הסן (אוניית מערכה, 1903)
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה פרה-דרדנוט |
| צי |
 הצי הקיסרי הגרמני רייכסמרינה קריגסמרינה הצי הסובייטי |
| דגל הצי |
|
| סדרה | בראונשווייג |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 15 בינואר 1902 |
| הושקה | 18 בספטמבר 1903 |
| תקופת הפעילות | 19 בספטמבר 1905 – 1960 (כ־54 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 13,208 טון, מקסימלי: 14,394 טון |
| אורך | 127.7 מטר |
| רוחב | 22.2 מטר |
| שוקע | 8.1 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 743 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 9,600 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | מנועי קיטור בהספק 16,000 כוחות סוס (12 מגה-וואט) |
| צורת הנעה | מנועי קיטור |
| שריון |
חגורת שריון 110–250 מ"מ צריחי תותחים 250 מ"מ סיפון 40 מ"מ |
| חימוש |
ארבעה תותחי SK L/40 11 אינץ' (280 מ"מ) 14 תותחי SK L/40 6.7 אינץ' (170 מ"מ) 18 תותחי SK L/45 3.5 אינץ' (88 מ"מ) 6 צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ) |
"הסן" (בגרמנית: SMS Hessen) הייתה השלישית מתוך חמש אוניות מערכה פרה-דרדנוט של סדרת בראונשווייג. היא הונחה ב-1902, הושקה בספטמבר 1903, ונכנסה לשירות בספטמבר 1905. היא נקראה על שם מדינת הסן. האוניות האחיות שלה היו בראונשווייג, אלזס, פרוסן ולותרינגן. האונייה הייתה חמושה בסוללה של ארבעה תותחי 28 ס"מ (11 אינץ') והגיעה למהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). כמו כל הפרה-דרדנוטים האחרות שנבנו בתחילת המאה, הסן התיישנה במהירות על ידי השקת אה"מ דרדנוט המהפכנית ב-1906; כתוצאה מכך, הקריירה שלה כאוניית מערכה בחזית נקטעה.
הקריירה של הסן בזמן השלום התרכזה בתרגילי שייטות וצי ושיוט אימונים. היא הייתה מעורבת בשתי התנגשויות בשוגג, עם ספינת קיטור דנית ב-1911 וסירת טורפדו גרמנית ב-1913. הסן הייתה אמורה להיות מוצאת משירות באוגוסט 1914, אך תחילת מלחמת העולם הראשונה ביולי קטעה את התוכנית והיא נשארה לשרת עם צי הים הפתוח. היא ביצעה מגוון תפקידים בשנתיים הראשונות, שירתה כספינת שמירה בשפך האלבה, סיירה במצר דנמרק ותמכה בהתקפות על החוף הבריטי, כולל הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי בדצמבר 1914 והפגזת ירמות' ולואוסטופט באפריל 1916. בחודש שלאחר מכן, הסן נכחה בקרב יוטלנד, הקרב הימי הגדול ביותר במלחמה. בפעולת היום האחרונה בין אוניות ראשה ב-31 במאי, הסן ושאר הפרה-דרדנוטים האחרות של שייטת אוניות המערכה השנייה חיפו על נסיגתם של סיירות המערכה הגרמניות החבוטות הרחק משייטת סיירות המערכה הבריטיות.
קרב יוטלנד חשף עד כמה פרה-דרדנוטים לא יכולים לעמוד מול כלי נשק מודרניים יותר, ולכן היא ושאר אוניות השייטת השנייה הוצאו משירות עם הצי. היא הושבתה בדצמבר 1916, פורקה מנשקה ושימשה כספינת מחסן למשך שארית המלחמה. הסן הייתה אחת מאוניות המערכה המיושנות שהורשה לגרמניה לשמור על פי תנאי הסכם ורסאי. חמושה, היא שירתה בצי בשנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30, אם כי הוצאה משירות הקו הקדמי ב-1934. בשנה שלאחר מכן, הסן הוסבה לספינת מטרה מבוקרת רדיו. היא שירתה בתפקיד זה במהלך מלחמת העולם השנייה, ופעלה גם כשוברת קרח בים הבלטי ובים הצפוני. הספינה נמסרה לברית המועצות בשנת 1946 לאחר המלחמה, ושמה שונה ל"טסל", שם שירתה עד שבוטלה ב-1960.
