הניו ז'יטומירסקי
הֶנְיוֹ ז'יטוֹמירסקי (בפולנית: Henio Żytomirski; 25 במרץ 1933 - 9 בנובמבר 1942) היה ילד יהודי-פולני יליד לובלין, שנרצח בגיל 9 בתא גזים במחנה ההשמדה מיידנק. הוא הפך לאייקון של השואה לא רק בלובלין, אלא בפולין כולה. סיפור חייו הפך לחלק מתוכנית הלימודים במערכת החינוך הכללית בפולין. הפרויקט "מכתבים להניו" מתקיים בלובלין מאז 2005. הניו ז'יטומירסקי הוא אחד הגיבורים של תערוכת הקבע "אֵלֵמֶנְטָאז'" (Elementarz; בפולנית: "מקראה ראשונה") המוצגת בביתן 53 במיידנק ומוקדשת לילדים שהיו במחנה.
ביוגרפיה
הֶנְיוֹ ז'יטומירסקי נולד בעיר לובלין שבפולין כבנם הבכור של שמואל ז'יטומירסקי ושרה לבית אוקסמן, וגדל בבית ברחוב שְׁבֶסְקָה (Szewska) מס' 3 בעיר. סבו אפרים ז'יטומירסקי וסבתו חיה לבית מלמד התגוררו ברחוב לוברטובסקה 22. ב-1 בספטמבר 1937 החל ללכת לגן הילדים "טרכטר" (Trachter) שבעיר. ב-5 ביולי 1939 צולמה תמונתו האחרונה בכניסה לסניף בנק PKO הנמצא עד היום ברחוב קרקובסקייה 64 בלובלין. ב-1 בספטמבר 1939 אמור היה הֶנְיוֹ ללכת בפעם הראשונה לכיתה א', אך באותו יום פלשה גרמניה הנאצית לפולין.
עם ייסוד השלטון הנאצי בפולין הוקם בלובלין יודנראט, שכלל 24 חברים. שמואל, אביו של הֶנְיוֹ, שהיה מורה במקצועו ויושב ראש מפלגת פועלי ציון בלובלין, מונה על ידי היודנראט לתפקיד מנהל סניף הדואר ברחוב קובלסקה 2. תפקיד זה אִפשר לו, ככל הנראה, ליצור קשר עם המחתרת הפולנית (דרכה הוא קיבל מידע אסור וחדשות); להתכתב עם אחיו הצעיר, יהודה ז'יטומירסקי, שעלה לארץ ישראל עוד ב-1937; להיות בקשר עם צביה לובטקין ויצחק צוקרמן מהמחתרת היהודית בגטו ורשה ועם אנשי ריכוז השומר הצעיר בווילנה; ולהיות בקשר מכתבים וחבילות עם נתן שוואלב, מנהל משרדי הסוכנות היהודית ותנועת החלוץ בז'נבה, שעסק במתן סיוע למאות פעילי תנועות הנוער בשטחי הכיבוש הנאצי.
בהנחיית המושל הנאצי במחוז לובלין אולצו ב-24 במרץ 1941 כל 34,149 היהודים שחיו בעיר באותה עת לעבור לגטו שהוקם בלובלין. במרץ 1941 עברה משפחת ז'יטומירסקי לרחוב קובלסקה 11 שבגטו לובלין. ב- 10 בנובמבר 1941 נפטר סבו של הֶנְיוֹ, אפרים ז'יטומירסקי, ממחלת הטיפוס. לפני מותו הוא ביקש להיקבר קרוב לשער בית הקברות, כדי להיות הראשון שיצפה בשחרור העיר לובלין. המצבה שעל קברו נותצה ונהרסה ב-1943 כאשר הגרמנים חיסלו את בית הקברות היהודי החדש בלובלין.
