הריהורי סקובורודה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית אישיות ריקה הְרִיהוֹרִי סְקוֹבוֹרוֹדָה, או גריגורי סקובורודה (באוקראינית: Григорій Савич Сковорода; בלטינית Gregorius Scovoroda; ‏3 בדצמבר 1722 – 9 בנובמבר 1794), היה פילוסוף ממוצא קוזקי אוקראיני שחי ופעל באימפריה הרוסית. הוא היה משורר, מסאי, מורה ומלחין מוזיקה ליטורגית. בתרבות האוקראינית, השפעתו על בני דורו והדורות הבאים הייתה רבה, ובשל כך ובשל אורח חייו הוא כונה לעיתים קרובות "סוקרטס".

שפת האם של סקובורודה הייתה אוקראינית מדוברת של זמנו, ואת חיבוריו כתב בנוסח שעירב שלוש שפות: סלאבית כנסייתית, אוקראינית ורוסית, עם שיבוצים בלטינית וביוונית ובשפות מערב אירופה. חוקרים חלוקים בשאלה כיצד לאפיין את שפת הבסיס שממנה פיתח את הנוסח הייחודי שלו. דעה אחת, בה החזיקו יורי שבליוב, ולרי שבצ'וק, ופטרו בוזוק, מזהה את שפת הבסיס הזו כניב הרוסית (או "קרוב לרוסית") של המעמדות הגבוהים בחרקיב ובאזור אוקראינה הסלובודית הסובב אותו; גרסה זו של רוסית הכילה אוקראיניזמים רבים.[1][2][3] לפי דעה אחרת, שבה מחזיקה למשל הפילולוגית ליליה הְנַטְיוּק, כתב סקובורודה חלק מיצירותיו בסלאבו אוקראינית – ניב ספרותי מוקדם שנהג בעת ההיא ברחבי אוקראינה ובלרוס.[4] בין מכתביו ששרדו, הרוב כתוב לטינית ויוונית.

הוא רכש השכלה באקדמיית מוהילה בקייב (כיום האוניברסיטה הלאומית קייב־מוהילה). לאחר מכן חי כנווד וחי מנדבות. בחיבוריו ובדיאלוגים שלו מצויים דיונים בבעיות מקראיות לצד סוגיות מהגות אפלטון וההוגים הסטואיים. כתביו לא ראו אור בדפוס בימי חייו: ספר מודפס ראשון מאת סקבורודה יצא לאור בשנת 1798 בסנקט פטרבורג. כתביו המקובצים של סקובורודה נדפסו במלואם לראשונה בסנקט פטרבורג בשנת 1861. רבות מיצירותיו היו קיימות רק בכתב יד עד ליציאת מהדורה זו.

חייו

דיוקן של סקובורודה עם חתימתו; שמו הפרטי כתוב בקירילית (בצורה מקוצרת) ושם משפחתו מיוצג על ידי האות היוונית סיגמה (Σ)

סקובורודה נולד בשנת 1722 למשפחת איכרים אוקראינית, שהיו "קוזאקים רשומים", בכפר צ'וֹרְנוּחי ברגימנט לובני, בהֶטְמאנוּת הקוזאקית,[5] באימפריה הרוסית (משנת 1991 מחוז פולטבה, אוקראינה). אמו, פֶּלאגִיָה סְטֶפַנוֹבְנָה שאנגיראי, הייתה קוזאקית אף היא, וככל הנראה גם ממוצא טטרי, וקרובת משפחה של הח'אן האחרון של קרים, שאהין גיראי.[6][7] בשנת 1734, בגיל 12, החל ללמוד באקדמיית מוהילה בקייב, ולמד בה עד שנת 1741, אך לא סיים את לימודיו. באותה שנה, בגיל 19, ביוזמת דודו, איגנטי פּוֹלטַבְצֶב, הוא נלקח מקייב לשיר במקהלה הקיסרית במוסקבה ובסנקט פטרבורג. בשנת 1744 חזר סקובורודה לקייב. את התקופה בין 1745 ל־1750 בילה בממלכת הונגריה, וחוקרים משערים ששהה גם במקומות אחרים באירופה בתקופה זו. בשנת 1750 חזר לקייב. בין השנים 1750 ל־1751 לימד פואטיקה בעיר פריאסלאב. במשך רוב התקופה שבין 1753 ל־1759 שימש סקובורודה מורה פרטי במשפחתו של בעל אדמות בכפר קוֹֹבְראי, במחוז צ'רקאסי. בשנים 1759 עד 1769 הירצה לפרקים על שירה, תחביר, יוונית עתיקה ואתיקה בקולגיום חרקיב. בשנת 1768 נתמנה בישוף חדש לאזור, אשר זעם על כך שלא איש דת מלמד אתיקה, והסתייג מרעיונות מסוימים של סקובורודה; בעקבות הביקורת שהטיח בו הבישוף, חדל סקובורודה מהוראה בשנת 1769.