תכנון
עם העברת חוק הצי השני בהנחייתו של ויצה-אדמירל אלפרד פון טירפיץ בשנת 1900, הוקצה מימון לסוג חדש של אוניות מערכה, כדי לרשת את אוניות המערכה מסדרת ויטלסבאך שהוסמכו לפי חוק הצי משנת 1898. בשלב זה, קרופ, ספק הארטילריה הימית לצי הקיסרי הגרמני פיתח תותח ירי מהיר, בקוטר 28 סנטימטרים (11 אינץ'); התותחים הגדולים ביותר ששילבו בעבר את הטכנולוגיה היו תותחי 24 סנטימטרים (9.4 אינץ') שהותקנו על אוניות סדרת ויטלסבאך. מחלקת העיצוב של משרד הצי הקיסרי (גר') אימץ את התותחים הללו עבור אוניות המערכה החדשות, יחד עם עלייה מתותחי 15 סנטימטרים (5.9 אינץ') לתותחי 17 סנטימטרים (6.7 אינץ') עבור הסוללה המשנית, עקב האיום המוגבר מסירות הטורפדו כאשר הטורפדות הפכו ליעילים יותר.
למרות שסדרת בראונשווייג סימנה שיפור משמעותי לעומת אוניות מערכה גרמניות קודמות, העיצוב שלה נפל קורבן לקצב המהיר של ההתפתחות הטכנולוגית בתחילת המאה ה-20. אוניית המערכה הבריטית אה"מ דרדנוט - חמושה בעשרה תותחי 12 אינץ' (30.5 ס"מ) - נכנסה לשירות בדצמבר 1906, שנה בלבד לאחר שאלזס נכנסה לשירות. העיצוב המהפכני של דרדנוט הפך כל אוניית ראשה של הצי הגרמני למיושנת, כולל אלזס.
הסן הייתה באורך כולל של 127.7 מטר (419 רגל), רוחב של 22.2 מטר (72 רגל 10 אינץ') ושוקע של 8.1 מטר (26 רגל 7 אינץ') בקדמת האונייה. הדחק האונייה היה 13,208 טונות (12,999 טונות ארוכות) כמתוכנן ו-14,394 טונות (14,167 טונות ארוכות) במעמס מלא. הצוות שלה כלל 35 קצינים ו-708 מלחים. הספינה הונעה על ידי שלושה מנועי הרחבה משולשת עם 3 צילינדרים שהניעו שלושה מדחפים. קיטור סופק על ידי שמונה דוודים ימיים ושישה דוודים גליליים, כולם על בסיס פחם. תחנת הכוח של הסן דורגה ב-16,000 כוחות סוס (11,768 קילוואט), מה שיצר מהירות מרבית מתוכננת של 18 קשרים (33 קמ"ש). היא יכלה להפליג לטווח של 4,530 מיילים ימיים (8,390 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).
החימוש של הסן כלל סוללה ראשית של ארבעה תותחי SK L/40 בקוטר 28 ס"מ (11 אינץ') בצריחי תותחים תאומים, אחד בקדמת ואחד מאחורי המבנה העילי המרכזי. החימוש המשני שלה היה מורכב מ-14 תותחי 17 ס"מ (6.7 אינץ') SK L/40 ו-18 תותחי ירי מהיר 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/35. החימוש שלה הוגבר עוד יותר בשישה צינורות טורפדו בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ'), כולם שקועים בגוף האונייה. צינור אחד היה בחרטום, שניים היו בכל צד רוחב, והצינור האחרון היה בירכתיים. הסן הייתה מוגנת בשריון קרופ. חגורת השריון שלה הייתה בעובי של 110 עד 250 מילימטרים (4.3 עד 9.8 אינץ'), כשהשריון הכבד יותר במצודה המרכזית שהגן על מרחבי המחסנים והמכונות שלה, והציפוי הדק יותר בשני קצות הגוף. הסיפון שלה היה בעובי 40 מ"מ (1.6 אינץ'). לצריחי הסוללה הראשיים היו 250 מ"מ של ציפוי שריון.