ב-16 במרץ 1942 החלו במחוז לובלין המשלוחים למחנות ההשמדה במסגרת "מבצע ריינהרד". מדי יום נשלחו למחנות כ-1,400 אנשים. המשטרה הגרמנית ואנשי האס אס פיקחו על המשלוחים. הסלקציה של היהודים התבצעה בכיכר הסמוכה לבית המטבחיים העירוני, לשם הובלו המגורשים ברגל מבית הכנסת הגדול (על-שם המהרש"ל), ששימש כמקום ריכוז ואיסוף למגורשים. קשישים וחולים נורו במקום. השאר נשלחו למחנות ההשמדה, בעיקר לבלז'ץ. מאות מהיהודים נורו למוות ביערות שבפאתי העיר לובלין. בסך הכל כ-29,000 מיהודי לובלין הושמדו במהלך החודשים מרץ-אפריל 1942, ובהם ככל הנראה גם אמו, סבתו ושתיים מדודותיו של הֶנְיוֹ – אסתר ורחל.
ב-14 באפריל 1942 הסתיימו המשלוחים. הֶנְיוֹ ואביו שרדו את הסלקציות של אביב 1942, ככל הנראה בזכות אישור עבודה שהיה לאב, ויחד עם שאר היהודים שנשארו בלובלין הועברו לגטו אחר, קטן יותר, שהוקם במיידן טטרסקי (פרבר של לובלין). לגטו זה נכנסו כ-7,000 עד 8,000 אנשים, אף שלרבים מהם לא היו אישורי עבודה. ב-22 באפריל ביצעו אנשי האס אס סלקציה נוספת: כ-2,500 עד 3,000 אנשים ללא אישורי עבודה נלקחו תחילה למיידנק, ומשם ליער קְרֶנְפְּיֶיץ (Krępiec) המרוחק כ-15 ק"מ מלובלין, שבו נורו למוות.
ב-9 בנובמבר 1942 בוצע חיסול סופי של הגטו היהודי במיידן טטרסקי. כ- 3,000 אנשים נשלחו למחנה ההשמדה מיידנק, בהם הֶנְיוֹ ואביו שמואל. זקנים וילדים נשלחו מיידית לתא הגזים. גם הֶנְיוֹ בן ה-9 היה בקבוצה זו.
אביו של הֶנְיוֹ, שמואל ז'יטומירסקי, הועבר לעבודות כפייה מחוץ למיידנק בבניית אצטדיון ספורט לאנשי האס אס. מתוך המחנה הוא הצליח לשלוח עוד מספר מכתבים אחרונים לאחיו יהודה שבישראל ולמשלחת הציונית בקושטא. ב-3 בנובמבר 1943 בוצע החיסול הגדול של כל האסירים היהודים שנותרו במיידנק ובשאר המחנות במחוז לובלין. חיסול זה ידוע בשם "מבצע ארנטפסט" (Erntefest, "חג הקציר). באותו יום הושמדו במיידנק 18,400 יהודים. בסיום מבצע החיסול הזה הוכרז מחוז לובלין כ-"יודנריין" ("נקי מיהודים"). באופן מפתיע שרד שמואל ז'יטומירסקי גם את החיסול ההמוני הזה; דבר זה ידוע על-פי מכתב ששלח באמצעות שליח מלובלין ב-6 בינואר 1944 למשלחת היהודית בקושטא. לא ברור מאין נשלח מכתב זה. העיר לובלין שוחררה ב-24 ביולי 1944 על ידי הצבא הסובייטי. שמואל, אביו של הֶנְיוֹ, לא שרד, אך לא ידוע כיצד נספה.
מכתבים להניו
בשנת 2005 החל בעיר לובלין פרויקט "מכתבים להֶנְיוֹ", כחלק מפעילות לשימור ולשחזור המורשת היהודית בעיר. את הפעילות הזו מבצֵע מרכז תרבות מקומי, מרכז "שער גרודצקה - תיאטרון NN". לפי מנהל המרכז, תומש פייטרשביץ' (Tomasz Pietrasiewicz), הרעיון המרכזי של הפרויקט הוא כזה: "בלתי מתקבל על הדעת לזכור את פניהם ושמותיהם של 40,000 איש. זכוֹר אחד. חיוך ביישני, חולצה לבנה עם צווארון, מכנסיים קצרים צבעוניים, תסרוקת שביל בצד, גרביים מפוספסים... הֶנְיוֹ."
