הלל אופנהיימר
 | |
| הלל אופנהיימר | |
| לידה | 4 באפריל 1899 |
|---|---|
| פטירה | 15 ביוני 1971 (בגיל 72) |
| ענף מדעי | בוטניקה |
| מקום מגורים | גרמניה, ישראל |
| פרסים והוקרה | חתן פרס ישראל לשנת תשי"ט |
| הערות | ממייסדי הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תרומות עיקריות | |
| חקר חקלאות בישראל | |
הלל (היינץ) ריינהרד אופנהיימר (Hillel (Heinz) Reinhard Oppenheimer; 4 באפריל 1899 - 15 ביוני 1971) היה פרופסור לבוטניקה, פיזיולוג של הצמח, מראשוני הבוטנאים באוניברסיטה העברית בירושלים, וממייסדי הפקולטה לחקלאות ברחובות, חתן פרס ישראל לחקר החקלאות לשנת תשי"ט.
ביוגרפיה
אופנהיימר נולד בברלין למרתה (לבית אופנהיים) ולפרנץ. אביו, פרופסור פרנץ אופנהיימר, רופא, סוציולוג וכלכלן, פיתח תאוריה של סוציאליזם ליברלי, והוזמן על ידי תיאודור הרצל להרצות בקונגרס הציוני השישי על תוכניתו להתיישבות שיתופית בארץ ישראל. היישוב השיתופי (הקואופרציה) מרחביה הוקם בעמק יזרעאל, בשנת 1911, על פי תוכניתו של פרנץ אופנהיימר.
הלל אופנהיימר למד בוטניקה בגרמניה באוניברסיטאות של ברלין, של פרייבורג ושל פרנקפורט, ובשנת 1922 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת וינה. בהנחייתו של פרופסור הנס מוליש חקר אופנהיימר את הבעיה היסודית: מהו הגורם המונע נביטת זרעים בפירות עסיסיים כמו עגבנייה, דלעת או מלפפון? בעבודתו הוכיח את קיומם של מעכבי נביטה בציפה של הפירות האלה, המונעים את נביטת הזרעים טרם זמנם בתוך הפרי. זו הייתה עבודה חלוצית שבעקבותיה נערכו מחקרים רבים בוויסות הכימי-אנדוגני של הנביטה, שדה מחקר חשוב ביותר בפיזיולוגיה של הצמח. במקביל ללימודיו האקדמיים למד אופנהיימר גם גננות, ובמשך שנים אחדות עבד במשתלות מסחריות. בשנים 1924–1925 עמד בראש השירות להגנת הצומח בחברת המשתלות הגדולה של לואי שפֶּת, בברלין.
התחזקות הנאצים והשפל הכלכלי דחפו את אופנהיימר לצאת מגרמניה. הוא נפגש בגרמניה עם האדריכל אלכסנדר ברוולד, שהתכונן לעלות לארץ ישראל, ועם חלוצים שהגיעו מארץ ישראל ללמוד שתלנות, ואלה עוררו בו את הרצון לתת שכם לבניין הארץ, והוא עלה לארץ ישראל בשנת 1925. בעבודתו החלוצית הקים אופנהיימר משתלת גפנים והדרים בין ביצות הכברה, שהיו נגועות בקדחת, עבור החברה להתיישבות של ד"ר זליג סוסקין.
בשנת 1926 קיבל אופנהיימר את הצעתה של משפחת אהרנסון בזכרון יעקב למנותו למטפל באוסף הצמחים הגדול של אהרן אהרנסון. לאחר מותו של אהרנסון היה צורך להמשיך להגדיר את הצמחים שבאוסף, ולסדרו. שם ניתנה לאופנהיימר ההזדמנות להתמחות בהכרת צמחיית המזרח הקרוב, ובמיוחד בצמחיית ארץ ישראל, כולל עבר הירדן המזרחי, לבנון וסוריה. הוא פרסם את רשימת צמחיית עבר הירדן שאסף אהרן אהרנסון בספר "צמח עבר הירדן" שיצא לאור בז'נבה, בשנת 1930, ותורגם אחר כך לעברית.
