתקן הצורפות של שני החלקים הבודדים. לפי כמה הנחות, שני החלקים חוברו בהונגריה בתקופת שלטונו של בלה השלישי, מלך הונגריה (1172 – 1196). עם זאת, טרם נוצרה הסכמה מדעית מלאה על המקור המדויק והמטרה המקורית של שני המרכיבים. התיאוריה המקובלת דוחה את הרעיונות שלפיהם לכתר עיצוב אחיד, מעולם לא היה מורכב משני חלקים נפרדים, וכי מפרק החיבור במסמרות הוא הפתרון הטוב ביותר האפשרי והמתאים ביותר.
חשיבותו של הכתר ה"קדוש" מתאפיינת בחוק הנוהג המקובל, לפיו רק מי שהוכתר למלך בהתקיים שלושה תנאים מסוימים יכול להיות השליט הלגיטימי של הונגריה. לפי זה, רק:
- ההכתרה שאושרה בכתר ה"קדוש"
- במיסה שערך הארכיבישוף מאסטרגום
- בבזיליקת עלייתה של מריה ה"קדושה" בסקשפהרוואר
נחשבה לתקפה.
הכנתו, היווצרותו
לא שרדו מקורות כתובים בני זמנו על יצירת הכתר וצורתו. אבן הנגף היחידה למחקר מדעי היא אפוא בחינת ראשי המלוכה ההונגרים עצמם. בחינת החומר, המבנה והמקור של הכתר ה"קדוש" קשורה אפוא קשר הדוק. המסמך הגנאלוגי הקדום ביותר שלו הוא ה-Hartvici episcopi Vita S. Stephani regis מתחילת המאה ה-12, לפיו קיבל אישטוואן הראשון, מלך הונגריה את הכתר מהאפיפיור סילבסטר השני.
תיאור קצר של הכתר בכללותו
הכתר עשוי זהב, מעוטר בתמונות אמייל ופנינים אמיתיות ואבני חן יקרות. החלק העליון עשוי מזהב כהה וטהור יותר מארבע רצועות זהב ברוחב 51 מ"מ. החלק התחתון הוא שפה (כמו גלגל רכב) עשויה זהב בהיר יותר עם תכולת כסף גבוהה יותר ולכן חזקה יותר, עם כתובות יווניות על תמונות האמייל.
גובה הכתר ללא הצלב הלטיני האלכסוני בחלק העליון הוא 127 מ"מ. הקוטר הגדול ביותר של חלק הכתר התחתון הוא 216 מ"מ, הקטן ביותר 204 מ"מ, ההיקף הוא 720 מ"מ. בשני צדיו תלויות 4-4 שרשראות זהב (pendilia) באורך 10–13 ס"מ שבקצה השרשראות בנויות אבנים חצי יקרות בשקע בצורת תלתן.
חלקו העליון של הכתר מעוטר בפיליגרן, או פיליגרי, (הוא סוג של עבודת מתכת מורכבת המשמשת בתכשיטים ובצורות קטנות אחרות של עבודות מתכת). בשולי הרצועות שורות של אבני חן אם הפנינה ואלמנדין לסירוגין בשקעים. לוחות האמייל הם דו-שכבתיים, והשקוע התחתון שבו יושב האמייל מעוטר בכתובות בלטינית. אין פיליגרן על הכתר היווני, מחרוזת הפנינים נקבעה על ידי משיכה בחוט, תמונות האמייל משתלבות בשקעים הפנימיים של הלוחות ואינן מכסות את כל פניהם. על הכתר היווני, הגפנים על שפת הכתר מלווים בחוטי זהב חרוזים, שביצועו שונה מחוט הזהב החרוז הגובל ברצועות הכתר הלטיני.
הכתר היווני
על שפת הכתר היווני מתחלפים גפנים משולשים וחצי עגולים מאוזן לאוזן בחזית ובשני הצדדים. בחלק העליון של כל גמלון יושבת אבן חן או פנינה צבעונית (אדום, כחול, לבן). הדוגמאות הירקרקות של הגמלונים שקופות. גב הכתר מעוטר בפנינים גדולות במקום גמלונים.