היסטוריית שירות
קריירה לפני המלחמה
השדרית של הסן הונחה ב-15 בינואר 1902, במספנת Germaniawerft בקיל תחת בנייה מספר 100. היחידה השלישית של הסדרה שלה, היא הוזמנה בשם החוזה "L" כיחידה חדשה לצי. הסן הושקה ב-18 בספטמבר 1903; הכלי הוטבל על ידי אירן, נסיכת הסן, ואחיה, ארנסט לודוויג, הדוכס הגדול של הסן, נשא נאום. האונייה החלה בניסויים ימיים במספנות ב-16 במאי 1905, והופעלה ב-19 בספטמבר. לאחר מכן החל הצי הקיסרי הגרמני בניסויים ימיים משלה על הספינה, שהוקצתה לשייטת השנייה של צי הקרב הפעיל. הניסויים נמשכו עד 4 במרץ 1906, ואז הצטרפה הסן ליחידה שלה, והביאה את השייטת לכוחה שנקבע של שמונה אוניות מערכה. השנה הוקדשה לביצוע תרגילי אימון של טייסת וצי, כולל שייט קיץ ביולי ואוגוסט למימי נורווגיה. במהלך תמרוני הצי שנערכו מדי סתיו בסוף אוגוסט וספטמבר, הצי ביצע פעולות נחיתה באקרנפורדה. תרגילים נוספים התקיימו בים הצפוני בחודש נובמבר.
ב-16 בפברואר 1907 שונה שמו של הצי לצי הים הפתוח. תמרונים בים הצפוני הגיעו בעקבותיו בתחילת 1907, שכללו שייט לסקיין והתקפות מדומה על בסיס הצי הראשי בקיל. תרגילים נוספים באו לאחר מכן בחודשים מאי ויוני, ולאחר מכן יצאה הצי לשייט לנורווגיה. לאחר החזרה, הסן הפליגה לשווינמינדה בתחילת אוגוסט, שם הצאר ניקולאי השני, קיסר רוסיה פגש את הצי הגרמני ביאכטה שלו Standart. לאחר מכן, הצי התאסף לתמרונים שנערכו מדי אוגוסט וספטמבר. השנה התעכבו התמרונים כדי לאפשר מסקר צי גדול, כולל 112 ספינות מלחמה, עבור הקייזר וילהלם השני בנתיבי שיליג. בתמרוני הסתיו שלאחר מכן, הצי ביצע תרגילים בים הצפוני ולאחר מכן תמרונים משותפים עם הקורפוס התשיעי סביב אפנרד. הסן הייתה הזוכה של השייטת השנייה ב-פרס ירי של הקייזר (גר') על קליעה מעולה; באותו זמן, קצין התותחנות שלה היה קפיטן-לויטננט אדולף פון טרוטה. בנובמבר השתתפה הספינה באימוני יחידות בקטגט.
.jpg){kind=spacer}
הסן השתתפה בתמרוני צי בפברואר 1908 בים הבלטי ובאימוני צי נוספים מול הלגולנד בחודשים מאי ויוני. ביולי הפליגו הסן ושאר הצי לאוקיינוס האטלנטי כדי לערוך שייט אימונים גדול. הנסיך היינריך, מפקד צי הים הפתוח, לחץ לשייט כזה בשנה הקודמת, בטענה שהוא יכין את הצי למבצעים מעבר לים וישבור את המונוטוניות של האימונים במימי גרמניה, למרות המתיחות עם בריטניה על מרוץ החימוש האנגלו-גרמני המתפתח שהיה בשיאו. הצי עזב את קיל ב-17 ביולי, עבר דרך תעלת הקייזר וילהלם לים הצפוני, והמשיך לאוקיינוס האטלנטי. במהלך השייט עצרה הסן בסנטה קרוס דה טנריפה באיים הקנריים. הצי חזר לגרמניה ב-13 באוגוסט. תמרוני הסתיו נמשכו מ-27 באוגוסט עד 12 בספטמבר. מאוחר יותר באותה שנה סייר הצי בערי החוף בגרמניה כחלק ממאמץ להגביר את התמיכה הציבורית בהוצאות ימיות. השנה שלאחר מכן - 1909 - פעלה על פי אותו דפוס כמו בשנת 1908. שייט נוסף לאוקיינוס האטלנטי נערך בין 7 ביולי ל-1 באוגוסט, במהלכו עצרה הסן באל פרול, ספרד. במהלך הדרך חזרה לגרמניה, צי הים הפתוח התקבל על ידי הצי המלכותי הבריטי בספיטהד. בסוף השנה הפך אדמירל הנינג פון הולצנדורף למפקד צי הים הפתוח. כהונתו כמפקד הצי סומנה בניסויים אסטרטגיים, בשל האיום המוגבר של כלי הנשק התת-מימיים העדכניים ביותר כמו צוללות ומוקשים ימיים, ובשל העובדה שאוניות המערכה החדשות מסדרת נסאו היו רחבות מכדי לעבור דרך תעלת הקייזר וילהלם. בהתאם לכך, הצי הועבר מקיל לווילהלמסהאפן ב-1 באפריל 1910.
