המטרופוליט קיריל
![המטרופוליט קיריל (קונסטנטין קונסטנטינוב מרקוב)[1].](/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:BASA_1318K-1-5949-11_Patriarch_Kiril_young.jpg) | |
| המטרופוליט קיריל (קונסטנטין קונסטנטינוב מרקוב)[1]. | |
| לידה |
3 בינואר 1901 סופיה, נסיכות בולגריה |
|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 1971 (בגיל 70) סופיה, בולגריה |
| מדינה | בולגריה |
| מקום קבורה | מנזר באצ'קובו שבמחוז פלובדיב, בולגריה |
| ידוע בשל | חלקו בהצלת יהודי העיר פלובדיב מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים. |
| תפקיד | הפטריארך של הכנסייה הבולגרית |
| תואר | חסיד אומות העולם |
| השקפה דתית | נוצרית אורתודוקסית |
המטרופוליט קיריל (בבולגרית: Кирил - български патриарх; 3 בינואר 1901 - 7 במרץ 1971) היה איש כנסייה בולגרי, שזכה באות חסיד אומות העולם על חלקו בהצלת יהודי פלובדיב מגירוש אל מחנות הריכוז הנאציים. שימש במהלך כהונתו כבישוף של העיר פלובדיב ולאחר מכן הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית.
ביוגרפיה
המטרופוליט קיריל נולד בעיר סופיה בשם קונסטנטין קונסטנטינוב מרקוב. בין השנים 1914 ועד 1918 למד בסופיה ולאחר מכן למד לימודי דת באוניברסיטת סופיה והוסמך באוניברסיטת צ'רנוביץ. ב-1927 סיים את הדוקטורט שלו ובין השנים 1928–1930 התמחה בפילוסופיה באוניברסיטת ברלין. ב-1936 הוסמך לכמורה וב-1938 מונה למזכיר הפטריארכיה הבולגרית, (הסינוד). שנה לאחר מכן מונה לבישוף של העיר פלובדיב. בבולגריה בישוף הוא הדרגה הרוחנית-דתית הגבוהה ביותר (הדרגה שמעליה היא דרגה ניהולית-ארגונית) ומכאן שקיריל, כבישוף העיר השנייה בגודלה וחשיבותה, היה בעל המעמד הרוחני השני במעלה בכנסייה הבולגרית.
מלחמת העולם השנייה
ערך מורחב – יהדות פלובדיב
החוק להגנת האומה
בפברואר 1940 מינה המלך בוריס השלישי את פרופסור בוגדאן פילוב לתפקיד ראש ממשלת בולגריה ואת פטר גברובסקי מנהיג הארגון האנטישמי ראטניק לתפקיד שר הפנים. בשלהי 1940 פרסמה הממשלה הבולגרית את הצעת החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. עם פרסום הצעת החוק, הגישו ראשי הכנסייה הבולגרית ובכלל זה קיריל מחאה לממשלה הבולגרית בטענה שמדובר בחוק לא אנושי והם אינם יכולים להשלים עם אלימות ואי צדק[2]. המחאה לא הועילה וב-23 בינואר 1941 פורסם החוק. יהודי העיר הוכרחו לענוד טלאי צהוב ובהמשך נלקחו הגברים בגילאי 20–46 לעבודות כפייה.
הצלת יהודי פלובדיב
ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי ובו ביום נכנס הצבא הגרמני לממלכה ללא התנגדות. ב-22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לענייני יהודים, הסכם בשם ממשלת בולגריה עם תיאודור דנקר נציג גרמניה הנאצית, במסגרתו הסכימו הבולגרים לגרש 20,000 יהודים מאזורי תראקיה ומקדוניה "לשטחים הגרמניים במזרח"[3]. באזורים אילו נמצאו בעת ההיא 11,343 יהודים והממשלה הבולגרית בידיעת המלך, החליטה להשלים את המכסה מקרב יהודי "בולגריה הישנה". משרד הפנים הבולגרי ערך רשימות ובהן מכסות מגורשים מערי בולגריה השונות. ברישומי משרד הפנים נכללו לפי גרסה אחת 841 יהודים מפלובדיב שיועדו לגירוש ב-10 במרץ ולפי גרסה אחרת 497[4].
ב-9 במרץ בשעות הבוקר, פקדו שוטרים את בתי בני הקהילה היהודית בעיר והורו להם להכין חבילות בגדים לקראת גירושם עם שני פריטי לבוש מכל סוג. אחר הצהריים הוטל עוצר בעיר. ב-10 במרץ אחר חצות ערכה המשטרה אקציה בפלובדיב ובמהלכה נעצרו מרבית בני הקהילה והובלו אל בית הספר היסודי היהודי[5].