הפרויקט מיושם מדי שנה ב-19 באפריל, שהוא יום הזיכרון לשואה בפולין. תלמידי בתי הספר בלובלין מתבקשים לשלוח מכתבים להֶנְיוֹ לרחוב קובלסקה 11, כתובתו הידועה האחרונה של הֶנְיוֹ ז'יטומירסקי בלובלין. עד כה נשלחו אלפי מכתבים להֶנְיוֹ, כולל ציורים, מכתבים אישיים וסיפורים מרגשים של ילדים בני 12-13. בחזית בנק פ.ק.או., המקום שבו צולמה תמונתו האחרונה של הֶנְיוֹ, מוצבת מדי שנה תיבת דואר מיוחדת למשלוח המכתבים להֶנְיוֹ. רשויות הדואר בלובלין נאלצות להתמודד עם שקים מלאים של מכתבים שנשלחים בחזרה לשולחיהם ועליהם החותמת "הנמען לא ידוע". בהמשך היום נערך סיור רגלי בעקבות הכתובות שבהן התגורר הֶנְיוֹ - שבסקה 3, קובלסקה 11 (בגטו). הסיום הוא תפילה חרישית למרגלות פנס אשר מהווה את השריד האחרון שנותר מהעיר היהודית בלובלין שלפני המלחמה ומשמש כ"נר תמיד". ב-2007 התבקשו עוברים ושבים ליד סניף הבנק לכתוב מכתבים בַּמקום. ההיענות הייתה יוצאת דופן. העיתונות הארצית הפולנית מקדישה כתבות רבות לפרויקט זה. מאז 2005 הפך הֶנְיוֹ ז'יטומירסקי לאייקון של השואה, לא רק בלובלין אלא בפולין כולה. כיום הוא חלק מתוכנית הלימודים במערכת החינוך הכללית. עיתונים של בתי-ספר מספרים על אודותיו ומנסים באמצעות סיפור חייו הקצרים להבין את משמעות השואה.
אלמנטאז'
התערוכה "אלמנטאז'" (Elementarz: מקראה ראשונה או "אלפוני") במיידנק מוצגת בביתן 53, ומוקדשת לילדים שהיו במחנה. תערוכה זו הוכנה על ידי תומש פייטרשביץ' ממרכז "בראמה גרודסקה ("שער העיר"), תיאטר NN". מטרת הפרויקט היא להציג את גורלם של הילדים שהיו כלואים במחנה ההשמדה. הרעיון לפרויקט נולד כאשר אחד הניצולים הבחין כי מוזיאון מיידנק אינו מציג למבקרים את חיי הילדים במחנה. לדידו, תלמידים המבקרים במוזיאון מיידנק התקשו להזדהות רגשית עם מה שהתרחש במיידנק. את התערוכה ייסד מוזיאון מיידנק כדי לאפשר לתלמידים להמחיש את הידע שלמדו בבית הספר על שהתרחש במחנה.
התערוכה מציגה את גורלם של ארבעה ילדים, אסירים לשעבר במחנה מיידנק: שני ילדים יהודים, הֶנְיוֹ ז'יטומירסקי והלינה בירנבאום (Halina Birenbaum); ילד בלארוסי, פיוטר קירישצ'נקו (Piotr Kiryszczenko); וילדה פולנייה, ינינה בוצ'ק (Janina Buczek). הֶנְיוֹ ז'יטומירסקי, בשונה מהאחרים, נרצח במחנה. התערוכה מציגה גם באופן סמלי גורל חמישי, גורל שסביר להניח כי היה גורלן של נערות יהודיות במחנה. זאת על פי הכתוב בקצה פתק שנמצא חבוי במיידנק בתוך נעל של ילדה:
- "היה הייתה ילדה ושמה אלז'וניה,
- לבדה ובודדה,
- כי אביה במיידנק,
- ובאושוויץ אמהּ."