במאי 1910 ערך הצי תרגילי אימון בקטגט, בין נורווגיה לדנמרק. אלה היו בהתאם לאסטרטגיה של הולצנדורף, שחזתה למשוך את הצי המלכותי למים הצרים בקטגט. הפלגת הקיץ השנתית יצאה לנורווגיה, ואחריה התקיים אימון צי, שבמהלכו נערכה סקירת צי נוספת בדנציג ב-29 באוגוסט. בסוף השנה יצא שייט אימונים לאזור הבלטי. במרץ 1911 ערך הצי תרגילים בסקאגרק ובקטגט. הסן ושאר הצי קיבלו ביוני ויולי שייטות של הצי הבריטי והאמריקאי בקיל. תמרוני הסתיו של השנה היו מוגבלים לים הבלטי ולקטגט. במהלך תרגילי צי ב-23 באוגוסט 1911, הסן פגעה בטעות והטביע את ספינת הקיטור הדנית SS אסקסונד. צוות ספינת הקיטור חולץ ולא דווח על נפגעים; הסן עצמה לא נפגעה בהתנגשות. סקירת צי נוספת נערכה במהלך התרגילים עבור משלחת אוסטרו-הונגרית שמבקרת, שכללה את הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואדמירל רודולף מונטקוקולי.
בפברואר, בחורף הקר מאוד של 1911–1912, הסן הועסקה כשוברת קרח חירום בחגורה הקטנה לחילוץ ספינות שאוימו על ידי הקרח הכבד. באמצע שנת 1912, עקב משבר אגאדיר, שיט הקיץ יצא רק אל הים הבלטי כדי להימנע מחשיפת הצי במהלך תקופת המתיחות המוגברת עם בריטניה וצרפת. ביולי 1913, הסן התנגשה בסירת הטורפדו G110. לסירת הטורפדו נגרם נזק משמעותי ושלושה מאנשי הצוות שלה נהרגו, אם כי היא לא טבעה. הסירה, יחד עם שאר הצוות שלה, נגררה חזרה לקיל. להסן לא נגרם נזק משמעותי בתאונה. שייט הקיץ השנתי לשנת 1913 חזר למימי נורווגיה, וכך גם השייט בשנה שלאחר מכן. שנת 1914 התחילה בשקט, כשהאירוע היחידי שהיה חשוב היה ביקורה של הסן בזונדרבורג ב-2 במאי כדי להשתתף בחגיגות יום השנה ה-50 לציון קרב דיבל של מלחמת שלזוויג השנייה.
מלחמת העולם הראשונה
החל מסוף 1909, החל הצי להחליף את הפרה-דרדנוטים באוניות המערכה המודרניות יותר, החל מסדרת נסאו. כחלק מתהליך זה, הסן הייתה אמורה להיות מועברת למילואים ב-26 באוגוסט 1914, כאשר מקומה בשייטת השנייה ייתפס על ידי הדרדנוט קניג החדשה, אך המתיחות הגואה באירופה במהלך משבר יולי, שהוביל לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, קטעה את התוכנית הזו. לכן הסן נשארה בשירות עם השייטת, אוניית המערכה הוותיקה ביותר בשירות הצי הראשי. לאחר כניסתה של גרמניה למלחמה בתחילת אוגוסט, הסן ושאר השייטת נשלחו למעגן אלטנברוך כדי לתמוך בהגנה על המפרץ הגרמני בפתח האלבה. באוקטובר יצאה השייטת לאים הבלטי לתמרונים, ותוך כדי מעבר בתעלת הקייזר וילהלם ב-26 באוקטובר, היא עלתה על שרטון ונאלצה להיחלץ על ידי סירות גוררות. השייטת חזרה לים הצפוני ב-17 בנובמבר, לאחר שסיימה את האימונים.