תמונות האמייל עם כתובות יווניות על הכתר ה"קדוש"
קוסמאס ודמיאנוס ה"קדושים" קוסמאס
מיכאילוס השביעי קיסר ביזנטיון הכיתוב: הקיסר הנאמן לישוע של הרומאים
הכתר הלטיני
חלקו העליון של הכתר בנוי מארבע רצועות זהב, בשוליים מאבנים יקרות, המתחילות מאחורי השפה ומלוחות שמעליה לעבר הלוח המלבני שעל גבי הכתר. יחד, אלה יוצרים את מה שנקרא הכתר הלטיני. הלוח המרובע על גבי הכתר הלטיני, ממש כמו הלוח הקדמי של הכתר היווני, מתאר את ישו יושב על כסאו, עם ברוש בכל צד. מסביב לראשו אותו זר צלב, הוא מרים את ידו הימנית לברכה, "ספר החיים" בשמאלו, כמו בדמותו היוונית של פנטוקרטור. כל ספרות תולדות האמנות מכירה רק שני התיאורים של פנטוקרטור עם ברושים, ואלה הם השניים על הכתר ה"קדוש". תמונת הפנטוקרטור הלטיני מנוקבת על ידי חור, שבו נמצא בסיס הצלב בחלק העליון של הכתר.
תמונות אמייל בחלק הלטיני של הכתר ה"קדוש"
הפנטוקרטור על גבי הכתר הלטיני עם הצלב
היסטורית הכתר
לאחר היכחדות בית ארפאד, מצבו של המלך הצעיר ואצלב, שעלה על כס המלכות ההונגרי, הפך עד מהרה חסר סיכוי, ולכן אביו המלך הצ'כי (מלך בוהמיה) ואצלב לקח את בנו ואת תכשיטי ההכתרה לפראג ב-1304. הוא הפקיד את ניהול המדינה בידי אדון המחוז, איבן קסגי, שעמד לצד בנו ולקח את בנו יחד עם תכשיטי ההכתרה לפראג. בכך שמינה את קסגי ונטל את הכתר ה"קדוש", ציין ואצלב כי לא ויתר סופית על כס המלכות ההונגרי. הנסיגה התרחשה רק בגלל המתקפה ההבסבורגית שהייתה צפויה. בהתקפה שהתרחשה בסתיו 1304, השתתף אוטו הבווארי, שהו אוטו השלישי, דוכס בוואריה, מלך הונגריה מאוחר יותר, לצד החיילים הגרמנים ולצד ההונגרים מצדדי קארוי רוברט. המתקפה בסופו של דבר לא הצליחה, אבל ב-21 ביוני 1305 מת ואצלב השני מלך בוהמיה וכך נחתם החוזה הגרמני-בוהמי ב-18 באוגוסט אותה השנה, בו התנאים כבר הוכתבו על ידי המלך הגרמני. התנאים כללו שבנו ואצלב השלישי יוותר על כס המלכות ההונגרי ויחזיר את סמלי ההכתרה. אלברט לא תבע לעצמו את הכתר ה"קדוש", אלא רצה לתת אותו לקארוי רוברט. ואצלב אכן מילא את התנאי הראשון, ב-9 באוקטובר 1305 בברון (ברנו), הוא ויתר חגיגית על זכותו לכס המלכות ההונגרי, אך מסר אותה לאוטו יחד עם הכתר.
במאה ה-20
החוק על חובות משמר הכתר
ביום הכתרת מלך הונגריה האחרון, ב-1916 הוכתר בבודפשט המלך ההונגרי האחרון, קרל הראשון, קיסר אוסטריה ואשתו, זיטה, נסיכת בורבון-פארמה. מבצעי ההכתרה היו הארכיבישוף יאנוש צ'רנוך מאסטרגום והרוזן אישטוואן טיסה. תחת שלטונה של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית ב-1919, בוטל החוק לשימור הכתר ה"קדוש" ותגי ההכתרה, הוחזרו רק ב-1920.
תולדות הכתר במהלך מלחמת העולם השנייה
מסלול הכתר ה"קדוש" בתום מלחמת העולם השנייה היה: וספרם, קסג, ואז ולם, שוב קסג, מריאזל באוסטריה במרץ 1945, ואז מאטזה, צלהוף, אוגסבורג.