ב-1932 נישא לכרמלה בתם של אנה וד"ר מקסים לויטה, אגרונום וחקלאי בבת שלמה.[1] בני הזוג היו הורים לשלוש בנות: רותי, יהודית, מיכל.
עבודתו המדעית באוניברסיטה העברית ובתחנה לחקר החקלאות
בשנת 1931 התקבל אופנהיימר כמרצה במחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית, ועסק בהוראה של האנטומיה והפיזיולוגיה של הצמח. במחקריו על הר הצופים בדק את צמיחת שורשיהם של שתילי חורש צעירים הגדלים בתחרות עם עצים מבוגרים וחזקים, וכן חקר את מאזן המים של עצים ושיחים ים תיכוניים, כגון השקד, הזית והאורן, והסתגלותם לתנאי יובש ממושך בשלהי הקיץ. הוא שאף להשתתף בפיתוח חקלאות מתקדמת ומשגשגת בארץ ישראל, ארץ שאינה משופעת במים. חקלאות בארץ כזו מחייבת לסייע לצמחים במאבקם נגד יובש. וכך, מאזן המים בצמח, ועמידות הצמח בפני יובש היו לנושאים העיקריים בעבודתו המדעית.
בשנת 1933 הוצעה לאופנהיימר עבודה בתחנת הניסיונות החקלאית ברחובות (היום: מינהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני), והוא עבר לגור במושבה. בתחנת הניסיונות ייסד את המחלקה לפיזיולוגיה וגנטיקה של מטעים, (שהוסבה בהמשך למחלקה לגידולי הדר ובוטניקה חקלאית), ואת המעבדה ליערנות, ועמד בראשן. מחקריו עסקו במשק המים של עצי הדר ובדישונם, על מנת להניח יסודות איתנים לתורת ההשקיה והדישון של פרדסי הארץ, שהיו ענף כלכלי חשוב ביותר. בעקבות מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות סבלו פרדסים רבים, של יהודים ושל ערבים, מחוסר טיפול, ענפי העצים התייבשו או מתו ממחסור בהשקיה ומפגיעה של מזיקים. אופנהיימר חקר את האפשרות להצילם מהתייבשות והציע לגזום את העצים בגיזום חזק כדי 'לחדש את נעוריהם'. כתוצאה מכך נראו שוב ברחבי ארץ ישראל פרדסים בריאים ומלבלבים. הוא עסק באנליזה כימית של עלים, בבחירת כנות לנטיעת פרדסים, חקר את הסיבות לאי-פוריות הקלמנטינה, ועסק בהגברת יבול הלימונים בקיץ.
בתחום היערנות חקר את הצמיחה של עצי יער, עסק בבעיות של טיפוח יערות, והכין תוכנית לנטיעת יערות מעורבים בארץ. יערות אלה נחשבים עמידים יותר בפני אש, מחלות, ומזיקים, מהיערות המלאכותיים המורכבים רק ממין אחד. כן עסק במחקר הצומח של ביצות שפלת החוף, הצומח המדברי של דרום ים המלח, והצומח ההררי. נושאי מחקר נוספים בהם עסק היו התכונות האוסמוטיות והאלסטיות של דפנות התא הצמחי, מבנה השורש וצמיחתו, ופעילות רקמת הקמביום. בתחום הסיסטמטיקה של צמחיית הארץ ערך מחקר בסוג "תלתן" ובמיוחד במוצאו של התלתן האלכסנדרוני. בהמשך מחקריו על עמידות הצמח העילאי בפני מוות מצימאון חקר את העמידות ליובש של תירס ושל סורגום, הגדלים באזורים יבשים למדי. במחקר נוסף, עבור שירות היערות של ארצות הברית, חקר את העמידות ליובש של עצי מחט ממזרח הים התיכון, ומהאזור היבש למחצה של מערב ארצות הברית.