שייטת II הצטרפה לשאר צי הים הפתוח לפעולות התקפיות נגד בריטניה. הראשון שבהם היה הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי ב-15 בדצמבר. סיירות המערכה של קבוצת הסיור I תקפו את העיירות בניסיון לפתות חלק מהצי הגדול הבריטי, בעוד אוניות המערכה של צי הים הפתוח המתינו לתמיכה בתקווה לארוב ולהשמיד כל כוחות בריטיים שיגיעו לקראתם. במהלך הלילה שבין 15 ל-16 בדצמבר, צי הקרב הגרמני של 12 דרדנוטים ושמונה פרה-דרדנוטים הגיע לטווח של 10 מיל ימי (19 קילומטרים; 12 מיל) של שייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. התכתשויות בין מסכי המשחתות היריבות שכנעו את המפקד הגרמני, אדמירל פרידריך פון אינגנול, שהוא מתעמת עם כל הצי הגדול, ולכן הוא הפסיק את הקרב ופנה לגרמניה בחזרה.
הסן הייתה במספנה בקיל לצורך תחזוקה מ-22 בפברואר 1915 עד 6 במרץ, ולאחר מכן חזרה לפעולות שמירה ליד אלטנברוך, החל מ-10 במרץ. תרגילי השייטת באזור הבלטי התקיימו בין 18 במרץ ל-1 באפריל, ולאחר מכן תקופות קצרות נוספות של תחזוקה בקיל התקיימו ב-17–18 במאי, ב-29–30 במאי וב-4–26 ביוני; במהלך השיפוץ האחרון, הותקן לה ציוד משלים לשריפת נפט עבור הדוודים שלה. היא בילתה את שאר השנה בים הצפוני, והשתתפה בגיחות ב-11–12 בספטמבר וב-23–24 באוקטובר. בין 6 ל-23 בדצמבר היא הפליגה לווילהלמסהאפן לצורך תחזוקה, ולאחריה הכשרה של שייטת באזור הבלטי בין 25 בדצמבר ל-20 בינואר 1916. היא הפליגה מיד ל-Reiherstiegwerft בהמבורג לעבודות תיקון נוספות, שנמשכו בין 22 בינואר ל-15 במרץ. ב-26 במרץ, לאחר תרגילים נוספים באזור הבלטי, הוכרזה הסן מוכנה לפעולות התקפיות נוספות.
ב-5 באפריל, מטה האדמירליות קבע שיש לשלוח מעת לעת אוניות של השייטת השנייה לשמור על המצרים הדנים. הסן ביצעה תפקיד זה בין 10 ל-20 באפריל, כאשר היא הוחלפה על ידי פרוסן. הסן חזרה לים הצפוני, והייתה נוכחת במתקפה נוספת על החוף הבריטי ב-24–25 באפריל. הפעם, סיירות המערכה הפגיזו את ירמות' ולואוסטופט. במהלך מבצע זה ניזוקה סיירת המערכה זיידליץ ממוקש בריטי ונאלצה לחזור לנמל בטרם עת. הראות הייתה גרועה, ולכן המבצע הופסק במהירות לפני שהצי הבריטי יוכל להתערב ולגרום להפסדים נוספים. הסן החליפה את פרוסן במצרים ב-4 במאי, ונשארה שם עד 20 במאי. היא חזרה לשאר השייטת באלטנברוך ב-23 במאי כדי להתחיל בהכנות למבצע הצי הגדול הבא.