אוגסבורג, פרנקפורט, ארצות הברית
הכתר והשרידים נלקחו מאוגסבורג אל הכספת של בנק פרנקפורט, משם נלקחו לארצות הברית של אמריקה. שם, על פי סעיף I של החוק משנת 1946, חדלה הונגריה להיות ממלכה, וצורת הממשל החדשה הפכה רפובליקה. מ-1953 עד 1978[2][3] הכתר אוחסן בבסיס הצבאי פורט נוקס בקנטקי, ארצות הברית.
השבת הכתר
במהלך ההפשרה הפוליטית ב-5 בינואר 1978 תחת נשיאותו של ג'ימי קרטר ניתן היה להחזיר את הכתר ה"קדוש" ההונגרי יחד עם סמל ההכתרה לאדמת הונגריה. ב-6 בינואר, מסר אותו בפרלמנט ההונגרי, שר החוץ האמריקני סיירוס ואנס ליושב ראש הפרלמנט דאז ולנציגים המוזמנים של העם ההונגרי בטקס קטן.[4] לאחר השחזור, הכתר והסמל נלקחו למוזיאון הלאומי של הונגריה, שם הוצגו במשך שני עשורים.
חוק הזיכרון לכתר ה"קדוש"
בשנת 2000 לרגל יום השנה האלף להקמת המדינה ההונגרית (בשנת 1000 לספירה), הפרלמנט של הרפובליקה של הונגריה יצר את חוק להנצחת ייסוד המדינה על ידי אישטוואן ה"קדוש" והכתר ה"קדוש".
לקריאה נוספת
- Bàràny-Oberschall, Magda de (1949), "Localization of the Enamels of the Upper Hemisphere of the Holy Crown of Hungary", The Art Bulletin, Vol. 31, No. 2 (Jun., 1949), pp. 121–126, JSTOR
- Bárány-Oberscall M. von (1974), Die Sankt Stephans-Krone und die Insinien des Königreichs Ungarn, Vienna-Munich 1974
- Beckwith, John, Early Christian and Byzantine Art, Penguin History of Art (now Yale), 2nd edn. 1979, ISBN 0140560335
- Benda K.-Fügedi E. Tausend Jahre Stephanskrone, Budapest 1988.
- Deér J., "Die Heilige Krone Ungarnsin", in Denkschriften der Österreichsischen akademie d. Wiss. Phil.hist. Kl, 91, Vienna 1966.
- Fügedi E., "Medieval Coronations in Hungary in Studies" in Mediaeval and Renaissance History 3, 1981.
- Kovács É.-Lovag Zs., Die Ungarischen Krönungsingien, Budapest 1980.
- László Péter, "The Holy Crown of Hungary, Visible and Invisible", The Slavonic and East European Review, Vol. 81, No. 3 (Jul., 2003), pp. 421–510, JSTOR
- Tóth E., Szelényi K., Die heilige Krone von Ungarn, Budapest 2000.
- Tóth E., A koronázási palást és jogar (The Coronational Cloak and Sceptre), Szeged 2000.
- Tóth E. "Das ungarische Krönungspectrum", in Folia Archaeologia 47, 2000.
- Vajay Sz. "De Corona Regia. Corona. Regni, Sacra Corona: Königskronen und Kronensymbolik in mittelalterlichen Ungarn", in Ungarn Jahrbuch 7, 1976m p
ראו גם
- Hilsdale, Cecily J. (2008). "The Social Life of the Byzantine Gift: The Royal Crown of Hungary Re-Invented" (PDF). Art History. 31 (5): 602–631. doi:10.1111/j.1467-8365.2008.00634.x. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 באפריל 2016.
{{cite journal}}: (עזרה) - Kelleher, Patrick J. (1951). The Holy Crown of Hungary, Rome. American Academy in Rome. OCLC 603872168.
קישורים חיצוניים
- הכתר ה"קדוש" ההונגרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Concha Győző: Egyéni szabadság és parlamentarizmus Angliában
- ^ Kádár nem lehetett részese a korona hazatérésének, Múlt-kor történelmi magazin, 2008-01-07 (בהונגרית)
- ^ Egyesülete, Magyar Koronaőrök. "Magyar Koronaőrök Egyesülete". www.koronaorseg.hu. אורכב מ-המקור ב-2016-03-05. נבדק ב-2016-11-12.
- ^ A Szent Korona átadás-átvétele 1978-ban, archivnet.hu, 2011-07-27 (בהונגרית)