סקבורודה נודע גם כמלחין של מוזיקה ליטורגית, כמו גם של מספר שירי זמר שגם כתב. כמה מאלו נספגו במוזיקה העממית האוקראינית. רבים משיריו הפילוסופיים, המכונים "מזמורי סקובורודה", בוצעו בידי קובזארים – זמָרי־עם נודדים (לעיתים קרובות עיוורים). בני זמנו תיארו אותו כנגן מיומן בחליל, בטורבן, ובקוֹבְּזָה.

ברבע האחרון לחייו נדד רגלית ברחבי אוקראינה הסלובודית, והתארח אצל חברים שונים, עשירים ועניים כאחד, והעדיף לא להישאר זמן רב באותו מקום. במהלך תקופה זו הקדיש עצמו לחיי התבודדות ולימוד.

בתקופה אחרונה זו חיבר את יצירותיו הפילוסופיות הגדולות. במקביל המשיך לכתוב שירה ומכתבים בשפה הסלאבית הכנסייתית, ביוונית עתיקה, ובלטינית, ותרגם מספר יצירות מלטינית לרוסית.

על מותו תיעד חוקר הפולקלור איזמאיל סְרֶזְנֶבְסְקי את הסיפור הבא: שלושה ימים לפני מותו, הגיע סקובורדה לביתו של חבר קרוב בשם אנדרייְ קובליבסקיי ואמר לו שבדעתו להשתקע אצלו לצמיתות. מדי יום יצא מהבית עם את חפירה, ובדיעבד התברר שבילה שלושה ימים בחפירת קברו שלו. ביום השלישי אכל ארוחת ערב, קם ואמר, "הגיע זמני." הוא נכנס לחדר הסמוך, שכב ומת. הוא ביקש להציב את הכיתוב הבא על מצבתו:

העולם ניסה ללכוד אותי, אך לא עלה בידו.

הוא מת ב־9 בנובמבר 1794, בכפר פאן־איוואנובקה. כיום נקרא הכפר סקובורודינובקה, על שמו, והוא שוכן בנפת בוהודוחיב, מחוז חרקיב.

יצירתו

כתבי סקובורודה לא נדפסו במהלך חייו, עקב צנזורה של אנשי הכנסייה. סקובורודה ידע לקרוא ספרות דתית בגרמנית, והושפע מהפייטיזם הגרמני. חינוכו האקדמי הפך אותו למתנגד לסכולסטיקה הכנסייתית ולדומיננטיות של הכנסייה האורתודוקסית. "מלכותנו מצויה בתוכנו", כתב, "וכדי להכיר את אלוקים, עליך להכיר את עצמך... אנשים צריכים להכיר את אלוקים, כמו את עצמם, עד כדי שיראו אותו בעולם... אמונה באלוקים אינה מתמצה באמונה בקיומו... קדושת החיים טמונה בעשיית מעשים טובים לזולת."