קרב יוטלנד
ויצה-אדמירל ריינהרד שר, המפקד החדש של צי הים הפתוח, תכנן מיד גיחה נוספת לים הצפוני, אך הנזק לזיידליץ עיכב את המבצע עד סוף מאי. ב-31 במאי, בשעה 02:00 CET, סיירות המערכה של היפר יצאו לכיוון הסקאגרק, ואחריהם שאר צי הים הפתוח כעבור שעה וחצי. הסן נשארה מוקצית לשייטת אוניות המערכה השנייה, שהייתה ממוקמת בחלקו האחורי של הטור הגרמני ובפיקודו של קונטר-אדמירל פרנץ מאובה. במהלך "הריצה צפונה", ציווה שר על הצי לרדוף אחרי שייטת אוניות המערכה החמישית הבריטית במהירות שיא. אוניות המערכה מסדרת דויטשלנד האיטיות יותר לא יכלו לעמוד בקצב הדרדנוטים המהירות יותר ונקלעו במהירות לפיגור. עד השעה 19:30, הצי הגדול הגיע למקום ועימת את שר עם עליונות מספרית משמעותית. הצי הגרמני נפגע קשות מהנוכחות של אוניות המערכה מסדרת דויטשלנד האיטיות יותר; אם שר יורה לפנות מיידית לכיוון גרמניה, הוא יצטרך להקריב את הספינות האיטיות יותר כדי לשפר את סיכויי בריחתו.
שר החליט להפוך את מסלול הצי עם ה-Gefechtskehrtwendung, תמרון שחייב כל יחידה בקו הגרמני להסתובב 180° בו זמנית. שש האוניות של שייטת אוניות המערכה השנייה, לאחר שנקלעו לפיגור, לא יכלו להתאים למסלול החדש בעקבות הפנייה, ונפלו חזרה לצד המנותק של הקו הגרמני. מאובה שקל להזיז את ספינותיו לחלק האחורי של המערך, אחרי הדרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השלישית, אך החליט נגד זה כשהבין שהתנועה תפריע לתמרון של סיירות המערכה של היפר. במקום זאת, הוא ניסה להציב את ספינותיו בראש הטור.
מאוחר יותר, הסן ואוניות המערכה מסדרת דויטשלנד ביצעו פעולת חסימה חיונית שחיפתה על נסיגת סיירות המערכה הגרמניות. סיירות המערכה של תת-אדמירל דייוויד ביטי תקפו את הספינות הגרמניות בחושך, ולכן הן פנו מערבה כדי להתחמק מתוקפיהן, ומאובה המשיך במסלול דרומי, שהציב את ספינותיו בין סיירות המערכה הבריטיות והגרמניות. סיירות המערכה הבריטיות הפנו את תשומת לבם לאוניות הפרה-דרדנוטים, אשר בתורם שינו את מסלולם לדרום-מערב על מנת להביא את כל התותחים שלהם על הספינות הבריטיות. בחושך, ניתן היה לראות רק הבזקי לוע מהספינות הבריטיות; כתוצאה מכך הסן ושאר אוניות השייטת השנייה נצרו את האש שלהן.
בסביבות השעה 03:00 ב-1 ביוני, קבוצת משחתות בריטיות פתחה במתקפת טורפדו נגד מערך הקרב הגרמני. בשעה 03:07, הסן נמנעה בקושי מטורפדו, אבל ממש לפניה, פומרן נפגעה על ידי לפחות טורפדו אחד בשעה 03:10. על פי ההערכות, הטורפדו פוצץ את אחד ממחסני הפגזים של תותחי ה-17 ס"מ (6.7 אינץ'), מה שהביא להשמדת האונייה. על סיפון הסן, ההנחה הייתה שצוללת השמידה פומרן; בשעה 03:12 הסן ירתה עם תותחי הסוללה הראשית שלה לעבר צוללת דמיונית. היא ומספר אוניות מערכה נוספות ירו שוב לעבר צוללות דמיוניות בשעה 05:06, ושוב בשעה 05:13. ירי הסן והנובר במהלך התקרית האחרונה כמעט פגעו בסיירות הקלות שטטין ומינכן; שר הורה להם להפסיק את האש. בשעה 06:55, הסן ושלזיין חשבו שמצוף מוקשים שהוטל על ידי אוניית המערכה קייזר הוא פריסקופ ותקפו אותו. במהלך הקרב, הסן ירתה חמישה מטחי 28 ס"מ, 34 פגזי 17 ס"מ, ו-24 מטחי 8.8 ס"מ. היא לא נפגעה בקרב.