הילדה (Elżunia) כתבה בפתק שהיא בת 9, ושרה את השיר לעצמה למנגינת שיר ילדים פולני מפורסם (בפולנית: "Z popielnika na Wojtusia iskiereczka mruga"). השיר בשתי גרסאותיו מושמע בתערוכה.
התערוכה מחולקת לשני עולמות - "עולם האלפוני" ו"עולם המחנה".
ספר הלימוד הראשוני, ה"אלפוני", מלמד ילדים כיצד לארגן את העולם ולתארו. זהו הבסיס לתיאור הקשר בין האדם לעולם שמקיף אותו. ה"אלפוני" מציג את העולם נטול אכזריות ורוע. מתוך עולם פשוט ונאיבי זה של ה"אלפוני", נלקחו ילדים בכוח ונזרקו לתוך "עולם המחנה". עולם זה חִייב שימוש באלפוני שונה לחלוטין - "אלפוני של מחנה מוות". "עולם המחנה", זה שנמצאו בו הילדים, היה ההפך הגמור מהעולם המוצג ב"אלפוני". החיים במחנה יצרו חוויה חדשה לחלוטין ומושגים חדשים עבור הילדים - רעב, סלקציה, תא גזים וכן הלאה - ואף מגע יומיומי עם רוע ומוות. השהות במחנה גרמה לעיוות ולהרס נפשם של הילדים. ב"עולם האלפוני", לאורך קירות בית הספר, מפוזרים ספרי לימוד לכיתה א', "אלפוני" (בפולנית ובבלארוסית). על לוח הכיתה כתובים בגיר לבן שמותיהם של ארבעת הילדים, אלה שגורלם מוצג בתערוכה. בחדר זה ניתן לשמוע זמזום ממסדרון בית הספר, הכולל צעקות ודחיפות של ילדים במהלך הפסקה.
ב"עולם המחנה" מוצג באופן סמלי "אלפוני המחנה". ספר זה מתאר מילים דוגמת "ערעור", "צריף", "תא גזים", "משרפה", "סלקציה" ו"טרנספורט". כל אחת מהמילים הללו מפורשת באמצעות זיכרונות של ניצולים. המונחים ופירושיהם הוטבעו על לוחות חֵמר ונשרפו. כל הטקסטים (הכתובים והמושמעים) שמוצגים ב"עולם המחנה" הם עדויות של האסירים, בלי ליווי הערות.
ארבע בארות הבנויות מבטון מסמלות את גורלם של כל אחד מארבעת הילדים. כל באר עוברת דרך הרצפה ומעוגנת לתוך האדמה שמתחת לצריף. מן הבאר בוקע קולו של אדם מבוגר, מספר את סיפורו על אודות שהותו במחנה בעת שהיה ילד. אחת הבארות "שותקת" - הֶנְיוֹ ז'יטומירסקי לא שרד את המחנה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- "קול לובלין", שנתון ארגוני הלובלינאים בישראל ובחו"ל, גיליון 44, 2008.
- רות זריז, מכתבי חלוצים מפולין הכבושה 1940–1944, הוצאת בית לוחמי הגטאות, 1994.
- אברהם מילגרם, "בבדידותי אני תולה בך את כל תקוותי...", ילקוט מורשת, גיליון 83.
קישורים חיצוניים
- אביבה לורי, "מכתבים לילד יהודי מת", באתר הארץ
- הניו ז'יטומירסקי - סיפור חיים אחד, באתר TNN
- פרויקט "מכתבים להניו", YouTube
- הניו ז'יטומירסקי, באתר פייסבוק