סקבורודה לימד ש"אלוקים מברך כל עבודה", ושתפקידה היחיד של הפילוסופיה הוא לחפש את האמת ולרדוף אחריה. הוא התנגד לחוסר סבלנות לדעות שונות, לרבות חוסר סובלנות דתית. רק בשנת 1798, לאחר מותו, ראה אור באימפריה הרוסית ספרו "נרסיסיס, או: דע את עצמך", אך ללא ציון שמו. בשנת 1806 הדפיס כתב העת "ציון ויֶסטניק" עוד כמה מיצירותיו. בשנים 1837–1839 פורסמו במוסקבה כמה מיצירותיו תחת שמו, ורק בשנת 1861 פורסם לראשונה אוסף כמעט שלם של יצירותיו. אוסף אקדמי מלא של כל היצירות הידועות של סקובורודה פורסם בשנת 2011 בעריכת ליאוניד אוּשקָלוב.

הוראה

"הפילוסוף האוקראיני הנודד גריגורי סקבורודה" מאת פרופסור נ' סְטֶלֶצְקי (אוניברסיטת חרקיב), 1894

בשנת 1751, בזמן שהורה סקובורודה בקולגיום פֶּרֶיַסְלָב, נתגלע ויכוח בינו לבין הבישוף המכהן של המוסד, שסבר כי דרכי ההוראה החדישות של סקובורודה זרות לדרך הוראת הפואטיקה המסורתית. סקובורודה הצעיר, בטוח בשליטתו בנושא הלימוד ובהיות כללי הפרוזודיה שהוא מלמד מדויקים, בהירים, ומקיפים, סירב לציית לצו הבישוף לדבוק בתוכנית המסורתית, ביקש בוררות, וציין בפניו כי "alia res sceptrum, alia plectrum" [בלטינית: מטה הכומר הוא דבר אחד, אך הנֶבֶל דבר אחר]. הבישוף זעם על מה שפירש כיהירות, ופיטר את סקובורודה.

בעיני תלמידיו מצא סקבורודה חן, בין היתר מפני ששאף לגלות את נטיות ויכולות התלמיד, ותכנן הרצאות ומטלות קריאה שיפַתחו אותו למלוא יכולתו. גישה זו תוארה על ידי הביוגרף של סקובורודה, קובָלינסקי: "סקובורודה החל [ללמד את וסילי טומארה הצעיר] על ידי התמקדות בליבו של תלמידו הצעיר, ותוך כדי שמירה על נטיותיו הטבעיות, ניסה לסייע רק לטבע עצמו בפיתוחו על ידי הכוונה מרתקת, קלילה ועדינה, שהילד אפילו לא הבחין בה, שכן סקובורודה הקדיש תשומת לב מיוחדת לא להעמיס יתר על המידה על הנפש הצעירה. בדרך זו הילד נקשר לסקובורודה באהבה [ואמון] בו."[8]

לאחר שנים של הוראה פרטית של צעירים, ושל הרצאה במוסדות השכלה גבוהה, בשנותיו המאוחרות לימד סקובורודה בפומבי את הרבים שנמשכו אליו בחיי הנוודות שלו. הארכימנדריט גבריל (וסילי ווסקרסנסקי), ההיסטוריון הראשון של הפילוסופיה הרוסית, תיאר כך את תכונותיו הסוקרטיות של סקובורודה בהוראה: "גם סוקרטס וגם סקובורודה חשו שליחות משמיים להיות מורים פרטיים לעם, וכאשר קיבלו זאת על עצמם, הם הפכו למורים ציבוריים במשמעות האישית והנעלה של מילה זו. ... סקובורודה, גם הוא כמו סוקרטס, שלא היה מוגבל לזמן או למקום, לימד בצמתים, בשווקים, ליד בית קברות, מתחת לפורטיקו של כנסייה, בחגים, כאשר דבריו החדים היו מבטאים רצון שיכור - ובימים הקשים של הקציר, כאשר זיעה ללא גשם ניתכה על הארץ."