פעולות מאוחרות יותר
הניסיון ביוטלנד הוכיח כי הפרה-דרדנוטים של השייטת השנייה היו מכשול ליחידות המודרניות יותר של הצי, ולכן Admiralstab החליטו כי יש להוציא את הספינות משירות, מכיוון שניתן להשתמש בצוותיהן בצורה יעילה יותר במקומות אחרים. הסן בילתה את שארית 1916 לסירוגין בין שמירה ליד אלטנברוך למצר דנמרק. ב-18 בנובמבר היא נסעה לקראוטסנד כדי לסייע לדרדנוט קניג אלברט, שעלתה שם על שרטון. החל מדצמבר, הסן הועסקה כספינת מטרה באזור הבלטי; זה היה אמור להיות השירות הפעיל האחרון שלה במהלך המלחמה. ב-12 בדצמבר היא הושבתה ופורקה מנשקה, לאחר 11 שנות שירות בצי.
הסן שימשה לאחר מכן כספינת מחסן בברונסבוטל עבור שייטת הצוללת הראשונה, יחד עם ספינת ההגנה על החוף הישנה ביוולף. בזמן שהייתה במילואים בברונסבוטל, כונתה הסן בצחוק כ-SMS "Kleinste Fahrt" (SMS "המסע הקצר ביותר") בגלל אזהרה שצוירה על גוף הספינה. ארבעת התותחים בקוטר 28 ס"מ של האונייה הורכבו מחדש כתותחי רכבת והופעלו בחזית המערבית. הצבא האוסטרלי כבש את אחד התותחים ב-8 באוגוסט 1918; הוא נשמר כתותח אמיין באנדרטת המלחמה האוסטרלית בקנברה, אוסטרליה.
רייכסמרינה וקריגסמרינה
בעקבות התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, הצי הגרמני אורגן מחדש כרייכסמרינה על פי הסכם ורסאי. הצי החדש הורשה להחזיק שמונה אוניות מערכה פרה-דרדנוט לפי סעיף 181 - שתיים מהן יהיו במילואים - להגנת החוף. הסן הייתה בין אוניות המערכה שנשמרו, בתחילה כאחת מכלי השייט במילואים. לאחר ששופצה, חומשה מחדש ועברה מודרניזציה קלה, הסן חזרה לשירות ברייכסמרינה ב-5 בינואר 1925. היא קיבלה בחזרה את חימוש הנשק הישן שלה, למעט הסוללה השלישונית שלה; היא קיבלה רק ארבעה מתוך תותחי ה-8.8 ס"מ, עם עוד ארבעה בתושבות נ"מ בזווית גבוהה. בסיפון הראשי הותקנו ארבעה צינורות טורפדו בקזמטים מעל המים. הדוודים הגליליים שלה על בסיס פחם הוחלפו בזוג דגמים חדשים המופעלים על ידי נפט. לאחר שבילתה את המחצית הראשונה של השנה בביצוע ניסויים ימיים והכשרה אישית, הסן הצטרפה לצי למסע לנורווגיה ביוני, שמזכיר את הפלגות הקיץ הישנות של הצי הקיסרי בזמן שלום. בהמשך השנה התבצעו אימוני ציים.
בתחילת 1926, הוטל על הסן פינוי נתיבים לכלי סוחר באזור הבלטי הקפוא. היא גם ביקרה במהלך תקופה זו בנמלים של ליבאו, לטביה, ורוואל, אסטוניה. האונייה הצטרפה לשלזוויג-הולשטיין, ספינת הדגל של ויצה-אדמירל קונרד מומזן, לטיול בספרד שנמשך בין 12 במאי ל-19 ביוני. במהלך השייט, הסן ביקרה באיים הקנריים ובכף ורדה במרכז האוקיינוס האטלנטי. ביולי, הסן וסירת הטורפדו T190 ביקרו ב-Neufahrwasser; הן היו ספינות המלחמה הגרמניות הראשונות שביקרו בדנציג מאז איבדה גרמניה את השליטה על העיר לפולין לאחר המלחמה. השנתיים הבאות חלפו ללא אירועים, וביולי 1928, הסן ביקרה בנורווגיה עם אדמירל הנס צנקר, ראש הרייכסמרינה. הפלגה נוספת לספרד התקיימה בין 18 באפריל ל-9 במאי 1929, כאשר ויצה-אדמירל איוואן אולדקופ הניף את דגלו על סיפון שלזוויג-הולשטיין. הסן ביקרה ב-Caramiñal, Vilagarcía, ו-Ferrol, ספרד, במהלך הסיור. הסן נסעה לסטוקהולם, שוודיה, ב-30 באוגוסט, ונשאר שם עד 5 בספטמבר.