ב-10 במרץ בשעות הבוקר, שיגר קיריל מברק אישי למלך בוריס ובו הודיע שאיננו מקבל עוד את מרותה של הממלכה הבולגרית ויפעל לפי מצפונו כאיש דת. קיריל הזהיר את מפקד המשטרה בפלובדיב שיהודי העיר יקבלו מחסה בכנסייתו ובביתו ויצטרכו לאסור אותו כדי להגיע אליהם[6]. בהמשך הגיע קיריל לבית הספר היהודי בו הוחזקו מאות מיהודי העיר, פרץ את מחסומי המשטרה, נכנס לשטח בית הספר ונאם בפני בני הקהילה. קיריל הבטיח להלחם למענם ולפעול להגנתם. בהמשך ביקש להיפגש עם מפקד המשטרה בעיר ומשזה לא נמצא, הודיע לסגנו שהוא לא מכבד עוד את חוקי המדינה ויפעל למניעת הגירוש[7]. בצהרי היום הגיעה מסופיה פקודת השעיית הגירוש ובני הקהילה היהודית שוחררו לביתם.
המאבק להפסקת רדיפות היהודים
ב-2 באפריל 1943 התכנס הסינוד הבולגרי ופרסם גילוי דעת שנשלח לראש הממשלה בוגדאן פילוב ובתוכו איום מרומז: "במידה אשר אתם מודדים, ימדד לכם". ב-15 באפריל התקבלו המטרופוליטנים הבולגרים לפגישה בארמון המלך, במהלכה ציין המלך כי נפגע אישית מרוח המכתב ונענה שאין המטרופוליטנים מרגישים צורך להתגונן[8].
ב-26 במאי, מייד לאחר תחילת גירוש יהודי סופיה לערי השדה, הפיץ הארגון האנטישמי ראטניק חוברת תעמולה בשם "היהודונים ללא הסוואה" ובתוכה התקפה על מתנגדי הגירוש ומגיני היהודים ובכללם המטרופוליט קיריל. קיריל כונה "בוגד בתשלום"[9].
ב-9 בספטמבר 1944 נכבשה סופיה בידי הצבא האדום והתחוללה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית שנטלה את השלטון. רדיפות היהודים פסקו, המגורשים ועובדי הכפייה חזרו לבתיהם. בדצמבר 1944 ביקר דוד בן-גוריון בבולגריה ובכלל זה בפלובדיב וביקש להפגש אישית עם המטרופוליט קיריל. בן-גוריון הודה בשם העם היהודי לקיריל על פועלו להצלת יהודי פלובדיב. בהמשך הוזמן קיריל לסעודה החגיגית שחתמה את פעילות הביתן הישראלי בתערוכה הבינלאומית שנערכה בפלובדיב. לאות כבוד, ניתן לו מקום בראש השולחן[10].
אחריתו
לאחר כיבוש פלובדיב על ידי הצבא האדום, נכלא קיריל למשך חודשיים, אך לבסוף לא הוגש נגדו כל כתב אישום והוא שוחרר. ב-10 במאי 1953 נבחר קיריל לעמוד בראש הכנסייה הבולגרית ונקט במדיניות עצמאית שעוררה תרעומת בחוגי השלטון הקומוניסטי. ב-20 בנובמבר 1961 צירף קיריל את הכנסייה הבולגרית למועצת הכנסיות העולמית. ב-18 ביולי 1968 הודיע על החלפת לוח השנה מיוליאני לגרגוריאני, צעד שהוביל למחלוקת קשה בין ראשי כנסייה האורתודוקסית הבולגרית. המטרופוליט קיריל הלך לעולמו ב-7 במרץ 1971 והוא בן 70 שנים.
ב-10 במרץ 2002, נערך במוסד יד ושם טקס להענקת אות חסיד אומות העולם למטרופוליט סטפן ולמטרופוליט קיריל אשר פעלו להצלת 48,000 יהודי בולגריה מהשמדה. אחיינו של קיריל המנוח, פרופסור קיריל מרקוב קיבל את האות בשמו[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "המטרופוליט קיריל-חסיד אומות העולם", באתר "יד ושם".
- ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה – כרך ג', תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 49.
- ^ נוסח ההסכם שנכתב ונחתם בברלין ולכן מצוין "במזרח".
- ^ קשלס, חיים, תעודות ומסמכים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849.
- ^ הקהילה היהודית בפלובדיב, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה.
- ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה – כרך ג', תקופת השואה, עמוד 97.
- ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 116-117.
- ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה – כרך ג', תקופת השואה, עמודים 157-159.
- ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה – כרך ג', תקופת השואה, עמוד 175.
- ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה – כרך ג', תקופת השואה, עמוד 98.