השפעה

אף על פי שיצירותיו של סקובורודה לא פורסמו במהלך חייו, הן הופצו באמצעות העתקה בכתב יד. סרהייְ יֶפרֶמוב (Сергій Єфремов), היסטוריון של ספרות ומחבר החיבור העיוני "תולדות הספרות האוקראינית" (Історія українського письменства; 1919–1924), כתב שסקובורודה זכה לאהדה בשל תורתו — שאותה הוא מתאר כ"נהנתנות מוסרית", שבה העיקרון המרכזי הוא "תוכן מוסרי בתחום היחסים הבין־אישיים", כמו גם בשל שאיפתו ל"הרמוניה בין החיים האישיים לבין החובות כלפי החברה", אהבתו למולדתו, ואמונתו שעל הידע להיות נחלת כל בני האדם ולא נחלת מיעוט נבחר. לכן, כתב יפרמוב, השפעת סקובורודה על החברה האוקראינית הייתה "עצומה וממשית".[9]

לסקובורודה היו חסידים, שזכו לכינוי "סקובורודינצים" (сковородинці), תלמידיו שלו או חסידי תורתו, ויפרמוב מציין כי המוניטין שלהם דמו למוניטין של סקובורודה עצמו — "אידאולוגיים, ישרים וטהורים".[9] סקובורודה לא נאלץ לחפש לעצמו תלמידים; אנשים חיפשו אותו, או חיפשו אחרים שהתעניינו בתורתו, עד כדי כך שפורסמו מודעות בעיתונים שהזמינו מתעניינים להצטרף לחוג קריאה בכתביו. אפילו הצנזורה שהוטלה לימים על כתביו כ"עמדות המנוגדות לכתבי הקודש ופוגעות באנשי הדת", והעיכובים בפרסומם, לא מנעו את התפשטות יצירתו.[9]

יפרמוב דן גם בהשפעת סקובורודה על הספרות האוקראינית בכלל. המשורר הלאומי של אוקראינה, טאראס שבצ'נקו, בשירו "לאנדרייְ קוזצ'קובסקי", מעלה זכרונות מילדותו, ומתאר בין היתר איך העתיק אל מחברתו יצירות של סקובורודה.[9] לימים כתב שבצ'נקו כי הוא רואה בסקובורודה "משורר והוגה גדול", אבל ביקר את לשונו המעורבת ברוסית.[10] יפרמוב מציין גם כי הן הריהורי קוויטקה־אוסנוביאננקו, "אבי הסיפורת הקלאסית האוקראינית", והן איוואן קוטליארבסקי, חלוץ הספרות האוקראינית המודרנית בכלל, הושפעו מיצירותיו ורעיונותיו של סקובורודה.[9]

ההיסטוריון מיקולה קוסטומארוב כתב במאמרו "על סקובורודה" כי "תמונתו תלתה בבתים רבים ברחבי הארץ, מאוסטרוהוזסק (מחוז וורונז') עד קייב; כל אוקראיני בר אוריין מכיר אותו; שמו ידוע [גם] לאנלפביתים רבים; [...] זמרים נודדים שיננו את שיריו – ובשווקים וברחבות הכנסייה תוכלו למצוא סביב הזמרים הללו קהל מאזינים ודמעות בעיניהם: 'יֵשׁ לְכָל עִיר לֹא מְעַט מִנְהָגִים...'[11]"[12]

הנצחה

בול סובייטי עם דיוקן של ה. סקובורודה (1972)
סקבורודה על שטר כסף אוקראיני על סך 500 הְריבניה.

ב־15 בספטמבר 2006 נכנס למחזור המזומן באוקראינה שטר ועליו דיוקנו של סקובורודה. ערך השטר הוא 500 הריבניה, והוא השטר השני בגודלו במחזור באוקראינה.[13]

מכון הריהוריי סקובורודה לפילוסופיה, שנוסד בשנת 1946, פועל תחת האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה (עד 1991 האקדמיה למדעים של הרפובליקה הסובייטית של אוקראינה).

