המגפר

מפעל המגפר במפרץ חיפה, 1947

המגפר היה מפעל ישראלי לייצור מוצרי גומי ונעליים, שפעל תחת שם זה משנות ה-30 של המאה ה-20 עד שנות ה-80.

המגפר נוסד ב-1935 במפרץ חיפה כמפעל קואופרטיבי לייצור מוצרי גומי, בפרט גיפור צמיגים, תהליך המקנה למוצר קושי, גמישות ועמידות. מפעולת הגיפור נגזר שמו של המפעל. במהלך מלחמת העולם השנייה התרחבה פעילותו לשיפוץ צמיגים לצבא הבריטי.

בשנות ה-40 נרכש המגפר על ידי ההסתדרות ושולב בקבוצת סולל בונה, בניהולו של יוסף טייכר. בהמשך התמקד המגפר בייצור נעליים. בתחילה ייצרו נעלי צבא. ב-1954 בעקבות הסכם עם חברה קנדית, החלו לייצר נעלי עבודה מעור ומגפי גומי. בשנות ה-50 וה-60 ייצר המפעל כ-50 דגמי נעליים שונים. הנעליים יוצרו על פי פטנט, שאיחד בין עור הנפה והגומי בעודו רך, ללא תפר או סרט מאחד. המגפר ייצרו גם נעלי ספורט לפי הסכמי ידע עם החברות האמריקאיות Welco ו-Ro-search. ב-1968, בעקבות הסכם ידע עם חברת "סלמנדר" האירופאית, החל המפעל לייצר את המותג "יגואר", נעל חצאית אלגנטית, שזכתה לפופולריות רבה.

בשנות ה-70 וה-80 ייצר המפעל דגם של נעלי "פלדיום" (מותג צרפתי), שאומץ על ידי יחידות העילית של חיל הים הישראלי: שייטת 13 וילת"ם^[1] והיה אהוד גם על בני הנוער.

נעלי הבית החורפיות של המגפר, מבד עבה בגווני חום בדוגמת פסים או משבצות, היו אהודות מאוד בשנות ה-80, עד כדי כך ששימשו גם להליכה מחוץ לבית. הדמות קיפי בן קיפוד מרחוב סומסום (בגילומה של שרי צוריאל) נעלה אותן, דבר שתרם אף הוא לפופולריות שלהן.

אהרון מידן, שהיה מנהל אגף השיווק של המגפר בין השנים 1984–1987, מיתג מחדש את החברה ושמה שונה ל"מגה". המפעל שכר את שורותיו של המעצב האיטלקי ג'יאן-פרנקו ג'ירוטי ומיתג את מוצריו תחת הסיסמה: "מגה ג'ירוטי - האיש שנולד עם הנעל ביד"^[2].