שייט הכשרה גדול בים התיכון התקיים ב-1930, ונמשך מ-3 באפריל עד 16 ביוני. במהלך הסיור, הסן עצרה בנמלים רבים, כולל ויגו, אליקנטה וקדיס בספרד, פלרמו וסירקוזה בסיציליה, וונציה, איטליה. בעקבות אימוני הצי באוגוסט וספטמבר באותה שנה, היא ביקרה בקריסטיאנסנד, נורווגיה. הצי ביקר ב-Świnoujście, פולין, ב-18 וב-19 באפריל 1931 לפני שחזר להמבורג. היא שייטה מול נורווגיה בין 15 ביוני ל-3 ביולי. בשלב מסוים בשנת 1931, הוסרו מהסן שניים מתותחי ה-17 ס"מ וכל ארבעת תותחי הזווית הנמוכה בקוטר 8.8 ס"מ שלה. בשנה שלאחר מכן היא ביקרה בגוטלנד, אוסלו ודנציג, ובשנת 1933 עשתה טיול נוסף לרוואל. הסן ביקרה בברגן וב-Sognefjord, נורווגיה, ביולי 1934 לפני שהשתתפה במה שיהיו תמרוני הצי השנתי האחרון שלה מאוחר יותר באותה שנה. היא עזבה את קיל ב-25 בספטמבר ויצאה לווילהלמסהאפן, שם הוצאה משירות ב-12 בנובמבר. הצוות שלה נשלח לאוניית המערכה של כיס החדשה אדמירל שר, שהחליפה את הסן בצי.
ב-31 במרץ 1935, הסן נמחקה מהמרשם הצי והוסב לספינת מטרה. החימוש שלה הוסר, גוף האונייה הוארך והותקנו מכונות חדשות. הגוף הארוך יותר איפשר מקום לשני תאים אטומים נוספים, מה שהעלה את המספר ל-15 לעומת ה-13 המקוריים. המבנה העילי של הספינה הוסר כמעט לחלוטין; הסן שמרה רק על ארובה בודדת, תורן מגדל, ושתי הברבטות המשוריינות עבור צריחי הסוללה הראשיים. מנועי הקיטור שלה הוחלפו בטורבינות קיטור. בספינה היו צוות של 80, אך ניתן היה להפעיל אותה בשלט רחוק כשהיא משמשת כמטרה. העבודה נמשכה מ-11 באפריל 1935 עד 1 באפריל 1937; החל מאפריל היא ערכה ניסויים ימיים, וב-12 ביולי שובצה רשמית ליחידת האימונים של תותחנים, במה שקודם לכן שונה השם לקריגסמרינה. הספינה הראשונה שהשתמשה בהסן כמטרה הייתה הסיירת הקלה לייפציג ב-30 באוגוסט באותה שנה.
הסן שירתה בתפקיד זה במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-31 במרץ 1940 פעלה הסן כשוברת קרח לסיירות העזר אטלנטיס, וידר ואוריון, בנסיעתן מקיל לים הצפוני. היא וספינת השליטה שלה, ספינת הטורפדו לשעבר בליץ, נמסרו לברית המועצות ב-2 בינואר 1946 בווילהלמסהאפן. היא הופעלה מחדש ב-3 ביוני 1946 כ"טסל" (כאשר שמה של בליץ שונה ל-ויסטרל), והמשיכה לפעול כספינת מטרה עד שנגרטה ב-1960.
קישורים חיצוניים