אופנהיימר ייסד את כתב העת 'העיתון לבוטניקה' בשנת 1935, ושימש בו עורך ראשי עד שנת 1953. כתב העת יצא לאור באנגלית עם תקצירים בעברית. שמו הוחלף כעבור זמן ל-Bulletin of the ,Research Council of Israel Section D Botany ואחר כך ל-Israel Journal of Plant Sciences.
אופנהיימר חזר והצטרף לסגל המורים של האוניברסיטה העברית בשנת 1942, עם הקמת המכון לחקלאות (כיום הפקולטה לחקלאות). הוא ייסד את המחלקה להורטיקולטורה (בוסתנאות), אחר כך הקים את המחלקה לפיזיולוגיה של הצמח, ועמד בראש המחלקות האלה. הוא עסק במחקר ובהוראה בפיזיולוגיה של הצמח, בגידול עצי הדר, בגננות וגידול פרחים, בדנדרולוגיה (תורת העצים ושיחי הסרק) וביערנות.
בשנת 1952 התמנה אופנהיימר לדיקן הפקולטה לחקלאות, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1954.אופנהיימר היה חבר בחברה הבוטנית של ארץ ישראל ושימש פרק זמן גם כנשיאה, כמו כן היה חבר בוועדה הישראלית לחקר היער, בחברה הבוטנית הצרפתית, בחברה האמריקאית למדעי ההורטיקולטורה, ובאיגוד הבינלאומי לדנדרולוגיה.
אופנהיימר הקפיד לציין בהערכה את תרומתם של החוקרים שפעלו לפניו, ואת תרומותיהם של החוקרים בני דורו ושל תלמידיו, הוא ציטט אותם במאמריו והקדיש לרבים מהם מאמרים מיוחדים. בראש רשימת החוקרים הזו עמד אהרן אהרנסון, חלוץ המדע בארץ. אופנהיימר סקר את פועלו של אהרנסון בהרצאות, במאמרים ובכנסים לזכרו, ונהג לפתוח את הרצאתו הראשונה בכל שנת לימודים בדברי הערכה על המדען ברוך הכשרונות. אופנהיימר שיתף פעולה עם ארגוני החקלאים, הגננים והיערנים בארץ ותרם מפרי עטו לכתבי העת שלהם ('השדה', 'גן ונוף', 'ליערן', 'הדר', 'המשק החקלאי'), הוא כתב מספר ערכים עבור האנציקלופדיה העברית וביניהם הערך "גן, גננות". כן כתב ספר לימוד לגידול עצי הדר, ערך ספר על מוצא החיטה, ועם יציאתו לגמלאות כתב את ספר זיכרונותיו. מאמריו הרבים התפרסמו בעיתונים מדעיים בארץ ובחו"ל. אופנהיימר ידע שפות רבות שבהן נהג לשוחח, להרצות, לקרוא ולכתוב. עם צאתו לגמלאות הקדיש מזמנו לבלשנות משווה.
הנצחה
על שמו של הלל אופנהיימר נקרא אחד הזנים של לילך לבן, שפיתח מוטקה נבו, ונתן לו את השם: 'הלל'. ברחובות נקרא רחוב על שמו של הלל אופנהיימר ועל שם בן-דודו חנן אופנהיימר, שניהם פרופסורים בפקולטה לחקלאות.
פרסומיו
אופנהימר, ה.ר. (פקד ובקר), (1930), צמח עבר הירדן, I., נסח מקובץ החברה הבוטנית בג'ניבה, כרך 22, הוצאת בית אהרנסון, זכרון יעקב.
אופנהימר, ה.ר. ואבן-ארי מ. (פקדו ובקרו) (1940), צמח מערב הירדן, II., נסח מקובץ החברה הבוטנית בג'ניבה, כרך 31, הוצאת קרן אהרן אהרנסון, זכרון יעקב.