בכפר סקובורודיניבקה (שמו הנוכחי של הכפר שבו מת סקובורודה), במחוז חרקיב, אוקראינה, פעל מוזיאון הספרות לזכר הריהורי סקובורודה. המוזיאון פעל בְּמבנה מהמאה ה־18, בתחום האחוזה שבה נקבר סקובורודה. בלילה שבין ה־6 ל־7 במאי 2022 נהרס המבנה במתקפת טילים רוסית ישירה עקב הפלישה הרוסית לאוקראינה. הפגז חדר לבניין מתחת לגג, וגרם לשריפה. זו התפשטה אל כל שטח המוזיאון, והרסה אותו ואת המבנה ההיסטורי.[14] אוסף המוזיאון לא ניזוק, היות שהועבר למקום אחסון מבעוד מועד, כאמצעי זהירות למקרה של מתקפה רוסית. פסל סקובורודה שבבניין שרד ונותר עומד, מוקף בהריסות המבנה.[15]

ב־2 בדצמבר 2022, במלאת 300 שנה להולדתו, הוקמה אנדרטה לזכר סקובורודה בוושינגטון הבירה, ליד "בית אוקראינה".[16] את הפסל באנדרטה יצר בשנת 1992 הפסל האמריקאי מארק רואדס, שאמר שקיבל השראה מרעיונות סקובורודה.[17]

  • מוזיאון סקובורודה בוער, אחרי הפצצה רוסית, מאי 2022
    מוזיאון סקובורודה בוער, אחרי הפצצה רוסית, מאי 2022
  • מוזיאון סקובורודה בוער, אחרי הפצצה רוסית, מאי 2022
    מוזיאון סקובורודה בוער, אחרי הפצצה רוסית, מאי 2022
  • פסל סקובורודה ניצב בין חורבות מוזיאון סקובורודה, מאי 2022
    פסל סקובורודה ניצב בין חורבות מוזיאון סקובורודה, מאי 2022
  • הריסות מוזיאון סקובורודה, מאי 2022
    הריסות מוזיאון סקובורודה, מאי 2022
אנדרטת סקובורודה בוושינגטון הבירה, מחוץ לבית אוקראינה. שם הפסָל: מארק רואדס

לקריאה נוספת

כמעט שאין מקורות בעברית על סקובורודה. להלן רשימת קריאה באנגלית ובאוקראינית.

  • Dytyniak, Maria (1986). Ukraïnsʹki kompozytory: bio-bibliohrafichnyĭ dovidnyk Українські композитори: біо-бібліографічний довідник [Ukrainian Composers: A Bio-bibliographic Guide]. Research report No. 14 (באוקראינית). Edmonton: Canadian Institute of Ukrainian Studies.
  • Ern, Vladimir F. (1912). Grigoriĭ Savvich Skovoroda: Zhiznʹ i uchenie Григорий Саввич Сковорода: Жизнь и учение [Grigory Savvich Skovoroda: life and teachings] (ברוסית). Moscow: Putʹ.
  • Gustafson, Richard F. (1997). "Tolstoy's Skovoroda". Journal of Ukrainian Studies. 22: 87.
  • Marshall Jr., Richard H.; Bird, Thomas E., eds. (1994). Hryhorij Skovoroda: An Anthology of Critical Articles. Edmonton: Canadian Institute of Ukrainian Studies.
  • Perri, Giuseppe (2015). "The Prologue to the Narcissus of Hryhorii Skovoroda as a Philosophical Testament". Kyiv-Mohyla Humanities Journal. 2: 83–98. doi:10.18523/kmhj51026.2015-2.83-98.
  • Pylypiuk, Natalia (1990). "The Primary Door: at the threshold of Skovoroda's theology and poetics". Harvard Ukrainian Studies. 14 (3–4): 551–583.
  • Naydan, Michael M., ed. (1997). Journal of Ukrainian Studies. 22 (1–2). Special issue on Hryhorii Skovoroda.
  • Scherer, Stephen (1998). "Structure, symbol and style in Hryhorii Skovoroda's 'Potop Zmin'". East European Quarterly. 32: 409–429.
  • Shreyer-Tkachenko, O. (1971). Hryhoriĭ Skovoroda: muzykant Григорій Сковорода: музикант [Hryhorii Skovoroda: musician] (באוקראינית). Kiev: Muzychna Ukraina. OCLC 10607392.
  • Kosmolinska, Natalya (2003). "The world tried to catch him but failed — Hryhoriy Skovoroda, the 18th-century Ukrainian philosopher". Welcome to Ukraine. אורכב מ-המקור ב-25 בדצמבר 2004. {{cite web}}: (עזרה)
  • The Garden of Divine Songs and Collected Poetry of Hryhory Skovoroda. Translated by Michael M. Naydan. London: Glagoslav Publications. 2016. ISBN 9781911414032.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
  • Naydan, Liliana M., ed. (2016). The Complete Correspondence of Hryhory Skovoroda: Philosopher and Poet. Translated by Eleonora Adams and Michael M. Naydan. Introduction by Leonid Rudnytzky. London: Glagoslav Publications. ISBN 9781784379902.
  • Shubin, Daniel H. Skovoroda: The World Tried to Catch me but Could Not. ISBN 978-0966275735. Biography with some original translations of Skovoroda's philosophical compositions.


קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הריהורי סקובורודה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ “Споконвіку було Слово”, web.archive.org, ‏2020-08-07
  2. ↑ В. Шевчук. Передмова. Історія Русів., litopys.org.ua
  3. ↑ יורי שבליוב, Hryhorij Savyc Skovoroda: An Anthology of Critical Articles, CIUS Press, 1994, מסת"ב 978-1-895571-03-5. (באנגלית)
  4. ↑ Не цураймося свого! Якою мовою насправді писав Григорій Сковорода, umoloda.kyiv.ua (באוקראינית)
  5. ↑ "Указ об учреждении губерний 1708 г." www.hist.msu.ru. נבדק ב-2022-11-13.
  6. ↑ "Стефан Шан-Гирей — Родовод". ru.rodovid.org. נבדק ב-2022-11-13.
  7. ↑ Kazarin, V.; Novikova, M. (2014). "Ukrainskii kontekst tvorchestva M. Iu. Lermontova" Украинский контекст творчества М. Ю. Лермонтова [The Ukrainian context of M. Yu. Lermontov's work]. Voprosy russkoi literatury (ברוסית) (28): 13.
  8. ↑ Skovoroda, Gregory S. Fables and Aphorisms. Translation, biography, and analysis by Dan B. Chopyk, New York: Peter Lang, 1990, עמ' 42.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 יפרמוב, סרהיי, Історія українського письменства, כרך 1, עמ' 255 ואילך
  10. ↑ Козачковському. Тарас Шевченко. Повне зібрання творів. Том. 2., litopys.org.ua
  11. ↑ על פי תרגומו העברי של אנטון פפרני
  12. ↑ "מילה על סקובורודה", Основа, גיליון 7, עמ' 177
  13. ↑ Касьянов, Георгий (2019-02-11). Украина и соседи. Историческая политика 1980–2010-х (ברוסית). Новое Литературное Обозрение. ISBN 978-5-4448-1068-2.
  14. ↑ "Kharkiv region: Russians destroy Skovoroda Museum with missile strike, one injured". Ukrayinska Pravda (באנגלית). נבדק ב-2022-05-19.
  15. ↑ Tymotsko, Roman (9 בדצמבר 2022). "Ukrainians celebrate 300 years since the birth of famed philosopher Skovoroda". ukrweekly.com. The Ukrainian Weekly. נבדק ב-29 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ↑ "Пам'ятник Григорію Сковороді відкрили у Вашингтоні". 6 בדצמבר 2022. נבדק ב-29 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ↑ "Monument to Skovoroda unveiled in Washington". censor.net. 4 בדצמבר 2022. נבדק ב-29 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הריהורי סקובורודה41156775Q336803

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הריהורי_סקובורודה&oldid=3014348"