הלל אופנהימר (תשט"ז, 1957), גידול עצי הדר, הוצאת "ספרית השדה", תל אביב.
הלל אופנהימר (תש"ל, 1970), (ערך והביא לדפוס), חיטי בר וחיטים תרבותיות, קובץ מאמרים ומחקרים על מוצא החיטה, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
הלל אופנהימר, (תשס"ד,2004), מבט אחורה, זיכרונות, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
H.R. Oppenheimer, (Editor)' (1935), The Palestine Journal of Botany and Horticultural Sciences, Rehovot, Palestine.'
מאמריו באנגלית ובעברית (עד שנת 1960).
I. Reichert: Professor Hillel (Heinz) Reinhard Oppenheimer-List of publications (1-79)
Bulletin of the Research Council of Israel, Section D Botany, Volume 8D No. 3-4, April 1960.
מאמריו משנת 1966-1960
80. The Washingtonias in Israel 1910-1960 La- Yaaran Vol 10 No. 1-4 December 1960
81. Review of Research in Israel on Plant –Water Relations
Indian Journal of Plant Physiology Vol . IV, No. 1 1961
82. Usefulness of Autofluorescence Test as Criterion of Life in Plant Tissue
Protoplasma Band LIII, 1961 Heft 2 (in collab.with B.Jacoby)
83. Observations Botaniques Dans des Orangeraies Abandonnees
Vegetatio Acta Geobotanica Vol .X 30. VI. 1961 Fasc 3-4
84. Essai d'une Revision des Trefles de la Palestine
Bulletin de la Societe Botanique de France 1961, 108, Nos 1-2
85. Studies on the Influence of Different Soils on Growth and Mineral Composition of Mediterranean Forest Trees
Plant Analysis and Fertilizer Problems Copyright 1961 by American Institute of Biological Sciences. (in collab.with Aliza Halfon-Meiri)
86. Anabiosis of Ceterach Officinarum LAM. ET DC.
The Bulletin of the Research Council of Israel Vol. XI No. 3 November 1962
87. Does Plasmolysis Increase the Drought Tolerance of Plant Cells?
PROTOPLASMA Band LVII 1963, Heft. 1-4 (in collab with B. Jacoby)
88. Ecological Relationship of Wild Emmer in Israel and A. Aaronsohn's Contribution to the Theory of the Origin of Cultivated Wheat.
Proceedings of a Thecnical Meeting of Plant Exploration and Introduction Roma 1961.
In Genetica Agraria Vol. XVII-1963
89. Zur Kenntnis Kritischer Wasser-Sattigungsdefizite in Blattern und ihrer Bestimmung.
PLANTA 60, 51-69 (1963)
90. A contribution to the knowledge of drought resistance of Mediterranean pine trees
Mitteilugen der Floristisch-soziologischen Arbeitsgemeinschaft N.F.Heft 10 (in collab with Adiva Shomer- Ilan)
91. Professor Michael Evenari
Israel Journal of Botany Vol. 13, 1964, pp 47-51
92. Mesure du Degre d'Overture des Stomates de Coniferes Methodes Anciennes et Modernes
Methodology of Plant Eco- physiology; Proceedings of the Montpellier Symposium. UNESCO 1965
93. Critical Threshholds of Dehydration in Leaves of Nerium oleander L.
PROTOPLASMA Band LXI 1966, Heft 3-4 (in collab. with B. Leshem)
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של הלל אופנהיימר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של הלל אופנהיימר באתר רמב"י
- הלל אופנהיימר באתר מרכז וולקני
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר הלל (היינץ) אופנהיימר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2293
- ב. ברשאי, דמויות של אנשי מדע בישראל: פרופ' הלל אופנהיימר: איש מדע שיד ושם לו בתחומים שונים, דבר, 28 ביולי 1959
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר מרדכי (מכסים) לויטה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3353.
